מחלת סקרת: מדוע ברגע האמת אסור לסמוך על הסקרים

בסוף השבוע פורסמו הסקרים האחרונים לקראת הבחירות שיערכו מחר, והתוצאות היו מפתיעות. בכל אחד מהמדגמים היו תוצאות שונות למדי, ואף אחד מהם הצליחו לענות באופן נחרץ על השאלה מי תהיה הרשימה המובילה.

כך למשל, בסקר של קמיל פוקס וחדשות 13 זכו הליכוד ו'כחול לבן' למספר זהה של 28 מנדטים, כאשר אותו הסוקר יומיים קודם כן טען ב'הארץ' שהליכוד מוביל משמעותית על עם 30 מנדטים ביחס ל-27. לפי סקר של מינה צמח ומנו גבע שפורסם בחדשות 12 ביום חמישי, 'כחול לבן' קיבלו 30 מנדטים והליכוד 26, כשבאותו הערב ממש בכאן 11 פרסמו את תוצאות הסקר של מכון "TNS KANTAR ישראל", בו הליכוד ניצח במנדט אחד.

פרופ' מיכאל בינסטוק מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית אומר בשיחה עם 'מידה' כי ההבדלים הגדולים בתוצאות הסקרים מעידים על טעויות דגימה משמעותיות. "עד כה הסוקרים סקרו כל פעם 500 עד 700 איש, ובמצב כזה יהיו טעויות גדולות. כדי שטעויות הדגימה יהיו קטנות ובכך יהפכו את הסקרים למשקפים יותר, צריך מדגם של אלפיים אנשים ומעלה, אך בפועל המכונים חוסכים בעלויות וסוקרים פחות אנשים והתוצאות בהתאם".

בסקרים האחרונים, הנחשבים ליקרים ולמקיפים ביותר, מכון "TNS KANTAR ישראל" סקר 1,295 משתתפים בלבד ומינה צמח ומנו גבע ראיינו רק 1,202 איש. לדברי פרופ' בינסטוק, ככל שיש יותר אפשרויות בחירה בסקרים הפוליטיים, כמו בישראל בה רצות עשרות מפלגות לכנסת בבת אחת, יש צורך ביותר מרואיינים.

בינסטוק מספר על שיחה שניהל עם אחת מחברות הסקרים, ובה שאל לגבי שיעור טעות הדגימה עליו מדווחים, העומד על 4.5 אחוזים. "תהיתי למה זה מתייחס, שכן צריכה להיות טעות דגימה נפרדת לכל מפלגה. הנציג אמר לי שוועדת הבחירות לכנסת מחייבת אותם לפרסם טעות דגימה שמתייחסת למצב בו מפלגה מקבלת 60 מנדטים ולפי החישוב שלי מדובר על טווח טעות של חמישה מנדטים. אך במציאות הישראלית אין שום מפלגה שמגיעה למספר כזה וזה הופך ללא רלוונטי. לכל מפלגה יש מספר מנדטים אחר, יש הרבה מפלגות קטנות ומה שמתבקש זה לפרסם את טעויות הדגימה לכל מפלגה".

בינסטוק עקב אחר הסקרים שמתפרסמים במערכת הבחירות הנוכחית ובדק 13 מפלגות שעברו את אחוז החסימה. לדבריו, "בפועל, חישובי טעויות הדגימה היו דרמטיים. למעשה לא ניתן להבחין בין מפלגה שאמורה לקבל עשרה מנדטים כמו העבודה לבין מפלגות שמגרדות את אחוז החסימה. אני חושב שזה היה צריך להיות באחריות חברות הסקרים לדווח על טעויות הדגימה הסגוליות, אבל אני מבין למה הם לא עושים את זה".

מחלקת סקרת

גם פרופ' גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה מתריע כבר שנים על חוסר מהימנות הסקרים הפוליטיים בישראל, וגם הוא לא הופתע מהתוצאות המתעתעות. "השונות בין הסקרים נובעת בחלקה בגלל בעיות מתודולוגיות וחלקה בגלל סוקרים שמשרתים מפלגות, מטות בחירות או עיתונים עם קו פוליטי ברור", הוא אומר ל'מידה'.

וימן מציין שתי בעיות מתודולוגיות כאלה: הסקרים לא מתבססים באמת על מדגם מייצג של מצביעים ממנו נעדרים אוכלוסיות כמו ערבים, חיילים וחרדים, ואחוז המסרבים לענות הוא גבוה מאוד ויש האומדים אותו ב-80 אחוז. כלומר, מרבית הנשאלים כלל לא מוכנים לענות ואינם מיוצגים בסקר.

וימן ערך סדרת מחקרים בהם בדק את השינויים שחלו בסיקור סקרי בחירות בתקשורת הישראלית במהלך מערכות הבחירות מ-1969 ועד 2015. לדבריו, הוא גילה אובססיה לסקרים אותה מלבה התקשורת, היעדר ביקורת, אמינות נמוכה של תוצאות שמרביתן כושלות בניבוי, והשלכות שליליות של הסקרים מבחינת השיח הפוליטי, התנהלות הפוליטיקאים, התהליכים הדמוקרטיים ואיכות הסיקור התקשורתי של המערכת הפוליטית.

במציאות בה יש מספר מפלגות מימין ומשמאל המשמעותיות להרכבת הקואליציה שממשיכות להתנדנד בסקרים על סף אחוז החסימה, כמו גשר, מרצ, כולנו וישראל ביתנו, הטיית הסקרים הלא מקצועיים הללו ראויה לציון. "זו ממש 'מחלת סקרת', והיא משפיעה עלינו לרעה וגם על בחירותיהם של הפוליטיקאים. פוליטיקאים מונחי סקרים מתנהלים מיום ליום, מסקר לסקר. מפלגות קמות ונופלות ואיחודים ופיצולים נקבעים לפי סקרים שברובם כושלים. סקרים בידיים הנכונות, למטרות הנכונות מהווים כלי מחקרי חשוב, אך סקרי בחירות אינם כאלה", הוא טוען.

במהלך הקמפיין הנוכחי מפלגות 'ישראל ביתנו' ו'גשר' הגישו עתירות לוועדת הבחירות בתלונה להעלמתם מסקרים שונים. בוועדה אכן הודו כי העניין פסול, וקבעו כי אסור להפיץ סקרים שבהם לא נכללים כל המפלגות שקיבלו לפחות אחוז מהקולות. בנוסף, יו"ר הוועדה השופט חנן מלצר הזהיר לפני כחודש את אמצעי התקשורת הישראליים מפני ניסיון של גופים זרים להטות תוצאות סקרים כדי להשפיע על מערכת הבחירות, בשלב איסוף המידע בשאלונים באינטרנט וכן ברשתות חברתיות.

וימן ובינסטוק מסכימים כי הסקרים משפיעים גם על פרשנים ועיתונאים, ולדברי האחרון, העיתונות הישראלית מתעלמת בעקביות מתיקון לחוק הבחירות מ-2002, המתייחס לתעמולת בחירות וספציפית לפרסום סקרי בחירות. על פי התיקון לחוק, נדרש כל מי שמפרסם סקר בחירות לכלול פרטים על מזמין הסקר, מספר המתבקשים להשתתף בסקר ומספר הנדגמים בפועל, מרווח הטעות הסטטיסטית, נוסח השאלות בסקר ועוד. "העיתונות הישראלית מתעלמת מכך, וכן מהמוניטין הבעייתי של חלק גדול מהסוקרים", אומר פרופ' וימן.

חושבים עם הרגש

ד"ר לירז מרגלית מהחוג לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית היא מומחית לפסיכולוגיה פוליטית. לדבריה, הסקרים אינם מייצגים את המצביעים ביום הבוחר בשל תהליך קבלת ההחלטות של כל אחד מאיתנו. "מה שמייחד את הבחירות הנוכחיות זה שהפעם יש אחוז גבוה במיוחד של קולות צפים או מתנדנדים. רוב האנשים הם אנשי המרכז ורבים לא יודעים איך הם יצביעו, אך יש המון גורמים בסביבה ובתורשה שמשפיעים על אופן ההצבעה".

ראשית מרגלית מציינת את המרחק הפסיכולוגי. "אנחנו יודעים שכשאנשים נשאלים בסקרים חודשיים לפני הבחירות או יומיים לפני, התשובה שתקבל כנראה תהיה אחרת לגמרי. כאשר הבחירות רחוקות רבים עשויים לחשוב על תיקווה ושינוי, וככל שמתקרב המועד צפים דברים פרקטיים – למשל מי המנהיג שייצג אותנו מול פוטין וארדואן שנתפסים כלא יציבים? מי מייצג אותנו נאמנה באסטרטגיה הביטחונית של ישראל?".

לדבריה, אנשים  בדרך כלל חושבים עם הרגש ולא עם הרציונל, ולכן השתרש מנגנון לקבלת החלטות רגשי המסייע לנו לעמוד בעומס המידע כמעין קיצור דרך. כמובן שמנגנון זה רלוונטי גם בעת הבחירה שלנו בקלפי שיכולה להיות מושפעת למשל ממזג האוויר.  "בימים שמשיים יש נטייה לקחת יותר סיכונים ולהיות פתוחים יותר מאשר ביום סגרירי", מסבירה מרגלית.

ואנשים לא מודעים למנגנון הרגשי הזה?

"לא באמת. למשל במקרה של התקפת טילים, אנו נזכרים בצורה אוטומטית בכל האירועים הביטחוניים האחרונים כדי לפעול אותו דבר. נתניהו נתן את הוודאות והוא מגיע אוטומטית בזיכרון, וזה לא משנה שהוא פועל באסטרטגית הכלה, וזכה על כך לביקורת. בבחירות האחרונות אנשים רבים מדברים על אסטרטגיית הרע במיעוטו  ואף פעם לא שמעתי אותה כל כך דומיננטית. יש איזו חוסר שביעות רצון בימין ובשמאל, אבל  אצביע למי שפחות גרוע. כך בזיכרון שלנו נתניהו, שהיה בכל אירוע ביטחוני, הצטלם עם צוללות ומנהיגים חשובים, יצוף תמיד, וזה לא משנה כמה רמטכ"לים סופרים ב'כחול לבן', הם לא ממש היו שם בזיכרון, בעוד שנתניהו מיצב את עצמו היטב".

האם חקירות ראש הממשלה משפיעות על המצביעים?

"בהתחלה כן, אך ככל שמתקרב מועד הבחירות זה ישפיע פחות ופחות על בחירת האנשים. אנחנו חיים מחר בבוקר ורוצים להרגיש בטוח. אנשים לא יודו בכך אבל כך עובד המנגנון של כולנו".

ואיזה משקל יש למראה של המועמדים?

לפי אחד המחקרים, ב-92 אחוז מהמקרים ניתן לנחש מי מנהיג לפי המראה. אצל גברים מחפשים לסת רחבה, מרחק גדול בין עיניים לגבה, גובה, סנטר מסותת, קול בס, מבנה גוף רחב – אלה התכונות שמאפיינות מראה גברי סמכותני. למנהיגות נשים זה הפוך – תופסים נשים כמנהיגות ככל שהן עם חזות יותר גברית ופחות נשית".

ערעור על הסדר המוכר

אך האם פרסום התוצאות המעוותות של הסקרים משפיעות בסופו של דבר על האינדיבידואל ועל בחירתו בקלפי, כפי שהיא משפיעה על הפוליטיקאים והעיתונאים? פרופ' בינסטוק מסתייג ממידת ההשפעה ומציג כדוגמה את הסקרים בארה"ב ערב בחירתו של טראמפ ובבריטניה בשאלת הברקזיט, שכשלו לחלוטין בניבוי התוצאות על אף שמדובר בבחירה בין שתי אפשרויות בלבד. "אני לא חושב שהסקרים משפיעים, כי ברגע האמת אנשים הולכים עם האמת שלהם ולא מתרשמים מהם – אחרת בריטניה הייתה נשארת באיחוד. האנשים יותר חכמים ממבצעי הסקרים", הוא מסביר.

מנגד, ד"ר מרגלית טוענת שמעצם צורת השאלה הסקרים יכולים להשפיע על הבוחרים. "אם למשל אני שואלת מי מתאים להיות ראש ממשלה ולמי תצביע היום – התשובות שונות לחלוטין. שאלות מסוימות בתחום החוץ והביטחון למשל יכולות לגמד את גנץ ביחס לנתניהו בעיני הבוחר".

לדבריה, אם הפחד הופך לדומיננטי הוא יכול להוביל לכך שמפלגות קטנות כמו 'גשר' עשויות להיעלם ברגע האמת. "נתניהו ראה כמה צעדים מראש את העלמות המפלגות הקטנות בימין, ולכן הוא דאג שהן יתאחדו. לשמאל אין את זה, אין להם את הליכוד והמשפחתיות של אחד בשביל כולם. בשמאל אין מחשבה לאיחוד, הם לא מנסים שהשלם יכול להיות גדול מסך חלקיו. הימין לא יפסיד בבחירות בגלל זה".

מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי ישנו קשר מובהק בין דפוס הפעילות המוחית ואוריינטציה פוליטית, וד"ר מרגלית מסבירה: "אם אראה את דפוס הפעילות המוחית שלכם בתגובה לגירוי מסוים, אוכל לנבא למי תצביעו בבחירות הקרובות ברמת דיוק של 83%. בקצוות הסקאלה יש אנשים שתמיד יצביעו או ימין או שמאל, ולהם יש חיווט מוחי שונה, כלומר משהו מולד.

ד"ר מרגלית מתארת את הניסוי של החוקר רוב מונטגו בנושא: לאחר שסיווג את העמדות הפוליטיות של 83 נבדקים, הוא הראה להם תמונות המעוררות תחושת גועל כמו פסולת גוף, חיות מתות או איברי גוף פנימיים, או תמונות ניטרליות. מונטגו בחן את דפוס הפעילות המוחית שלהם, ומצא ההבדלים בין ימניים לשמאלנים היו מאוד ברורים.

"אנשים המצויים על הקצה הימני של המפה הפוליטית הראו פעילות מוגברת בתגובה לגירויים המעוררים גועל. בנוסף, יש להם גם רגישות מוגברת לריחות וטעמים מסוימים בהשוואה לאנשים בקצה השמאלי של המפה. איך זה מתקשר? תחושת הגועל נועדה לשמור עלינו בתוך איזון קיים, פיזית וחברתית. כך יכול להיות מוסבר היחס של אנשים שמרניים מהימין לקהילה הגאה או לכניסת מהגרים למדינה – יש ערעור על הסדר המוכר וחשש גדול יותר ליטול סיכונים", הסבירה.

לדבריה, אנשים עם חיווט מוח שמאלי נוטים יותר לפתיחות ולגלובליזציה, אך גם האסטרטגיה של מי שמצביע מתוקף 'רק לא ביבי' פועלת באופן אמוציונאלי, ויכולה להיות לה הצלחה בקרב מי שיש להם חיווט מוחי שמאלי: "הם כל כך סולדים ממנו, שאין הסתכלות על רציונאליות עליו למרות הישגיו בתחומים השונים בעשור האחרון".