היחס של מערכת המשפט לטרוריסטים כאל פושעים מהשורה הופך את מעשיהם לנורמליים ופוגע באינטרס הביטחוני הלאומי
בשבוע שעבר, במהלך דיון בבית המשפט העליון בנוגע לערעור שהגיש המחבל שרצח את שלום שרקי הי"ד, אמר השופט מני מזוז כי הוא אינו בטוח שדרישת פיצויים מקסימלית ממחבל משרתת את מטרת הענישה.
מזוז נימק את הדברים בכך ש"כאשר מטילים סכום שבשום מקרה הנאשם לא יכול לעמוד בו, התוצאה היא שקורבנות העבירה לא מקבלים בכלל פיצויים ומנגד הנאשם לא יכול להיות אדם פרודוקטיבי גם אחרי שישתחרר מהכלא".
למי שקצת מכיר את עולם המשפט ברור כי אין מדובר כאן בתורה חדשה. מזה עשרות שנים בתי המשפט בישראל פוסקים סכומי פיצויים לנפגעי עבירה על פי שיקולים שונים, ובכללם השיקול בנוגע ליכולת התשלום של הפוגע ויכולתו להשתקם לאחר התשלום.
השיקול הראשון אשר צריך לעמוד לנגד עיני השופט בעת שקילת סכומי פיצויים היא טובתו של הנפגע. מכיוון שהפוגע גרם נזק לנפגע, האינטרס הראשוני של המדינה צריך להיות הכלל הפשוט של השבת המצב לקדמותו ופיצויו של הנפגע בסכום הנזק אשר נעשה לו. במקרה של המחבל חאלד קוטינה, שדרס למוות את שלום יוחאי שרקי ופצע קשה את חברתו שירה קליין, הוא חויב בתשלום פיצויים של 516 אלף שקלים למשפחות.
מזוז הציג בדיון על הערעור בעיה אמיתית בשאלת יכולת הפירעון של הנאשם – האם צריך לחייב אדם בתשלום סכומים אשר אין לו יכולת לשלם אותם? שאלה זו היא אמנם בעלת משקל רציני כאשר אנו בוחנים את המצב בעיניים של פשיעה רגילה, אך הופכת להיות שולית כאשר אנו בוחנים את המצב בעיניים של מחבלים.
מחבלים לא משתקמים
לרוב לעבריין רגיל אין מקורות הכנסה נוספים על הנכסים הקיימים לו בעת המאסר, ולכן לא תמיד יוכל לשלם את מלוא הקנס. לעומת זאת, מחבלים שרצחו יהודים נהנים ממשכורת חודשית נאה מהרשות הפלסטינית וזוכים להטבות שונות. בידי המדינה עומדים כלים שונים לשלילת כספים אלו, ואף האפשרות לקזז את כספי הרשות כפי שהוגדרה בחוק קיזוז משכורות למחבלים.
לרוב במקרים של אסירים ביטחוניים, בתי המשפט לא פסקו פיצויים מכיוון שהיה כמעט בלתי אפשרי לגבות אותם, אך תפיסת עולם צרה זו אינה ראויה לבית המשפט העליון. רק לאחרונה עבר כאמור החוק אשר מאפשר גבייה, וכך בעוד המעטים שפסקו לטובתם פיצויים אולי יוכלו לקבל אותם בעתיד, מרבית נפגעי הטרור האחרים נשארו בלא אפשרות לקבל כספים אלו.
נקודה נוספת שהתייחס אליה מזוז היא שיקומו של העבריין. למדינת ישראל יש אינטרס לשקם עבריינים, כאשר לעתים קרובות אחד השיקולים המרכזיים בגזירת דינו של נאשם היא האפשרות השיקום שלו. שיקומו של עבריין אמור להוציא אותו ממעגל הפשיעה ולהכווין אותו להיות אזרח פרודוקטיבי שלא מהווה נטל על החברה. לכן כאשר שוקלים את טובת הכלל בעת פסיקת הפיצויים, הגיוני שבית המשפט יתחשב בהשפעות של סכומי הפיצויים על שיקומו של העבריין.
אך כאשר מדובר במחבלים שיקול השיקום צריך לסגת אחורה בפני שיקולי הביטחון וההרתעה של מדינת ישראל. ההתייחסות למחבל אשר נטל את חייו של אדם על רקע לאומני ואידיאולוגיה רצחנית כעבריין רגיל היא עיוות מוסרי. התייחסות כזו מעבירה מסר לפיו הטרור הוא למעשה עוד סוג של פשיעה רגילה שהמדינה מוכנה לסבול אותה.
יש תקדים
כאשר בוחנים תקדימי עבר בנושא, מגלים שאפילו בית המשפט העליון עצמו הכיר כבר בעובדה שמחבלים אינם נחשבים כעבריינים רגילים, ולכן יש להתייחס אליהם באופן מחמיר. בפסק דין שניתן לפני שלוש שנים בעתירה של אסירים ביטחוניים נגד שירות בתי הסוהר, קבע הרכב מורחב של שבעה שופטים כי בניגוד לעבריינים רגילים, למחבלים אין זכות מוקנית ללמוד לתואר בעת מאסרם. וכך כתב נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס:
ההבדלים בין אסירים ביטחוניים לאסירים פליליים – על נסיבות מאסרם, הסיכון הנשקף מהם, אורחות חייהם בבית הסוהר ואף האמצעים הנדרשים לשמירה עליהם במשמורת – הם כה גדולים, עד כי יש להכיר בקבוצה זו כ"קבוצת שוויון" נפרדת המצדיקה החלה של תנאי מאסר שונים והפוסלת טענה לאפליה אסורה"
למרבה הצער, גם המציאות הוכיחה לנו כי אסירים שנכלאו בשל עבירות ביטחון לא משתקמים בכלא, אלא רק מחזקים בו את הזיקה לאידיאולוגיה רצחנית. רבים מהם חוזרים לעסוק בטרור לאחר שחרורם, ואף מבצעים פיגועים נוספים בהם נרצחים ישראלים. זוהי סיבה נוספת לכך שהשיקול לשיקומם צריך להיות נמוך מאוד בסדר העדיפויות של השופטים.
אין ספק כי בדבריו של מזוז יש הגיון משפטי מהסוג שקל להתחבר אליו – הרי מי לא ירצה בשיקומו של העבריין? אך מכאן בדיוק מגיעה הסכנה הגדולה. על ידי ההשמטה של מהות מניעיו ומעשיו של המחבל, האינטרס של המדינה למונעם הופך לעיוות מוסרי ששם את המחבל באותו המקום כמו עבריין מן השורה ועושה למעשיו נורמליזציה מסוכנת.
לפני מספר ימים מחבל שפל רצח בדם קר את קים יחזקאל וזיו חג'בי הי"ד, רק בשל היותם יהודים. המשמעות של דברי מזוז היא הפיכת מעשים כאלה לנורמליים. מי יודע לאיזה יחס יזכה אותו מחבל אם יגיע לערעור בפני בית המשפט.
עו”ד יותם אייל הוא חבר הפורום המשפטי למען ישראל
נכון לחלוטין.
מחבלים צריכים למות מוקדם ככל האפשר ואז לא יצטרכו להתעסק בשאלות הלא ענייניות הללו.
מחבל נשאר מחבל כי זאת אידיאולוגיה .
למחבל אין שום רצון להשתקם ( אחוז גבוה מאוד ממשיך בצורה כזו או אחרת להמשיך בטרור נגד יהודים) אך עם רצון גדול יותר לשכלל את אכזריותו ( כמובן לרובם).
החשיבה הטיפשית של שיקום המחבל היא שגויה ביסודה . לא יעילה .
מסקנה ,
מחבלים הם אסירים שלא אמורים לקבל כמעט זכויות (למעט מזון פשוט , שינה וטיפולים בסיסיים).
מעבר לכך שתשלם משפחתו או הרשות הטרוריסטית הפלסטינית/חמאס וכדומה.
מחבל צריך למות ,
הפיגועים יעלמו
מקורי ומעניין. מה צריכים אם כך להיות הפיצויים שישלם יגאל עמיר לעם ישראל?
אם כבר, הפיצויים צריכים להגיע למשפחת רבין (שהם קרוביו של הנרצח), ולא לעם ישראל.
נראה לי שעם ישראל מצליח להסתדר גם ללא המנוח ז"ל. לרבים מאיתנו (השוללים כמובן את הרצח) ה"חבר" כלל אינו חסר, ואם כך למה מגיע להם פיצויים?
רבין נרצח כי היה ראש ממשלת ישראל. לפי ההגיון של הכתבה צריך לפצות את הנפגעים. נראה שאתה מוותר על חלקך אבל יש רבים שלא.
היחס שלך לאנשים שנרצחו (כי דרכם היתה שונה משלך) מעמיד בספק את טענתך שאתה שולל את הרצח. נראה שאתה אולי כעיקרון שולל רצח אבל אם הוא במקרה מסתדר עם דעותיך אז הוא לא לגמרי רע.
את יגאל עמיר צריך להעניש כמו כל רוצח אחר – 30 שנה ובניכוי שליש 20! כלומר הוא היה צריך להשתחרר לפני 3 שנים ב2015!
רוצח פלילי בד"כ לא מעוניין לרצוח אנשים נוספים – הוא רצח בסיטואציה קיצונית שהוא מצטער שנקלע אליה – שחרר רוצח לפני הזמן והוא ינשק אותך.
לעומת זאת מחבל מעוניין להמשיך לרצוח – שחרר למחבל את האזיקים והוא ירצח אותך ואת הסנגור שלו ואת הרופא שטיפל בו!
אם כבר מדברים על סיווג וקבוצות שיוויון, באמת מעניין אותי להבין מה המעמד של פלסטיני תושב השטחים בעיני הכותב ?
כל אדם בעולם הוא אזרח של מדינה זו או אחרת. תושבי שטח a,b,c ממוצא ירדני – אזרחים של איזו מדינה הם ? (היום ובטווח הרחוק כמו שאתם רואים אותו כמו שצריך להיות? מה אתם באמת חושבים ורוצים ?)
האם מתוקף האזרחות של התושבים הרשפ בגדה ניתן לומר שהיא במעמד מדינה כבושה לצורך ההגדרה הזו?
איך הכותב רואה את הדברים ? או שתושב למשל גנין או יאטה הוא תושב "סוג ב" של מדינת ישראל ? או תושב נתין של אלוף הפיקוד והממשל הצבאי ? או שהוא אזרח ישות שאינה מדינה ? יש כזה דבר בעוד מקומות בעולם ?
למשל יש את אנדורה שהיא סוג של טריטוריה ששיכת לנשיא צרפת ולנושא משרה בכנסייה ספרדית, לאזרח שלה יש דרכון של אנדורה נדמה לי.
מצד שני יש את האוטונומיות בספרד. לתושב קטלוניה יש אזרחות ודרכון ספרדים וגם אזרחות של קטלוניה.
ויש את המדינות השונות בפדרציה האמריקאית. אם ישראל היתה בנוייה לפי המבנה האמריקאי, יוש היתה יכולה להיות מדינה נפרדת, בבחירות נשיאותיות הם היו מדינה קטנה עם 3 אלקטורים וישראל מדינה גדולה עם 7 אלקטורים. המפלגה הכי גדולה מקבלת את כל האלקטורים וכך תמיד יהיה נשיא יהודי כל עוד בשטח יש רוב של לפחות 51% יהודים.
אבל במבנה הזה כמדינה נפרדת מושל מדינת יו"ש יחליט למשל לגבי תכנון ובנייה. לא יקומו ישובים חדשים ללא קונצנזוס פנימי של אזרחי מדינת יו"ש.
כשמדובר על מחבל פלסטיני אלה לא בדיוק אסירים רגילים מראש הוא, השכן שלו, הציבור שלו והסמול הישראלי רואים אותו לא כרוצח מתועב אלא כלוחם אוייב, שבויי מלחמה. הם לא צריכים להשתקם כי הם במעמד הגבוה ביותר של אזרחים נלחמים למען המדינה והעם שלהם. לא ביצעו פשע אלא פעולת התנגדות צפוייה מובנת ולגיטימית.
אנחנו לעומת זאת רואים בהם פושעי מלחמה נאלחים ולוחמים לא חוקיים.
השאלה היא איזה תפיסת עולם ואידאולוגיה יתגברו.
אפילו בעיני בגצ איך מזוז יוכל להעניש אותם אם מראש גם הוא רואה בהם גיבורים
הם יכולים להיות גם לוחמים וגם פושעי מלחמה. אם הם נלחמים בחיילים הם לוחמים ואם הם פוגעים באזרחים הם פושעי מלחמה
גם מי שרואה בהם לוחמים, במקרה והם מוציאים פיגוע נגד אזרחים הם פושעי מלחמה וכך צריך להתייחס אליהם. לכן למשל מבחינה מוסרית אולי אפשר לעשות חילופי שבויים כשמדובר במחבלים שפגעו בחיילים אבל כאלה שרצחו אזרחים הם פושעי מלחמה ודינם או מוות או מאסר עולם עד המוות, הם לא אמורים בכלל להחשב כפוטנציאל לחילופי שבויים.
ההתעקשות של מדינת ישראל לשלוט על שטח מלא בערבים חסרי אזרחות ישראלית באמצעות משטר צבאי היא עיוות מוסרי. וכדי לתחזק את הטירוף הזה הממשלה מתנגשת בתקשורת, במערכת המשפט ובכנסת שלא לדבר על ההשקעה הכספית המטורפת שנזרקת לבור הזה. אבל מאחר ונתניהו לצורך המשך שלטונו חייב לרצות ציבור שבטוח שיצור דימיוני הבטיח לעם ישראל את השטחים הכבושים אז נראה שהשיגעון ימשך. ומה יש להגיד על מאמר שמציע קנס מוגדל לצרכי הרתעה למי שמוכן לרוץ עם סכין מול נשק שלוף … שיהיה בהצלחה עם זה.
היכן שר הבטחון אשר הכריז (לפני כניסתו לתפקיד) כי ידרוש עונש מוות למחבלים?
למעשה היחס למחבלים הוא כאל שבויי מלחמה. המדינה היא זו המקנה להם מעמד מיוחד ומחזקת בהם ובאוכלוסיה ממנה יצאו את ההרגשה שהם לוחמים ולא פושעים ניקלים כפי שהם. יש להחיל מיד עונש מוות למחבלים לפי החוק לעשית דין בנאצים ובעוזריהם!
מי שהיה שר הבטחון הזה אביגדור ליברמן עזב את משרד הבטחון. הכי נוח, לכו להצביע למפלגתו – ישראל ביתנו
בית משפט בשירות עצמו והשמאל הקיצוני1
לבית המשפט הפוליטי מליצי יושר בקרב האקדמיה. לדוגמא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה נעמה כרמי. במאמרה 'המטרה: בית משפט בשירות הפוליטיקאים' היא תוקפת את המדינאים המנסים לשנות ההסדר הקיים שהוא מעשית שלטונו המוחלט של בית המשפט. לדעתה של ד"ר נעמה כרמי "הצעת החוק לשימוע פומבי של מועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת היא הצעה גרועה. גרועה כי היא תגרום לפוליטיזציה של המערכת המשפטית". "משמעותה היא העברת הבחירה למעשה מהוועדה לבחירת שופטים אל הכנסת". יש לידעה כי במדינות דמוקרטיות הפרלמנט כלומר נציגי העם מפקחים על הממשלה ועל בית המשפט, כי זו משמעותה של דמוקרטיה שלטון העם. לטענתה "יש שופטי בית המשפט העליון בדימוס הטוענים שמכל העולם עולים לרגל לישראל כדי ללמוד מאיתנו את השיטה לבחירת שופטים". זהו סילוף אמת. לאמיתו של דבר נאמר בגיחוך ולאו דוקא על ידי שופיטים, שלא ראו שעולים לרגל ללמוד את שיטת בחירת השופטים בישראל. מדוע אין הכותבת נעמה כרמי מביאה שמות של אותם "שופטים בידמוס" שלטענתה כך טוענים. ישנם שופטים בדימוס המנסים לשכנע כמו השופט טירקל אך בשום מקום לא קנו זאת.
היא מודה שישנם פגמים כי יש לה "ביקורת נוקבת על הקרטל, הלכה למעשה, שמפעילים נציגי בית המשפט העליון בוועדה, המצביעים כבלוק אחד" – יפה! והיא גם יודעת ומודה ש.."לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, הרשו לי לנחש כי היה נפסל על-ידם".. נכון שום גוף ציבורי אינו בוחר את עצמו שכן הוא אמור לשרת את הציבור ולא את עצמו. אך מייד כדי להצדיק את בחירת השופטים בידי עצמם טוענת נעמה כרמי "בשום פנים ואופן אין להחליף את הבלוק השיפוטי בבלוק פוליטי". וכי הגוש השיפוטי אינו פוליטי? השפיטה מתערבת בענייני ניהול המדינה שאינם נוגעים לבית המשפט. ואילו חברי הכנסת מייגים את העם לגבי כל הנושאים הציבוריים כשבית המשפט הוא אחד הנושאים החשובים בהם על העם לומר את דברו! את הגוש מרכיבים לא רק שלושת השופטים אלא גם עוד שני נציגי לשכת עורכי הדין. ומי אמר שעורכי הדין מיצגים את הציבור? במקרים רבים הם אינם מיצגים את מרשיהם אלא מוכרים אותם לרצון בית המשפט. אלו עושים כמצוות השופטים. ביחד חמישה מתוך תשעת החברים בועדה. גם שר המשפטים בדרך כלל מצביע לרצון נשיא בית המשפט העליון כי עליו "להתנהג יפה", שמא ימצא כתב אישום נגדו, כך שבדרך כלל מצביעים כגוש אחד ששה מתוך תשעת החברים. אחר כך מוסיפה "אסור אפילו להטות את מרכז הכובד בוועדה לכיוון הפוליטי" לאיזה כיון פוליטי היא אינה מפרטת. בועדה שני חברי הכנסת חייבים להיות אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזציה, לכן הם בעלי גוון מדיני שונה ולא יצביעו כגוש אחד. ———–
"ודאי שלא להוציא את ההכרעה החוצה, אל הפוליטיקאים בכנסת. ההרכב הנוכחי של הוועדה נועד למנוע שליטה פוליטית במינויים לתפקידי שיפוט, ובצדק"…. מכאן שלמרות שהיא מודה שהסדר כזה לא היה מתקבל על ידי השופטים לגבי כל גוף ציבורי אחר, היא מצדיקה אותו כאשר מדובר בשופטים עצמם! לתשומת לב, הנחת יסוד מובלעת: שליטת הפוליטיקאים – אלו שנבחרו על ידי העם לעסוק בעניני המדינה לדעתה כפי שלמדה מהשופטים, זהו דבר שלילי! ואילו שופטים אינם פוליטיקאים כלומר אינם שליליים, לכן מותר להם לבחור את עצמם ואחר כך גם לעסוק בנושאים מדיניים כי הם אינם מדינאים – אינם שליליים. כמו כן מותר להם בהמשך לפסוק בעניני מדיניות כי לטענתם זהו עניין משפטי- חיובי! מה שחמור הוא שכלל אינו מיצג את העם אלא נוגד לו. השקפתם וכך פעילותם מנוגדת לשאיפות הלאומיות כפי שבאו לביטוי במגילת העצמאות ומנוגדת לציונות למרות שנשבעו לה. היא מודה שישנן "מדינות שבהן שופטים נבחרים בבחירות, או ממונים על-ידי פוליטיקאים ואז עוברים שימוע". תיקון: באף מדינה זולת ישראל אין שופטים בוחרים את עצמם. חמור מכל הוא שרק לועדה זו הסמכות גם להרחיק שופט! שופטים כידוע אינם מרחיקים זה את זה. כלומר לעם אין כל שליטה כנגד שופטים פושעים. היא מוסיפה.. "אך שיטות המשטר שלהן מספקות איזונים ובלמים באופן אחר" טוענת – "למשל בארה"ב, על השיטה הפוליטית המורכבת מאוד שלה"…. "השיטה היא מערכת שלמה". אינה מפרטת במיוחד את חסרונם של הבלמים כלפי בית המשפט בישראל. ועוד …."אי אפשר לייבא ממנה רק חלק חילוף אחד" זהו טיעונה של בייניש, אך דוקא ברק את בייניש הם שמעדיפים את החלקים הנוחים להם בלא האיזונים והבלמים. למשל החליטו לפסול חוקים בלא שהוסמכו לכך ובלא קיומה של חוקה, וממילא בלא שבית המשפט הוכרז כבית המשפט לחוקה ובלא שייצג את מגוון הדעות בעם.
טוב ששיטת הוותק, לבחירת נשיא/ת ביה"מ העליון, אינה עקרונית בעיניה ומודה היא כי היא "זהה להטלת מטבע"… עד כה נבחרו גם נשיאים לא ראויים למשל אהרון ברק הרודן ובייניש גם היא רודנית בהרבה פחות ידע משפטי, או מאיר שמגר שהפך את בית המשפט כעיקרו לתביעה. היא תומכת בהפקדת הבחירה לנשיא בידי השופטים… זהו מתכון בטוח לעסקאות כוחניות, מלבד זאת אין זה מקובל בשום מקום. פוליטיקאים, עיסוקם הוא ניהול ענייני המדינה לכך הם נבחרו ובית המשפט הוא עניין חשוב שאסור להם להזניח. היא טוענת נגד קביעתם של מדינאים "מי שיהיה נוח בעינהם (המדינאים)". אכן מדינאים שלא יפריעו לבית המשפט להתערב ולקבוע מדיניות משלו בניגוד לרצון הבוחר. היא טוענת נגד נסיונם של פוליטיקאים מסוימים "להשתלט על בית המשפט העליון" שכחה שאין הם מתערבים במשפט שלא כמו בית המשפט המתערב בכל.
לשיטתה "מהלך זה הוא חלק נסיונם של פוליטיקאים מסוימים להשתלט על בית המשפט העליון הוא רק חלק מחזית רחבה יותר, המבקשת לבצע סיכול ממוקד בדמוקרטיה הישראלית. המהלך משולש : פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בארגוני החברה האזרחית ועכשיו בבית המשפט" – מי שהרס את הדמוקרטיה הישראלית הוא זה שהשתלט על כל הסמכויות: השפיטה הביצוא והחקיקה. טוענת בחוצפה "פגיעה בחופש הביטוי" ומהי יותר פגיעה בחופש הביטוי מסעיף 'זילות בית המשפט' האוסר כל ביטוי ששופט יטען שפוגע בו בלא התחשב באמיתות הדברים?
בית משפט בשירות עצמו והשמאל הקיצוני1
לבית המשפט הפוליטי מליצי יושר בקרב האקדמיה. לדוגמא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה נעמה כרמי. במאמרה 'המטרה: בית משפט בשירות הפוליטיקאים' היא תוקפת את המדינאים המנסים לשנות ההסדר הקיים שהוא מעשית שלטונו המוחלט של בית המשפט. לדעתה של ד"ר נעמה כרמי "הצעת החוק לשימוע פומבי של מועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת היא הצעה גרועה. גרועה כי היא תגרום לפוליטיזציה של המערכת המשפטית". "משמעותה היא העברת הבחירה למעשה מהוועדה לבחירת שופטים אל הכנסת". יש לידעה כי במדינות דמוקרטיות הפרלמנט כלומר נציגי העם מפקחים על הממשלה ועל בית המשפט, כי זו משמעותה של דמוקרטיה שלטון העם. לטענתה "יש שופטי בית המשפט העליון בדימוס הטוענים שמכל העולם עולים לרגל לישראל כדי ללמוד מאיתנו את השיטה לבחירת שופטים". זהו סילוף אמת. לאמיתו של דבר נאמר בגיחוך ולאו דוקא על ידי שופיטים, שלא ראו שעולים לרגל ללמוד את שיטת בחירת השופטים בישראל. מדוע אין הכותבת נעמה כרמי מביאה שמות של אותם "שופטים בידמוס" שלטענתה כך טוענים. ישנם שופטים בדימוס המנסים לשכנע כמו השופט טירקל אך בשום מקום לא קנו זאת.
היא מודה שישנם פגמים כי יש לה "ביקורת נוקבת על הקרטל, הלכה למעשה, שמפעילים נציגי בית המשפט העליון בוועדה, המצביעים כבלוק אחד" – יפה! והיא גם יודעת ומודה ש.."לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, הרשו לי לנחש כי היה נפסל על-ידם".. נכון שום גוף ציבורי אינו בוחר את עצמו שכן הוא אמור לשרת את הציבור ולא את עצמו. אך מייד כדי להצדיק את בחירת השופטים בידי עצמם טוענת נעמה כרמי "בשום פנים ואופן אין להחליף את הבלוק השיפוטי בבלוק פוליטי". וכי הגוש השיפוטי אינו פוליטי? השפיטה מתערבת בענייני ניהול המדינה שאינם נוגעים לבית המשפט. ואילו חברי הכנסת מייגים את העם לגבי כל הנושאים הציבוריים כשבית המשפט הוא אחד הנושאים החשובים בהם על העם לומר את דברו! את הגוש מרכיבים לא רק שלושת השופטים אלא גם עוד שני נציגי לשכת עורכי הדין. ומי אמר שעורכי הדין מיצגים את הציבור? במקרים רבים הם אינם מיצגים את מרשיהם אלא מוכרים אותם לרצון בית המשפט. אלו עושים כמצוות השופטים. ביחד חמישה מתוך תשעת החברים בועדה. גם שר המשפטים בדרך כלל מצביע לרצון נשיא בית המשפט העליון כי עליו "להתנהג יפה", שמא ימצא כתב אישום נגדו, כך שבדרך כלל מצביעים כגוש אחד ששה מתוך תשעת החברים. אחר כך מוסיפה "אסור אפילו להטות את מרכז הכובד בוועדה לכיוון הפוליטי" לאיזה כיון פוליטי היא אינה מפרטת. בועדה שני חברי הכנסת חייבים להיות אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזציה, לכן הם בעלי גוון מדיני שונה ולא יצביעו כגוש אחד. ———–
"ודאי שלא להוציא את ההכרעה החוצה, אל הפוליטיקאים בכנסת. ההרכב הנוכחי של הוועדה נועד למנוע שליטה פוליטית במינויים לתפקידי שיפוט, ובצדק"…. מכאן שלמרות שהיא מודה שהסדר כזה לא היה מתקבל על ידי השופטים לגבי כל גוף ציבורי אחר, היא מצדיקה אותו כאשר מדובר בשופטים עצמם! לתשומת לב, הנחת יסוד מובלעת: שליטת הפוליטיקאים – אלו שנבחרו על ידי העם לעסוק בעניני המדינה לדעתה כפי שלמדה מהשופטים, זהו דבר שלילי! ואילו שופטים אינם פוליטיקאים כלומר אינם שליליים, לכן מותר להם לבחור את עצמם ואחר כך גם לעסוק בנושאים מדיניים כי הם אינם מדינאים – אינם שליליים. כמו כן מותר להם בהמשך לפסוק בעניני מדיניות כי לטענתם זהו עניין משפטי- חיובי! מה שחמור הוא שכלל אינו מיצג את העם אלא נוגד לו. השקפתם וכך פעילותם מנוגדת לשאיפות הלאומיות כפי שבאו לביטוי במגילת העצמאות ומנוגדת לציונות למרות שנשבעו לה. היא מודה שישנן "מדינות שבהן שופטים נבחרים בבחירות, או ממונים על-ידי פוליטיקאים ואז עוברים שימוע". תיקון: באף מדינה זולת ישראל אין שופטים בוחרים את עצמם. חמור מכל הוא שרק לועדה זו הסמכות גם להרחיק שופט! שופטים כידוע אינם מרחיקים זה את זה. כלומר לעם אין כל שליטה כנגד שופטים פושעים. היא מוסיפה.. "אך שיטות המשטר שלהן מספקות איזונים ובלמים באופן אחר" טוענת – "למשל בארה"ב, על השיטה הפוליטית המורכבת מאוד שלה"…. "השיטה היא מערכת שלמה". אינה מפרטת במיוחד את חסרונם של הבלמים כלפי בית המשפט בישראל. ועוד …."אי אפשר לייבא ממנה רק חלק חילוף אחד" זהו טיעונה של בייניש, אך דוקא ברק את בייניש הם שמעדיפים את החלקים הנוחים להם בלא האיזונים והבלמים. למשל החליטו לפסול חוקים בלא שהוסמכו לכך ובלא קיומה של חוקה, וממילא בלא שבית המשפט הוכרז כבית המשפט לחוקה ובלא שייצג את מגוון הדעות בעם.
טוב ששיטת הוותק, לבחירת נשיא/ת ביה"מ העליון, אינה עקרונית בעיניה ומודה היא כי היא "זהה להטלת מטבע"… עד כה נבחרו גם נשיאים לא ראויים למשל אהרון ברק הרודן ובייניש גם היא רודנית בהרבה פחות ידע משפטי, או מאיר שמגר שהפך את בית המשפט כעיקרו לתביעה. היא תומכת בהפקדת הבחירה לנשיא בידי השופטים… זהו מתכון בטוח לעסקאות כוחניות, מלבד זאת אין זה מקובל בשום מקום. פוליטיקאים, עיסוקם הוא ניהול ענייני המדינה לכך הם נבחרו ובית המשפט הוא עניין חשוב שאסור להם להזניח. היא טוענת נגד קביעתם של מדינאים "מי שיהיה נוח בעינהם (המדינאים)". אכן מדינאים שלא יפריעו לבית המשפט להתערב ולקבוע מדיניות משלו בניגוד לרצון הבוחר. היא טוענת נגד נסיונם של פוליטיקאים מסוימים "להשתלט על בית המשפט העליון" שכחה שאין הם מתערבים במשפט שלא כמו בית המשפט המתערב בכל.
לשיטתה "מהלך זה הוא חלק נסיונם של פוליטיקאים מסוימים להשתלט על בית המשפט העליון הוא רק חלק מחזית רחבה יותר, המבקשת לבצע סיכול ממוקד בדמוקרטיה הישראלית. המהלך משולש : פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בארגוני החברה האזרחית ועכשיו בבית המשפט" – מי שהרס את הדמוקרטיה הישראלית הוא זה שהשתלט על כל הסמכויות: השפיטה הביצוא והחקיקה. טוענת בחוצפה "פגיעה בחופש הביטוי" ומהי יותר פגיעה בחופש הביטוי מסעיף 'זילות בית המשפט' האוסר כל ביטוי ששופט יטען שפוגע בו בלא התחשב באמיתות הדברים?
בית המשפט בשירות עצמו והשמאל הקיצוני2
"פגיעה בארגוני החברה האזרחית"… מי פגע באילו "ארגוני החברה האזרחית"??.. וכאן מטעה במפורש, איש לא פגע באף אירגון. האם התכונה לאילו הממומנים על ידי עוכרינו הנוכרים המתערבים בריבונותה של מדינת ישראל? כמה מאירגונים מסוג זה: אגודה לזכויות האזרח בישראל; שלום עכשיו; עדאלה – מרכז משפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל; גוש שלום; די לכיבוש; יש גבול; נשים בשחור; כביסה שחורה; הוועד נגד גבולות; פורום שמאל; קול אזרחיה; רבנים לזכויות אדם; דו שיח; האם החמישית; המרכז למידע אלטרנטיבי המרכז לקידום פליטים אפריקאים; א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל; אסואת – נשים פלסטיניות לסביות; שוברים שתיקה; הפורום לדו-קיום בנגב; מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום ופיתוח; אג'יק המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרי בנגב; שוברים שתיקה; בצלם-מרכז מידע לזכויות האדם; יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם; מחסום ווטש, ישנם עוד רבים. עד כה מה שבקשו הוא לדעת מי מממן אותם. זו זכותה של הכנסת זו זכותו של העם לדעת מי מתערב בענייניו. בעולם אירגונים הפועלים במימון זר רשומים כאירגונים זרים. היא פוחדת מגילוי האמת, אילו גורמים עוינים עומדים מאחוריהם למשל קרן רוזה לוקסמבורג", המוסד גרמני נאצי התומך בשמדת מדינת היהודים, ומסרב בכל תוקף להתיחס לגזענות הערבית-מוסלמית, או קרן פורד הידועה לשימצה. מי מגביל את המרחב שבו מתורגלת אזרחות פעילה לשכנוע, דיון, ביקורת, מחאה והתנגדות? התקשורת הינה ממלכה של השמאל בה אין למחנה הלאומי יכולת ביטוי. ישנה בתקשורת רשימה שחורה ארוכה של אישים שאסור לתת להם במה כי הם מסבירים טוב מדי דעות הפוכות שאינם לרוחה. בתקשורת מתוסכלים מאי הצלחתם בשכנוע.
"סירוס בית המשפט שבין השאר תפקידו לבחון את חוקתיות החוקים ובכך את התאמתם לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה" איש לא מינה את בית המשפט באף חוק! טוענת שמסכימה ל"ביקורת על בית המשפט העליון – שיכולה וצריכה להמשיך ולהישמע באופן הראוי" בית המשפט העליון מתנגד לכל ביקורת על בית המשפט. השופטת עדנה ארבל אף התבטאה שאין זה ראוי לבקר את בית המשפט העליון אלא יש להסכים להחלטותיו! (הדוצ'ה תמיד צודק) – טוענת שיש "נסיון להשתלט עליו ולהכפיפו לכנסת". המשתלט הוא בית המשפט, ואילו העם צריך לשלוט בגורלו ולהיות מסוגל לבחור ולהרחיק את שופטיו. נעמה כרמי חוזרת על המנטרה של בית המשפט כי "בית משפט עצמאי וחזק הוא המפלט האחרון להגנה על זכויותינו". במיוחד כאשר נחקקים חוקים הפוגעים בהן. ראינו כמה בית המשפט עצמאי היכן שצריך להיות, במיוחד נוכח שעור ההרשעות או שעור הזיכויים שירד לפרומיל אחד. בית המשפט עצמאי רק בניהול מדיניות משלו במקום מדינאים ונגד העם.
"מי שהיום רוב יכול להיהפך מחר למיעוט ולהיפך". לכן דואגים לכך שבית המשפט יהיה תמיד בידי הגוון הפוליטי השמאלי, השמאל לא חדל לצעוק "זכויות מיעוט" כשהוא דואג לא למיעוט במובנו המקורי כי אם לו עצמו המיעוט הפוליטי רוצה זכויות להתגבר על הכרעת הבוחר ולהפוך החלטות מדיניות. לכן טענתה ש"לא מדובר “בהם" ועוד איך מדובר בהשארת השפיטה הפוליטית הנוכחית וכך בכוח לשנות החלטות מדיניות על ידי מיעוט שלא נבחר. עוד מתלוננת "כולנו נפגעים פוטנציאליים מחקיקה הפוגעת בזכויותינו" – אכן כולנו נפגעים מהתערבות בריבונותנו ומחסרונה של חקיקה שתאפשר לנו לדעת מי העומדים מאחרוי כל אלו, וחקיקה לפיקוח על בית המשפט. ———-
לשיטתה חקיקה כזאת שטרם נתקבלה "מצרה את צעדיו של בית המשפט או כופפת אותו לערכאה פוליטית"… בית המשפט בישראל הינו בעל עמדות פוליטיות המסרב לקבל את החקיקה של מי שתפקידו לחוקק! בעיניה השארת החקיקה למדינאים שלכך נבחרו, יוצרת "דמוקרטיה רעועה, פגועה ומסורסת צריכה להדאיג את כולנו". מתאים לה יותר שבית המשפט ימשיך לשלוט גם בחקיקה.
אתמול רצח יהודי את אישתו רק בגלל שהיא בגדה בו. המשמעות של הליך שיקום לרוצח השפל הזה וקיצור שליש בגין התנהגות טובה, היא נורמליזציה של רצח של בעל כלפי אישתו.
בקיצור, רצח הוא רצח, המדינה לא צריכה לסבול שום רצח, לא לאומני ולא רומנטי. נכון מאוד, הפוליטיקה לא מתנהלת נכון עם הרשות הפלסטינית ונותנת לגיטימציה לתשלומים חודשיים למחבלים, אבל זה לא צריך לעניין את בית המשפט. לא זו הדרך לחולל שינוי בנושא הזה.