על סף מלחמה: הודו ופקיסטן שוב בעימות על קשמיר

כאשר שב הטייס ההודי אבהינדאן ורטאמן מהשבי הפקיסטני ביום שישי האחרון, ניתן היה לשמוע את אנחת הרווחה במערב. בוושינגטון פוסט נתנו לטייס את הקרדיט על מניעת המלחמה בין הודו ופקיסטן, שתי מדינות עם יכולת גרעינית מוכחת ועם היסטוריה מורכבת של יחסים עם ארה"ב והמערב.

לאחר כמעט יובל שנים של תקופות שקט המופרות על ידי התלקחויות מקומיות באזור הגבול בקשמיר, הפעם הודו ופקיסטן חיממו מנועים לקראת מלחמה אמיתית כמוה לא היתה מאז 1971, אלא שאז לא נהנו השתיים מעוצמה גרעינית ויכולת השמדה הדדית.

מבחינת הודו, אין ספק שפקיסטן הניעה את ההסלמה. ב-14 בפברואר פוצץ עצמו מחבל מתאבד של ארגון 'צבא מוחמד' אל תוך שיירת רכבים של אנשי בטחון הודיים בקשמיר. היה זה הפיגוע הקשה ביותר בקשמיר מזה שלושים שנה, וברור היה שההודים יגיבו בעוצמה חריגה. בעיני ההודים 'צבא מוחמד' הוא ארגון שהוקם, מומן ואומן על ידי כוחות הביטחון והמודיעין הפקיסטניים על מנת למרר את חייה של הודו בקשמיר.

The moment Indian fighter pilot Abhinandan Varthaman crosses Pakistan border, following his release two days after his jet was shot down over Pakistan-administered Kashmir https://t.co/2JUwGMq3Qu pic.twitter.com/nEJqfnpRTy

— BBC Breaking News (@BBCBreaking) March 1, 2019

אחד השרים בממשלת הודו הודיע על החלטתה להטות את מי נהר צ'נאב, ובעצם לייבש את פקיסטן, אבל ברור היה שהציבור ההודי והתקשורת ההודית לא מסתפקים בפעולות עתידיות וספקולטיביות ותובעים פעולה צבאית, מיידית וגלויה נגד פקיסטן.

ב-26 בפברואר תקפה הודו את בסיסי הארגון עמוק בשטח פקיסטן, כ-150 ק"מ מהבירה אסלאמאבאד. בך שברה הודו ברגע אחד מדיניות ארוכת שנים של הקפדה על כך שהתגובות שלה על הטרור הפרו-פקיסטני בשטחה יהיה בגבולות אזור המריבה של קשמיר ולא מחוצה לו.

כמעט מלחמה

קשמיר היא המדינה היחידה בפדרציה ההודית עם רוב מוסלמי. בשנת 1947 חילקו הבריטים את תת היבשת ההודית על בסיס דתי, וכך הוקמו הודו ופקיסטן העצמאיות, אבל חבל קשמיר נותר חריג. לאחר מלחמה קצרה בין הודו לפקיסטן, רוב אוכלוסיית קשמיר המוסלמית מצאה עצמה תחת דווקא שלטון הודי. פקיסטן מצדה, הצליחה לכבוש כמה שאריות במערב קשמיר, ומעולם לא השלימה עם השלטון ההודי בחבל.

אחרי עשרות שנות סכסוך בהן גבולות הפעלת הכוח בין שתי המדינות היו בתוך חבל המריבה, מטוסים הודיים הפציצו והשפילו את פקיסטן עמוק בשטחה. וכך, לראשונה מאז התפרצות הסכסוך הבדלני בקשמיר בסוף שנות השמונים, שתי המדינות חשבו שמלחמה עדיפה להן על המצב הקיים.

למחרת המתקפה ההודית הסלים המצב בין שתי המדינות. הודו ופקיסטן ידעו קרבות ביניהן, סמויים וגלויים, אבל קרבות אוויר הן אירוע חריג שלא התרחש עשרות שנים. הפעם, ידה של פקיסטן היתה על העליונה. מטוסי ה- F16 הפקיסטנים הצליחו להפיל בשטחם מטוס מיג 21, ולשבות את הטייס ההודי. הודו טענה שגם היא הצליחה להפיל מטוס פקיסטני, אבל תמונת הטייס השבוי האפילה על טענותיה.

ההיענות הפקיסטנית לתביעה ההודית להשיב את הטייס הורידה את גובה הלהבות, ויצרה מצב בו כל אחת מהמדינות יכולה להציג בביתה-פנימה הישגים משמעותיים. פקיסטן הזכירה להודים שיש לה צבא חזק ומיומן, וסכסוך כולל בין שתי המדינות עלול לעלות להודו ביוקר, והודו פצעה את פקיסטן עמוק בשטחה ויצרה נורמות חדשות במלחמה בטרור, בלי לשלם על כך מחיר של מלחמה כוללת ובלי לספוג גינוי בינלאומי.

הזווית הישראלית

גם שמה של ישראל עלה במהלך העימות. הודו הפציצה את בסיסי 'צבא מוחמד' בעזרת טילי הספייק של רפאל, ומערכות הספיידר של רפאל הגנו על שמי הודו מריגול פקיסטני. אבל ישראל לא אוזכרה רק בהקשר של היצוא הביטחוני להודו, אלא גם בהקניית תפיסת ביטחון הודית אגרסיבית יותר במאבק נגד פקיסטן.

הפצצה בעורף האויב נחשבת למותג ישראלי בהודו. הפיגוע הקשה בקשמיר הגביר את הלחץ על ראש הממשלה מודי לוותר על השבחים הדיפלומטיים שהודו תקצור אם תפעל במתינות, ולפעול בשיטה הישראלית הנלחמת בטרור בכל מחיר ובכל מקום. עורך אתר חדשות בהודו שאל באופן פשוט: האם הודו מסוגלת להגיב לטרור כמו ישראל?, ובעיתון אחר כתבו כי מעצמות העולם וביניהן ישראל עומדות מאחורי הודו במאבקה בטרור הפקיסטני

גם מאמרים עוינים לישראל ולימין ההודי הדגישו את הפן הישראלי בסכסוך, ואף רמזו שישראל היא שחקן מעודד הסלמה בסכסוך ההודי-פקיסטני. רוברט פיסק, הכתב הוותיק של ה'אינדיפנדנט' הבריטי במזרח התיכון, רואה את טביעות האצבע של היצוא הביטחוני הישראלי להודו באסרטיביות ההודית כלפי פקיסטן, ומאמר פרו-פלסטיני אחר השווה את המדיניות ההודית החדשה כלפי פקיסטן ל"דוקטרינת הדאחיה" של גדי אייזנקוט.

אחת האמירות המעניינות באו מכיוון הרמטכ"ל ונשיא פקיסטן הגולה מושראף, שהפציר בפקיסטן להכיר במדינת ישראל ולשפר את היחסים בין המדינות מנת לצנן את הרומן הישראלי עם הודו. היחס של פקיסטן לישראל תמיד היה מורכב ולצד עוינות במישור הגלוי, גילו לנו מסמכי ויקיליקס שפקיסטן הזהירה את ישראל בחשאי מפיגועים נגדה על אדמת הודו לפני עשור.

מטרות ביניים

סבב הלחימה המסוכן ביותר בין הודו ופקיסטן אי פעם מזמין את השאלה לאן הסכסוך הולך, והאם בטווח הנראה לעין יכול להיות פתרון לסכסוך בקשמיר. א"ג נוראני הוא אחד החוקרים הבולטים בהודו בכל הנוגע לקשמיר. נוראני שם לב לכך שגם כאשר הודו היתה בשיא כוחה, ביתרה והביסה ללא קושי את הפקיסטנים בקרב, פקיסטן לא ויתרה על קשמיר.

גם כאשר הודו היתה בשפל לאחר התבוסה נגד סין בשנת 1962 או בסוף שנות השמונים עם התרסקותו של הגוש הסובייטי, היא לא ויתרה על אף שעל בקשמיר. במילים אחרות, על פי נוראני כל עוד הודו ופקיסטן הן מדינות עצמאיות וריבוניות, הסוגיה הקשמירית לא תיפתר.

במשולש בין הודו, פקיסטן והקשמירים, ההודים לא יוותרו על קשמיר ויראו בה עוד מדינה בתוך הפדרציה ההודית. הפקיסטנים מצידם לא יסכימו להכיר בקו השליטה – שהוא גבול הפסקת האש לפני 70 שנה – כגבול בין-לאומי. והקשמירים לא יסכימו לחלוקת קשמיר בין הודו לפקיסטן (ואכן, לפי הסקרים לפחות שלושה רבעים מהמוסלמים הקשמירים בהודו מעדיפים מדינה עצמאית על כל אופציה אחרת).

בהיעדר פתרון נראה לעין, כל צד ינסה להשיג מטרות ביניים. הקשמירים ימשיכו לנסות להיות שחקן בינלאומי עצמאי, ויגלו שבהיעדר יכולת צבאית משמעותית או איום גרעיני, הם הפכו לסכסוך שהעולם שכח ממנו, רוב הזמן לפחות. הכוחות החילוניים הקשמיריים שתבעו בעבר עצמאות מהודו, ניגפו במאבק הפנימי בפני כוחות אסלאמיסטים, ובכך הם איבדו את התיאבון של מדינות המערב לשנות את הסטטוס-קוו הקיים.

פקיסטן תנסה לעשות 'פלסטיניזציה' של הסכסוך בקשמיר, כלומר תנסה לבנאם אותו על ידי הסלמה מדודה של המצב. עבור הפקיסטנים, הסכסוך הפלסטיני הוא מודל חיקוי כי הוא זכה לתשומת לב בינלאומית. על הסוגיה הפלסטנית כונסו ומכונסים מפגשים בין-לאומיים המבקשים פתרון לבעייה. בסכסוך בקשמיר לעומת זאת, פקיסטן מוצאת עצמה די לבד רוב הזמן.

אפילו הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC) מגלה אדישות לסוגיה הקשמירית. במאי האחרון התכנס הארגון בבנגלדש וסוגיית קשמיר בקושי הוזכרה, לעומת זאת המארחת קידמה הצעה לצרף את הודו כמשקיפה בארגון. וכך, בעצם ימי המשבר הוזמנה שרת החוץ ההודית לשאת דברים בועידת שרי החוץ של הארגון באבו-דאבי, וסוגיית קשמיר נעדרה מהמסמך הסופי שפורסם אתמול. גם הודעת פקיסטן שהיא תחרים את המפגש אם תוזמן אליו שרת החוץ ההודית, עשתה רושם שולי על הארגון.

בהיעדר אופק דיפלומטי שיאתגר את השליטה ההודית בחבל, מקווה פקיסטן שפיגוע אחד 'מוצלח' יכול לייצר הסתבכות הודית בקשמיר, שגם תחליש את שלטון הימין ותחזיר את כללי המשחק הקודמים לתוקף. לפקיסטנים עדיין יש דיבידנדים מהשנים בהם פקיסטן וצבאה היו בני הברית הנאמנים של המערב, והודו שמה את הביצים שלה בסל הסובייטי הכושל; הם בוטחים בצבא שלהם, שהוא אגב גורם אנטי-הודי מתסיס ועוצמתי בפוליטיקה הפקיסטנית.

גבולות הכוח

ההודים ישקיעו את מיטב מרצם בהצגת פקיסטן כמדינת טרור ובנידויה. המטרה היא לנצל את העוצמה הכלכלית והמדינית ההודית ולהותיר את פקיסטן עם בת ברית אחת בלבד – סין, שגם היא נגסה בטריטוריה הקשמירית.

ההודים רואים בפקיסטן מדינה מלאכותית ומפנטזים כבר שני עשורים על פירוקה לכמה ישויות מדיניות, כפי שקרה ב-1971 עם תבוסת פקיסטן בפני הצבא ההודי והקמת בנגלדש. ראש הממשלה ההודי כבר איים על פקיסטן שהוא יעודד גורמים בדלנים באלוצ'ים בפקיסטן, אם היא תאתגר את הודו בקשמיר. בינתיים מודי מצליף ביריביו משמאל על כך שהם עיכבו את עיסקת הענק לרכישת מטוסי הקרב הצרפתיים בגלל האשמות שווא לשחיתות ושוחד בעיסקה עם הצרפתים.

הפלת המטוס תסייע לצבא ותעניק לפוליטיקאים ההודים חסינות גדולה יותר מול תקשורת הדורשת מלחמה אחרי פיגועים בקשמיר. תמונת הטייס השבוי היא גם תמונת גבולות הכוח של הודו בעימות צבאי כולל מול פקיסטן. הודו עומדת בפני בחירות וההעלאה של הנושא הביטחוני על סדר היום עשויה לשרת את ראש הממשלה מודי, גם אם התוצאות הצבאיות בעימות האחרון היו מורכבות ואף כואבות.

גם היצוא הביטחוני מישראל להודו עשוי להרוויח מהמשבר בקשמיר, ולא רק בגלל מירוץ חימוש אפשרי בהודו ופקיסטן. כבר היום קרוב למחצית היצוא הבטחוני הישראלי מיוצא להודו, אבל אחד התנאים של הודו הוא שותפות בתוכנית Make in India המחייבת ייצור בתוך הודו. כאשר בוטלה עסקת טילי הספייק עם רפאל בשלהי 2017, נחשף לרגע המתח בין הרצון של הצבא ההודי לרכוש את הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת ביותר, לבין הרצון של ממשלת הודו להשתמש ביבוא הביטחוני על מנת לחייב ייצור בהודו ולחזק את יכולותיה של הודו כמעצמת ייצור.

צבא הודו כבר נאלץ בעבר לרכוש ציוד בטחוני נחות משיקולים דומים. התוכנית הזאת – שהיא בייבי של מודי הופכת את היצוא הביטחוני להודו למורכב יותר. הודו יצאה מהמשבר קשמיר האחרון עם רצון נחוש יותר לתרגם את העליונות הכלכלית והפוליטית לעליונות צבאית, וייתכן שבפרויקטים ביטחוניים חיוניים הרצון לקבל מוצר איכותי יגבר על הרצון לגייס את היבוא הביטחוני לשדרוג כלכלת הודו.