משימה בלתי אפשרית: תרזה מיי עומדת מול המבחן החשוב בקריירה

לאחר ששרדה את הצבעת אי-האמון בתוך מפלגתה, אמרה ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי כי כעת היא עומדת בפני משימה מחודשת: "להביא את עסקת הברקזיט שהעם הצביע עבורה, לאחד בחזרה את המדינה ולבנות בריטניה שעובדת עבור כולם".

הבעיה היא שכרגע לא ברור האם יש למיי חיילים שילכו אחריה בקרב הזה. מאתיים מחברי הפרלמנט של המפלגה השמרנית הצביעו בעד להשאיר את מיי בהנהגתה, 117 הצביעו נגד. גם רבים מאלה שהצביעו בעדה אמרו כי יתנגדו לכל גרסה של עסקת הברקזיט שהיא תביא.

כתוצאה מההצבעה הזו, חברי הפרלמנט לא יכולים להגיש עוד הצעת אי אמון נוספת בשנה הקרובה. משמעות הדבר היא שתרזה מיי תהיה בכל מקרה האישה שמופקדת על תהליך היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי, אם יצליח ואם יכשל.

אך ההצבעה משאירה גם שאלות רבות ללא מענה. אם הפרלמנט יחליט לבסוף להצביע נגד העסקה שמיי תביא – במיוחד כאשר כה רבים במפלגתה הודיעו שהם מתכננים לעשות כך – לאן יילך הברקזיט מכאן?

הרצוי והמצוי

כדי ליזום הצבעת אי אמון, לפחות 15 אחוזים מחברי הפרלמנט של המפלגה צריכים לשלוח מכתב ליושב ראש הוועדה המרכזית. לאחר שהתקבלו 48 מכתבים כאלה, יושב הראש הודיע למיי על ההצבעה המתוכננת, והיא הייתה נחושה לערוך אותה מוקדם ככל האפשר. כל התהליך היה מהיר ואכזרי, מה שהוביל דווקא לסימפטיה גוברת למיי ברחוב הבריטי.

כך למשל, עובדת בשוק בצפון לונדון סיפרה כי היא "מרגישה ממש רע עבור תרזה מיי. כולם תוקפים אותה מכל כיוון ומנסים לקחת את מקומה". נשמעו גם קולות שקראו למיי להתפטר בזעם מהתפקיד בעקבות ההצבעה.

אך למפקפקים במיי נכונה הפתעה. ראש הממשלה נכנסה למצב לוחמני והצהירה בפני התקשורת מחוץ למעונה: "אתנגד להצבעה עם כל מה שיש לי". מיי גם לא שכחה להדגיש מחדש את סדר העדיפויות שלה: "להביא את עסקת הברקזיט שהעם הצביע עבורה…ואני מוכנה לסיים את העבודה".

אך הניצחון הזמני של מיי לא הגיע ללא ויתורים, והיא התחייבה שלא להוביל את המפלגה בבחירות הכלליות הבאות ב-2022. המסר העיקרי שניסתה להעביר היה, לפי סגן יו"ר המפלגה ג'יימס קלברלי, כי "זה יהיה זמן רע מאוד להחליף את ראש הממשלה". או במילים אחרות: אני יודעת שאתם לא רוצים אותי, אבל אתם צריכים אותי לעת עתה. לא בדיוק המנהיגות "החזקה והיציבה" שהבטיחה מיי בקמפיין הבחירות בשנה שעברה.

המבקרים טוענים שתוצאות ההצבעה היו צמודות מדי מכדי לאפשר למיי מנוף כלשהו במפלגתה, אך הניצחון בהצבעה היה חיובי עבורה לפחות במובן אחד. המורדים שניסו לקדם עזיבה מוחלטת של האיחוד בהקדם האפשרי נכשלו בניסיון ההפיכה, וכעת נמצאים בעמדת מגננה. מיי מצידה כבר לא צריכה לפייס אותם עם העסקה האפשרית שתביא.

בנוסף לכך, העמדה העקשנית שהציגה זוכה כעת להערכה בציבור. מיי  הצליחה לעמוד במתקפה קשה והוכיחה שאי אפשר להפטר ממנה כל כך מהר.

על קצה התהום

התומכים הנלהבים בעזיבת האיחוד נמצאים כעת בדכדוך. רבים קיוו שבאמצעות הצבעת אי האמון יהיה ניתן להחליף את מיי במנהיג שיתמוך בנחישות בעזיבה ויוביל סוף סוף את יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי. במקום זאת, העסקה שמציעה מיי לא תוביל לעזיבת האיחוד ותשאיר את בריטניה כחברה בו למעשה אך ללא שום השפעה. המיליונים שהצביעו עבור הברקזיט לא בחרו "עסקה", הם בחרו לקחת מחדש את הריבונות הבריטית.

במצב הנוכחי בריטניה נותרת עומדת על קצה התהום, וחוששת לעשות צעד בכיוון כלשהו. האם לעזוב לאלתר את האיחוד? עם או בלי עסקה, ואיזה סוג של עסקה בדיוק? האם להרחיב את סעיף 50, שקובע עלי החוק כי בריטניה תעזוב במרץ 2019, או לעמוד שוב בפני משאל עם?

אחרי שהביסה את המורדים בביתה, האפשרות הסבירה כעת היא שמיי תחזור לפרלמנט עם עסקה שתהיה מפייסת יותר כלפי התומכים בהישארות. במידה והעסקה לא תעבור בבית הנבחרים, יתכן שמיי תאשר לפרלמנט להצביע באופן סופי האם להשאיר את בריטניה באיחוד או לעזוב ללא עסקה.

במקרה כזה חברי הפרלמנט יהיו חלוקים מאוד. הממסד עצמו אינו מעוניין ביציאה ללא עסקה, והוא נלחם על כך במשך שנתיים. אך ציבור הבוחרים, אלה שמצביעים לחברי הפרלמנט כדי שיהיו הקול שלהם, דווקא כן רוצה. במשאל העם על הברקזיט, 70 אחוזים מהמחוזות השמרניים ו-60 אחוזים מהמחוזות של מפלגת הלייבור הצביעו בעד. לכן כל פוליטיקאי שיצביע עבור השארות באיחוד האירופי יעשה זאת תוך התעלמות מופגנת מרצון העם, אותו העם אותו הוא צריך כדי להיבחר מחדש.

מיי עצמה כבר הודיעה שלא יהיה משאל עם נוסף כל עוד היא מנהיגת המפלגה, אך ההיסטוריה הקרובה מראה שלמילותיה אין ממש תוקף במציאות. בין 2016 ל-2017 היא הצהירה לא פחות מחמש פעמים על כך שלא יהיו בחירות כלליות חדשות, לפני שהכריזה על כאלו מספר חודשים לאחר מכן.

הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון