לאחר עשורים של אקטיביזם משתולל, פסיקותיו של שופט העליון הטרי משמיעות קול אחר: לא עוד תפיסתו המוסרית האישית של השופט, אלא דבקות בלשון החוק ובסמכות שנתן לו המחוקק
איש השנה שלי הופיע אמנם על הבימה הציבורית באופן מלא רק בארבעה החודשים האחרונים, אך בזמן הקצר הזה הספיק כבר להפוך (לא בהכרח מרצון) לסוג של נושא הדגל של השמרנות המשפטית בישראל. לא כל כך בגלל מה שאמר וכתב, שכן הוא לא הספיק לומר הרבה, אלא בעיקר בגלל הדברים שנמנע מלומר.
"אין אנו מתערבים בפסק דינו של בית דין רבני אלא במקרים צרים ומוגדרים", כתב שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין בפסק דין מחודש נובמבר. לכאורה, אמירה כמעט טריוויאלית שכמותה ניתן למצוא בעשרות פסקי דין. גם השופט עמית כתב באותו פסק דין עצמו דברים דומים:
בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים והתערבותו מוגבלת למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים… משמעות הדבר היא, שגם אם לדעת בית משפט זה נפלה טעות כזו או אחרת ביישום הדין הדתי או האזרחי על מערכת עובדות נתונה, אין בכך עילה להתערבות בית משפט זה בשבתו כבג"ץ"
אלא שכאן מגיע ההבדל הגדול, שהופך את אלכס שטיין לאיש השנה שלי. כל שופטי העליון טוענים שהם מתערבים בשיקולי הממשלה רק במקרים "חריגים" ופוסלים חקיקה רק "לעתים נדירות", אך אז מגיע תמיד ההסבר מדוע זהו בדיוק המקרה המצדיק התערבות.
איכשהו תמיד כאשר הגיעה בפני שופטי בג"ץ עתירה של ארגון שמאל כנגד מדיניות המדינה ביהודה ושומרון, תקיפה של הממסד הדתי או כל נושא אחר הקרוב לליבם של השופטים, נמצא ההסבר מדוע דווקא הפעם מדובר במקרה חריג בו נדרשת התערבות. ואז הגיע אלכס שטיין.
תרגיל בשחמט
"בעניינים כגון זה שלפנינו, ממשלתנו נותנת דין וחשבון לכנסת ולבוחר, ולא לנו", כתב שטיין בעתירה כנגד העברת כספים לידי מחבלי חמאס בעזה, בפסק דין קצר ומהודק ובאופן שמתחיל להיראות כמאפיין אותו. כך הצליח שוב שטיין במילים בודדות להעביר הן את הסתייגותו האישית של השופט מפעולות הממשלה, יחד עם הבנתו העמוקה שאין זה מקומו להתערב. לאחר שנים כה רבות בהן הרגילו אותנו שבית המשפט אינו מתערב בפעולות הממשלה, אלא אם כן מתחשק לשופט אחרת, הגיע השופט שטיין וביצע את המהלך הראשון שלו על הלוח.
שטיין הוא אמן שחמט, ואף היה אלוף ברית המועצות בשחמט לתלמידים עד גיל 14. עובדה זו מסבירה אולי את פסק הדין בו בחר להציג את עמדותיו המשפטיות לראשונה. כמה קל יכול היה להיות לשופט לבחור עתירות עמן הוא אינו מזדהה, ואז לדחות אותן בטענות "שמרניות" של אי התערבות. בתירוץ הזה בדיוק השתמשו שופטי בג"ץ על מנת שלא לעצור את ההתנתקות מרצועת עזה, ובתירוץ דומה דחו שוב ושוב עתירות כנגד שחרור מחבלים.
שטיין השחמטאי המחונן מבין היטב כי דחיית עתירה בטענות כאלו, כאשר ברור שהוא עצמו אינו מזדהה עם טענות העותר, לא תייצר שום שינוי ממשי. החלפת שופט אקטיביסט שמאלני וליברל בשופט אקטיביסט ימני-דתי אינה שינוי של כללי המשחק, אלא רק החלפת השחקנים. לכן בחר שטיין דווקא את העתירות בהן ברור לכל כי הוא דווקא מזדהה עם עמדת העותרים. הסתייגותו של שטיין מהעברת כספים לחמאס ניכרת היטב משורות פסק הדין, ודווקא על רקע זה התעקשותו שאין זו סמכותו להתערב בפעולות הממשלה מהווה תחילתו של שינוי יסודי של כללי המשחק.
בדומה, גם הסתייגותו של שטיין מפסיקת בית הדין הרבני ברורה. אני לא הייתי פוסק כך, רוצה שטיין לומר, אבל זו לא הסמכות שנתן לי המחוקק, ואני מכבד את המחוקק יותר מאשר את רצונותיי האישיים.
בזכות האיפוק
בגלל האיפוק הזה הפך אלכס שטיין לאיש השנה שלי. אחרי עשרות שנים בהן הוביל אהרון ברק את האקטיביזם השיפוטי צעד אחר צעד עד להשתלטות כמעט גמורה על כל חלקה במדינה, קם סוף סוף שחקן בסדר הגודל שלו מן הצד השמרני. שטיין הבין שעל מנת להתחיל להטות את המאזניים בחזרה יש צורך באדם שיוותר על עמדתו האישית ותפיסותיו המוסריות, יעמוד בפני פיתוי הכוח הניצב בפני שופטי בג"ץ, וידבוק בלשון החוק ובסמכות שנתן לו המחוקק.
אך הדברים לא נגמרים אך ורק בפסקי הדין הסופיים המתפרסמים לציבור. "הם לא רוצים להתחנך! זכותם להישאר לא מחונכים", העיר שטיין לעורכת דין מטעם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, אשר ביקשה להורות לתנועת "דרך חיים" הוראות שונות בעניין העסקת ערבים, תוך שהוא מבהיר כי בין התפיסות והערכים ה"ראויים" בעיניו לבין כפייתם על הציבור ישנו מרחק רב.
במקרה אחר, בו ביקש עו"ד ענר הלמן למנוע משר המדע אופיר אקוניס לשטוח את עמדתו בפני בית המשפט בטענה הידועה כי היועץ המשפטי לממשלה הוא זה שמבטא את עמדת המדינה, שאל השופט שטיין: "אדוני ודאי יודע שייצוג בבתי משפט הוא מאוד חשוב… האם נתתם לשר הזדמנות – ככל שהוא חולק על עמדתכם, ומותר לחלוק – לייצג את עצמו?".
כאשר התמיד עו"ד הלמן בהתנגדותו להענקת ייצוג לשר בגלל שהשר "שוקל שיקולים פוליטיים", סיכם שטיין את העניין בכך ש"המחוקק בחר להקנות סמכות מינוי לשר, המחוקק מן הסתם יודע כי השר הוא דמות פוליטית. אם יש משהו מעבר לחוק אשמח לדעת, אך החוק אומר כי השר מוסמך".
וכך הגענו , סוף סוף, לעצם העניין. אחרי עשורים רבים כל כך של שלטונו של המשפטן שהושלט על ידי בית המשפט העליון, נשמע לפתע קול אחר, מנגינה שונה, קוהרנטית ומודעת, המדברת על שלטון החוק. לא עוד עמדתו האישית של השופט, לא עוד ערכיו האישיים ותפיסת עולמו, אלא החוק הנקבע על ידי המחוקק נבחר הציבור, ולא על ידי המשפטן ועולמו המוסרי הפנימי.
פרופ' אלכס שטיין הוא איש השנה שלי מכיוון שהוא הראשון שנראה כמתחיל להניע את הגלגל לאחור, לכיוון של השבת השלטון במדינה לאזרחי ישראל. בארבעת חודשי כהונתו התחיל שטיין להשיב מלחמה לתפיסה המבקשת לשלול מאזרחי ישראל את השליטה בגורלם, תוך התעלמות מלשון החוק והאדרת המשפטן, והתחיל לקבע את התפיסה הנגדית – אזרחי ישראל, באמצעות נבחריהם בכנסת, הם אלו שיאמרו את המילה האחרונה. אם זו הרוח שחולל שטיין בארבעה חודשים בלבד, אין לנו אלא להמתין ולראות מה יספיק לעשות בתשע שנות הכהונה הממתינות לו.
עו”ד זאב לב הוא מנהל תחום המחקר וחופש המידע בתנועה למשילות ודמוקרטיה
לאט לך, ידידי. אתה נחפז לברך על המוגמר לאחר 4 חודשי כהונה של שטיין וכמה אמרות אגב שלו. אני מציע שנחכה ונראה כיצד הוא יפסוק בעתירה נגד השר אקוניס לפני שנמהר לפתוח את בקבוקי השמפניה. הלוואי שהוא יכתוב שם דעת מיעוט חריפה נגד עילת הסבירות ואפילו בזכות הרחבת עילת האי שפיטות לעניינים שכאלה. הלוואי.
אבל לא סביר. סביר יותר שהוא יצטרף לדעת הרוב שתקבל את העתירה. אז לאט לכם.
עצם השפה וסגנון הדיבור שזה נוגד את ה-p c זה כבר חידוש מעניין, רומא לא נבנתה ביום, היום הוא מדבר ככה ומחר הוא או אחד אחר יפסקו כמו שצריך.
המיקום העליון של בית המשפט העליון
אהרון ברק אך גם מעט קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.
לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. הרי ידוע שבית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת.
באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג"צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום.
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים.
טוב ורצוי, אבל סותר את חוקי היסוד, מה לעשות ? חוקי היסוד – במיוחד כבוד האדם וחירותו – במפורש קובעים שמושגים עמומים כמו כבוד וחירות גוברים על חוקים רגילים ועל שיקולי כל רשות שלטונית, ומותירים לשופטים את שיקול הדעת איך לפרש את אותם מושגים עמומים. הבעיה תתמיד, למרות איפוק של שופט פה ושם, עד שיהיה תיקון למקור הבעיה.
לאט לאט זה ישתנה וגם יהירים ונבובים כמוך יאלצו להתישר עם ההכרה שמערכת המשפט נותנת שרות לאזרחים (לכולם אגב, לא רק לקבוצות שוליים ) ןלא להפך.
ישנו חוק הקובע שעד שלא תושלם חוקה לא מתיחסים אל חוקי יסוד כמועדפים כיסוד לחוקה! את בית המשפט חוקים אינם מעניינים. שופטים מעדיפים להשתמש בחוקים כרצונם כהעדפותיהם.
זה עוד מסמר בארון של גלובליזציה. לישראל כדאי מאוד להסתגל פנימה ולא החוצה כמו נשיא טראמף. להשקיע בתיירות עוד יותר. לבנות פוליטיקה תעשייתית אמיתית שמחליט סדר עדיפות של סבסוד ממשלתי. יש דברים שחשוב מאוד שיהיו לנו, כמו תעשיית מתחת מטוסים, טורבינות, כביש נורמלי לאילת… שערבים יעסקו בקביעות שלהם ולא חסר להם. ואירנים ותורמים. מגיע זמן לבנות צבא יבשה רציני. לא צריך לבזבז אנרגיות על מתרד כמו עזה יותר על המידה. יש לנו אפשרות לבנות ולהתחזק וצריך לממש אותה עד תום
ומילה טובה לאילת שקד שנלחמה על מינוי?
(או שזה מוגזם לאתר מידה?)
מאמר שטחי. ברק וחבריו לתפיסה הכשירו את ההתנחלויות למרות שממש לא תמכו בהן. כנ"ל הריסת בתים, סיכול ממוקד וכד'. עיין בכתבי השמאל הקיצוני שמאשים את בית המשפט העליון בהכשרת "אפרטהייד" ו"פשעי מלחמה" ותראה תמונת ראי למאמר הזה.
…ותודה לשרה שקד שהצליחה להשתחל לתוך "המאפיה" המשפטית, להחליף 240 שופטים מתוך 470..ועוד ידה נטויה.. עם ישראל בוכה מידי יום ביומו מפסיקות הבגץ..הלב נקרע כשמגלים שהשופטים מקלים עם האויב, ומחמירים עם המדינה היהודית, מאחלת לנו לשנה החדשה, שהרוע והרשע ימוגר מעפרונו של השופט, ופסיקותיו תהיינה "מוטות" לכיוון בני-עמו..לזכר הורינו שקרעו את התחת כדי לחסל את האוייב, ולבנות לנו ילדיהם מדינה…פחות אהבה לערבים, יותר אהבה ליהודים..המילה שיוויון לא חייבת לבוא לידי ביטוי של 100% גם 80% תחשב "כזמיר"…חמלה בבקשה:))
אוי ואוי לנו אם הכל שפיט
זה דיקטטורה