הקרן חתומה על סרטי שמאל כמו 'חמש מצלמות שבורות' ו'מגש הכסף', אך סרט ביקורתי על בתי המשפט נדחה כי הוא "סרט מטעם"
התיקון לחוק הקולנוע שעבר ביום שני השבוע נושא עמו תקוות לשבירת המונופול של השמאל הקיצוני בקולנוע הישראלי, ולתחילת הפקתם של סרטים ישראליים ציוניים ולאומיים יותר. אולם לצד המסלול המסחרי שיאפשר לשינוי לקרות, יוסיפו הקרנות הקיימות ליהנות מעשרות מיליוני שקלים ולעשות בהם כרצונם.
הראיה האולטימטיבית להטיה הפוליטית בקולנוע הישראלי היא ההיעדר המוחלט של סרטים בעלי מסר פוליטי ימני. לעתים נדירות ניתן לשים יד על הוכחה מוחלטת לתהליך, וכעת אנו חושפים מקרה כזה.
אריאל וייסברוד, במאי מנוסה, חבר לארז תדמור – כותב ותיק ב'מידה', ממייסדי 'אם תרצו' ומחבר הספר "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל". ביחד עם הצלם יוסי מאירי הם הגישו לקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה (קשר עקיף בלבד לקרן החדשה לישראל) בקשה למימון סרט תיעודי שייקרא "הפיכה שיפוטית", ואמור היה לעסוק בשוד השלטון על ידי בית המשפט העליון, בניצוחו של אהרן ברק. "הסרט יעסוק בתפיסה שישראלים רבים מחזיקים בה", נכתב בהצעה. "האיזון בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת הופר, אך מעטים הם האנשים שמכירים את העובדות, התהליכים והדמויות שגרמו לכך".
ההצעה, תופתעו לשמוע, נדחתה. הלקטורים מטעם הקרן יכולים היו להסתפק בהערות מקצועיות, אבל הם לא הסתפקו בכך והסבירו ללא כחל וסרק שהסרט נדחה מטעמים של צנזורה פוליטית: "לבטח לא ניתן להסתפק רק בהצגת מונולוג של אדם פוליטי מובהק כמו ארז תדמור" כתב רון גולדמן בשם צוות הלקטורים, והוסיף: "זהו פתח לסרט מטעם ולא ליצירה קולנועית עצמאית".
פסילת "סרט מטעם" המורכב מ"מונולוג פוליטי מובהק" היא בלי ספק מפתיעה כשהיא מגיעה ממוסד כמו הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. אחרי הכל, זוהי אותה קרן החתומה על יצירות תעמולה כמו "חמש מצלמות שבורות" המסייע להנצחת מיתוס חומת האפרטהייד; "נשות החמאס" – היוצא מגדרו כדי להציג את הצד האנושי של ארגון הטרור; "תרשום אני ערבי" – ביוגרפיה של משורר הטרור מחמוד דרוויש; וכמובן "קינג ביבי" – פמפלט שטחי שממלמל מנטרות של כת רק-לא-ביבי עם הרבה תמונות של ביבי רצות על המסך.
https://www.facebook.com/MidaMag/videos/1477461992335131/
אבל מה שלחלוטין לא ייאמן הוא שהקרן הזו, שהעזה לפסול סרט ימני בגלל "מונולוג של אדם פוליטי" שהופך ל"סרט מטעם", היא הקרן שחתומה על יצירת המופת "מגש הכסף". למי שלא זוכר, ב-2015, מעט לאחר הבחירות, ביימה הגילדה התקשורתית תדהמה ספונטנית מסדרת הסרטים הזו, שהורכבה משלוש הרצאות מצולמות של תעמולה סוציאליסטית, שהעבירו מהנדסי התודעה גיא רולניק, ירון זליכה ודני גוטווין.
לאורך חוות הדעת שקיבלו תדמור, ויסבורד ומאירי שזורה קריאה לאיזון: "היה משמח אותי לראות סרט או אולי סדרה מרובי אג'נדות על מערכת המשפט הישראלית, על השינויים שחלו בה ועל מגמות שרווחות בציבור מגוון. זה נראה לי מעניין ומעמיק יותר מסרט שחורט על דגלו גישה מאוד מסוימת ולא מציג צדדים מורכבים נוספים או בוחן את עתידה של המערכת". ובהמשך: "יש תחושה כמעט של סרט מגויס שרק נועד לאמת את התזה – עמה יצאו היוצרים לדרך, ללא תהליך אמיתי של מסע וגילוי. דמויות כמו אהרון ברק דווקא מרתקות לפיצוח קולנועי, והלוואי ויתיישבו מול המצלמה, יחשפו את עמדותיהן ויאפשרו ליוצרים לבנות סיפור מורכב ומרובד".
אסור להתבלבל: הקריאה לאיזון היא צנזורה פוליטית. לא רק משום שהיא לא קיימת, או לפחות לא הותירה חותם, בסרטים הפוליטיים המובהקים שהוזכרו לעיל ובמאות סרטים ישראליים נוספים; אלא גם ובעיקר משום שליוצרי קולנוע שמור חופש היצירה. אם יוצר רוצה להביע את השקפתו הפוליטית באמצעות סרט קולנוע – כלומר, להציג את עמדתו שלו ולא עמדה "מאוזנת" – זו זכותו. הזכות הזו מעוגנת בחוק הקולנוע שמכוחו מקבלת הקרן מיליוני שקלים מכספי הציבור, אך נראה שהיא שמורה לצד אחד בלבד.
לאכול את התפריט
הקרן לא הסתפקה בצנזורה פוליטית בלבד וסיפקה גם הסברים מקצועיים לדחייה, אבל ההסברים הללו רק חושפים כמה גבוהה המקפצה שממנה משתינים הלקטורים כשהם מבצעים צנזורה פוליטית: וייסברוד ושותפיו הציגו, כמקובל, תקציר של הסרט ודגימה של קטע מצולם. החומרים הללו אינם יצירה מוגמרת: המסמכים הכתובים אינם תסריט מלא, משום שמדובר בסרט תיעודי ואין לדעת מה יולידו הראיונות; והסרטון אינו עשוי באיכות של סרט מקצועי משום, ובכן, שהקרן עדיין לא אישרה תקציב שיספיק להפקתו של סרט מלא.
בתגובה כותב רון גולדמן כי "החומר המצולם לא מציג את הקו המנחה שאנו קוראים בטקסט הכתוב. אולי צריך לשנות את אופן הצגת הפרויקט המצולם, יש למצוא דרך אחרת לתקשר עם הצופה. לא שכנע אותי". במלים אחרות: הסרט נדחה משום שהחומרים הראשוניים, אלה שנוצרו כדי לעזור לנו להחליט אם להשקיע בו, אינם ברמה של תוצר מוגמר. שזה בערך כמו להחליט שמנת השף לא טעימה אחרי שניסינו לאכול את דף התפריט.
וייסברוד איננו קוטל קנים. הוא בעל שני תארים בקולנוע וטלויזיה מאוניברסיטת תל אביב, מורה למשחק, ועם רקורד של תריסר פרויקטים בפילמוגרפיה שלו. הצלם יוסי מאירי היה מועמד לפרס אופיר על צילום בשנה שעברה, ומחזיק גם הוא ברקורד לא מבוטל של פרויקטים. ארז תדמור מיודענו סקר בהרחבה בספר שלו את תופעת ההפיכה השיפוטית, כך שהוא ללא ספק מומחה בנושא. שמות מאחורי פרויקטים אחרים, שכן זכו למימון של הקרן, הגיעו עם רזומה דל בהרבה.
מה שעושים בכסף שלכם
הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה היא אחת מחמש קרנות קולנוע שפועלות בישראל. מדי שנה היא מקבלת ממשרד התרבות כ-6.5 מיליון שקל. בשנים האחרונות היא קיבלה גם כ-100 אלף שקל מהקרן לישראל חדשה.
הקרן הזו מתמחה בסרטי תעודה וב"סרטים ייעודיים" – המצאה של לימור לבנת מלפני 15 שנה שנועדה לתת ביטוי קולנועי גם לרעיונות ימניים ודתיים, אך נוסחה בצורה מרושלת ומשמשת גם לסרטי תעמולה פלסטינית. הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה שואפת מזה שנים להצטרף לשתי הקרנות המובילות, קרן הקולנוע הישראלי וקרן רבינוביץ', ולזכות בתקציב גם לשם הפקתם של סרטים עלילתיים באורך מלא – הסוגה היוקרתית ביותר. בעתירה שהגישה הקרן בנושא נטען כי התקנות שונו כדי לחסום את מסלול התמיכות הזה בפניה. גורמים שונים בתעשייה מרננים על כך שמדובר בהחלטה מכוונת של יו"ר מועצת הקולנוע לשעבר, פרופ' דוד אלכסנדר, מהטעם שמנכ"לית הקרן דורית ענבר מזוהה כאשת שמאל.
המסמכים שעליהם חתמה הקרן כתנאי לקבלת הכסף ממשרד התרבות מחייבים אותה להגן על חופש היצירה. ההתחייבות הזו הופרה באופן מובהק במקרה שהוצג כאן. וייסברוד ושותפיו שוקלים להגיש תלונה רשמית למשרד התרבות, אשר עלולה להביא לשלילת תקציבה של הקרן לשנים הבאות.
כאמור, רק לעתים נדירות צף אל פני השטח מקרה כה מובהק של סתימת פיות פוליטית מצד קרנות הקולנוע. יש להניח שהתופעה שכיחה למדי, אך יוצרים שנפגעו אינם נוהגים להתלונן מחשש לנקמנות מצד הקרנות. מקרה אחד שהתפרסם אירע ב-2015, אז פסלה קרן הקולנוע הישראלית סרט של היוצר רועי הורנשטיין שביקש לשחזר את הצלחות צה"ל במלחמת ששת הימים. בחוות הדעת נומקה הדחייה בטענה ש"הגיבור אינו שואל שאלות מוסריות" וכי הסרט נמנע "מלגעת באימת המוות וההרס שהמלחמה גורמת לשני הצדדים".
התיקון שעבר ביום שני אינו נושא בשורה: לא הוטל פיקוח אפקטיבי על הקרנות, וסתימת הפיות בהן צפויה להימשך. אולם לצדן נפתח כעת מסלול חדש, המבוסס על הצלחה מסחרית ואינו מערב את הקרנות כלל. המסלול הזה צפוי לאפשר לראשונה את הפקתם של סרטים ימניים. אחרי שיותקנו התקנות, הכדור יהיה בידיהם של יוצרים כמו תדמור, וייסבורד, מאירי ושותפיהם.
"הפטריוטיות היא מפלטו של הקולנוען שנדחה"
מהקרן החדשה לקולנוע וטלויזיה נמסר בתגובה:
הקרן תומכת רק ב-3%-5% מהבקשות המוגשות לה. בפרויקט המדובר החומר העיקרי שהגישו היוצרים בבקשתם היה מונולוג של אחד המפיקים, ארז תדמור. מכאן עלה, בין היתר, החשש שאין מדובר ביצירה קולנועית אלא בעלון-מטעם.
הקרן תומכת ביצירה קולנועית מעמיקה, ולא בסרטי תעמולה שבהם המפיקים שמבקשים מימון הם הדמות הראשית שנואמת למצלמה. למעלה מ-100 פרויקטים אחרים נדחו ומאחורי כולם עומדים יוצרים שלא הצליחו להיבחר במועד זה, ביניהם כנראה גם כאלו שאוחזים באג'נדה שמאלנית.
הנושא שבחרו היוצרים זכה לשבחי הלקטורים, אשר גם נתנו הערות מקצועיות מפורטות בנוגע לליקויים הקולנועיים, כדי לסייע ליוצרים. ציטוטיכם ממסמך הלקטורים חלקיים ומטעים ומוצע שתפרסמו אותו במלואו. הקרן תמסור את המסמך המקורי לכל פונה.
בנוסף, הוצעה ליוצרים פגישת משוב, לסייע להם להתכונן להגשה חוזרת, אבל נראה שהם בחרו לעשות שימוש פוליטי בדחייה, ובכך חיזקו את החשש שמטרתם אינה קולנוע איכותי, אלא פרובוקציות שאיננו הכתובת להן.
הקרן תמכה בגאווה באינספור יצירות קולנועיות מרתקות שהציגו עמדות של קבוצות מזוהות-ימין, ביניהן: זמן פוניבז', כתומים, המחתרת היהודית, שליחי האל, ועוד. ביצירות אלו מוצגים חומרים בצורה קולנועית מרתקת ומורכבת. כך הדבר בכל סרטי הקרן. כאמור, אנו קרן מקצועית, לא פוליטית.
לא פעם הפטריוטיות היא מפלטו של הקולנוען שנדחה. תדמור ושותפיו צריכים ללמוד להתמודד עם דחיית פרויקט, כמו 97% מהמגישים, ולשפר את הצעתם הקולנועית.
מתברר שכמו "האיש הישן עם הזקן החדש", זוהי האג'נדה הישנה עם הקרן החדשה, שכבר למדנו על עקרונותיה מן הסרטון "הקרן לסרטי קולנוע נכונים":
https://www.youtube.com/watch?v=Uhro0PMIKIw
טוב, זה היה ברור שזה יקרה. במציאות שלנו, אין יותר בושה והכל כתוב מראש.
אין להם שום בושה לשקר במצח נחושה שהציטוטים חלקיים ןמטעים למרות שהציטוטים משקפים אחד לאחד את רוח המכתב. מציע לכל אחד ללחוץ על הלינק,לקרוא את הכתבה ולראות עד כמה המלך הוא עירום
ואני הייתי בודק יותר לעומק: מגיש תביעה לבית המשפט על קיפוח שנוגד את חוק כבוד האדם וחירותו.
התביעה לבית המשפט היא בדרישה לחייב את הקרן לקולנוע לתמוך בסרט שתוקף את ההתנהלות בבית המשפט.
צריך להיות מעניין
הטהרנות היא מפלטו של הצבוע
הפעם להגיש תלונה וללכת עם החזירים עד הסוף
עוד פרק באח הגדול, בסרט שחיים השמאל בארצנו.מתי נפסיק להתפלא ופשוט נתעלם ונקיים הפסוק עם עיקש..ועם נבל…בחיוך וברוגע.
השקר הוא ביתו של השמאלן.
מתי יקום הפוליטיקאי האמיץ שיסגור את הברז לכל הקרנות הציבוריות המיותרות הללו, יחזיר לציבור את הכסף ויאפשר לנו להחליט באילו סרטים, אם בכלל, נרצה להשקיע?
בישראל נעשים בשנה בסביבות 40 סרטים דוקומנטריים. בכל שנה יש כמה מהם שהם מהטופ בעולם מבחינת קבלה על ידי הקהל והביקורות, כמות העשייה האדירה הזו באה עם כמות אדירה פי כמה של הגשות. יש מצב קצת אבסורדי שפרויקט שניגש לקבל תמיכה צריך כבר בסיס כלכלי כדי להראות עדיפות על האחרים המתחרים בו, מה שנותן יתרון ליוצרים המצליחים ולמפיקים המצליחים. מי שמגיש פרויקט שעוד אין ממנו סצינות מלוטשות ייצוגיות הסיכוי שלו להתקדם בקרן ולקבל תמיכה נמוך. זה לא עניין של פוליטיקה אלא תחרות על עוגה קטנה. אחד הפתרונות צריכים להיות הגדלת העוגה. תקציב התרבות בישראל נמוך משמעותית ביחס למדינות אחרות ובפרט תקציב הקולנוע וגם ערוצי הטלוויזיה יחסית עניים וחוץ מהוט 8, יס דוקו וכאן תמיד יעדיפו תוכניות מסחריות על פני משהו רציני כמו דוקומנטרי. בערוץ 10 נגיד מנהלת הדוקו התפטרה השבוע והכל מוקפא. שוייסברוד ומאירי לא יתייאשו וימשיכו להגיש שניהם גם עבדו על פרויקטים עצמאיים, בהצלחה.
אתה צבוע ועיוור. אחד מהשניים. אתה יודע מה. מה מאפיין אותך. לא רוצים אפליה ולא רוצים את שלטון השטן הנקרא סמאל. לא לא לא. ידוע שבתלמוד נקרא השטן ומלאך המוות סמאל וברור למה. שטן שקרן ורמאי.
אחרי שכתבתי תגובה עניינית ומנוסחת בצורה הכי לא מתלהמת? זה נראה לך מידתי לקרוא לי שטן? זה שאדם לא חושב כמוך לא נותן לך שום זכות לקרוא לו שטן. באיזה בית ספר למדת? איך ההורים חינכו אותך?
כקולנוענית שמחזיקה דעות ימניות אני חייבת לומר שהכתבה הזו קצת מגוחכת. אני מסכימה לגמרי שמגש הכסף היה לחלוטין סרט תעמולה סוציאליסטי ובגלל זה גם נכשל בלהוציא אנשים לרחוב כפי שהצהיר שיעשה. זה שנתמך על ידי הקרן זה באמת בושה. עם זאת, לומר שהפרויקט המדובר נדחה כי הוא ימני זו היתממות. זה לא מקומה של הקרן לממן סרטי תעמולה. לא מימין ולא משמאל. רון גולדמן הוא איש רציני ואם ההצעה לא היתה מספיק טובה ויותר מדי תעמולתית אז זה לא מעניין. ימין או שמאל – סרט טוב מעלה שאלות ולא נותן תשובות. מבחינתי סרט ״ימני״ זה לא אומר סרט שופר לשלטון. אלא סרט שגורם לצופה להזדהות עם ערכים ימניים, סיפורים על אנשים ימניים, להבין את המציאות – המורכבת – שלהם.
"קולנוענית שמחזיקה דעות ימניות"? עוד טריק של מהנדסי התודעה מסדנת הטוקבקיסטים של עמותת רק-לא-ביבי. שימו לב איך בזמן האחרון המגיבים של העמותה דואגים להזדהות כ"ליכודניק שאכפת לו" או כ"בעלת דעות ימניות שסולדת מהשחיתות של נתניהו". משפט אחד בתגובה שלה דיו לשפוך אור על התגובה כולה: "מבחינתי סרט 'ימני' זה לא אומר סרט שופר לשלטון". הבנתם? סרט ביקורתי על בתי המשפט הוא "סרט שופר לשלטון". בקיצור, כל מה שטוב בשביל האזרחים הוא רע בשביל אנשי רק-לא-ביבי. נזכור את זה בקלפי.
מטעם מי כתבת את הקשקוש הזה?
נסו מימון המונים. אני אתרום
אמן! שהפוליטרוקים ימשיכו לחלק ביניהם את הפרוטות שהם הצליחו לכייס מאיתנו באפלה – ושהסרט הזה יזכה להיות מתוקצב ישירות מהציבור בנדיבות לאור היום.
הפיתרון אינו בהתמודדות מול כל קרן, מול כל גוף, כל שופט עליון, או יועץ משפטי או שלוחה אחרת אחת מאלפים של הקרן להשמדת ישראל והשמאל האנטי ציוני והפרו פלשתינאצי. הפיתרון הוא מהפכה כוללת, מהפכה לאומית שהפוך את השולחן של התקינות הפוליטית ותשליט את הדמוקרטיה ואת רצון העם החופשי בישראל. די לנו להיות עבדים לאליטות מושחתות, מכורות לשוחד מכוחות בינלאומיים שמטרתם חיסול מדינת הלאום היהודי. הגיעה עת המהפכה החוקית – בניגוד למהפכה הבלתי חוקית שביצעו העליון והמשפטוקרטיה הבולשווקים.
לא ממש מבין את הכתבה. מרגיש שהכותבים חיכו ממש שידחו להם את ההצעה בשביל לפרסם את הכתבה במידה. לפי התגובה של הקרן אפשר לראות מציאות אחרת לחלוטין שמאכזב אותי שהכותב לא התייחס אליהן. לא על מספר ההצעות הנדחות ולא על הצעות שנתקבלו לגבי סרטים בעליי אופי ימני יותר. מה אחוז הסרטים "השמאלנים" שמתקבל מסך כל ההצעות? מה אחוז הימנים? יכול להיות שהתגובה של הקרן מציגה מציאות מאוד חלקית למעשה, אבל חוסר ההתייחסות של הכותב היא לא רצינית. ולסיום, עיון במסמך הדחייה המוצג לעיל מראה לא מעט בעיות מקצועיות, ומכך כותב הכתבה מתעלם בנוחיות.
יכול להיות שבאמת יש הטייה, אבל אני מצפה מאתר מידה שמתיימר להציג מציאות אחרת להיות עם יותר ביקורת עצמית, ואם צריך לקטול את הקרן אז מעולה, אבל לא על חשבון המקצועיות של הכתבים שלו.
קריאה בספר המצויין ״האזרח ק״ של עידו נתניהו תבהיר במורה הפשוטה ביותר איך עובדים הדברים בקרנות השמאלניות העושות בכספי ציבור כבשלהן. עלילה על מוסיקאי צעיר המבקש להכין סרט על מורו זמר האופרות מההיבט המוסיקלי אלא שהמורה העה לא עלינו ימני. ספר מרתק והומוריסטי כשהבדיחה העצובה היא על חשבוננו.
כל זמן השאוליגרכיה היושבת על הברזים בקרנות האלו לא מייצגת את הציבור אין סיבה להעביר לשם שקל. והאמת שגם אם היו מייצגים מה שמספיק טוב יימצא מימון. לאצריך בשביל זה את כספי המיסים. אם האזרחים ירצו להוציא על יצירות כאלו או אחרות מכספם הם יוציאו לא צריך מתווכים.
ארז היקר. יום יבוא ויעשו סרטים עליך. עלה והצלח.
מחלוקות קלאסיות בין ימין ושמאל הן על מידת ההתערבות של הממשלה בשוק או מידת ההתערבות בעולם אל מול טיפול בעינינים הפנימיים בישראל. ה"ימין" החדש מציג אג'נדה שתומכת בכח מוחלט לראש הממשלה, שלטון צבאי על מיליוני בני אדם וגיוס בכפייה של אזרחים ישראלים כדי לשמר אותו ודוגלת בזה שהיהודים הם סוג של גזע נבחר ובהקלות לפוליטיקאים מושחתים (רשימה חלקית). לטעון שצריך לאזן בין שמאל ל"ימין" החדש זה כמו להתלונן שנתמכים רק סרטים של מתנגדי אונס ואין תמיכה בסרטים שמציגים השקפה שאונס הוא לגיטימי.
ל"משה הגיב" – לפי סגנונך היית יכול להתקבל למנגנון התעמולה של סטאלין בקלות. השמאל בארץ ובאירופה זה הפאשיזם החדש שמוחק כל מי שלא מסכים אתו. בבריה"מ הוא כנה את מתנגדיו אויבי העם ובארץ הם בבחינת איטולות איראנים או גזע(!) נבחר.
אף אחד לא מסכים על הכל עם אף אחד אחר. בעולם הערכים שלי יש טווח רחב של דעות לגיטימיות אבל הוא לא כולל את כל הדעות האפשריות. והמאפיינים שציינתי של הימין החדש הם בעייתיים. בזמן שמיר ובגין לא ראינו מתקפות על בית המשפט העליון ולא היה מתקבל על הדעת שאסיר משוחרר יישב בממשלה וכן היו ניסיונות לקדם שלום ולסיים את המשטר הצבאי למשל הסכם השלום עם מצריים וועידת מדריד. ולצערי אני לא רואה שום דבר לא נכון במה שרשמתי, חבל שאילו פני הדברים ולא נראה שהולך להיות יותר טוב. מי שחשוף רק לתקשורת ימנית ומסתובב רק בין ימנים הגיוני שיגיד שיכולתי להתקבל למנגנון התעמולה של סטאלין, אין לי טענות.
אתם כבר אמרתם את זה ולחזור על מה שכבר אמרתם אינו עושה את זה לעיס יותר