הרגולטור שוב נרדם בשמירה: משרד הכלכלה מנציח את המונופול בשוק המלט

בימים הקרובים עלולה להתקבל החלטה שערורייתית במשרד הכלכלה על פיה יוטלו היטלי היצף על מרכיבי המלט המיובאים ארצה. משמעות החלטה זו תהיה ביטול התחרות בענף המלט, שרק בשנים האחרונות החלה לתת את אותותיה, ועליית מחירי הבניה למגורים ויותר מכך לתשתיות.

שוק המלט הוא אחד השווקים האחרונים בישראל בהם עוד קיים מונופול השולט על רוב השוק – חברת 'נשר' הוותיקה. לאורך עשורים רבים נהנתה 'נשר' מהגנה מפני תחרות שהבטיחה לה רווחים גבוהים ובטוחים מידי שנה. כאשר באמצע העשור הקודם הצליחה לחדור לשוק זה חברה צרפתית, הטיל ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט היטלים על היבוא וסלל את דרכה של 'נשר' לעוד מספר שנות מונופול נטולות דאגה.

רק בעקבות מחאת יוקר המחיה ב-2011 המליצה ועדת טרכטנברג לפתוח את שוק המלט לתחרות חיצונית, והתוצאות לא אחרו לבוא: על פי דו"ח של הרשות להגבלים עסקיים, מחירי הצמנט (החומר ממנו מכינים את המלט) ירדו בכ-20% תוך 4 שנים במקביל לעלייה של 20% בצריכת הצמנט במשק הישראלי.

שליחותו של הממונה

חשוב לציין: שוק המלט בישראל עדיין רחוק מלהיות תחרותי מספיק. אמנם נשר כבר איננה תופסת 80% מהשוק כפי שהיה לפני מספר שנים, אך כ-60% ממנו עדיין בידיה.

כיצד ייתכן שרגולטור יגן על מונופול מפני תחרות ויגרום לעליית מחירים? ובכן, יש תירוץ דחוק: ישנה חברה נוספת שמייצרת חומרי מלט בארץ- 'מלט הר-טוב' שקנתה את המפעל מנשר לפני כמה שנים ואחראית כיום על נתח שוק של כ-6% סך הכול.המפעל כנראה מיושן ולכן החברה לא מצליחה להתחרות ביבוא מיוון ומטורקיה. זה מה שקורה כששוק נפתח לתחרות – חלק מהשחקנים עלולים למצוא את עצמם לא יעילים ותחרותיים מספיק.

במלט הר-טוב עובדים כ-120 עובדים, ובמקום לסייע להם עם תמריצים להתחדש ולהתייעל על מנת להציל אותם מאבדן מקום העבודה, הציע הממונה על היטלי ההיצף במשרד הכלכלה, דני טל, להשית היטלים על חומרי המלט המיובאים.

אם השם דני טל מצלצל לכם מוכר, זה לא בכדי: בתפקידו הקודם היה הממונה על יישום חוק הספרים הנלוז שפגע אנושות בתחרות החופשית ובהתחדשות של שוק הספרים בארץ, ואף נאבק להשאירו לטווח ארוך. כאשר הוצאת סלע-מאיר מכרה ספרים חדשים במחירי מבצע, הגיע מר דני טל בעצמו להגיש את הדו"ח.

גם אז מי שנצבו מולו בעוז ונאבקו למען תחרות חופשית היו נציגי הרשות להגבלים עסקיים, וגם כיום הם מתנגדים בתוקף להטלת היטל ההיצף על חומרי המלט. על אף שהרשות עצמה לא חפה מטעויות ומהתערבויות מיותרות בשווקים מסוימים, היא מתגלה עם השנים כמעוז של חשיבה כלכלית בריאה יחסית שדוגלת בשוק חופשי.

איוולת כלכלית

על מנת להטיל היטלי היצף נדרשים שני תנאים מבחינת החוק. הראשון הוא שסחורה המיובאת נמכרת במדינת היעד בזול יותר מאשר במדינת המקור. כך מוכח, כביכול, שחברה חיצונית מנסה לחסל מתחרות מקומיות ולהשתלט על השוק. התנאי השני הוא שההיצף פוגע בלפחות 25% מהשוק המקומי.

מבחינה כלכלית טהורה שאיננה כפופה לשיקולים של קבוצות לחץ, אין עילה להטיל היטלי היצף גם אם שני התנאים לעיל מתקיימים. הגנה על תוצרת מקורית במחיר של חוסר יעילות הוא איוולת כלכלית, וכמובן שעדיף לייבא גם את כלל מוצרי המלט מחו"ל במידה והם זולים יותר משמעותית.

אך גם אם נקבל את שני התנאים, לא נראה שבשוק המלט שלנו הם מתקיימים. דני טל טוען שעל פי בדיקתו מוצרי המלט נמכרים בזול יותר במדינות המקור. יבואני המלט, בראשם 'סימנט' שבבעלות מספנות ישראל, טוענים כי מדובר בהנחות שנובעות מהכמות העצומה שהם מייבאים מאותן מדינות.

גם העובדה שלאורך תקופה ארוכה מאז החל היבוא חברות ענק ימכרו חומרי מלט במחירי הפסד נשמעת מעט מוזרה. על כל פנים, דני טל לא פרסם את ממצאי הדו"ח שלו וקשה לאמתם.

המונופול שומר על עצמו

השערורייה האמיתית נוגעת לתנאי השני: החברה שהתלוננה על ההיצף היא כאמור 'מלט הר-טוב' שחולשת רק על כ-6% מהשוק, רחוק מאד מה-25% שנדרשים על פי החוק. מה עשה מר דני טל הנמרץ? פנה מיוזמתו ל'נשר' המונופולית והתעניין האם היבוא פוגע גם בה.

אין ספק שפתיחת השוק אכן גורמת גם לנשר להתייעל, אך היא עודנה רווחית ועל פי הרשות להגבלים חילקה ב-2017 דיווידנדים בהיקף שבין 150 ל-215 מיליון שקלים. מעבר לכך, הרי ההתייעלות של השוק המקומי הייתה המטרה לשמה נפתח השוק ליבוא, לכן צריך לברך עליה ולא להחזיר את הגלגל לאחור. על כל פנים, דני טל הגיע למסקנה הרצויה שההיצף ביבוא פוגע גם בנשר ועל כן הממשלה צריכה להטיל היטל בשיעורים של 22.5%-7.5% למשך חמש שנים.

המסורת השלילית של הגנה על מקומות עבודה לא יעילים היא איוולת גם כשמדובר במפעל לאריזת טונה, אך כאשר הרגולטור מחליט להגן על מונופול שחולש על יותר מ-60% מהשוק זו שחיתות מוסרית ממעלה ראשונה.

לא ייתכן שבזמן שהמדינה נאבקת בכל דרך במחירי הדיור, יבוא רגולטור, ובשם ההגנה על מפעל אחד כושל יעלה לכולנו את מחירי הדיור והתשתיות. אם רוצים לבוא לקראת עובדי מלט הר-טוב, עדיף לתת להם מענקי השקעה על מנת שיהפכו לתחרותיים ואולי גם לגדול ולחלוש על נתח שוק שיאפשר להם להתחרות בנשר בעתיד.

אפשר רק לקוות ששר הכלכלה אלי כהן יקשיב לחוות דעתה של הרשות להגבלים ויעדיפה על פני חוות דעתו של דני טל, מהנדס השווקים המהולל.