כנס תנועת 'ישראל 2050' עסק בהורדת יוקר המחייה והקלת הרגולציה על עסקים, אך הציע בעיקר חזון ומעט פתרונות מעשיים
רק פעמיים במשך כמעט שעה של שיחה קולחת מאבד מעט עילם לשם, מנכ"ל משותף של ארגון 'ישראל 2050', את רצף הדיבור הקולח והענייני שלו. משיחה שעוברת דרך אכזבות המחאה החברתית, חסמי מסחר ותחבורה שיתופית ותקוות לעתיד, זה המבט לעבר שגורם לעילם לאבד את קולו רק לרגע. הפעם הראשונה היא כשהוא מדבר על שני אחים מתוך ארבעה שבחרו להגר לחו"ל. "ניסיתי להבין מאיפה הגיע השבר הזה, כי זה היה שבר. גדלנו בבית ציוני ולמדנו שאם רק נתאמץ אפשר הכל, והם לא הרגישו ככה".
אל הפעם השנייה עוד נגיע, אך כדי להבין את שורשי תנועת 'ישראל 2050' אשר לשם הוא אחד ממייסדיה, יש להתחיל שם – במחאה החברתית.
עילם בדיוק השתחרר מצה"ל והיה שם עם רבים אחרים. "הייתה לנו תחושה שאוטוטו יש שינויים גדולים מאוד בדרך" הוא מספר, אבל בדיעבד ברור לו שהאמרות שיצאו ממנה היו ריקות במקרה הטוב וסותרות במקרה הרע. באוניברסיטה פגש עילם את ספיר בלוזר וגיא ליברמן, והם החליטו לצאת ביחד למסע להבנת הסיבות המהותיות ליוקר המחיה ולמורכבות החיים בישראל, מאחורי הסיסמאות והקלישאות. "אנחנו תופסים את עצמנו כאנשים שרוצים לעצב מדיניות בעתיד ובשביל זה צריך להבין כלכלה. אז בואו נלמד קודם כל", הסביר.
תהליך הלמידה הוביל לשיתופי פעולה עם אקדמאים ומכוני מחקר שהביאו תשובות מקצועיות ופתרונות שהפכו ל"תכנית החירום להורדת יוקר המחייה" אשר הושקה בכנס "כלכלת ישראל 2050" של התאחדות הסטודנטים הארצית בשבוע שעבר. התכנית משרטטת את האסטרטגיה של הארגון בשישה אזורי ליבה של יוקר המחייה – מזון, בנקאות, תחבורה, דיור, אנרגיה ואיגודי העובדים הגדולים.
להביס את מוקדי הכוח
בין הנקודות המרכזיות בתכנית אפשר למצוא הסרת חסמי ייבוא וחסמי תקינה למזון, הגדלת התחרות בייצור החשמל, פתיחת שוק התחבורה השיתופית והגבלת זכות השביתה של המונופולים הממשלתיים הגדולים, תוך הקמת מוסד בוררות חובה לשירותים חיוניים אשר יכריע בכל אי הסכמה בין הממשלה לעובדים. אף אחת מאלה אינה מפתיעה במיוחד או מחדשת ביחס להמלצות שניתנו שוב ושוב בעבר על ידי מכוני מחקר ואנשי אקדמיה, אבל התנועה לא מחפשת מקוריות, היא מחפשת תוצאות.
"הפתרונות פה לא חדשים, הם ידועים" אומר המנכ"ל המשותף גיא גלוברמן ומוסיף: "מה שחדש זו הקואליציה – את רוב הרפורמות החשובות פה חוסמים מוקדי כוח, ואנחנו מציעים את הצעדים הנחוצים לטווח ארוך במטרה היא להביס אותם לטובת הציבור הרחב, שלב אחרי שלב". ומי הם מוקדי הכוח האלה? ובכן, כאן מאבד לשם בפעם השנייה את הסבלנות: "זה אבסורד איך שהוועדים הגדולים מחזיקים את המדינה, וגם בתי הדין לעבודה הם חלק מהבעיה".
למייסדי '2050' יש גם בטן מלאה על מונופולים פרטיים או על חוסר היעילות של משרדים ממשלתיים, אבל להסתדרות שומר עילם טינה מיוחדת: "אני, ואני יודע שלא כל קוראי 'מידה' יסכימו איתי, אוהב ועדי עובדים, אני חושב שיש להם מקום חשוב בחברה, אבל ההסתדרות פשוט עושיה עוול לדבר הזה".
בנושא שוק העבודה הקימו ב'2050' קואליציה עם ארגונים כמו 'תחרות', 'המכון לתכנון כלכלי', פורום קהלת והתנועה לאיכות השלטון, שאמורה להוביל מהלך ארוך טווח בתחום. "בכל בעיה שאנחנו רוצים לפתור אנחנו קודם כל לומדים את הנושא, ממפים את בעיות השורש, ובונים קואליציה של ארגונים חברתיים", מסביר לשם.
קריסת הפירמידות
המילה קואליציה חוזרת שוב ושוב בשיחות עם אנשי התנועה, אשר תופסת את עצמה כארגון אשר יודע לשלב הבנה של הפתרונות הנחוצים יחד עם המיומנות, אורך הרוח וגם התשוקה להוציא אותם לפועל לטובת הציבור הכללי. דווקא לאור הדגש הזה, היווה הכנס אכזבה מסוימת. על רקע התפאורה היוקרתית שסיפק מלון הוולדורף אסטוריה בירושלים, התכנסו אקדמאים, פקידים ואנשי עסקים מובילים, אך הדיונים עסקו יותר בפעילות העבר מאשר קריאה לפעולה לעתיד.
בפאנל שעסק בריכוזיות במוקדי הכוח השתתפו מנכ"ל משרד האוצר לשעבר פרופ' אבי בן בסט, המשנה ליועמ"ש לשעבר אבי ליכט, וראש הרשות לתחרות מיכל הלפרין. בן בסט סיפר על המבנה הלא הוגן ולא יעיל של פירמידות, בהן אדם אחד יכול לשלוט ברווחים של חברה כמעט ללא הון עצמי או סיכון, והסביר את ההרסנות של ריכוזיות משקית, בה כמה קבוצות עסקיות בודדות שולטות בחלק גדול מהמשק.
שאר משתתפי הפאנל נזכרו בערגה מסוימת בתקופת ועדת הריכוזיות הממשלתית, אותה הקימו נתניהו ושר האוצר דאז יובל שטייניץ ב-2010 כדי להילחם במונופולים אשר החמירו את יוקר המחייה. "זה היה במהלך המחאה החברתית והרגשנו שמוקדי הכוח חלשים", נזכר ליכט. "אחרי הרבה שנים שכל הניסיונות שלנו להחליש אותם נבלמו בכנסת, פה הרגשתי שחברי הכנסת דחפו אותנו לפעמים למקומות קיצוניים מדי נגד מונופולים, כשצריך היה לעשות 'מהפכה שמרנית'".
אחד ההישגים אותם רואה מיכל הלפרין בעין טובה במיוחד היה כפיית ההפרדה בין נכסים פיננסים לריאליים של אנשי עסקים. לדבריה, שנת 2019 היא שנה קריטית לאכיפה, בה ההארכות שניתנו לחלק מהקבוצות כדי להשלים את ההפרדה עומדות להסתיים ולכן "חייבים לוודא שזה יבוצע".
גם בן בסט הזכיר את הנזק שנובע מהחזקה של אותה קבוצה בחברות פיננסיות וריאליות בו זמנית: "חברות יכולות לפגוע במתחרים שלהם על ידי הגבלת אשראי. לא הרבה אנשים זוכרים אבל בתקופת מפא"י לבנק הפועלים היו חברות בבעלותו, ובתקופות של קיצוב אשראי הן קיבלו הרבה יותר מרווח נשימה מהאחרות במשק. לפני כמה שנים בקריסה הקודמת של קו-אופ היה עוד אדם שרצה לגשת למכרז ופרש כי הבנק הבינלאומי סירב לתת לו אשראי כדי לוודא שחברת 'פז' תזכה".
יחד עם זאת, הודו חברי הפאנל כי למרות כמה שינויים חשובים שהנחילה הוועדה, לא ברור מה תפקידה בנפילת הפירמידות הגדולות במשק. "כשאני מסתכל על פרק הפירמידות לדעתי הוא לא עשה הבדל גדול בדיעבד" אמר ליכט והוסיף: "אם נסתכל על הפירמידות הגדולות – פישמן, אלוביץ', לבייב, דנקנר, זיסר – הן קרסו מעצמם, פשוט כי זה מבנה לא יעיל. שאר הפירמידות לא התפרקו בצורה שחזינו, חלקן התקפלו כלפי מעלה כך שחברה אחת מנהלת כמה סוגים של פעילויות. זה יותר שקוף ויותר הוגן, אבל לא הרבה פחות ריכוזי".
במבט לעתיד חברי הפאנל דווקא לא רואים קואליציה חזקה לשינוי באופק, ולטענתם ועדה שכוללת גורמים מקצועיים שונים עם סמכויות נרחבות יכולה לבוא רק על רקע אווירה ציבורית מיוחדת הדורשת תיאום בין פוליטיקאים ורגולטורים.
תל אביב או ניו יורק?
בצהריים התקיים פאנל על עתיד הטכנולוגיה הפיננסית בישראל, ממנו עלתה תמונה מעט פסימית. לצד הישגים טכנולוגיים מרשימים של התעשייה המקומית שהוצגו על ידי נציגי חברות feezback, המאפשרת ניתוח ממוחשב של טפסי בנק והשקעות, ו'טריא', המאפשרת הלוואות עוקפות בנקים למפקידים ולווים בצורה מאובטחת, נשמעו תלונות רבות על הקושי בניהול סטרטאפ בתחום הפינטק בישראל.
"כשאתה מקים עסק בתחום הפינטק, יש סיבות מאוד גדולות לעשות את זה בלונדון או בניו-יורק או באחד מהמרכזים הפיננסיים הגדולים", טען מיכה לייקין, מייסד ומנכ"ל חברת 'פנינסולה' המספקת אשראי חוץ בנקאי לעסקים בישראל. "קודם כל האקו-סיסטם שם גדול יותר, זה אומר שהטכנולוגיה המתאימה שם והכסף הגדול להשקעות יותר זמין. דבר שני זה הרגולציה. אם אתה עומד ברגולציה של ניו-יורק אתה יכול לעבוד כמעט בכל העולם, אבל בישראל אתה נאבק כדי לעמוד ברף שמציבים לך וזה פותח רק שוק קטן. בסופו של דבר, צריך להיות מאוד ציוני כדי לפתוח את החברה שלך בישראל". קרן צוקרמן מ-feezback הסכימה: "כרגע הרגולציה שלנו בפיגור של שנים מאחורי האיחוד האירופי. אם לא נתקן את המצב, עוד חמש שנים יזמי פינטק פשוט לא יפתחו פה חברות".
למעט קריאות כלליות לפעולה, הפאנלים בכנס כללו המון מידע תיאורטי ומקצועי ומעט תוכניות קונקרטיות להורדת יוקר המחיה. הפוליטיקאית הראשונה להופיע הייתה איילת שקד, אשר ניצלה את הבמה לדבר בעיקר על משילות ומערכת המשפט ופחות על יוקר המחייה עצמו, למגינת ליבם של רבים מבאי הכנס.
אחריה דיבר דרור שטרום, לשעבר יו"ר הרשות להגבלים עסקיים אשר רואה דווקא את אי-השוויון בחינוך כאיום הגדול ביותר על המדינה, אך לא התייחס לכך שגם החינוך ה"איכותי" היום לא נותן לישראלים כישורים בסיסיים לשוק העבודה. אורלי לוי אבקסיס נשאה נאום טרחני ומנותק כל כך שעל המארגנים היה להזכיר לה את כמות הזמן שהקוצב לה. ניר ברקת ויאיר לפיד שעלו אחריה לא הבריקו גם הם, אך לפחות התייחסו מעט לנושא הכנס.
מעורבות אזרחית
למרות כל זאת, מייסדי התנועה יכולים להרגיש מעט נחת רוח. ישראל אלדד אמר פעם כי "חזון קובעים בעיניים עצומות ומגשימים בעיניים פקוחות" ונראה שב'ישראל 2050' יודעים מה הם רוצים ואיך להגיע לשם. השילוב של הכשרת צעירים, העלאת המודעות הפוליטית-כלכלית של סטודנטים, יצירת הבריתות ומאמצי הלובי הממוקדים הם צעד ראשון חשוב בדרך להפחתת הכוח של קבוצות האינטרס.
בכנס בלטו בנוכחותם גם נציגים מכל קשת ארגוני החברה האזרחית ובוגרים רבים של תוכניות התנועה, ובשיחות עם פעילים הם מספרים על הנראות של התנועה ובנות בריתה בוועדות הכנסת מול לוביסטים של מונופולים שונים.
הדבר שמפחיד ביותר פוליטיקאים הוא התואר "לשעבר", ו-2050 פועלים בנחישות כדי שהדור הצעיר יעניש בפריימריז ובבחירות פוליטיקאים שמצדדים במעטים על פני האינטרס הציבורי. בתנועה מאמינים באמת ובתמים שמעורבות אזרחית בפוליטיקה היא הדרך לשחרר את הכלכלה ולהעשיר את כולנו, אבל עדיין מצליחים להימנע מאמירות קלישאתיות ולהתמקד בעשייה פרקטית, סביר להניח שהחברה תרוויח מעוד אנשים שיעשו אותו דבר. איך אומר גלוברמן? בסוף, זה תלוי בנו.
החזון של 2050 תואם מאד את המצע של מפלגת "זהות". אם היו מזמינים את אלפר, היו יכולים להרוויח הורדה של חזון למציאות.
אני לא חושב שקראתי את צמד המילים ״מפלגת זהות״ או ״משה פייגלין״ אפילו פעם אחת באתר הזה. מבלוג בחירות לבלוג בחירות אני ממעט להתעדכן בכתבות באתר. כנראה שזהות לא מספיק חשובה לשיח הקפיטליסטי והליברלי פה.
האתר הזה מכיר את רעיונות הקפיטליזם ותומך בהם הרבה לפני פייגלין ואין לפייגלין מה ללמד את האתר. האתר הזה עוסק שנים בהפצת ספרי האסכולה הוינאית. ומה יש לאתר ולקוראיו ללמוד מפייגלין? כלום
לתומר:
מוזמן לחפש חיפוש זריז בגוגל "גלעד אלפר מידה" או "רפאל מינס מידה" ותוכל למצוא שלל כתבות שהתפרסמו באתר זה מאת מועמדי זהות לכנסת
כנס שבראשו יושבים כולם פקידים, במקום תעשינים, סוחרים, יצרנים קטנים וגדולים, מה כבר אפשר לשמוע ממנו? ומה יש לכנס הזה עם האתר?