"המפלגות הערביות בפאניקה ובלחץ גדול מהסקרים"

מפלגת חד"ש-תע"ל בראשות אחמד טיבי ואיימן עודה השיקה במוצאי שבת קמפיין תוקפני בדפי הפייסבוק בערבית, היוצא נגד מפלגות השמאל, וקורא לציבור הערבי שלא להצביע להם בבחירות. לעומת זאת, בדפים בעברית של המפלגה אשר פונים יותר לקהל המצביעים היהודי, ממשיך הקמפיין בקו המוכר שתוקף רק את הימין, תחת הסלוגן "הערבים נוהרים לקלפיות".

הסרטון הראשון מוקדש למפלגת העבודה, ובו מוצגות תמונות מתוך אירועים היסטוריים כגון הטבח בכפר קאסם. בפוסט נכתב: "יום האדמה? מפלגת העבודה! כפר קאסם? מפלגת העבודה! הנכבה? מפלגת העבודה! מפלגת העבודה נושאת באחריות לעשרות מעשי טבח מדממים מאז 1948 ולעשרות שנים של אפליה גזענית!".

הסרטון השני אשר פורסם אתמול מתמקד במתקפה פרסונלית נגד הרמטכ"ל לשעבר ויו"ר 'כחול לבן' בני גנץ ובו נאמר: "יותר מ-530 ילדים נרצחו – גנץ, ידייך מגואלות בדם ילדי עזה". בפוסט המצורף נכתב כי "גנץ ומפלגתו מתגאים במספר 'הטרוריסטים' שהם הרגו בעזה. לא נצביע לפושעי מלחמה ורוצחי ילדים ואזרחים חסרי ישע!". יחד עם זאת צריך לזכור כי יו"ר חד"ש איימן עודה לא פסל ישיבה עם גנץ באופן גורף, וכתב באתר המפלגה ש"'כחול לבן' יצטרכו להזיע" כדי שסכימו לחבור אליהם.

ירידה במספר המצביעים

עפיף אבו מוך, איש הייטק ופעיל בחברה הערבית, אומר ל'מידה' כי הקמפיין הזה מעיד "על פאניקה במפלגת חד"ש-תע"ל". לדבריו, במפלגות הערביות כולן חשים בלחץ בשל הסקרים ובשל שיעורי ההצבעה הנמוכים והמעבר של חלק מהציבור הערבי להצבעה למפלגות לא ערביות.

אבו מוך, שבין השאר פעל כדי להרחיב את מפגשי שבתרבות של הפוליטיקאים עד ליישובים הערביים בכדי לעורר מודעות פוליטית ושיח, הסביר: "זה לא שמפלגת העבודה הולכת לגרוף המון קולות, אבל הם לוקחים אותם כמשל – כלומר להזכיר מה עשו המפלגות היהודיות בעבר. אין להם על מה לתקוף את מרצ, למרות שהרבה קולות הולכים אליהם, ולכן הם תוקפים את העבודה ואת 'כחול לבן' במקום".

אריק רודניצקי, חוקר בתכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, טוען כי הקו התקיף של הקמפיין נגד שותפים פוטנציאליים באופוזיציה אינו מפתיע. "זה המשך לקו המסורתי של המפלגות הערביות שלא להצביע למפלגות ציוניות, ואחת הדרכים לגייס את הבוחרים היא זה במסגור של מה לא להצביע. חשוב להם להדגיש זאת כי מסתבר שחלק מהציבור, לפי המחקר שלנו, מצביע ל'כחול לבן', שמקבל מנדט מהציבור הערבי, ומצביע למרצ, שמקבל מנדט וחצי מהם", הסביר בשיחה עם 'מידה'.

לדברי רודניצקי, חלק מהסיבות לכך נובעות מכך שמרצ הציבה נציגים ערביים במקומות ריאליים, ו'כחול לבן' מקבלים בעיקר את תמיכת הדרוזים, שעברו בהמוניהם מהליכוד בעיקר בשל מחאה על חוק הלאום. "להערכתי גם לשיעורי שירות הצבאי הגבוה של הדרוזים יש משקל, וייתכן שיש פה בסיס אישי של רשתות גיוס", אמר.

נכון לעכשיו, לפי סקר העומק של תכנית קונרד אנדאואר, שיעור ההצבעה של הערבים בבחירות 2019 צפוי לרדת לשפל חסר תקדים – 51%, המהווה ירידה ניכרת בהשוואה לבחירות 2015, שבהן הוא עמד על 64%, בעיקר בעקבות אפקט האיחוד של הרשימות הערביות ל"רשימה המשותפת". 'כחול לבן' זוכה לתמיכה של 9% מהציבור הערבי, ומרצ היא המפלגה היהודית שזוכה לתמיכה הגדולה ביותר ברחוב הערבי – 10.3%. חד"ש-תע"ל צפוי לקבל 7-6 מושבים ורע"מ-בל"ד צפוי לקבל 5-4 מושבים.

רודניצקי מסייג את הממצאים ומציין כי "אם בודקים ברמת השטח, המפלגות הציוניות כמעט שלא קיימות ברחוב הערבי, וחד"ש נותרה המפלגה הדומיננטית ביותר בקרב המפלגות הערביות. החלוקה של המצביעים הערביים תישאר דומה גם בסבב הבחירות הנוכחי, כאשר 80% מהמצביעים ימשיכו להצביע למפלגות הערביות, ו-20% יצביעו לרשימות היהודיות הציוניות. בכל מקרה, עצם הירידה במספר המצביעים פוגעת במפלגות הערביות ויכולה לעלות להם במנדטים".

למה לי פוליטיקה

על פי הסקר, הסיבה הרווחת לאי הצבעה בבחירות, אותה ציינו 50.5% מהנשאלים, היא פשוטה: "אין לי עניין בפוליטיקה". עשרה אחוזים צפויים להחרים את הבחירות כליל משיקולים אידאולוגיים, ולדברי אבו מוך מדובר בעיקר בחברי הפלג הצפוני והפחות פרגמטי של התנועה האסלאמית. מנתוני שאר הנסקרים ניתן להבחין במידת מה של ייאוש – 19% מעידים כי אין שום רשימה פוליטית המייצגת אותם, ו-12.4% תולים את כוונתם שלא להשתתף בבחירות בהתפרקות הרשימה המשותפת.

מחבר המחקר רודניצקי אומר כי "הציבור הערבי הולך ומתייאש מהמשחק בכנסת". לדבריו, בקרב הציבור אמנם קיימת מודעות פוליטית ויכולת התגייסות כפי שרואים בבחירות המקומיות, אך עם התפרקות הרשימה המשותפת, החזון של האחדות הערבית התנפץ. "בתקופת כהונתם עבר חוק הלאום, והציבור ראה שבעוד הכנסת נטתה ימינה, נבחרי הציבור שלהם בבחירות הקודמות היו עסוקים ביריבויות הפנימיות. לכן רבים, בעיקר הצעירים שבהם עוברים לעמדת המתנה", הסביר.

אכן, גיבוש הרשימה המשותפת של ארבעת המפלגות הערביות הגדולות לאור עליית אחוז החסימה נתנה תקווה רבה לציבור הערבי, אך במבחן התוצאה הרשימה לא עמדה בציפיות. אחת הסיבות לכך זו זכות הווטו שקיבלה כל אחת מהסיעות ברשימה, שבפועל גרמה לקיפאון ולסרבול בתהליך קבלת ההחלטות של המפלגה. עם זאת, לכל ראשי המפלגות היה ברור גם בערב הגשת הרשימות לכנסת כי פירוק הרשימה תפגע בכוחם האלקטורלי, ועד הרגע האחרון חד"ש בעיקר ניסו ליזום איחוד.

עופר כסיף, המועמד היהודי ברשימת חד"ש, סיפר החודש בחוג בית שקיים כי התנהלה מלחמת אגו בין המפלגות, כאשר האשמה הראשית הייתה התנועה האסלאמית: "הייתה לנו ועידת פיוס של המפלגות אבל היו דרישות שלו היינו יכולים לקבל, בעיקר מהתנועה האסלאמית. הנהגת התנועה השתנתה והמנהיג הנוכחי פחות פרגמטי מקודמו".

גם אבו מוך מודה בשיחה עם 'מידה' כי "אין לי מושג מה הם עושים ברשימה המשותפת". לדבריו, חברי הסיעות השונות "העבירו קדנציה שלמה על רוטציה ומשחקי כיסאות, ואפילו את מה שהם כן עושים הם לא מצליחים לשווק". הוא מוסיף כי הקמפיין הנוכחי של חד"ש-תע"ל גם לא תופס מכיוון ש"הציבור הערבי מאס בשיח הזה – אולי יש 20% שזה מדבר אליהם. במובן הזה הציבור הערבי פתוח יותר מהציבור היהודי, ויכול להצביע ולהקשיב גם למפלגות שאינן ערביות".

המחאה והצביעות

לדברי אבו מוך, הציבור הערבי כועס על חקיקת חוק הלאום ועל חוסר התגובה של הרשימה המשותפת בתור האופוזיציה. "לקח להם משהו כמו חודש עד שהם הגיבו, וגם כשהם הלכו כבר לאיחוד האירופי האפקט של המחאה דהה. בנוסף, הציבור הערבי רוצה אינטגרציה ולא בדלנות, והמפלגות הערביות לא מיישמות זאת. אחת מנקודות שבר בקדנציה האחרונה הייתה אי הגעת נציגי הרשימה המשותפת להלווייתו של הנשיא שמעון פרס – זה לא היה מקובל על רוב החברה הערבית, ו-69% הצביעו אז בעד ההשתתפות בהלוויה".

אבו מוך מעיד שהציבור הערבי מחפש יותר מעורבות, ובשל כך הוא החל לראשונה באירועי שבתרבות בהשתתפותם גם של נציגים יהודים. הקושי גם הפעם הגיע מצד הנציג מהרשימה המשותפת. "למפגש הראשון בבאקה אל-ע'רביה הזמנו את רביב דרוקר להנחות, ואת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, רם בן ברק מ'כחול לבן' ואיימן עודה לפאנל. הכל עבר חלק וכולם אישרו הגעה, אך אחרי פרסום ההזמנה התחילה מחאה אצל פעילי בל"ד שהתנגדו שעודה יישב עם אולמרט ועם המשנה לראש המוסד, ועודה ביטל ופשוט תפס רגליים קרות. במקום זאת הגיע נציג ערבי ממרצ, האירוע זכה לעניין רב והאולם היה מלא, כי הציבור הערבי צמא לזה. רק 13 פעילי בל"ד הפגינו בחוץ, וצילמו את עצמם שוב ושוב מימין לשמאל ולהפך".

רק בדיעבד גילה אבו מוך שיומיים קודם לכן ראש רשימת בל"ד מטאנס שחאדה ועאידה תומא סלימאן מחד"ש, ישבו בפאנל עם אותו רם בן ברק בלי שום בעיה. "פשוט במקרה שלנו, הם ידעו שיהיה אצלנו סיקור מקיר לקיר. זה חושף את הצביעות שלהם", אמר.

לגבי מקומם הכללי של הערבים במפה הפוליטית, אמר אבו מוך כי "אני בספק שנציגים ערביים ירצו לשבת עם נתניהו, אבל כולנו שואפים להיות בסופו של דבר חלק מהמשחק. כרגע אנו מרגישים שזה 107+13, ותמיד מעירים לח"כים הערביים על זה. יש התעוררות בעיקר בדור הצעיר, שרוצה להיות פקטור משמעותי. יש מיאוס בשיח פוליטי ישן – רוצים לראות שצעיר ערבי יתראיין ברדיו ויתעמת במובן החיובי עם יהודים מהימין. לכן המעשה של איימן עודה ודרישת המפלגות הערביות שלא להופיע בפאנל עם יהודים, לא מתקבל בברכה בחברה הערבית".

רוחות של שינוי

מעבר למפלגות המורכבות ברובן מנציגים ערביים, גם ברשימות היהודיות אין ייצוג רב לערבים. "בעבר היו מתמודדים במקומות ריאליים בליכוד ובעבודה, וזה לא כך בימינו", אומר אבו מוך ומוסיף: "ברשימות היום יש בעיקר בדואים ודרוזים, המהווים רק 6.5 אחוז מהערבים בישראל, כאשר המוסלמים הערביים מהווים 87%. ב'כחול לבן' סירבו לצרף ערבי מוסלמי או נוצרי, והם התעקשו על נציג דרוזי כי זה יותר קל לציבור היהודי.

רדניצקי מסכים עמו: "המאבק של גנץ הוא לא על הקול הערבי, המאבק של גנץ הוא על המרכז וימין. הם פוחדים להיות מתויגים כ'שמאל חלש'. באופן כללי, אם הערביים מהווים 15% מבעלי זכות בחירה, ורק חצי מהם מתכוונים להצביע, הם לא הופכים לאלקטורט חזק ששווה להשקיע בו".

עם זאת, דווקא ממשלת נתניהו הנוכחית החליטה בשנת 2015 הוחלט להקצות לערביי ישראל 15 מיליארד שקלים בתוכנית חומש של לתחומי הרווחה, השיטור, התשתיות והתחבורה. בראיון ל'מידה' בחודש שעבר טענה שרה זועבי, תושבת נצרת הפעילה למען הסברה ישראלית, כי "השלטון הנוכחי תרם למגזר הרבה, למשל מבחינת העברת תקציבים, בעוד שהמפלגות הערביות היו עסוקות בהסתה. הרבה ערבים חושבים כמוני אבל לא להרבה יש את האומץ להגיד את האמת. זו אמת שקשה להגיד בחברה. אנחנו צריכים להפסיק להתבכיין ולהתלונן. אני רוצה ערבים שגאים בישראליותם ובממשלה, והלוואי שתקום מפלגה ערבית כזו”.

ואכן בבחירות הנוכחיות עולים גם קולות חדשים. כך למשל, לראשונה התמודדו לא פחות מארבע רשימות ערביות חדשות, שטוענות בריש גלי כי הן מעוניינות להיות בקואליציה אפילו עם הליכוד. "זו תופעה חדשה בבחירות הנוכחיות, שהערבים אומרים – אנחנו רוצים לשבת בכל קואליציה ולא להישאר בחוץ. בסופו של דבר, רוב הערבים הישראליים מכירים בישראל, ורובם שמחים שהם אזרחים כאן ועכשיו, וזה מתבטא בריצה של הרשימות הללו", אומר רודניצקי.

עם זאת, נראה כי הם לא יעברו את אחוז החסימה, אך ספירת הקולות ביום שאחרי מעניינת כשלעצמה בהקשר למגמה זו. "עצם העובדה שזה עולה בתקשורת, זה חדש ואומר משהו. זו מחאה מסוג אחר נגד הרשימות הערביות", מציין החוקר.

גם הסקר של מרכז משה דיין חושף את העניין הגובר של הערבים באינטגרציה ובירידת קרנה של הסוגיה הפלסטינית. לפי הסקר, כאשר הנסקרים נשאלו 'מהו התנאי לתמיכת הסיעות הערביות בממשלה?' 28% סברו כי התנאי הוא תיקון "חוק הלאום" או ביטולו, 25% מתנים את התמיכה בתמורה לאישור תקציבי פיתוח ליישובים הערביים, ו-23% דורשים הסדרה חוקית של מבנים המוגדרים לא חוקיים ביישובים הערביים. תשעה אחוזים בלבד מתנים את התמיכה של הסיעות הערביות בקואליציה בקידום תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים.

בהקשר הזה אומר רודניצקי כי: "העניין הפלסטיני נשאר ברקע אבל זה לא מה שבוער והכי חשוב כעת. ראינו שתופעת האלימות בחברה הערבית וחוק הלאום כמעט זהים ברמת הדחיפות, אך לאחר שקלול מלא ראינו שתופעת האלימות היא הקשה ביותר והכי דחופה לפתרון".

אבו מוך מסכים עמו, ומוסיף כי "בחברה הערבית צריכים לעשות חושבים בנוגע לתופעת האלימות, כי זה לא הכל על המדינה. נכון, המשטרה לא עושים מספיק, והם גם מודים בזה. אבל בראש ובראשונה זה מתחיל מחינוך בבית. מה זה לירות במישהו? באיזו זכות שמים קץ לחיי גבר או אישה? המשטרה צריכה לאסוף את הנשק, וזה תפקידם, אבל עלינו לעבוד על הגברת המודעות והחינוך. בינתיים אני קורא לציבור הערבי להצביע בהמוניו, כי הגיע הזמן שישכילו להבין את הכוח שלהם".

פנינו למפלגות העבודה, חד"ש-תע"ל ו'כחול לבן' בבקשות תגובה, והן יפורסמו מיד עם קבלתן.