למען טובת הכלל, היו שמרנים

***

"שמרנות". עד לשנים האחרונות, רגילים היינו בשיח הישראלי לפגוש מושג זה, אם בכלל, כנראה בהקשר הדתי, וודאי בהקשר שלילי. שמרנות נקשרה לאנטי-מודרניות, למסוגרות, להתנגדות להשכלה וכן על זה הדרך. כל זאת החל להשתנות בשנים האחרונות. מושג השמרנות החל נשמע בהקשרים מגוונים והחשובים בחיינו: שמרנות במשפט, שמרנות בכלכלה, שמרנות בתרבות. פוליטיקאים מדברים על מדיניות שמרנית, ובחברה האזרחית מתרבים אלו המבקשים לקדם הגות ורעיונות שמרניים. אבל מה כל זה אומר?

קשה, ואף אין זה מין הראוי, "לסכם" רעיונות, וודאי לא תנועות אידאולוגיות בנות מאות שנים, בפסקה או שתיים שאפשר לתלות על המקרר. רעיונות דורשים וראויים לעיון, העמקה, בחינה ביקורתית ושכלול. במאמר שהתפרסם בגיליון 14 של כתב העת 'השילוח', ממובילי השיח השמרני בישראל, ניסיתי לנסח באופן צר אך מספק מהי שמרנות פוליטית, מתוך הבנה שהשיח הישראלי זקוק לכל הפחות לפתיח לדיון, שיעביר את השיחה הקיימת בחוגים אינטלקטואלים מצומצמים אל שכבה משכילה רחבה יותר. את הטענות שפיתחתי שם אני מבקש להציג בתמצית בפניכם כאן.

ניסוי וטעייה

רעיונות, בסופו של יום, הם ניסוח ניסיונותיהם של בני האדם להבין את המציאות שלהם ולהחליט כיצד יש לפעול בה. השמרנות הפוליטית אינה יוצאת דופן מבחינה זו. היא מקדמת הסתכלות מסוימת על המציאות, ממנה נגזרת תפיסה כיצד יש לפעול במסגרתה. המציאות, כך גורסת התפיסה, מורכבת מכדי שניתן להתיימר להבינה עד תום, או אפילו להבינה באופן כללי.

היומרה אם כן לנסח תיאוריות מקיפות המסבירות אותה ומורות לנו כיצד להנדס אותה היא יומרת שווא. בכוחה של התבונה האנושית ללמדנו הרבה על המציאות, אך אין בכוחה לפענח אותה, ועל כן אל לנו להסתמך עליה בלבד. עלינו להישען על הניסיון והחכמה האנושית המצטברת, המגולמים בתרבות, במסורות ובמוסדות האנושיים על מנת לחפות על מגבלה זו. את אלו יש לראות כתוצר של תהליך היסטורי של ניסוי וטעייה, שהסתגלו עם השנים לצרכים האנושיים והעמידו חסמים בפני הסכנות שבטבע האנושי.

את זה האחרון – הטבע האנושי – יש לראות, לכל הפחות מבחינה פרקטית, כבלתי-משתנה. האדם שבפנינו הוא האדם שהיה והאדם שיהיה, על תכונותיו החיוביות והשליליות. אותם דברים מניעים אותו, אותם תמריצים עובדים עליו ואותם צרכים בסיסיים הכרחיים לו לקיומו ושגשוגו הפיזי והרוחני. מדיניות המבוססת על הגיונות אנושיים טהורים – שגויה מיסודה. מדיניות המבקשת לעקור מוסדות שהאנושות הקימה בעמל רב – שגויה מיסודה. מדיניות המכוונת ליצירתו ותלויה בהופעתו של "אדם חדש" – גם היא, שגויה מיסודה.

זה לא שאין חסרונות במצב הקיים – חסרונות יש תמיד. זהו טבעה של המציאות המורכבת: בכל דבר יש ערבוב של טוב ורע. לא רק הצדק והרשע נמצאים במאבק ביניהם, אלא גם הדברים הטובים נמצאים במתח אלו עם אלו, שכן ערכים ומטרות רבים אינם יכולים להתממש מבלי לבוא באופן מסוים על חשבון אחרים, ומבלי שיתלוו להם תוצאות לוואי לא רצויות כלשהן.

לשמור על הטוב

הערבוביה הבלתי נמנעת של טוב ורע היא הסיבה שהשמרנות הפוליטית חושבת לא במושגים של פתרונות, אלא של חלופות. הרעיון שניתן למצוא נוסחה שיכולה לפתור בעיות באופן מלא מבלי שיתלוו לה ויתורים או תוצרי לוואי לא רצויים היא אשליה. כל שבידינו לעשות, וכל אשר יש לשאוף לעשות, הוא לבנות ולשפר על בסיס ההסדרים הקיימים באופן הממזער במשהו את החסרונות הנובעים מהם תוך פגיעה מינימלית ביתרונות שהם מקנים.

זהו למעשה הפרוייקט האנושי משחר היווצרותו, והוא שהביא אותנו למציאות הכה ברוכה בה אנו חיים, עובדה שלעתים חומקת מעינינו. יש לנו נטייה מצערת להתרכז בדברים השליליים, ואת הדברים הטובים לקחת כמובנים מאליהם. הצורם בולט, והיסודות ההרמוניים התומכים את כל היקר לנו כמעט ונעלמים מן העין. זו טעות. דבר אינו מובן מאליו. דברים טובים קל מאוד לאבד, וכמעט ואין גבול לכמה המציאות עשויה להתדרדר. הדורות הקודמים העניקו לנו מתנות שלא יסולאו בפז, ובכוחנו עוד להעצימם ולבנות עליהם, אם רק נשכיל לעשות זאת.

בסופו של דבר, אם כן, שמרנות פוליטית מתנקזת לשאלה אילו שינויים ראוי לקדם במציאות שלנו וכיצד נכון לקדם אותם, ותשובתה לשאלה זו: שינויים בלתי-יומרניים, המבקשים לשפר ולבנות על פני הקיים ולא להחליף אותו, המתבצעים בצורה הדרגתית ובעצימות נמוכה. עלינו לשמור על הטוב שיש לנו, ולהישמר מפני הנזק הבא בעטיים של יומרה, חוסר אחריות וחלומות בהקיץ. עלינו להיות שמרנים.

אלון שלו הוא סגן עורך כתב העת 'השילוח' ובוגר תכניות קרן תקווה