לראשונה: דנמרק מפסיקה מימון לארגונים המקדמים חרם או קשורים לטרור

ממשלת דנמרק מפסיקה את המימון לארגונים פלסטיניים הקשורים לתנועת החרם על ישראל (BDS) ולארגוני טרור. במסמך רשמי שפרסם לאחרונה, פירט משרד החוץ הדני את התנאים החדשים למימון ארגוני חברה אזרחית וקבע לראשונה כי לא יינתנו מענקים כספיים לארגונים המקדמים חרם על ישראל או מזוהים – בעקיפין או במישרין – עם ארגוני טרור או כאלו המסיתים לאלימות.

איתי ראובני, ראש דסק ישראל במכון NGO מוניטור שעמד מאחורי היוזמה, אומר בשיחה עם 'מידה' כי מדובר בתוצאה של מהלך בן מספר שנים בו חקרו אנשי המכון כיצד כסף שהיה מיועד לסיוע הומניטארי מנוצל למעשה לצרכים פוליטיים, ואף מגיע לארגונים הקשורים לארגוני טרור.

"בשנים האחרונות ניסינו להתמקד בארבע מדינות: דנמרק, שבדיה, שוויץ והולנד, שהפעילו מנגנון מימון משותף שבסיסו ברמאללה", הוא מספר. "זה הגוף שמעביר כסף ישירות מהממשלות ל-24 ארגונים, חלקם ישראלים וחלקם פלסטינים, שקיבלו כ-18 מיליון דולר בארבע השנים האחרונות".

לדברי ראובני, חלק מאותם ארגונים שנהנו מהמימון האירופי היו ארגוני BDS או ארגונים העוסקים בלוחמה משפטית נגד ישראל תחת הכותרת של "זכויות אדם", וחלקם אף קיימו קשרים עם 'החזית העממית'. "ניסינו לעורר את המודעות לדבר הזה והמדינה הראשונה שהסכימה להקשיב הייתה דנמרק", הוא אומר ומוסיף: "הם הבינו שבעצם אין פיקוח על הכסף שהם מעבירים, ומי שמקבל אותו עושה מה שהוא רוצה".

לדבריו, מדובר בעיקר בתהליך פנימי המתרחש בדנמרק ולא קשור בהכרח לעמדה המדינית שלה מול ישראל. "אחד המקרים שעוררו ביתר שאת את הסערה היה כאשר נחשף כי כסף שהעבירה דנמרק הגיע לבית ספר ולמחנות קיץ לנוער שנקראו על שם המחבלת דלאל מוגרבי, מי שהנהיגה את חוליית הטרור שביצעה את פיגוע ‘אוטובוס הדמים’ בכביש החוף בשנת 1978, בו נרצחו 35 ישראלים. זה יצר דיון פנימי מאוד חזק, ועיתונאים דנים התחילו לשאול: 'מה עושים עם הכסף שלנו?'".

כל אלו הובילו לפני כשנה להחלטה הדנית להערכה מחדש של המענקים למנגנון המימון המשותף היושב כאמור באוניברסיטת ביר-זית ונהנה ממימון נדיב. "היו כמה דיונים בפרלמנט, והממשלה החליטה שהיא עושה בדיקה של כל נושא התמיכה. המסמך ששר החוץ הדני הוציא לפני כמה שבועות הוא למעשה פירוט של תוצאות הבדיקה והגדרת התנאים החדשים לקבלת כסף מהממשלה הדנית", הוא מסביר.

משמעות תודעתית

כפי שעולה מן המסמך, המסקנה הראשונה אליה הגיע משרד החוץ הדני היא הצורך בצמצום במספר הארגונים הנתמכים על ידו. "הם הבינו שיש מדי ארגונים שמקבלים כסף באופן כללי וקשה לפקח על כולם. זה רק מראה שעד היום כנראה שלא הייתה להם באמת את היכולת לפקח על הכסף", מסביר ראובני.

אך החידוש הגדול ביותר בהחלט הדנית הייתה הקביעה של קווים ברורים לגבי מי יכול לקבל את הכסף, ואמירה בפעם הראשונה כי גם ארגונים בעלי קשר עקיף לטרור לא יזכו למימון.

"צריך לזכור ש'החזית העממית' מופיעה ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופאי, ולכן הטענה שלנו הייתה שיש המון ארגונים שקשורים ל'חזית העממית', אבל לא עוסקים בפועל בטרור והם צריכים להפסיק לקבל מימון. הקשר יכול להיות גם עקיף כמו בכירים ב'חזית' שחברים בהנהלה של ארגון כלשהו. בפועל זה אומר שהרבה ארגונים פלסטיניים מרכזים, שחלקם מובילים את הקמפיין הבינלאומי נגד ישראל, לא יוכלו לקבל יותר כסף דני", הוא אומר.

התנאי הרביעי אותו הגדירו הדנים מדבר על ארגונים הפעילים בתנועת החרם על ישראל (BDS). "דנמרק לא יוצאת נגד קמפיין ה-BDS עצמו. מבחינתה זהו דבר לגיטימי במסגרת חופש הביטוי, אבל היא עדיין לא מוכנה שכספים דניים יועברו לארגוני BDS. הם קבעו כי אין מקום לניצול פוליטי של כספים המיועדים לזכויות אדם, ובכלל זה BDS. יש לזה משמעות תודעתית מאוד גדולה".

הסעיף האחרון המופיע במסמך הדני הוא למעשה הדגשה מחדש של מדיניות קיימת ולפיה ארגונים המקבלים כספים חייבים לפעול לפי רוח 'פתרון שתי המדינות'. "זאת הייתה תמיד הגישה הדנית לסכסוך ולכן הם החליטו להדגיש שארגון שמערער על זכותה של ישראל להתקיים לא יקבל את הכסף. מדובר למעשה ברוב הארגונים הפלסטינים", אומר ראובני.

הקשר הישראלי

התוצאה המעשית של החלטת דנמרק על הפסקת המימון היא שמתוך עשרים ושלושה ארגונים שקיבלו עתה כספים דרך המנגנון המשותף, רק שבעה ימשיכו ליהנות מכך – שלושה ארגונים פלסטינים קטנים וארבעה ישראלים ('שוברים שתיקה', 'בצלם', 'גישה' ו'הוועד הציבורי נגד עינויים').

"כרגע כל הארגונים הרציניים באמת שמהווים את הציר הפעיל ברמה הבינלאומית בקמפיינים של חרם הפסיקו לקבל כסף והרבה מזה קרה בזכות הפעילות שלנו", מספר ראובני. "אנחנו יודעים את זה כי לפני כמה חודשים נערכה ישיבה ברשות הפלסטינית בה דיברו על כך שהארגונים האלה נפגעים קשות בגלל NGO מוניטור, וקראו לאירופאים לא להטיל תנאים על העברת הכסף. גם בפרלמנט הדני נערך דיון סוער, בו חברי פרלמנט מהשמאל הקיצוני העבירו ביקורת קשה על שר החוץ שנכנע לטענתם ללחצים חיצוניים".

נקודה נוספת אותה מדגיש ראובני היא התגייסות של פעילים וארגונים ישראלים שונים כדי לנסות לטרפד את המהלך, להפעיל לחצים על דנמרק לא להפסיק את המימון ולתקוף את מכון המחקר בו הוא עובד.

"יש קמפיין שלם נגד NGO מוניטור. זה התחיל בכמה מאמרים שהתפרסמו בשבדיה וטענו שאנחנו חלק מרשת שמפעילה את נתניהו וטראמפ. כל הטענות האלה היו מלוות בהצהרות וציטוטים של פעילי ארגונים ישראלים כמו 'שוברים שתיקה' ו'בצלם', שבעצמם מקבלים מימון מאותה סוכנות שבדית שפרסמה את הדו"ח. בחודש שעבר התפרסם עוד מסמך מאת השגריר לשעבר ואיש מרצ אילן ברוך, שחצי ממנו הוקדש ל-NGO מוניטור. זה בעיקר סימן לפאניקה וייאוש מול ההצלחות שלנו".

לדברי ראובני, כל ארגוני זכויות האדם הישראלים למעשה יישרו קו עם ההגנה על ארגונים פלסטינים שאפילו בג"ץ קבע כי הם קשורים ל'חזית העממית'. "במאבק הזה יש לא מעט ישראלים שבחרו להגן בחירוף נפש על ארגונים פלסטינים הקשורים לטרור. זה רק מוכיח שאי אפשר לנתק בין שני הצדדים האלה ברמה הארגונית והמעשית".

לסיכום אומר ראובני שהדרך היחידה לשכנע את האירופאים לסגור את הברז היא באמצעות דיאלוג והצגת עובדות. "אנחנו מפרסמים את הנתונים ומנסים להסביר לאירופאים מה עושים עם הכסף שלהם. אחר כך הם צריכים להחליט. זאת השיטה היחידה שעובדת, ולא כל מיני חוקים מיותרים או קמפיינים. שוויץ ונורבגיה עשו מהלכים דומים בעבר, ואנחנו מקווים שמדינות אחרות יאמצו את השיטה הזאת ויבדקו מחדש לאן הולך הכסף של משלמי המיסים שלהם".