אין פתרון קסם: הבטחת הכנסה בסיסית מנציחה את מלכודת העוני

לפני כשנה הכריזה פינלנד על ניסוי במסגרתו נבחרו אלפיים מובטלים, להם הוענקה הקצבה חודשית בסך 560 אירו. מטרת הניסוי הייתה לבדוק האם הבטחת ההכנסה תעודד את המובטלים לצאת לעבוד בניסיון לשפר את יכולת ההשתכרות שלהם, או שמא תגרום להם לוותר על חיפוש עבודה. בשבוע שעבר הודיעו החוקרים כי התוצאות מאכזבות לעת עתה, ונראה שהתמריץ השלילי לעבודה גובר על ההשפעות החיוביות של הקצבה במתכונת שבה נוסתה.

לרעיון ההכנסה הבסיסית יש מספר רב של גרסאות. בחלקן מערכת הרווחה כולה מוחלפת בהכנסה בסיסית, ובאחרות מדובר על אלמנטים מסוימים ממערכת הרווחה או בתוספת על המערכת הקיימת הקיימת.

בשנים האחרונות נכתבו בישראל מספר מחקרים (בין השאר של פורום קהלת, ביטוח לאומי, ומרכז מאקרו) שעסקו בהתכנות של יישום רעיון ההכנסה הבסיסית בארץ, התאמתו למשק הישראלי וההשפעות הצפויות על הכלכלה. החוקרים בחנו ניסויים דומים שנערכו בעולם, ובדקו את כדאיות הרעיון על פי כמה שאלות יסודיות.

תמריץ שלילי

אחת הביקורות המרכזיות נגד רעיון ההכנסה הבסיסית היא שהוא עלול ליצור תמריץ שלילי לעבודה, משום שכאשר לכל אחד מהאזרחים תהיה הכנסה בסיסית, ייתכן שחלק יסתפקו בה ויימנעו מללכת לעבוד. מצב כזה יוביל לפגיעה קשה במשק, בהכנסות ממיסוי ולבסוף גם ביכולת לספק הכנסה בסיסית.

מאידך, יש הטוענים כי הכנסה בסיסית עשויה להוות כרית נוחה להישען עליה בתקופות מעבר בין עבודות או בתקופות של חופשה או חיפוש עצמי, מה שיכול להוביל לאזרחים מאושרים יותר, אשר מממשים את עצמם באופן מלא יותר. יתרון זה מקבל דגש מיוחד בשנים האחרונות, מפאת השינויים בשוק העבודה אשר הפך לדינמי יותר.

בהקשר הזה יש לציין שהתמריץ השלילי לעבודה קיים גם במערכת הרווחה הנוכחית, כאשר הקריטריונים השונים שלפיהם נקבעת החלוקה כוללים מצב תעסוקתי ורמת השתכרות. התמריץ השלילי הנוכחי, המכונה לעיתים "מלכודת עוני", הוא משמעותי ומהווה פגיעה לא-מכוונת ברווחת מטופלי מערכת הרווחה, כך שלא ברור אם שינוי התמריצים ישפיע לטובה או לרעה על רצון האזרחים לצאת לעבוד ולשפר את איכות חייהם. זו בדיוק הייתה המטרה בניסוי שנערך בפינלנד.

ביקורת אחרת על ההכנסה הבסיסית מצביעה על פגיעתו בשוויון התוצאתי: כאשר אנו מבקשים להבטיח שוויון אין זה מספיק לחלק לכולם את אותו סכום כספי על בסיס גילאי בלבד, משום שיכולתו של אדם לממש את תוכניותיו לחיים נובעת מגורמים נוספים כגון זהות קהילתית, קשרי משפחה, יכולות פיזיות ומנטליות ועוד. במסגרת הכנסה בסיסית אוניברסלית, מנגנון החלוקה אינו נקבע על פי היכולת לממש את תכנית החיים בעולם המעשה, כלומר הוא אינו עוסק בשוויון מהותי אלא בשוויון פורמלי בלבד.

עם זאת, מדיניות הכוללת הכנסה בסיסית תוכל למזער את מידת אי-השוויון המהותי באמצעות מיסוי פרוגרסיבי אשר יבטיח מידה מסוימת של פיצוי על אי-שוויון טבעי של יכולות. אנשים שניחנו ביכולות מוערכות בחברה ומקבלים עליהם תגמול גדול יותר מאחרים, סופגים מס גדול יותר, אשר מחולק כהכנסה בסיסית לחסרי היכולות באופן יחסי.

אלמנט נוסף שיש לקחת בחשבון כאשר דנים בהשפעת ההכנסה הבסיסית לעומת מערכת הרווחה הנוכחית היא הסטיגמה החברתית שמתלווה לטיפול ברשויות הרווחה. זוהי סטיגמה חברתית חיצונית, כמו גם השפעה פסיכולוגית פנימית שלילית, המשפיעה על תפיסת הערך העצמי של המטופל. במנגנון עיוור שבו כולם מקבלים קצבה באופן שווה, השפעת הבושה אמורה להיות פחותה בהרבה.

האם הכנסה בסיסית טובה לעניים?

אז האם הכנסה בסיסית אכן מיטיבה עם ה"נחשלים ביותר"? זוהי שאלה אמפירית שקשה לענות עליה בטרם נוסתה השיטה באופן מלא, והתשובה תלויה במספר גורמים. ראשית יש לשקול את עלות המנגנון הבירוקרטי שייחסך בעקבות מעבר למערכת רווחה של הכנסה בסיסית, וזאת בנוסף לאופן שבו יושפע תמריץ שלילי לעבודה בקרב הלכודים ב"מלכודת עוני".

באפן כללי ניתן להעריך כי על חלק מחברי הקבוצה החברתית הנחשלת, בני המעמד הסוציואקונומי הנמוך, הכנסה בסיסית אוניברסלית תשפיע לטובה, ועל חלקם היא תשפיע לרעה. הפרטים אשר מסוגלים באופן עקרוני למוביליות חברתית, צפויים ליהנות מהכנסה בסיסית, משום שהחירות שתינתן להם להשתמש בקצבה כראות עיניהם, יחד עם השחרור מהסטיגמה של הקריטריונים הנוכחיים של הרווחה יסייעו בידם לצאת ממעגל העוני ולממש את תכנית חייהם באופן שמערכת הרווחה הנוכחית מתקשה לעשות.

אנשים נעדרי פוטנציאל מוביליות לעומת זאת צפויים להיפגע, וזאת בשל הרף הנמוך יותר של סיוע שיינתן להם כתוצאה מכך שסך המשאבים מתחלק בין כל האזרחים ולא רק הנזקקים. ברוב ההערכות בדבר גובהה האפשרי של הקצבה (הנע בישראל בין 1,200 ל-3,200 ש"ח), ברור כי היא תהיה נמוכה מזו שמתקבלת כיום בקצה הגבוה של מנעד מקבלי הקצבאות.

עבור נכים ואנשים שיכולת ההשתכרות שלהם נמוכה במיוחד, ואין סיבה להניח שיוכלו לשפר אותה באמצעות יציאה ללימודי הכשרה מקצועית או ניסיון תעסוקתי, קביעת הכנסה בסיסית כמקור הכנסה בלעדי תגרע ממצבם הנוכחי. משום כך, מערכת רווחה המבוססת על הכנסה בסיסית אוניברסלית המבקשת שלא לפגוע קשות בנזקקים נעדרי מוביליות חברתית, חייבת לכלול בתוכה מרכיב מסוים של פיצוי עבור החלשים ביותר, שאין היתכנות כי יוכלו לקדם את עצמם מבחינה סוציו-אקונומית.

רפורמה מקיפה

בישראל לדוגמא, אפשר יהיה להמיר את מערכת הרווחה הממשלתית בהכנסה בסיסית, אך לשמר את המוסד לביטוח לאומי (שזקוק גם הוא לרפורמה מקיפה) כגוף שתפקידו לטפל באותם אנשים שהוכיחו כי הם אינם מסוגלים לדאוג לרמת חיים מינימלית באמצעות הקצבה הבסיסית, ונזקקים לסיוע נוסף אשר ייקבע באופן פרטני.

מובן שקיום מנגנון כזה במסגרת מערכת רווחה אוניברסלית ימזער את היתרונות של המעבר להכנסה בסיסית, משום שהמשאבים שייחסכו מביטול המנגנון הבירוקרטי פשוט יעברו למנגנון הטיפול בנזקקים אלה.

הכנסה בסיסית אוניברסלית אינה פתרון קסם – היא לא תצמיח את הכסף לנזקקים על העצים, ואי אפשר יהיה להעניק לכל אזרח סכום דמיוני באמצעות החלפת מערכת הרווחה בקצבה אחידה. אך רפורמה מקיפה שתכלול צמצום משמעותי ביותר של מנגנון הרווחה תוך שמירה על היבטים מסוימים שלו, תאפשר לעניים רבים יותר לצאת ממלכודת העוני בה הם מצויים, ותגדיל את הרווחה עבור כל אחד ואחד מאזרחי המדינה.