המס הגבוה שהוטל בעיר על משקאות ממותקים לא השיג אף אחת ממטרותיו, ופגע קשות בבעלי עסקים ובעובדים חלשים
"מס הסודה" המוזר של פילדלפיה הוא בדיוק מה שקורה כשהפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית מניפה את דגלה. כל המרכיבים הקלאסיים כבר בפנים: הנדוס חברתי כושל וזעקות על "עתיד הילדים", הממומן באמצעות קנסות כספיים על העניים ועל העסקים הקורסים.
לכל אלה יש תמיד תוצאה אחת: פחות מקומות עבודה והרבה מסלולי חיים שנתקעו. לא החיים של אילי הון קפיטליסטים חמדנים – לא, הם יהיו בסדר. מדובר כאן כרגיל על החיים של פשוטי העם, כמו למשל אסירים לשעבר שמנסים לשקם את עצמם בחברה.
נסכם בקצרה את הפארסה: בשנת 2017 החליטה העיר פילדלפיה, כחלק מתוכנית למימון חינוך לגיל הרך, להטיל מס מפלצתי על משקאות קלים כמו קוקה-קולה, פפסי ושתייה ממותקת אחרת, בשיעור של סנט וחצי לכל 30 מ"ל משקה.
המשמעות הייתה עלייה חדה במחירים, במיוחד עבור בקבוקים בני שני ליטר שמחירם קפץ בשיעור של עד 67 אחוזים. הרעיון היה להילחם בהשמנה ולגייס כסף במהלך גאוני אחד. מי היה יכול לחזות שיקרה בדיוק ההפך?
תועלת אפסית
ראשית כל, התועלת הבריאותית מכך הייתה אפסית, ומחקר חדש של אוניברסיטת סטנפורד גילה כי "המס היה בלתי יעיל בהפחתת הצריכה של מוצרים לא בריאים". עוד מצאו החוקרים כי אמנם נרשמה ירידה של 42 אחוזים במכירות בחנויות בעיר עצמה, אך זו התקזזה עם עלייה גדולה במכירות בחנויות מחוץ לעיר. בנוסף לאלה, גם זרם המזומנים המיוחל לא בדיוק הגיע, וההכנסות מהמס החדש היו נמוכות ב-15 אחוזים מהתחזית.
בסיכום הממצאים כתבו החוקרים כי "התשואה מהמיסוי הייתה מוגבלת", ובנוסף "לא נרשמה ירידה משמעותית בצריכת הקלוריות והסוכר, והמס לא הוביל למעבר לצריכת מוצרים בריאים". תופעת לוואי נוספת ובלתי צפויה הייתה עלייה חדה במכירת משקאות אלכוהוליים כמו בירה, שלפתע הייתה זולה יותר מקולה.
נראה אפוא כי תושבי פילדלפיה, גם אלו בעלי הכנסה נמוכה, היו מוכנים לשלם קצת יותר על המשקה שלהם ולא בדיוק נענו לקריאה להפחית בצריכת הסוכר, אך איך אפשר להסביר זאת? יש לציין כי המחקר אינו מתייחס כלל לרכישה באמצעות תלושי מזון פטורים ממס המונפקים על ידי הממשלה, שמשקאות ממותקים הם מהמוצרים המועדפים לרכישה באמצעותם.
עוד חשוב לציין כי מס הסודה נבנה כך שהוא מוטל בנקודת ההפצה כדי לעקוף את הזכות של המדינה להטיל מיסי מכירות נוספים. הוא מגולם בעלייה במחיר בפילדלפיה, אך גם שם משקאות ממותקים עדיין נחשבים פטורים ממס ברכישה באמצעות תלושים.
במילים אחרות, אולי זה לא חכם מבחינת בעלי התלושים לבזבז אותם על סודה, אבל בסופו של דבר אנשים מקבלים את ההחלטות שהם רוצים לקבל, ולא את אלו שהפוליטיקאים דוחפים אותם לקבל.
מאות מפוטרים
אז הממשלה הפדרלית למעשה מסבסדת את השתייה שהעיר פילדלפיה ביקשה למסות על ידי מתן הטבות למעוטי יכולת, אך מי שנפגע יותר מכל הם בעלי העסקים בעיר. מחקר מקיף שנערך בעיר בשנת 2017 מצא כי סופרמרקטים הפסידו בממוצע שמונים אלף דולר בחודש בשל הירידה במכירת משקאות. יתרה מזאת, בגלל שהקונים מעדיפים לרכוש מזון במרוכז ולערוך קניות מחוץ לעיר, ההפסד הכולל המיוחס למס היה 300 אלף דולר בחודש עבור כל חנות.
חלק מהרשתות סגרו סניפים בתוך העיר, ואחד מבעלי רשת ShopeRite אמר כי מאז שהוטל מס הסודה המכירות בפילדלפיה – של כלל המוצרים, לא רק משקאות – ירדו ב-15 אחוזים.
אותה רשת ידועה בכך שהיא מעסיקה מאות עובדים בעלי עבר פלילי כדי לנסות ולשקם אותם, אך בכתבה ב'וול סטריט ג'ורנל' סיפר הבעלים ג'ף בראון כי הוא נאלץ לפטר מאתיים מהם עד כה. עובד אחד כזה, אנתוני ג'קסון, אמר כי "משפחת בראון הצילה אותי. הם הראו לי דרך אחרת, בה אני יכול להיות אזרח תורם לחברה". לדבריו, אם לא היה מקבל עבודה ברשת "כנראה שלא הייתי חי היום, למען האמת".
כאשר נשאל על כך ראש עיריית פילדלפיה, חבר המפלגה הדמוקרטית ג'ים קני, הוא הגיב בחריפות וטען כי בעלי הרשת בראון הוא "בכיין". אך האם גם מאות האסירים לשעבר שהפכו למובטלים כיום הם "בכיינים"?
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'
אז רק בגלל מס על משקאות ממותקים אנשים עברו לערוך את הקניות שלהם מחוץ לעיר?? מיותר לציין שזה יותר רחוק, יותר זמן ודלק..
לא *כל* הצרכנים עברו לקנות מחוץ לעיר. רק 15%. אלו שזה נוח להם והבדל קטן במחיר שינה את ההעדפות שלהם.
נניח, מי שעובד בעיר, גר מחוץ לה, והיה רגיל לקנות בסופר (בעיר) שקרוב לדרכו הביתה. עכשיו הוא מעדיף לעשות סיבוב של חמש דקות ולקנות בסופר אחר, מחוץ לעיר.
הניסיון הסובייטי רב-השנים מלמדנו כי לאזרח הפשוט תמיד יש מענה לפקידים שרוצים לחנך אותו מחדש. כשהוטלו הגבלות על מכירת אלכוהול, האזרחים הפשוטים היו שותים מי קולון (בשיא הרצינות), ואילו האזרחים הפשוטים פחות היו מאלתרים מערכות להפקת וודקה ביתית.
אלא מה, פוליטיקאים באשר הם לא לומדים היסטוריה וגם לא כלכלה.
יש לחוקק חוק על הגבלת כמות הסוכר ושאר החומרים המזיקים במוצרים.ולתת הנחת מס לחברות שמשתמשות בתחליפי סוכר בריאים.הרעיון למנוע את הייצור מלכתחילה של חומר מזיק.
לנצח אפחד הכי הרבה מאלה המתיימרים להחזיק ב-"דרך הנכונה", על שלל הניסוחים: הפתרון, האמת המוחלטת, התשובה וכו'. ואיכשהו תמיד זה מסתכם במה שהם דורשים ממני או רוצים לעשות לי. כזו זריזות להיות נדיב ואדיב על חשבוני, תוך התעלמות מוחלטת מהסטוריה, מנסיבות, ממציאות.
אנשים יהירים שחושבים שהם מורמים מעם, ומשום מה הם, ודווקא הם, ורק הם, חסינים בפני טעות, או השחתה, או שכחה, או קוצר ראייה ושאר חולשות אנושיות. שיעור בענווה נדרש בדחיפות.
פשט – אתה לא רוצה סוכר? אל תקנה! עזוב אותי בשקט!
חבל שאתה מטנף.אני מוחל לך.אבל רק שתדע שכל מה שכתבת זה חסר שחר.במדינה במזרח אירופה נעשתה תוכנית להקלות במס לחברות שיפחיתו סוכר במזון.הסוכר נמצא בכמות מוגזמת ומסוכנת.וגם אתה בסיכון.מדוע שילדים ונוער יהיו בסיכון.מה אין לך ילדים? לא איכפת לך מהם? כפי שבחיפה יש דרישה לטיפול במפעלים המזהמים.וכפי שמפעלים מחוייבים להתקין מסנן בארובה.כך צריך להציל את העם מהנזק של הסוכר.חברות משקאות בעולם כבר נמצאות בתוכנית להחלפת הסוכר הלבן בתחליף לא מזיק וטבעי.אז כן צריך לתת הקלות במס כתמריץ לחברות שייצרו מזון פחות מזיק ויותר בריא.תקרא בגוגל על ההשלכות של הסוכר הלבן.
חוקים כאלה לא מועילים, מסעות הסברה, חינוך, והדרכה כן. הכי מוצלח בארץ זה צא לנוף אך אל תקטוף. כך עם אלכהול ונהיגה פירסום מאסיבי ואכיפה עובדים. זו הדרך המועילה.
דמוקרטים טמבלים, מה לעשות
המוצר הזה – משקאות ממותקים מאוד – הוא נשק להשמדה המונית.
סם מסוכן וקטלני וממכר כמו מוצרי טבק. שגרם למגפה של השמנה וסכרת ומוטט את מערכת הבריאות האמריקאית.
רעל שמשווק לאוכלוסיה מתוך בצע כסף.
כמו במוצרי טבק ואלכוהול המחוקקים חייבים לאסור לחלוטין את הפרסום שלו ודאי לצעירים ולצמצם את הגישה אליו.
המס מוצדק מידתע ונדרש לפחות מנקודת המבט של הקביעה הנורמטיבית.
הבכייה שיש אסירים משוחררים שהפרנסה נפגעה כי סגרו איזה סופר – נו באמת
לשמן –
אם תגובתך רצינית, הרי שהיא בעייתית מאוד ומלאה חורים. נראה שכלל לא קראת את המאמר.
מיפוי קצר של כשלים לוגיים בתגובתך, לטובת הקורא הממוצע:
"המוצר הזה – משקאות ממותקים מאוד – הוא נשק להשמדה המונית. – היפרבולה פשוטה, ססמה מוגזמת וריקה. לא ראוי להתייחסות.
"סם מסוכן וקטלני וממכר כמו מוצרי טבק. שגרם למגפה של השמנה וסכרת ומוטט את מערכת הבריאות האמריקאית." – פשוט השלכת את ההגדרה המקובלת של סם מהחלון. שוב, בהיעדר מידע ממשי לגבי הטענות שלך, לא מדובר ביותר מססמה.
"רעל שמשווק לאוכלוסיה מתוך בצע כסף." – תיאוריית קונספירציה.
"כמו במוצרי טבק ואלכוהול המחוקקים חייבים לאסור לחלוטין את הפרסום שלו ודאי לצעירים ולצמצם את הגישה אליו." – לא רק שנסיונות החקיקה בנושא טבק ואלכוהול אינם יעילים, ואף מזיקים (טיעון מעשי) הרי שמי שמך למנוע מאנשים את מה שהם רוצים, כל עוד הם אנשים בוגרים ועצמאיים (טיעון מוסרי)?
"המס מוצדק מידתע ונדרש לפחות מנקודת המבט של הקביעה הנורמטיבית." – סתם ככה? כי אמרת? יש לך איזו טענה, או אפילו סיבה? או שאם אתה סבור שכך, זה אמור להספיק וכל מי שלא מסכים איתך פשוט לא מבין/טיפש/משוגע/מושחת/השלם את החסר? זה מאוד לא רציני.
"הבכייה שיש אסירים משוחררים שהפרנסה נפגעה כי סגרו איזה סופר – נו באמת" – מדוע לתפיסתך אסירים שמנסים לשקם את עצמם ראוי לתגובה מסוג "נו באמת"? משהו שבור במצפן המוסרי שלך.
בסיכומו של עניין יש כאן שני נושאים ראויים להתייחסות:
1. מדיניות ממשלתית אינה נכונה ברוב המקרים משום שהיא נכשלת בהשגת המטרה לשמה היא נוצרה מחד, ויוצרת נזקים אגביים שכלל לא חשבו עליהם מראש מאידך. זה הפן המעשי.
2. מדיניות ממשלתית אינה נכונה ברוב המקרים משום שאין שום הצדקה אינהרנטית למעורבות המדינה בחייהם הפרטיים של אנשים בוגרים ועצמאיים. הנסיונות לחנך את הציבור באמצעות כוחנות, מתוך תפיסה שהמדינה (המחוקק) יודעת טוב יותר ממנו מה טוב לא – הם רשע טהור. זה הפן המוסרי.
קרא שוב את המאמר.
לא הבנת.
אני יכול לחשוב על עוד כמה דוגמאות ל"נשק להשמדה המונית": אלכוהול, עוגות, אופנועים מעל 500 סמ"ק ויש עוד אינסוף דוגמאות
הבעייה היא באנשים שבטוחים שהם רשאים להנדס את חייהם של אחרים
חברת קוקה קולה יותר חזקה מרוב הממשלות בעולם, בטח מעירייה של איזה עיר.
הפרופוגנדה שלה יעילה ומנצחת והמותג שלה שולט.
המוצרים הטעימים שלה ושל דומות לה פוגעים בבריאות יוצרים מחלות ומוות בטרם עת של מיליונים, והונדסו לגרום להתמכרות.
לנבחרי ציבור במדינה דמוקרטית יש זכות לנסות להציג נורמות ואמירות ערכיות להנהיג ולחנך את הבוחרים שלהם. במסגרת החוקה.
נכון רוב הפעמים הם ייכשלו אם יילכו ראש בראש מול כוחות השוק.
הסיפור על שיקום אסירים הוא בדיחה. מזכיר לי את המפעל שימורי טונה בארץ שנסגר בשעה טובה.
אין ספק שחברת קוקה קולה היא בעלת עוצמה רבה, אפילו יותר ממדינות מסוימות. עם זאת, לא הייתי קורא לפרסום של חברה פרטית בשם "פרופגנדה", אז זו כבר נקודה ראשונה. אפשר לנהל דיון ולא להסכים, מבלי להתחיל להשתמש בכל מיני מושגים קיצוניים או אידאולוגיות מופרעות. ע"ע מגיב מס' 3 כאן למעלה, שהוא בדיוק סוג הדמגוג המופרע שיש להזהר ממנו; בהנתן מינימום כוח בידיו, מיד ינצל זאת נגד אחרים כדי לכפות עליהם את רצונו. כי חושב שיש בידיו את "התשובה". אז אני ממליץ להתקדם בזהירות.
כעת, חלק מהמוצרים של חברת קוקה קולה ודומיה אכן פוגעים בבריאות, אפילו בכמויות לא מאוד גדולות. אך זה לא אומר דבר על זכותם של אנשים לצרוך אותם. אדם בוגר ועצמאי – זכותו לעשות הכל, כולל לפגוע בעצמו, כל עוד אינו פוגע באחרים. עכשיו, אם מסתכלים על זה בצורה רחבה יותר, כמובן רואים שיש לזה גם השפעות חברתיות, משום שאנחנו חיים בחברה שבה ערך הסולידריות הוא עדיין גבוה, וטוב שכך. חוץ מזה שזה מפעיל לחץ כלכלי כבד על מערכת הבריאות.
אבל!
זה לא נותן הצדקה לקחת את זכותם הבלעדית של אנשים בוגרים עצמאיים באמצעות חקיקה! אין לזה צידוק מוסרי ואין לזה יעילות מעשית. אתה רוצה לשנות התהנהגות של אנשים? דבר איתם, נסה לשכנע אותם, נסה לחנך אותם, נסה להראות להם את ההשפעות החיוביות והשליליות של מעשים. זה תהליך שלוקח הרבה זמן ומשאבים, אבל בסופו של דבר הוא משיג את מטרתו פעמים רבות ומבוסס על הסכמה ולא כפייה, כך שהוא מוצדק מוסרית. בסופו של דבר אתה לא יכול להחליט בשביל מישהו אחר. מיסים או הקלות במס הן בדיוק זה – אתה מחליט בשביל מישהו אחר מה יקרה עם הכסף שלו. כסף שהוא, ולא אתה, עבד בשבילו. זו עריצות לשמה.
לנבחרי ציבור אין שום זכות – לציבור יש זכות! נבחרי הציבור אמורים לייצג את אותן זכויות, ולא לנסות לכפות את רצונם על אחרים. אחרת במקום דמוקרטיה תקבל פשוט את עריצות הרוב.
הסיפור של שיקום אסירים הוא לא בדיחה כלל וחבל שאתה מתנסח כך. אמנם אחוזי השיקום אינם גבוהים כלל, ובוודאי שזו אינה הנקודה העיקרית במאמר, אבל מדובר באנשים ולא במספרים. אתה לא יכול פשוט לבטל את קיומם כי לא נוח לך או כי זה לא מסתדר עם הטיעון. חוץ מזה שלא הבאת נתונים, אז הויכוח עקר. הנקודה היתה פשוט להראות כיצד מדיניות ממשלתית ריכוזית (וסוציאליסטית) נוטה לפגוע בד"כ דווקא בחלשים ביותר, באותם אלה שהיא מתיימרת "להציל". אסיר משוחרר הוא דוגמא מצוינת לחבר חלש מאוד בחברה, אפילו שזה בהחלט באחריותו. ולא ניתן פשוט להתעלם מזה. מה גם שיש אסירים ויש אסירים – האם דינו של אנס כדינו של גנב קטן? אני חושב שלא.
אוריאל – שיקום אסירים מאוד חשוב אבל – הכותב לוקח מדיניות שנועדה לדעת יוזמיה לשמור על בריאות הציבור ולהילחם במכת מדינה ומגפה ( ולדעתי גם למעשה תהיה השפעה בגלל האמירה הציבורית הנורמטיבית והעלאת המודעות אבל אתה לא חייב להסכים) ואז מביא לי דוגמה של איזה סופר שנסגר אולי בגלל מדיניות המס אולי מסיבה אחרת ואולי 10 אסירים יצטרכו להשתקם במקום אחר. למשל יקחו אוטובוס לסופר מחוץ לגבולות סנקט-פרנסיסקו-בורג ויעבדו בפרבר.
לדעתי זאת פארסה.
פרופוגנדה תעמולה הסברה פרסום שיווק מיתוג השפעה-על-דעת-קהל זה מילים נרדפות עם אותה משמעות בגדול – קידום הכח הפוליטי והכלכלי של הפירמה או היחידה הפוליטית בעזרת מילים ודימויים.
ישנם ממצאים החל מסוף המאה ה19, שעשרים שנה אחרי שמשקה ממותק מגיע למדינה מסוימת – מספר חולי הסוכרת קופץ באופן משמעותי. (יחד עם השמנה ובעיות רפואיות אחרות). מחלת הסוכרת היתה נדירה ביותר עד סוף המאה ה19 והיא נפוצה ביותר בעשורים האחרונים, וכל נסיון להפחית את מספר חולי הסוכרת יבורך, גם אם הוא עשוי להכשל.
המופרע זה אתה.שמסכן מדינה שלמה בטענותיך האומללות.הילדים והנוער הם לקוחות שבויים.אין להם שתיה דלת סוכר.קוקה קולה כרגע מציעה דיאט קולה שזה לא משקה טעים.והנער והילדים תקועים עם שתיה עם המון סוכר.אם לך לא איכפת אז אתה מוזמן לעלות על עזריאלי ולקפוץ.אנשים כמוך הם הסכנה לחברה.מופרעים כמוך שמתירים לגופים לכשות נזק עצום לחברה.היש לך מניות בקוקה קולה? אולי תגלה לנו מה המניע.צריך למנוע ממפעלים להזיק לחברה.חתיכת אנרכיסט פרוע.
רוצה שתיה דלת סוכר? קח מים.
אם תרצה תוכל להמתיק אותם במעט סוכר לפי טעמך. זה משקה די זול וזמין. אם זה לא מספיק יש הרבה משקאות אחרים יקרים יותר עם מעט סוכר שנמכרים בחנויות באופן חופשי. הסיבה שהם פחות פופולאריים מקוקה קולה היא בגלל כמות הסוכר. גם אם ייצרו משקאות דלי סוכר שהם לא דיאט קולה (והמס הזה לא יגרום לזה לקרות) הציבור יעדיף את המשקאות הממותקים.
ילדים ונוער הם לא לקוחות שבויים מפני שהם לא לקוחות בכלל. בדרך כלל מי שקונה עבורם את המצרכים (או נותן להם כסף) זה ההורים שלהם, והם יכולים להחליט אם לקנות עבורם משקאות ממותקים או לא. אם ההורים לא יקנו לילדים שלהם משקאות כאלה הילדים לא יהיו "תקועים עם שתיה עם המון סוכר" אלא בעלי החנויות יהיו אלה שתקועים עם הסחורה.
ועוד לא דיברנו על כך שתפקיד ההורים לחנך את ילדיהם לתזונה בריאה, ולא תפקידה של הממשלה או של אנשים כמוך.
דרך אגב, במדינת ישראל סוכר לבן (להלן- "הרעל") הוא מוצר שמחירו בפיקוח, כלומר מישהו בין הבירוקרטים שבממשלה וחושב שהרעל הזה הוא מצרך מזון בסיסי. אתה מוזמן להתחיל לפעול כדי להוציא את המצרך הנורא הזה מרשימת המוצרים שבפיקוח (ליברטיאנים ותומכי השוק החופשי יגידו כמובן שצריך לבטל כליל את הפיקוח על מחירי מוצרים).
הסמאל תמיד יודע "מה טוב לאזרח" ואז מתחיל האונס והשליטה ואיתו האומללות והסבל. סוצאלים "הדואגים לחלש" . הכל תאוות כח חולנית והתנשאות
ילדים ונוער מקבלים דמי כיס.תלך לקיוסק שליד ביהס ותראה אותם שם.מה הם קונים?
שתיה קלה.מאפים.ממתקים.
שהכל זה גוש סוכר.
אתה מציע לחנך? אני מבין.
אבל הפיתוי גדול.
תציע אלטרנטיבה ואז החינוך יצליח.
אז צריך לעודד את החברות לייצר בריא.
איך זה יקרה? מחכה לתגובתך.
הוא הציע לך אלטרנטיבה, שישתו מים, זה כל כך פשוט וקל. הפיתוי גדול עליהם והם מבזבזים את דמי הכיס שלך לדברים שאינם ראויים בעיניך? נחש מה, בידך הכוח להפסיק לתת להם דמי כיס. למה אתה זקוק למדינה שתגיד לילד שלך נו נו נו, אם אין בכוחך להגיד בעצמך לילד שלך מה מותר ומה אסור, שלם למישהו שיש בכוחו לעשות כך, אל תבקש מהמדינה לעשות את זה, על חשבון שאר האנשים! מה יקרה כשהילד יבזבז את הכסף שנתת לו לספרים על משחק מחשב שבעיניך אינו ראוי, תאסור מכירה של משחקי מחשב מסיבות שונות ומשונות? "אבל מה עם הילדים" זה תירוץ של כל שמאל כלכלי למשטור של אנשים בוגרים. ילדים קטנים לא קונים שטויות מבלי לקבל כסף מההורים. המטרה הסופית היא כמובן למנוע מאנשים בוגרים לחיות את חייהם כרצונם, כל השאר זה תירוצים עלובים להצדיק את העוול המוסרי, חברתי ומדיני הזה שנקרא שמאל כלכלי.