שמונה שנים לאחר סילוק סוריה מהליגה הערבית בעקבות פריצת מלחמת האזרחים, מנהיגי האזור מתקרבים מחדש לאסד
אחד התיוגים הפופולאריים ברשתות החברתיות בעולם הערבי הוא הביטוי "נורמליזציה", שמתייחס להתחממות ביחסים בין מדינות ערב לישראל, שרובם כמובן נעשים מתחת לשולחן.
דוגמא לכך היא הקריקטורה של עִמַאד חַגַ'אג' הירדני, שביקר לפני כחודש את התקרבות המשטרים הערביים למדינת ישראל. בקריקטורה אנו רואים את נעל ימין, שבתחתית שלה דגל ישראל והיא עצמה נראית כמו בנימין נתניהו (שימו לב לבלורית הקטנה), מנשקת את נעל 'המשטרים הערביים' בעלת זיפים ועִקַאל, הרצועה שעוטפת את הכאפיה, ובאמצע – לב כמובן.
كاريكاتير | تطبيع مع #نتنياهو! | بريشة "عماد حجاج"@EmadHajjaj pic.twitter.com/K4RX7Nk00Y
— العربي الجديد (@alaraby_ar) November 29, 2018
בציור אחר שהתפרסם בראשית השבוע בחר חַגַ'אג' להביע רעיון דומה, אם כי זהות המשתתפים הייתה שונה מעט. מושא הביקורת שוב היה העולם הערבי, אך הגינוי הפעם היה על כך שהוא מחזיר את בשאר א-אסד אל חיקו, לאחר שמונה שנים של מלחמת אזרחים בסוריה.
כחצי שנה לאחר פרוץ המהומות נגד אסד, שהפכו בהמשך למלחמת האזרחים, סולקה סוריה מהליגה ערבית בשל התגובה הברוטלית של המשטר. בכל הזמן הזה נשאר אסד בחיים, לא בזכות אחיו הערבים שנטשו אותו מבחינה מדינית אלא בזכות חיזבאללה, איראן ורוסיה.
#تطبيع عربي مع نظام #بشار #كاريكاتير #عماد_حجاج @alaraby_ar pic.twitter.com/ZzIxEgNtKW
— Emad Hajjaj Cartoons (@EmadHajjaj) December 30, 2018
בקריקטורה שכותרתה 'נורמליזציה ערבית עם בשאר' רואים את אסד יושב על כיסא בתנוחה שמזכירה את בסנדק מסרטיו של קופולה. אל הנשיא הסורי ניגש איש צבא, שמייצג את מדינות ערב הדיקטטוריות, ומנשק את ידו. בדומה לקריקטורה לעיל גם פה הנעליים מתנשקות זו עם זו. הנעל מסמלת את עריצות ודורסנות המשטרים, וכך המסר שבקריקטורה הוא שהנורמליזציה הערבית עם סוריה היא התקרבות בין משטרים טוטליטריים.
השגרירים חוזרים
בקריקטורה אחרת של חג'אג' שהתפרסמה לפני כשבועיים נראים פסלי שליטי סודאן וסוריה, 'בשאר ובשיר', מתחבקים כדרך לחיזוק מצבם כדי שפסלם, כלומר שלטונם, לא ייפול. ביקור עֻמַר אל-בַּשִיר בדמשק היה הראשון של מנהיג ערבי מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011.
#كاريكاتير | بشار والبشير ! | بريشة "عماد حجاج"@EmadHajjaj pic.twitter.com/J2IKDPRoO9
— العربي الجديد (@alaraby_ar) December 18, 2018
נראה שחלק מן ההתקרבות המחודשת של מדינות ערב אל סוריה הוא הרצון להרחיק אותה מאיראן. צעד מרכזי בדרך לכך הוא החזרה לסוריה של שגרירים של כמה מדינות ערב כמו סעודיה, איחוד האמירויות ובחרין (ציר המסיב"א). הצעד הבא יהיה כנראה השבת סוריה לליגה הערבית במהלך שנת 2019.
הסעודים משכנעים את עצמם שאם יראו שהם עוזרים לאסד, אולי יצליחו לתקוע טריז בינו לבין איראן. טהרן מצידה רואה ניצחון גדול בכך שסוריה בהנהגת בשאר, שעד לא מזמן מנהיגי ערב דרשו את ראשו, חוזרת להיות מדינה ככל המדינות.
בקריקטורה שפורסמה ב-'תסנים-ניוז' האיראני (מימין) רואים את שאריות המדינה האסלאמית (דאעש) על האדמה, את החייל הסורי בועט ב'צבא ארה"ב' שעוזב את סוריה וכמובן את איש איחוד האמירויות שמחזיק תיק בו כסף רב ונשק.
גם אֻמַיַה גֻ'חַא העזתית (משמאל) הצטרפה לביקורת באתר 'אלקֻדְס אלעַרַבִּי' עם קריקטורה שכותרתה 'איחוד האמירויות הערביות מחדש את שגרירותה בסוריה!'. בקריקטורה רואים דמות של ערבי צועדת על השטיח האדם לעבר 'השגרירות', כשהוא דורך על גופות מדממות כתזכורת למאות האלפים שאסד אחראי למותם.
סוריה היא לא המדינה הראשונה שגורשה מהליגה הערבית. המקרה המוכר ביותר הוא של מצרים, שסולקה בסוף שנות השבעים בשל פניית הפרסה במדיניות החוץ של אנואר סאדאת. הנשיא המצרי, שבשבוע שעבר ציונו 100 שנה להולדתו, נטש את החיבור עם ברית המועצות ואת המאבק בישראל וחתם על הסכם להפסקת המלחמה בין המדינות. לימים חזרה מצרים אל חיק העולם הערבי תחת מחליפו חוסני מובארק.
בשונה לסילוק מצרים מהליגה הערבית מפני השלום, סוריה סולקה מפני המלחמה. אך בדומה לשתי השכנות שלנו – הליגה הערבית מחזירה אותן מאינטרסים לחידוש הקשרים לא "מאהבת מרדכי" אלא מ"שנאת המן".
נעם בנעט הוא מרצה וחוקר עצמאי בתחום המזרח התיכון והעולם הערבי, הכותב טור שבועי בנושאים אקטואליים נבחרים ובליווי קריקטורות עדכניות מהעולם הערבי תחת הכותרת 'חלון למזרח התיכון המתחדש'. עקבו אחריו בטלגרם, בפייסבוק או באינסטגרם.
כן ליגה לא ליגה, המדינות הערביות ימשיכו לדמם למוות.