אם הצלחה או כישלון בבחירות הם בעיקר תוצר של מזל, הרי שאת ההכרעות הגדולות של חיינו אנחנו חייבים לקבל, ולא פוליטיקאי שהלך לו קלף
אני מכיר עורך דין בכיר, שנוהג לומר שבית משפט זה קזינו. גם אם הטיעון שלך הכי חזק בעולם, אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יפסוק השופט. בבחירות תשע"ט למדנו (שוב), שגם הקלפי הוא קזינו. כחוט השערה היה בין הכישלון המוחלט של הימין החדש ומפלגת 'זהות' לבין כוח גדול של שבעה-שמונה מנדטים, שהיו מייצגים עולם רעיונות די דומה. בנט ופייגלין הימרו בקזינו, והפסידו. עִמם הפסידו בוחריהם. באתונה הדמוקרטית היו בוחרים את המנהיגים בהגרלה אקראית. גם השיטה שלנו לא מאוד שונה. לא רק בגלל המפלגות הקטנות, ולא רק בגלל אחוז החסימה.
תורת הבחירה הציבורית היא תיאוריה כלכלית, שמסבירה למה לעתים קרובות המצביעים אינם בוחרים במועמדים הכי טובים ובמדיניות הכי מוצלחת. הבוחר הפרטי כמעט אינו משלם עבור טעויותיו, ולכן אין לו מוטיבציה חזקה להימנע מטעויות. הבוחרים אינם טורחים לרכוש ידע פוליטי עשיר, כי זה לא משתלם להם. חבל להם על הזמן. למה? כי כל אדם יודע שיש סיכוי קטן מאוד שההצבעה שלו תכריע את הכף, ובכל מקרה הנזק ממדיניות רעה יתחלק בין כל האזרחים.
על כך הוסיפו כלכלנים התנהגותיים, שלאנשים יש הטיות קבועות, שגיאות בתפיסה שחוזרות באופן שיטתי אצל רוב בני האדם. הכלכלן בריאן קפלן ציין שרוב האנשים תמיד מאמינים שהמצב במדינה שלהם רע ועלול להיות גרוע יותר, גם אם למעשה המצב לא רע בכלל ועומד להשתפר. רוב האנשים גם מתנגדים לסחר חופשי לגמרי עם מדינות אחרות, ותומכים במכס שיגן על התוצרת המקומית, אף שמלחמות סחר כאלו מזיקות לכולם. לדברי קפלן, הבוחרים מצביעים בעקביות לטובת הנחות מוטעות ומדיניות כושלת, בעיקר בתחום הכלכלי.
"אלה הסבורים שמתן זכות הבחירה לכל הוא ערובה לבחירה טובה משלים את עצמם לגמרי", כתב במאה ה-19 אלכסיס דה טוקוויל. "זכות בחירה לכל יש לה יתרונות רבים", הוסיף, "אך יתרון זה איננו אחד מהם". יש חוקרים שתמכו בהסתייגות דומה לגבי הדמוקרטיה בגלל "פרדוקס ארו".
הכלל הזה בתורת המשחקים מוכיח שאין ולא יכולה להיות שום שיטה הוגנת לשקלול הצבעותיהם של בוחרים שונים. לדוגמה, קבוצה קטנה המצביעה "הצבעה אסטרטגית" בעד מועמד שאינה באמת מאמינה בו, יכולה לסכל את בחירת המועמד המועדף על יותר מצביעים. הכשלים (הבלתי נמנעים) בכל שיטת הצבעה מקשים על ההנחה שהצבעה דמוקרטית תביא לבחירת המועמד הטוב ביותר והמדיניות המוצלחת ביותר.
לא סתם במשנה במסכת יומא "קלפי" היא פשוט תיבת הגרלות. לתובנה הזו יש הרבה השלכות, ואני אזכיר רק אחת: כדאי לצמצם את ההשפעה של ההכרעות הפוליטיות על קיומנו. אם הצלחה או כישלון בפוליטיקה אינם תוצר של שיקול תבוני אלא של מזל, עדיף לא לשעבד כל פרט בחיינו למזל הזה.
החופש לבחור
אוהדיו של פייגלין קידמו בהתלהבות במערכת הבחירות הזו את הערך של צמצום הממשל לטובת חירות הפרט. אני לא חושב שחירות הפרט היא ערך עליון; לא זו החירות שאנחנו חוגגים בליל הסדר. אני מדבר על משהו אחר: צמצום הממשל הריכוזי לטובת מעגלי הקיום הטבעיים שלנו – משפחה, קהילה, שכונה, עיר. למה? בין היתר, כדי לא להשאיר את חיינו בידי המזל.
בזכות המזל ובסייעתא דשמיא הפך נפתלי בנט לשר החינוך, והעניק לילדי ישראל קצת יותר ערכים ציוניים. אך הגורל גם העניק לפני כן את תיק החינוך ליולי תמיר, והיא ניצלה ביתר הצלחה את הקדנציה שלה להעצמת מקצוע האזרחות לכדי למערך הטפה לערכים פרוגרסיביים. אני לא מוכן לשעבד את עולמם הרוחני של ילדיי להגרלת הקלפי.
זה נכון גם לגבי ציבורים אחרים. יש מיעוט לא קטן של היהודים בישראל שחוששים מאוד מהמשך שלטון הימין. בין היתר, הם חרדים מאוד מעלילת ההדתה. ההדתה היא שקר, אך החרדה היא אמיתית. לדעתי צריך לתת להם לקבוע כרצונם מה ילמדו ילדיהם.
שואלים אותי: אם כך, איך נשמור על תשתית בסיסית של זהות לאומית משותפת? על זה אני משיב בשאלה אחרת: אתם באמת חושבים שאם ההורים לא מזדהים עם הערכים הלאומיים הללו, תוכלו לכפות על ילדיהם בכוח תשתית של זהות משותפת? מבחינתי, אם יש הורה שרוצה שילדו לא ילמד אפילו שורה אחת מן התנ"ך – זכותו היא. אדרבא; תנו להורים חופש לבחור, ותראו כמה הורים כאלו יש בישראל. כשתירגע חרדת ההדתה, נדמה לי שנגלה שהם מיעוט זעיר.
לא המדינה אחראית לחינוך ילדינו, אלא אנחנו. התורה מורה לנו: "והגדת לבנך", לא "וכפית חינוך כרצונך על ילדי שכנך". לא ייתכן שגורלם החינוכי של ילדינו ייקבע באופן אקראי, לפי גלגולי ההצבעה בקלפי ומשחקי כוח פוליטיים. צריך לצמצם את השפעתו של העולם הפוליטי על מרחבי הקיום שלנו. את ההכרעות הגדולות של חיינו אנחנו צריכים להכריע, ולא פוליטיקאי שהלך לו קלף.
כדאי להזכיר, שאחוז החסימה הגבוה מחזק מאוד את אפקט הקזינו.
חובה לקבוע בחוק, שגם מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה יכולים לחתום על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת ולהעביר את השניה או את עצמה.
7 מנדטים אמורים להיות זניחים בפרלמנט של 120 חברים, לכן הבעיה איננה טעויות (או חוסר אכפתיות) של הבוחרים אלא הפילוג בפוליטיקה הישראלית שנותן כח מופרז למפלגות הקטנות.
אחוז החסימה בא בדיוק למטרה הזאת, ובעצם הסינון של 7 המנדטים היה מוצדק, מה גם שקולותיהם נספרו ברובם לליכוד שקרוב לדעותיהן
אחוז החסימה אינו דמוקרטי, אינו "מוצדק" ןאינו תורם למשילות
מה עדיף שוק עם 20 דוכנים קטנים או שוק עם 5 דוכנים גדולים ? למי יש יותר כח סחיטה ?
אולי הגיע הזמן לבחירה ישירה של ראש הממשלה ?
למה אין לכם שום כתבה על הזיופים שהיו בוועדת הבחירות ??
כשיש 3 מיליון מעטפות בעשרות אלפי קלפיות ברור שיהיו טעיות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנושא טעון כל כך שרבים הרמאים בו. בגלל זה משתדלים לתת שקיפות מירבית, ובדרך כלל מפלגות לא מגיעות למצב שבו כמה מאות קולות הם בעלי השפעה.
מי שבחר להתפלג ונכשל, על אחת כמה וכמה אם הוא רואה את עצמו כמנהיג לאומי, צריך לעשות חשבון נפש איך הגיע למצב שבו כמה אלפי מעטפות מכריעות את עתידו
לפיד הגיבור שרואה גם עתידות. (כידוע לפיד ניבא והכריז הרבה לפני הבחירות שנתניהו לא יבחר)
לפיד, לא בחרת להגיד אשרת את העם מהאופוזיציה, אלא, אמרר להם את החיים. אני מניח שאין טעם להסביר לך שתפקידם של נבחרי העם הוא לשרת את העם. את זה לומדים בשעורי אזרחות בתיכון, מוסד שלא כל כך נהגת לבקר בו. אז נעזוב את השרות לעם.
אבל אם החלטת למרר את החיים, אגלה לך סוד.
כדי למרר את החיים בכנסת יש לעמוד בשני דרישות בסיסיות.
1. להגיע לכנסת.
2. להפסיק לקחת סמים כמה שעות לפני ההופעה בכנסת. אפילו כדי למרר את החיים צריך להיות צלול.
אני יודע, שני דרישות קשות.
בנושא סמים, קצת קשה לי לעוץ לך עצות. אני שייך לאותם יורמים שלא רק שלא צרכו סמים, אפילו לא חשפתי בולבול בפני ילדות כשהייתי צעיר. אני מניח שעם כזה Resume לא אתקבל לאף חבורה תל אביבית.
אבל בנושא ביקור בכנסת בהחלט יכול לעזור לך.
הכנסת לפיד נמצאת בירושלים. כן ירושלים עיר שנמצאת מחוץ לתל אביב (יש מקומות כאלה). ירושלים נחשבת על די הבוטים, הבבונים, מנשקי המזוזת ואפילו טרמפ לבירת ישראל.
אני מניח שלאיש מכובד כמוך, שהיה כבר כ 20 דקות ראש ממשלה, יש נהג. אבל אם תחליט לנהוג לבד. שוב התרחק מסמים ואלכוהול, אחרת אתה עוד יכול להגיע להדסה ולמרר את החיים לצוות רפואי ולא לקואלציה.
עוד מילה. אם תגיע לכנסת, לא רק שתוכל למרר להם את החיים, גם תוכל לחסוך כסף כי יפסיקו לקנוס אותך על אי הופעה לכנסת.
בהצלחה
לרוב אני מאד אוהב לקרוא את מאמריו של הרב נבון, אבל הפעם זה מאמר לא כל כך מוצלח:
הרעיון של הפחתת השפעת הפוליטיקה על חיינו הוא מבורך. לעומת זאת הקביעה כאילו הכל הוא מזל, ורק מזל עיוור הוא מה שמפריד בין הצלחה וכשלון של פוליטיקאי, הוא גם שגוי וגם מסוכן.
בדמוקרטיה מתפקדת, הצלחה וכשלון של פוליטיקאי או של מפלגה תלויים בעיקר ביכולת לשכנע את המצביעים. נכון שיש כל מיני גורמים משפיעים וגורמים מתערבים, וביניהם גם "מזל" או "חוסר מזל", אבל אלו לרוב גורמי שוליים.
מנקודת מבט לפיה הכל במילא רק מזל, קצרה הדרך לייאוש מהמשחק הפוליטי שיוביל לאי השתתפות ואי הצבעה. במצב זה באמת קבוצת אנשים קטנה, מאורגנת ונחושה תוכל להשתלט לנו על מוקדי הכח ולהוביל את כולנו לכל מיני כוונים מסוכנים. תשאלו את יוסי שריד, יוסי ביילין וחבריהם, שהוליכו מדינה שלמה באף להסכמי אוסלו ההזויים והמדממים.
אם כולנו נתעלם מהפוליטיקה הגדולה שהיא לפי הרב נבון בעיקר ענין של מזל, ונתמקד ב:"
צמצום הממשל הריכוזי לטובת מעגלי הקיום הטבעיים שלנו – משפחה, קהילה, שכונה, עיר…" יבוא היוסי ביילין הבא וימשוך אותנו למקומות רעים ומסוכנים.
יפה (כללית)
אך בחינוך למשל אם אינך רוצה שהממשל יתערב עליך לוותר על הכסף מהממשל.
לא, לא תוכל לומר אני רוצה שכולם יקבלו אותו סכום פר ילד ואני אחליט מה לעשות עם הכסף הזה.
יהיה שלטון שיסכים איתך ברוב אדיבותו, ויהיה שלטון של יסכים לממן חינוך אנטי יהודי למשל. וזו לא הבעיה היחידה
מסכימה באופן כללי על חופש (במירב תחומי החיים) אך לא חופש ללא ברקסים. איך עושים זאת? על זה אפשר לדון.