ההחלטה לפרסם את דעותיהם של שי ניצן וליאת בן-ארי על סעיפי האישום בתיקי נתניהו אינה עומדת בחובת הזהירות הנדרשת מפרקליט כלפי נאשם
סוגיית חקירות ראש הממשלה תופסת בשנה האחרונה חלק נכבד מהדיון בשיח הציבורי, ובצדק. העמדת ראש ממשלה לדין, בכל אשמה שהיא, היא החלטה לא פשוטה אשר ראוי לתת לה את תשומת הלב. גם שאלת פרסום ההחלטות בזמן הבחירות היא שאלה מרוכבת שטוב שקיבלה תשומת לב ציבורית: מצד אחד עומדת היכולת של פקידים בכירים להשפיע בפועל על תוצאת הבחירות, ואילו מהצד השני זכות הציבור לדעת האם העומדים לבחירתו חשודים בפלילים.
וכך בזמן שכולנו התעסקנו בשאלה האם ראוי לפרסם את החלטת היועמ"ש לפני בחירות, החלטה מהותית בעלת משמעויות נרחבות על תוצאת הבחירות, בחר מנדלבליט לא רק לפרסם את החלטותיו, אלא אף לתת מבלי סיבה ממשית פרסום לדעותיהם של פרקליט המדינה שי ניצן והבכירה בפרקליטות ליאת בן-ארי, שגרסו כי יש להאשים את נתניהו בשוחד בכל שלושת התיקים.
קשה להבין איזו תועלת עולה מן פרסום דעות אלו ובאיזה סמכות פורסמו. סעיף 17 בחוק יסוד הממשלה קובע כי האדם היחידי המוסמך להורות על הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה הוא היועץ המשפטי לממשלה. משכך מעת שקבע היועץ את החלטותיו בתיקים השונים, אין כל משמעות משפטית לדעותיו של אדם כזה או אחר, אף אם היועץ המשפטי לממשלה בחר להתייעץ איתו לאורך הדרך.
פגיעה בשם הטוב
העוסקים בעולם המשפט מכירים היטב את המושג דעת מיעוט. במקרים רבים שופטים היושבים בדין אשר אינם מסכימים עם ההחלטה של חבריהם בוחרים לכתוב את דעתם בנושא ואת הסתייגויותיהם מההחלטה הסופית.
לפרסומה של דעת המיעוט חשיבות רבה, היא מאפשרת לצדדים אשר אינם מרוצים מההחלטה להיתלות בדעת המיעוט בבקשתם לערעור וכן להבין את הלך רוח השופטים בנושאים השונים. בנוסף משמשת דעת המיעוט גם את השופטים עצמם אשר לעתים קרובות נשענים על תקדימים ופסיקות של שופטים אחרים בכדי לחזק את פסיקותיהם.
בעולם התביעה לעומת זאת אין מקום לפרסומה של דעת מיעוט. בדרך כלל כאשר הפרקליטות בוחרת להגיש כתב אישום כנגד אדם, מדובר בסופו של תהליך ארוך שלווה בהתייעצויות רבות ובוודאי היו בו מחלוקות בנושאים השונים. אך התוצאה תמיד היא אחת, והיא החלטה האם להגיש כתב אישום על סעיף מסוים או לא.
לכן גם בהניח כי קיימת משמעות חיובית ציבורית לפרסום דעות מקלות כלפי נאשם אשר יוכל להיאחז בהם בבואו לשימוע או בבואו בפני בית המשפט, אין ספק כי פרסום דעת מיעוט מחמירה יותר מאשר שהוחלט בסופו של דבר, ואשר אין לה כל נפקא מינה משפטית משמעותה היא נטו פגיעה בשמו הטוב של הנאשם.
חובת הזהירות
עבודת פרקליט המדינה היא עבודה לא פשוטה, ובידיו עומדת היכולת לקבוע את גורלו של אדם. גם אם נתעלם מהאחוז הגבוה באופן לא פרופורציונלי של ההרשעות בפרקליטות, עצם ההחלטה על הגשת כתב אישום היא כשלעצמה יכולה להיות הרסנית לנאשם על ידי פגיעה בשמו הטוב. בנוסף, במהלך עבודתו נחשף הפרקליט לחומרים אישיים רבים ולכן נדרשת ממנו זהירות רבה ביותר בנוגע להתנהלותו ולהחלטותיו, קל וחומר כאשר מדובר בעומד בראש המערכת.
החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לפרסם את דעותיהם של שי ניצן וליאת בן-ארי אינה עומדת בחובת הזהירות הנדרשת מפרקליט כלפי נאשם, וזאת בנוסף לעובדה שאין לה כל משמעות בפועל חוץ מפגיעה בשמו הטוב ולהשלכות שלה אין כל קשר לעניין העמדתו לדין.
עצם המחשבה כי ראשי מערכת התביעה במדינת ישראל מתנהלים בצורה כה חסרת זהירות, ועוד במקרה הנמצא תחת עין ביקורתית ומצריך חובת זהירות מוגברת, צריכה להעלות חשש כבד באשר לרמת הזהירות הננקטת ביום יום באלפי התיקים שאינם זוכים לפרסום המתנהלים אל מול האזרחים הפשוטים.
איני יודע ואין לי את הכלים לקבוע האם ראש הממשלה אשם או לא במקרים המיוחסים לו, אך אני כן יודע כי ההתנהלות הבעייתית של הרשויות על ידי הדלפות רבות ופרסומים כבמקרה שלנו, פוגעת בהכרח בלגיטימיות של כל החלטה שתתקבל בנדון וצובעת את כל רשויות התביעה בצבע פוליטי.
עו”ד יותם אייל הוא חבר הפורום המשפטי למען ישראל
עו"ד אייל, ברור שאתה צודק, אבל אני לא רואה שום סיבה להעלות זאת על הכתב.
זה הרי כל כך ברור, ונמשך כל כך הרבה שנים ובכל כך הרבה מקרים, שלכתוב את זה זה בערך כמו לכתוב על כך שהשמש זורחת בבוקר או על כך שבחורף קר ובקיץ חם.
יש כאן מנגנון ענק ומשומן שסימן מטרה ויעשה הכל, אבל הכל, על מנת שראש הממשלה הנוכחי ידחק החוצה. מי שלא רואה את זה חייב לעצום חזק חזק את עיניו ולאטום היטב את אזניו.
למרות התואר, פרקליט המדינה, מאמינים יותר לנתניהו מאשר לניצן, הנראה יותר ויותר כבעל ראש עקום והטייה פוליטית.
השופטת גרסטל ציינה במפורש ששי ניצן לא ראוי לעמוד בראש הפרקליטות.
בסוף יהיה פה מלחמת אחים/התקוממות עממית אלימה נגד הדיקטטורה הבולשביקית.
מעניין אם זה יהיה אחרי הפלת ביבי או אחרי אוסלו ג׳ (טילים של חמאס-פתח מיהודה ושומרון על המרכז או גירוש בכוח על ידי החונטה מיהודה ושומרון).
מה שבטוח….אי אפשר להחליף את הדיקטטורה הבולשביקית בקלפי.
זה בדיוק מה שפרנסי הקרן להשמדת ישראל רוצים: לפורר את מדינת היהודים, לערער את הלכידות החברתית בה ולהביא למלחמת כל בכל שתאפשר להשתלט עליה ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה בשליטה מרחוק.
הפרקליטות דורסנית ועריצה ביותר1
דמוקרטיה פירושה המילולי שלטון העם. האמצעי לדמוקרטיה ריבון המורכב מנציגים נבחרים ואלו מחוקקים מטעמו לטעמו והעיקר למענו. בדמוקרטיה – שלטון העם מתקיים שלטון החוק המחייב את כולם, בשלטון החוק הכונה היא שעל האזרחים וכך גם על השלטון להכיר בעליונות החוק לקימו ורק לפיו לפעול. במצב של שלטון החוק מערכת החוקים מחייבת את כפיפות כולם אליה, את האזרחים וכמותם גם את הרשויות. לאזרחים מותר הכל להוציא מה שאיננו חוקי לרשויות והממלאים תפקיד בהן ככאלה, מותר להם רק מה שכתוב בחוק. עליונות החוק היא המעניקה לאנשים ביטחון חירות ושאר שירותים. במדינה דמוקרטית חייב להתקיים שויון בפני החוק.
זהו המצב התקין. אלא שבישראל רשויות החוק החליטו שדמוקרטיה פרושה לא שלטון העם אלא רק "שלטון החוק" ובשל הכוח הרב הניתן להן אף הרחיקו לכת והחליטו שהן עצמן החוק! רשויות החוק רואות את עצמן כחוק בהתגלמותו ומזהות את שלטונן עם "שלטון החוק". לכן על פי התפישה הרודנית של רשויות אכיפת החוק ועמן חסידיהם – חלק לא מבוטל בעם, רשויות החוק הן עצמן החוק ולכן => הן "ה" דמוקרטיה" על כן => דמוקרטיה הינה שלטון ללא מיצרים שלהן => מכאן שכל פיקוח עליהן ודרישה מהן לנהוג על פי החוק, הינו => פגיעה בשלטונן המוחלט ומכאן => פגיעה ב"שלטון החוק" על כן גם => פגיעה בדמוקרטיה. רשויות החוק וחסידיהן השוטים מזהירים שאסור "להפריע" לפרקליטות, אסור לפקח עליה כיון שזו "פגיעה אנושה בדמוקרטיה"
שלטון החוק פירושו שגם על הרשויות לנהוג לפי החוק אך החוק איננו מופעל לגביהן. הפרקליטות מעולם לא רשמה כתב אישום נגד חוקרי משטרה אשר זיופים רבים וגלויים לה – מי שיודע אחרת שיקום! במקום זאת הפרקליטות משלימה את רמאויות המשטרה מסתירה את הביכול הראיות שניכר בהן מייד שהן מזוייפות ומציגה את אותן כביכול ראיות שהזיוף בהן אינו גלוי כל כך. בכך הפרקליטות נוטלת חלק במעשים הפליליים ומוסיפה את שלה. הפרקליטות משמיעה חזור והשמע את הביטוי "שלטון החוק" – הכל נעשה בשם "שלטון החוק" ועוד מזהירים אותנו הציבור מפני אנרכיה. לכן קידום "השגים" – כמו הרשעות שוא שהרשויות עצמן הציבו גם אם מנוגדות לחוק, הוא בעינהן קידום שלטון החוק. רשויות החוק ובעלי התפקידים בהן רואים את עצמם כבעלי סמכות כפיה על אזרחים אך לא כמחויבים הם עצמם לנהוג לפי החוק. כל דרך כשרה לכך כולל פריעת חוקים. האנרכיה הינה לא אחרת מאשר רשויות האכיפה ובתוכן לפרקליטות חלק מכובד מאוד. כיון שהפרקליטות איננה משתדלת לשמור על החוק, עבריינות שלטונית נעשית כדבר שבשגרה כשרשויות החוק העברניות מחפות זו על זו, הכל בשם "שלטון החוק".
לרשות הפרקליטות עומדת המשטרה אשר מוסרת לה את כל חומר החקירה. הפרקליטות יכולה להורות למשטרה להשלים חקירה, היא יכולה לחקור לודא בעצמה, להחליט לסגור תיק או להגיש כתב אישום. לאזרח/נאשם לא עומדת לרשותו המשטרה כדי שיורה לה להשלים חקירה או לעין מחדש במסקנותיה. אין לו יכולת לחקור בעצמו והוא חייב להסתמך על מה שפרקליטות מואילה למסור לו. מה עוד שמסקנותיו לא מתקבלות בפרקליטות או בבית המשפט. כל זאת למרות שלכל נאשם חייבת להנתן זכות הגנה ולכן זכות לעין ולהעתיק את חומר החקירה. ————–
לשון החוק לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי:
" 74. עיון בחומר החקירה [67] [תיקון: תשנ"ה, תש"ע(2)]
(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".
לנאשמים רבים הפרקליטות בניגוד לחוק מסרבת לאפשר לעין ולצלם את חומר החקירה. סנגורים הבאים לקבל את חומר החקירה מנועים לפי כללי האתיקה אותם קבעה לשכת עורי הדין, לצלם לוידאו וכך לתעד את התנהגות הפרקליטים. הפרקליטות מסתירה חומרי חקירה בתירוצי תקלות מסוגים שונים. פרקליטים רבים אינם מוסרים את כל החומר לנאשמים בטענה שהחומר שלא נמסר אינו קשור להרשעתם…כלומר החומר הוא דוקא לטובת הנאשם. זו גישתם במקום להתיחס אל כל החומר כדי להגיע לאמת גם אם הוא מוביל למסקנה שאין אשמה ואין הצדקה לכתב אישום. הם מנסים בכל דרך להשיג הרשעה, ומונעים מנאשמים הגנה לצורך זיכויים.
הפרקליטות זוכה לגיבוי בית המשפט, מחומר זה באים רוב השופטים ואם לא, הם מגיעים מהתביעה המשטרתית שהיא אף גרועה בהרבה מהפרקליטות [שופטים פליליים אחרים מגיעים מעריכת דין אזרחית, אין להם מושג בפלילים והם מסתגלים למקובל – הכל כדי להרשיע]. על כן לא כל השופטים נענים לבקשת הנאשמים לאפשר להשלים את החומר החסר. למרות שהמונח "חומר חקירה" הינו רחב שופטים יוצאי תביעה כמו מרים נאור טוענים כי "חייבת ההגנה להסתפק בהערכת הפרקליטות שאין בכוחם של הפרטים האמורים לסייע לה" וכן "נקודת המוצא היא "שפרקליטים ממלאים את תפקידם בנאמנות בהגינות ובמיומנות מקצועית", על ההגנה לקבל את קביעתם. השאלה היא למי התביעה נאמנה? זה בניגוד לחוק! וכמו גישת הפרקליטות שופטים טענו שאין לכלול כ"חומר החקירה " ראיות ששיכותן לתביעה רחוקה ושולית. זה מנוגד לכל התיחסות רצינית להוכחות לגביהן כל דבר הינו חשוב ואין לדעת מראש איזה חומר יכול להפריך אשמה ולהוכיח חפות ותכופות לכן נפסל. זוהי גישה בלתי אנושית המעצימה רק את מוסדות המדינה על חשבון האנשים, והיא מנוגדת להתימרות השופטים לדמוקרטיות לעצמאות ואוביטיביות שיפוטית שהיא התכונה החשובה ביותר אצל שופט – גישה זו נקראת פשיסטית. כך עצם הזכות לקבל ולעין בחומר החקירה הוגבלה ביותר בדלת צדדית עד לביטול ערך. בשלב מאוחר יותר שפיטה אמנם החליטה על הקלה והרחבה של הפירוש למונח חומר חקירה וקבעה כי גילוי האמת העובדתית הינה ממטרות העל במשפט הפלילי. בית המשפט קבע: "..אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול דעתו המקצועי". זאת ועוד נקבע כי : "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו". אלא שיחד עם זאת מייד "כאיזון" סייגו קביעתם בצורך ביסוד עובדתי ממשי כי חומר מסויים יסייע להגנה."ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו". באם הנאשם אינו מצליח להוכיח זאת, בית המשפט קובע כי החומר אינו להגנתו! השאלה כיצד יכולה ההגנה להוכיח אם לא ראתה את החומר? שהרי רק לאחר שרואים ולומדים את החומר יודעים מה יש בו!
מה זה בכלל "שלטון החוק" ? החוק לא אמור לשלוט. הממשלה אמורה לשלוט. החוק אמור להסדיר את השלטון כמו גם את היחסים בין האזרחים למדינה. אבל מוסדות החוק במדינת ישראל מנסים לשלוט באופן אנטי דמוקרטי. וזה לא תפקידם בכלל.
צמד המילים "שלטון חוק" הן קוד לכפיית השקפת עולם פוליטית-ערכית-חברתית מסוימת המקובלת על מיעוט בעם, על הרוב בו תוך עקיפת המוסדות הנבחרים. אהרון ברק שבר את עיקרון הפרדת הרשויות ואת האיזון העדין שהיה כאן והפך את בית המשפט העליון למעין קיסרות, מכיוון שביהמ"ש תמיד היה חונטה סגורה. אבל עד אהרון ברק ידעה החונטה זו את גבולות תפקידיה בדמוקרטיה – ברגע שהחונטה הזו התחילה לשלוח זרועות תמנון למקומות אחרים, בלימתה וריסונה הם הם השמירה על הדמוקרטיה ועל החוק כפי שהוא צריך להיות.
פרשנדתא אתה ממש צודק. "שלטון החוק" זהו ביטוי שאהרון ברק המציא ואחריו שאר המשפטנים והשמאל חוזרים כמו תוקים. בעזרת הביטוי "שלטון החוק" המשפטנים מצדיקים את השתלטותם.
צריך לטפל בגרורות של השמאל בפרקליטות המדינה ובכול מערכות השילטון. טיפול כימוטרפי אינטנסיבי עד הסגת תוצאות טובות עים סיכויים טובה להחלמה שלמה של מערכת המישפט .
נכון מאוד אלא מה? יש את גדעון סער שעד עכשיו נתניהו לא התנגד לו והיו גם דן מרידור ועדיין ישנו אך לא יהיה בני בגין שנתניהו החזיר. אלו ממש מחבלים.
הפרקללטיות דורסנית ועריצה ביותר2
בעוד שרשמית או תאורטית לנאשם זכות לעין בחומר החקירה, ולהציגה בבית המשפט, תובעים רבים מביעים התנגדות בטענות שונות ומשונות. כך לחוק האוסר על התביעה להתערב באופן ההגנה, נלקחת מהנאשם הזקוק להוכחות לזיכויו – אכן נאשמים זקוקים להוכחות לחפותם, הזכות להציג זאת בבית המשפט. נאשם חף יודע שהוא חף והוא לעיתים גם יודע שקיימות הוכחות לחפותו, אך התובע יכול בכל תירוץ לסרב ובית המשפט הרואה עין בעין עם התביעה אינו מתערב!
תודות ליחסי הציבור וחסידיהן של הרשויות המדגישות את היותן אחראיות ל"שלטון החוק" אזרחים רבים אינם מודעים לעובדות אלו ואינם יכולים לחזות את התנהלותן והם מתודעים לה כמו אל רעם ביום בהיר. הפרקליטות פעם אחר פעם מוכיחה את חוסר עצמאותה וחוסר מקצועיותה בעשותה בדיוק את מה שמהשטרה מצפה ממנה בחפותה על פשעי המשטרה.
התפקיד דל הפרקליטות הוא לקהוע נגד מי להגיש כתב אישום ונגד מי לא . זה תפקידם ויעודם נראה לי שכותב הכתבה לא מודע לעניין הזה בכלל כי אז כל הכתבה הזו היתה שונה לגמרי .
תגובות זועמות כאן. איש לא ציין שאותן רשויות עצמן תובעות רוצחים, אנסים, גנבים וכו'. 99.9999 מהתיקים במדינה הינם כנגד אזרחים ,מחבלים וזרים.
אז אם העוסקים במלאכה ככל כך מושחתים אז בבתי הסוהר יושבים אלפים שלא פשעו.
אותה מערכת משפט היא זו שמחליטה גם את מי להאשים ובמה להאשים. האם יתכן שאלפים הואשמו בהאשמת סרק או בסעיפים לא מתאימים.
ממש מפחיד לחיות במדינה שאין בה שלטון חוק אלא שלטון כנופיות.
ל 'א'. נכון! בשביל זה צריך כנסת גדולה וחזקה שתוכל לעקוב אחר המשפטנים שיצטרכו לתת לה דין וחשבון ותהיה לה ועדה שתוכל לשפוט אותם ולהעניש אותם.
אירגן כליאת קטינות עד תום ההליכים ,על נוכחות במקום הפגנה,בעת הגרוש מגוש קטיף. יהודי מומר נפשית,רשע.
מאיפה אתה יודע מה מקור ההדלפות ? על סמך מה אתה מאשים את הרשויות ?
הדלפות החומרים החלו עוד בטרם קיבלו פרקליטי ההגנה את החומר. מעניין מי עוד יכול היה להדליף ?
אתה לא ראית את התמונה של אביעד גליק, הפה של הפרקליטותבתשקורתעם משה כהן דובר הפרקיטות החונטאית
רק הפיכה אלימה של האזרחים נוסח כיכר תחריר תשחרר את המדינה מכנופיות שלטון החוק.
אם רוב העם ימין? איך זה לא מתבטא בפועל?
האם זה תהליך הלוקח זמן?
האם מובטח בעתיד שלטון ימין?
השמאל יעשה הכל שמפלגת "סרטי כחול לבן" תעלה לשלטון
שי ניצן, ליאת בן ארי וחבריהם אינם פרקליטים שהפכו לפוליטיקאים. הם פוליטיקאים שהוחדרו לפרקליטות ע"י קרן וקסנר, הקרן לישראל חדשה ועוד קרנות מהסוג הזה.
הם מאתרים את המועמדים בעודם סטודנטים וסוללים את דרכם פנימה. דורית בייניש מבקרת אותם כשהם עושים את הדוקטורטים שלהם באוניברסיטאות בארה"ב ועוקבת באופן אישי אחרי ההתקדמות שלהם.
שי ניצן פושע בחסות החוק, ילד הכא9ות הזה מצא מקור כוח שהוא לא מצליח לשלוט בו,איש רשע מרושע!!!
המטרה בפרסומים התכופים של ליאת בן ארי ושי ניצן היא לנעול את מנדלבליט ולא לאפשר לו שירול דעת עצמאי
הוא מבין את זה .
זה כמו ההפגנות של השותפים לדעה של בן ארי מול ביתו של מנדלבליט
לחץ לחץ ורק לחץ על מנדלבליט להעיף את ראש הממשלה
משטרוע ופרקליטות ובגצ כולם מושחתים! נוהגים בשיטת איפה ואיפה באופן בלתי הוגן וכמו במדינות עולם שלישי!