קדימה צ'אד: ישראל שוב עושה היסטוריה באפריקה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ערך היום (ראשון) ביקור היסטורי בצ'אד, במהלכו הכריז ביחד הנשיא אידריס דבי על כינון מחדש של היחסים בין שתי המדינות. בחודש נובמבר האחרון דבי ערך בעצמו ביקור בישראל, והמפגשים הרשמיים שמו קץ לתקופה של יותר מארבעה עשורים במהלכה ניתקה צ'אד כל יחסים עם ישראל.

במסיבת העיתונאים המשותפת דיברו שני המנהיגים על שיתופי פעולה אפשריים, בעיקר בטכנולוגיה ובביטחון. כך למשל אמר דבי כי בביקורו בארץ למד להכיר את היכולות של ישראל בתחומי המים והגז, ובעיקר בתחום הלוחמה בטרור. נתניהו אמר כי הוא מאמין שניתן להביס את כוחות הטרור בשיתוף פעולה והוסיף כי בחודש מרץ תגיע משלחת אנשי עסקים ישראלים לצ'אד כדי לבחון הזדמנויות כלכליות.

צ'אד מתמודדת כיום גם עם אתגרים גיאוגרפיים וביטחוניים מורכבים. למדינה אין מוצא לים, והיא נאבקת בזליגה של הכאוס בלוב מצפונה, ובהתמודדות עם גורמי טרור מניגריה במערב, שם פועל הארגון הג'יהאדיסטי בוקו חראם המקושר לדאעש.

אם לא די בכך, שינויי אקלים קיצוניים הביאו למשבר מים במדינה ולהתייבשות מואצת של ימת צ'אד. הצמצום במאגרי המים  גורם לא רק לקטסטרופה אקולוגית, אלא גם לעימותים אלימים בין שבטים שונים, וצ'אד תקווה ששיתוף הפעולה עם ישראל יסייע גם בתחום הזה.

אך מה עשויה ישראל להרוויח מחידוש היחסים ומהתקרבות לצ'אד? המיקום שלה בלבה של יבשת אפריקה נחשב למרכזי ואסטרטגי במיוחד – בין היתר בשל הסמיכות ללוב ולסודאן.

מאמר שהתפרסם בחודש שעבר ב'וושינגטון טיימס', טען כי ישראל פועלת בצ'אד כדי למלא את הוואקום שנוצר במאבק בטרור ביבשת, על רקע צמצום הנוכחות האמריקנית. מהלך שייתכן שבוושינגטון רואים בעין יפה. לפי אחד הגורמים שצוטט בכתבה, לחברות הישראליות יש גם עניין במכרות האורניום בצפון צ'אד.

בנוסף, צ'אד נחשבת לכוח דיפלומטי חשוב באפריקה ולבעלת השפעה כגורם ממתן בין שלל הסכסוכים המקיפים אותה. הנשיא אידריס דבי משמש גם כיו"ר "האיחוד האפריקאי", הארגון אליו נתניהו הביע בעבר רצון לצרף את ישראל במעמד משקיפה.

ישראל עשויה להרוויח רבות גם ממיצוי פוטנציאל הסחר הביטחוני מול צ'אד. בשנים האחרונות חלה צמיחה משמעותית בייצוא הביטחוני לאפריקה, וצ'אד יכולה להוות נדבך נוסף בתהליך הזה. נתניהו עצמו לא היה מעוניין שסוגיית הנשק תעמוד במרכז הבמה, ומעדיף להדגיש גם אספקטים אחרים של הסיוע בפיתוח שישראל יכולה להציע, אך לא ניתן להתעלם מכך שהצורך של צ'אד בטכנולוגיה הישראלית הוא חלק חשוב מההתפתחויות האחרונות.

אתגרים מורכבים

ניתוק היחסים,בראשית שנות השבעים יחד עם שלושים מדינות אפריקניות נוספות, הגיע בלחץ גורמים ערביים ובראשם שליט לוב דאז מועמר קדאפי. אך התהליכים הגיאו-פולטיים שעברו על האיזור מאז ובמיוחד בשנים האחרונות מאז ה'אביב הערבי', הביאו להבשלת התנאים להתקרבות מחודשת.

יחד עם זאת חשוב לזכור כי המדינה המוסלמית-אפריקנית וישראל לא היו שרויות כל השנים בנתק מוחלט. לפי פרסומים לא רשמיים, מול צ'אד התקיימו קשרים ביטחוניים ודיפלומטיים מסוגים שונים כבר מאז שנות השמונים, שכללו  בין היתר עסקאות נשק.

דיווחים על ניסיונות למגעים מול צ'אד הופיעו גם בעשור הקודם, אך לא הבשילו לכדי חידוש היחסים. לפני שנתיים נפגש מנכ"ל משרד החוץ לשעבר דורי גולד עם דבי בצפון המדינה, ושיאם של המגעים התרחש כאמור לפני מספר חודשים עם הגעת נשיא צ'אד לירושלים בה נפגש עם ראש הממשלה והנשיא.

הנשיא דבי מנהיג את המדינה מאז 1990 אז תפס את השלטון בהפיכה צבאית, ובשנה שעברה ערך שינויים בחוקה שיאפשרו את שלטונו עד שנת 2033. הוא מורגל באירוח בכירים שמגיעים מעבר לים, כאשר בשנה שעברה ביקר במדינה שר החוץ האמריקני דאז, רקס טילרסון ובסוף 2017 ביקר שם נשיא טורקיה ארדואן.

עם זאת, צ'אד רחוקה מרחק שנות אור מלעמוד בסטנדרטים של מדינה מפותחת ולהתקרב למערב, ובשלושת העשורים בהם עומד דבי בראש המדינה היא נותרה נחשלת וענייה. המדינה השנייה בגודלה במרכז אפריקה סובלת מתמותת תינוקות גבוהה במיוחד, ומכישלון להתמודד עם מחלת האיידס.

תוחלת החיים במדינה עומדת על 47 שנים בלבד לגברים ו-52 שנים לנשים, ומבין 15 מיליון אזרחיה, הרוב המכריע מתגורר עדיין באזורים כפריים. שיעור הבערות במדינה הוא בין הגבוהים בעולם, ורוב האוכלוסייה אינה יודעת קרוא וכתוב.

רוב תושביה של צ'אד הם מוסלמים-סונים, אך במדינה ישנה גם אוכלוסייה נוצרית גדולה (כ-30 אחוזים) לצד דתות ואמונות מקומיות. כמו במדינות אחרות באזור, האוכלוסייה משוסעת בין שבטים רבים וקבוצות אתניות, ומורכבת מלמעלה ממאתיים פלגים שונים. בעוד שהשפות הרשמיות הן ערבית וצרפתית, האזרחים עושים שימוש בכ-120 דיאלקטים מקומיים.

הצלחות דיפלומטיות

חידוש הקשרים עם מדינות מוסלמיות שבעבר נהגו בישראל כמצורעת, הוא חלק חשוב באסטרטגיית החוץ של נתניהו, שפועל כל העת לכינון וחיזוק ברית ישראלית-סונית. לאסטרטגיה הזו ישנם כמה יעדים חשובים, שהראשון בהם הוא כמובן חיזוק הקואליציה מול איראן.

אחד מן הגורמים החשובים מאחוריי תכנית "ישראל חוזרת לאפריקה" הוא הצבת משקל נגד לשאיפה של המעצמה השיעית לקנות לה דריסת רגל ביבשת, אך זהו אינו השיקול היחידי. לעובדה כי מדינות מוסלמיות אינן מנהלות יותר את המגעים מול ישראל במחשכים, יש תרומה גם למדיניות הישראלית מול הפלסטינים. ככל שהאינטרס להתקרב לישראל גובר על הקונצנזוס של התייצבות לצד הפלסטינים, כך שוקעת המנייה הפלסטינית והלגיטימציה הבינלאומית להתנהלות הרשות.

כאשר מדינות שפעם הפנו עורף לישראל מוכנות כעת לחדש את היחסים באופן רשמי עבור אינטרסים פנימיים, מעמדה של ישראל בעולם מתחזק בהתאם, והאיתות למדינות מוסלמיות אחרות הוא שהלגיטימציה להתקרב לישראל גוברת.

נדבך אחר במדיניות של נתניהו אותו הוא מקדם בהתמדה, הוא הסיוע שבחידוש היחסים עם צ'אד לקיצור נתיבי הטיסה מישראל לאמריקה הלטינית. לפני מספר שבועות, במהלך ביקורו של ראש הממשלה בברזיל, אמרו גורמים בסביבתו כי קיימות תכניות לקצר את נתיבי הטיסה לאמריקה הלטינית, באמצעות מסלול טיסה שיחלוף מעל מפגש הגבולות בין צ'אד, לוב וסודאן.

במהלך ביקורו של דבי בישראל הוא הבטיח לסייע במאמצי השכנוע של סודאן להיעתר לתכנית, ולפני כשבועיים דווח שנשיא סודאן עומאר אל-באשיר אמר שהוא קיבל "עצה" לנרמל את היחסים עם ישראל. עם זאת, כמה ימים לאחר מכן אמר אל-באשיר בראיון כי סרב לבקשה של חברת התעופה של קניה לעבור מעל סודן בדרך לישראל.

נתניהו דחף בשנים האחרונות בכל הכוח לחיזוק הקשרים עם אפריקה. ב-2016 חודשו היחסים עם גינאה, וחלה התקרבות ביחסים עם מאלי, וההתקרבות של ישראל לצ'אד מתווספת לפריצות דרך אחרות ביחסים עם העלם המוסלמי. הביקור של נתניהו נעשה ברקע הדיווחים על ההתקרבות לבחריין, וחודשים ספורים אחרי הנסיעה הרשמית של ראש הממשלה לעומאן.

 ההצלחות הדיפלומטיות הללו מצטרפות לפריחה ביחסים עם אמריקה הלטינית, אוסטרליה, הודו ומדינות אחרות במזרח, לחיזוק היחסים עם מדינות מזרח אירופה, ולקשרים הקרובים עם נשיא ארצות הברית טראמפ.