פסיקת העליון שביטלה את החלטת הממשלה ואפשרה את כניסת המשתתפים הפלסטינים באירוע מתעלמת לחלוטין מתשובת המדינה ומתבססת על טענות תמוהות ולא ענייניות
החלטת בית המשפט העליון בעניין "טקס הזיכרון האלטרנטיבי" עוררה שוב, כצפוי, את הדיון בעניין גבולות סמכויותיו והתערבותו של בג"ץ. בית המשפט הורה לשר הביטחון לאפשר מתן היתרי כניסה ייעודיים לצורך השתתפות בטקס המשותף ל-100 פלסטינים, למרות הסגר הכללי שמוטל על יהודה ושומרון ביום הזיכרון וביום העצמאות.
השופטים ביססו את פסק הדין על כך שכביכול בנימין נתניהו נושא את שם הביטחון לשווא, תוך הסתרת השיקולים האמיתיים מבית המשפט ותוך התעלמות מפסק הדין שניתן בשנה שעברה, אך כפי שנראה בהמשך, מדובר בסיפור מדומיין שבית המשפט רוצה שנאמין בו. אפשר לבקר את פסק הדין רבות על טיב הנימוקים המשפטיים שבו, אבל אני מעדיף להתמקד בעובדות ובסיפור המעשה. לפני שנעבור על העובדות, יש נקודה שכמעט התפספסה במבול הצדקנות שפסק הדין מנחית על ראשנו.
העתירה הוגשה ביום ראשון, בזמן שראש הממשלה ושר הביטחון היה מעט עסוק. אזרחים מתים, טילים עפים, כוחות צה"ל תוקפים, אבל את בית המשפט זה לא ממש מעניין. בג"ץ קובע דיון דחוף ומורה למדינה להגיב תוך 24 שעות. הפרקליטות, בנסיבות מובנות, אומרת שלא היה זמן לקיים בכלל ישיבה עם גורמי הביטחון שיש להם נושאים מעט יותר חשובים ממשתתפי הטקס האלטרנטיבי, ובתגובה שהוגשה כתוב: "הדברים מפורטים כפי שנמסרו לפרקליטות המדינה בעל פה מטעם משיבי המדינה, במגבלות יכולת העמקת הבירור הנובעת מהנסיבות האמורות".
דמיינו לרגע את התמונה: אלוף בצה"ל או שר הביטחון נאלצים לקחת הפסקה מניהול הלוחמה בזמן שמאות טילים נוחתים על ערי ישראל, ומתבקשים לפרט בעל פה את השיקולים שלא לתת חריגה מיוחדת למשתתפי טקס הזיכרון האלטרנטיבי. העובדה שלשופטי בג"ץ יש את החוצפה להסיק מכך שתשובת המדינה לא מפרטת את השיקולים במלואם ולכן מדובר בהחלטה פסולה, מבהירה לכל מי שהיה צריך עוד לאן מגיע בית משפט שאיבד את הבלמים וכנראה גם את השכל הישר.
אמת ועובדות
אבל בלמים ושכל ישר אינם הכל. רציתי לקוות שיש עדיין חשיבות גם לאמת ולעובדות, ולכן שווה לבדוק האם הסיפור שבית המשפט מספר לנו משקף את המציאות או שלא. בית המשפט מספר בפסק הדין כי לטענת המשיבים החלטתו של שר הביטחון נתניהו "נובעת מקיומו של הסגר ועל רקע ההתדרדרות הביטחונית שהחלה בסוף השבוע האחרון", אך יחד עם זאת קובע כי היא "ניתנה עוד לפני שהתחיל סבב הלחימה" ולכן "לא ניתנה על רקע שיקולים ביטחוניים אלא על רקע שיקולים אחרים, שנעלמו מעיננו".
אך האמת היא שבתגובת המדינה הארוכה (11 עמודים) שהוגשה לעתירה למרות לוח הזמנים הקצר (פחות מ-24 שעות) נאמרים ארבעה דברים שפשוט לא מצאו את דרכם לפסק הדין:
ראשית – בניגוד לשנה שעברה, בהחלטה למנוע את הכניסה לטקס השנה גם מתאם פעולות הממשלה בשטחים התנגד למתן האישור. בשנה שעברה עמדתו הראשונית של הייתה לאשר את הבקשה, ושר הביטחון דאז ליברמן החליט להפוך את ההחלטה הביטחונית מסיבות מדיניות. לכן ההאשמה של בית המשפט, שנאמרת ללא כל נימוק או הסבר, לפיה המתאם קיבל החלטה ללא שיקולים ביטחוניים היא שקרית. חפשו את העובדה הקטנה הזו בפסק הדין, לא תמצאו.
שנית – בשום מקום בתגובת הפרקליטות לא כתוב שהחלטתו של שר הביטחון למנוע את הכניסה ניתנה על רקע ההתדרדרות הביטחונית. לעומת זאת כתוב: "בשים לב לרגישות הטקס ולהד שעורר בשנים קודמות, הוחלט על ידי ראש המנהל האזרחי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים להיוועץ בשר הביטחון אשר החליט כפי שהחליט". גם העובדה שהדרג המדיני הודיע לבית המשפט שהשיקולים שעמדו בבסיס החלטתו הם, בין היתר, רגישות הטקס וההד שעורר בשנים קודמות, נעלמה איכשהו מפסק הדין.
שלישית – שר הביטחון לא שקל רק שיקולי ביטחון, ואמר זאת במפורש לבית המשפט. בתגובה מצוינים פסקי הדין המבהירים ששיקול הדעת המוקנה לשר הביטחון הינו רחב, אינו מוגבל לקריטריונים, ואינו מוגבל רק לשיקולים ביטחוניים אלא גם לשיקולי מדיניות רחבים. הפרקליטות אף מדגישה בבירור כי בחינת הבקשות נעשית בהתאם "לאינטרסים הביטחוניים, המדיניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל".
רביעית – התפתחויות הביטחוניות והלוחמה בעזה מופיעים בתגובה בהקשר אחד ויחיד הוא הסגר הכללי ומדיניות ההיתרים. במקום הרשימה הארוכה של היתרים שניתנים בדרך כלל מאושרת השנה כניסה רק למקרים בודדים, ולכן גם אם בשנה שעברה בית המשפט חשב שיש עילה להתערב, ולא היה מוכן לקבל את שיקולי המדיניות של שר הביטחון אלא רק את השיקולים הביטחוניים, בנסיבות הביטחוניות של היום אין עילה להתערב. המקרה היום יותר דומה לשנת 2017, אז נמנעה הכניסה מסיבות ביטחוניות, מאשר ל-2018 אז עמדת גורמי הביטחון הייתה שאין מניעה ביטחונית.
טענות מומצאות
עוד כותב בפסק הדין השופט עמית כי הוא תפס כביכול את המדינה בשקר נוסף. לדבריו, "המשיבים טענו בתגובתם כי על רקע המצב הביטחוני הוחלט להדק את הסגר על איו"ש ביום הזיכרון וביום העצמאות, ולצמצם למינימום ההכרחי את האישורים למתן היתרים חריגים. ברם, משנתבקשו המשיבים לפרט עד כמה צומצמה רשימת החריגים הארוכה, התברר כי אין מדובר בצמצום של ממש".
עמית מפרט את הרשימה הארוכה של הזכאים לאישורי כניסה וכותב: "אנו מתקשים לקבל את הטענה כי הסגר מונע מלכלול ברשימה זו עוד כמאה פלסטינים המבקשים להשתתף בטקס המשותף".
האמת היא שהרשימה הארוכה שעמית מונה הוגשה לו על ידי הפרקליטות כמי שמקבלים היתרים בזמן סגר "רגיל", אך יחד עם ההבהרה המפורשת כי לאור ההסלמה הביטחונית שחלה ביומיים האחרונים (לאחר הגשת העתירה) הוחלט להדק את הסגר, ולצמצם את ההיתרים למינימום ההכרחי. כלומר: כל ההחרגות הרגילות שאליהם מתייחס עמית בוטלו בשל המצב הביטחוני. מפעלים נפגעים, עובדי בתי חולים בישראל לא ייכנסו, אבל טקס הזיכרון האלטרנטיבי, דוחה הכל. אין דבר חשוב ממנו.
עמית מתקשה לקבל את הטענה שתוספת של מאה אישורי כניסה לאלפים רבים שכבר אושרו תפגע בביטחון בזמן רגיש זה, אך זוהי טענה שלא נטענה על ידי איש. הטענה הזו ששם עמית בפיו של נתניהו משרתת אולי את הסיפור שבג"ץ רצה לספר לנו, אך לא כל כך את האמת.
פסיקה היפר-אקטיבית
השורה התחתונה של פסק הדין היא בעייתית ביותר. אם בשנה שעברה בית המשפט עוד אמר לשר הביטחון שאם גורמי הביטחון מתירים את הכניסה אסור לו למנוע זאת משיקולי מדיניות רחבים ומדובר בהחלטה לא סבירה, הרי שהשנה, בית המשפט טוען שמשיקולי מדיניות שלו עצמו, ובשל תפיסות השופטים בנוגע לשכול, לחופש ביטוי ועוד, ניתן להתעלם ממערכת הביטחון ולהתיר כניסה של משתתפי הטקס. וכל זאת כשבית המשפט מצייר עבור הציבור תמונת מציאות שקרית כדי להצדיק את פסיקתו.
פסק הדין כולו מתאפיין בטענות וירטואליות אותן שמים השופטים בפי שר הביטחון, במטרה להצדיק כלפי הציבור את הפסיקה ההיפר-אקטיבית שלו. העובדה שהשנה (ובניגוד לשנה שעברה) גורמי הביטחון ביקשו למנוע את הכניסה בשל המצב הביטחוני, ההבהרה של שר הביטחון כי השיקולים שהנחו אותו אינם שיקולים ביטחוניים בלבד אלא גם שיקולי מדיניות כלליים הנובעים מאופיו של הטקס, ההפניות מצד הפרקליטות לשורה של פסיקות המתירות שיקולים כאלה – כל אלה אינם מוזכרים כלל בפסק הדין.
הפסיקה האחרונה של בג"ץ מדגישה שוב לנציגי הסיעות שעסוקים כיום בהרכבת הממשלה שאין ולא תהיה הפרדת רשויות בישראל ללא טיפול באימפריאליזם המשפטי של בג"ץ, וללא קביעת עילות סף ברורות שימנעו מבית המשפט את הכניסה לתחומיה של הממשלה ומערכת הביטחון.
עו”ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
מקריאת המאמר עולה, וזה על פי דעתי ופרשנותי ועל אחריותי בלבד,
למד אני שבג"ץ היטה משפט, שיקר וסילף מעשים ועובדות.
אם אלה פני הדברים, ההיגיון דורש לפתוח בחקירה פלילית
נגד "כבוד" השופטים. אבל היגיון ומשפט לא מוגשים באותה הצלחת.
זה ב-DNA שלהם. הם מטים משפט כל יום ובכל שעה. אלה אנשים הזויים
על הנייר זה נשמע יפה אבל נחש מי אחראי על הביקורת על בתי המשפט?
אחד משלהם! (https://mida.org.il/2018/09/20/%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98-%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93-%D7%A0%D7%A6/).
https://mida.org.il/2018/09/20/%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98-%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93-%D7%A0%D7%A6/)!
ואם תדרוש ועדת חקירה נפרדת, שוב יעמוד בראשה שופט עליון ונקלעת שוב לאותו ניגוד אינטרים…
זה לא בדיוק ב-DNA שלהם, זה כנראה בחשבון הבנק שלהם:
http://rotter.net/forum/scoops1/550425.shtml
טיפת כבוד אין לי לשופטים האלה, שקוראים לעצמם שופטים, אבל מבחינתי הם אנשים רעים, אטומים וחסרי כבוד עצמי.
אלה שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים המסריחים שלהם ובראשות שלושה מהם בראש הועדה הזו ובאמצעות ועדת השתיים האפלה שלהם בסגנון הקגב.
תגובה יפה מאד.מפורטת מאד ומסבירה מאס. לצערנו עוד רחוקה הדרך למימושה אבל כולנו תקווה כי שר משפטים חדש, אקטיבי יותר משקד יצליח היכן היא נכשלה.
קריאה שטחית ומגמתית מאוד של פסק הדין מביאה למאמר מבולבל ולטענות לא סדורות. תודה לאל שיש בג"ץ שחושף נימוקים לא ענייניים ןשיקולים זרים של הממשלה. אישית אני לא תומך בטקס אבל תומך בזכותם לקיימו.
איפה השכל?
לא ברור באיזו זכות גרב"צ בכלל מתערב בהחלטות ערכיות מדיניות ואסטרטגיות. ההשתלטות של החונטה המשפטית על סדר היום במדינה הפכה להיות בלתי נסבלת וכמוה כניסיון הפיכה שקט. אני הייתי מראה לחבורת הזבל הזו את הדלת.
די להשפטה!
האידיוטית וחסר המוח!
לכן פיסקאת התגברות בלבד לא תצלח, פסקאת התגברות נותנת גושפנקא לחתרנות של בג"צ. מה שצריך זה חוק מפורש האוסר על בג"צ להתערב ויש להחזיר את זכות העמידה – רק אדם שנפגע אישית יכול לעתור. חוק זה צריך להיות מלווה בעונש חמור על שופטים העוברים עליו – פיטורין מיידייים ללא פיצויים וביטול הגמלא!
מבחינתי נתניהו כשל כאן
שלא הצהיר שהסמכויות למתן הייתרי כניסה לפלשתינאצים הם בסמכותו בלבד והוא אינו משמש חותמת גומי של בג"ץ.
כל עוד הוא לא עשה זאת הוא משמש כמו בובה על חוט של בג"ץ
ובג"ץ משמש לו כעלה תאנה לאי יכולתו למשול.
השמאל קודם מביא את האסון ואז מצביע עליו ועל מי שמנסה להתמודד איתו ואומר שהוא נכשל. קודם מסנדל באופן עוקף-דמוקרטיה את מנהיגי הימין שנבחרו בבחירות דמוקרטיות (כולל פתיחת תיקים משפטיים מפוברקים נגדם) ואחר כך טוען שהם לא יודעים לשמור על הדמוקרטיה מפני עוקפי הדמוקרטיה. השמאל דחף לגירוש היהודים מגוש קטיף (חבל עזה) וסתם את הפה לכל אנשי הימין שאמרו שזה ייגמר בטילים על כל הארץ ובהחמרת המצב הביטחוני. ועכשיו הוא אומר: בואו נכניס לעזה את החיילים שלנו, אלה ש”מוסר” השמאל דורש מהם להקריב את חייהם כדי לא לפגוע בתומכי המחבלים שמתחזים לאזרחים. אנשי סדום היו גאים במוסר הבזוי הזה. בדומה, השמאל (לעתים בתחפושת של "ימין אמיתי") מאשים את נתניהו בכך שבג"ץ שם מקלות בגלגלי המשילות של ממשלתו. סוף סוף אני מתחיל להבין את המוסר הסדומי של האנטישמים שמאשימים את היהודים בתופעת אנטישמיות.
ומה חדש? גם בעבר נתניהו הוכיח שהוא לא פועל לריסון בג"ץ
ואגב, אל תתרגש מהתגובה הפבלובית הבלתי נמנעת שתאשים אותך בשמאלנות 🙂
אחד הכללים שניסח סול אלינסקי הקומוניסט לשמאל האמריקני (“כללים לרדיקלים”) הוא: “בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית… רדוף אנשים ולא מוסדות… ” גם השמאל הישראלי אימץ את הכללים האלה. הוא כבר לא מתווכח איתנו אם צריך מדינה פלסטינית, מדינה דו-לאומית או בינאום של ירושלים, אלא רק תוקף נתניהו ומאשים אותו בכל הרעות, ובעיקר באותן רעות שנתניהו מנסה להתמודד איתן. הכלל הזה כבר הוכיח את עצמו באירופה: "הכה ביהודים והצל את המדינה". אצלנו הסבו אותו השמאלנים לצרכי השעה: "הכה בנתניהו והצל את השמאל". זוהי דוקטרינת אלינסקי, גם כשהנוקטים בה מסתתרים תחת חזות בדויה של אנשי ימין.
לשמחתי עוד ועוד אנשים קוראים להתנהלות ההזויה של בג"ץ בשמה האמתי: הפיכה (פוטש) משפטית,לא "מהפכה שיפוטית". בג"ץ המציא ללא שום הסמכה מפורשת בחוק "חוקה" שמקנה לו ע"י "פרשנות" יצירתית סמכות מדומה לפסול חוקים ועבר לאחרונה לביצוע הפיכה להשתלטות על השלטון,כאשר החליט שהוא,אוסף של 15 פקידים ממונים,יקבע את תוכן "החוקה" שהמציא,לא נבחרי העם. הם צריכים לטעמי להיות מפוטרים ללא פיצויים.
מאמר יפה ונחמד אבל מתעלם מהמציאות הפשוטה
אף אחד, כולל ראש הממשלה, לא טוען שאחד מהאנשים המבקשים להיכנס עלול לבצע פיגוע או לעשות משהו אחר שעלול לפגוע בבטחון המדינה.
בפוסט שלו באינטרנט ביבי אמר שלא ראוי לבצע טקס כזה ביום הזיכרון, ועל כך הוא "מאוכזב" מהחלטת בג"ץ, אך הוא לא מדבר על שיקול בטחוני.
הממשלה טוענת כלפי בג"ץ טיעון ביטחוני, שהיא בעצמה לא מאמינה בו, ובוודאי שלא מגבה אותו בעובדות, ואז "מתפלאת" שבג"ץ דוחה אותו.
ושאלה רצינית, למה במדינה דמוקרטית אסור לעשות טקס שאבל על ההורגים משני הצדדים?
1. המדינה לא טענה רק טיעונים ביטחוניים. אתה ובג"ץ מתעלמים מכך.
2. בכל מקרה ובלי שום קשר – המצב החוקי הוא שאין לאף אדם שאינו אזרח זכות מוקנית להיכנס לישראל. בג"ץ הקנה זכות שלא קיימת ומנוגדת לחוק, ובכך פגע פגיעה אנושה בריבונות המדינה.
3. מותר לעשות איזה טקס שתרצה. אבל אם אני רוצה לעשות טקס בארה"ב אני לא מקבל אוטומטית כניסה לארה"ב. אם אני ממש רוצה, אפשר להשתמש בסקייפ.
רון, נראה שלא קראת את הכתבה. אני ממליץ לך לקורא אותה, ולהתמקד בפתיח. אתה יודע מה, אני אחסוך לך את הטרחה ואביא ציטוט קצר . שים לב:
" בניגוד לשנה שעברה, בהחלטה למנוע את הכניסה לטקס השנה גם מתאם פעולות הממשלה בשטחים התנגד למתן האישור. בשנה שעברה עמדתו הראשונית של הייתה לאשר את הבקשה, ושר הביטחון דאז ליברמן החליט להפוך את ההחלטה הביטחונית מסיבות מדיניות. לכן ההאשמה של בית המשפט, שנאמרת ללא כל נימוק או הסבר, לפיה המתאם קיבל החלטה ללא שיקולים ביטחוניים היא שקרית. חפשו את העובדה הקטנה הזו בפסק הדין, לא תמצאו."
ועכשיו שאלה לרון:
למה במדינה דמוקרטית הרשות המחוקקת לא יכולה לחוקק והרשות המבצעת לא יכולה לנהל ללא התערבות בלתי פוסקת של בג"צ בכל נושא ענין או סעיף?
ניראה שלא ממש קראת את המאמר ואתה מגיב על בסיס הנחה שקרית שלך רק כדי לעורר פרובוקציה ולהשוות ב״תמימות״ בין הרוצחים לנירצחים.
לא אומר לך להתבייש, אלא להתייבש ״כציץ נובל״…ומהר !!!
התגובה השפויה כאן
כמה גועל ורפש נשפכים על משפחות משני הצדדים, שכל שרוצות הן, זה לקוות למציאות טובה יותר.
תשובה לשאלה הרצינית – מותר לעשות טקס אבל המדינה לא חייבת להכניס כל מי שרוצה, בעיקר לא אזרחים של ישות העוינת את קיומנו. קוראים לזה ריבונות. זה נכון שהסיבה אינה ביטחונית גרידא, אבל מותר לממשלה לשקול גם שיקולים של התחשבות ברגשותיהם של המשפחות השכולות, בעיקר ביום הכי רגיש בשנה.
האמנם?
א. מניין לך שהממשלה בעצמה לא מאמינה לטיעון הביטחוני שהיא מספקת? נא הבא הוכחות.
ב. על סמך מה אתה טוען שהממשלה לא מגבה אותו בעובדות?
בניגוד לדבריך ראינו שבג"ץ ביטל בעבר החלטות וועדת הבחירות לפסילת בל"ד ולפסילת עזמי בשארה למרות העובדות המוצקות שנאספו כראיה לעמדתם לשלילת מדינת ישראל כמדינה יהודית ולתמיכתם בטרור נגדה (https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2349834,00.html)
הביטול הזה של בג"ץ סתר את החוק המפורש.
גם בעבר כשהממשלה טענה טיעונים ביטחוניים שופטי הבג"ץ דחו אותם, הגחיכו את הסיבות הביטחוניות והתירו כניסת הפלסטינים. בעבר ובהווה.
כידוע לכול החמאס העזתי נוהג להשתמש אפילו בחולים שהותרה כניסתם לישראל (מסיבות רפואיות- הומניטריות), כדי להעביר באמצעותם כספים לתשלום לפעילי חמאס ולמשפחות המחבלים ביו"ש, וכן להעברת מסרים לפעילי טרור חמאסי. הכול מתועד. ואף הופיע לאחרונה בתקשורת.
(ראה גם בכתבה "מלבנת הכספים של חמאס" מאת נדב שרגאי ב"ישראל השבוע" גיליון מס' 488)
שופטי בג"ץ מחליטים שנים בניגוד לחוק המקנה שיקול דעת נרחב לשרי הממשלה.
אינטרסים של מי מייצגים שופטי בג"ץ? של מצביעי חמאס בעזה וביו"ש?
מטרת שופטי בג"ץ היא לייתר את ההליך הדמוקרטי
הנה לך ציטוט מספרה של הגב' דינה זילבר עצמה ב"ביורוקרטיה כפוליטיקה":
"המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה.
תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי."
הנה לך הדברים הכי ברורים מפיה של מי שלא מתביישת לדבר גבוהה גבוהה על חשיבות ההגנה על הדמוקרטיה ובו בזמן לכתוב שהמטרה הראשית היא לעקוף את הדמוקרטיה ולחתור תחתיה.
היא וחבריה לקליקה המשפטית רוצים לקבוע את גורל הציבור מבלי שיצטרכו לשאת בתוצאות להחלטותיהם השגויות וללא אחריות כל שהיא מצידם ואילו את כישלונותיהם תמיד יגלגלו על הדרג הנבחר…
שאלה מנומקת. תודה לך.
האמנם?
א. מניין לך שהממשלה בעצמה לא מאמינה לטיעון הביטחוני שהיא מספקת? נא הבא הוכחות.
ב. על סמך מה אתה טוען שהממשלה לא מגבה אותו בעובדות?
בניגוד לדבריך ראינו שבג”ץ ביטל בעבר החלטות וועדת הבחירות לפסילת בל”ד ולפסילת עזמי בשארה למרות העובדות המוצקות שנאספו כראיה לעמדתם לשלילת מדינת ישראל כמדינה יהודית ולתמיכתם בטרור נגדה (https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2349834,00.html)
הביטול הזה של בג”ץ סתר את החוק המפורש.
גם בעבר כשהממשלה טענה טיעונים ביטחוניים שופטי הבג”ץ דחו אותם, הגחיכו את הסיבות הביטחוניות והתירו כניסת הפלסטינים. בעבר ובהווה.
כידוע לכול החמאס העזתי נוהג להשתמש אפילו בחולים שהותרה כניסתם לישראל (מסיבות רפואיות- הומניטריות), כדי להעביר באמצעותם כספים לתשלום לפעילי חמאס ולמשפחות המחבלים ביו”ש, וכן להעברת מסרים לפעילי טרור חמאסי. הכול מתועד. ואף הופיע לאחרונה בתקשורת.
(ראה גם בכתבה “מלבנת הכספים של חמאס” מאת נדב שרגאי ב”ישראל השבוע” גיליון מס’ 488)
שופטי בג”ץ מחליטים שנים בניגוד לחוק המקנה שיקול דעת נרחב לשרי הממשלה.
אינטרסים של מי מייצגים שופטי בג”ץ? של מצביעי חמאס בעזה וביו”ש?
מטרת שופטי בג”ץ היא לייתר את ההליך הדמוקרטי
הנה לך ציטוט מספרה של הגב’ דינה זילבר עצמה ב”ביורוקרטיה כפוליטיקה”:
“המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה.
תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי.”
הנה לך הדברים הכי ברורים מפיה של מי שלא מתביישת לדבר גבוהה גבוהה על חשיבות ההגנה על הדמוקרטיה ובו בזמן לכתוב שהמטרה הראשית היא לעקוף את הדמוקרטיה ולחתור תחתיה.
היא וחבריה לקליקה המשפטית רוצים לקבוע את גורל הציבור מבלי שיצטרכו לשאת בתוצאות להחלטותיהם השגויות וללא אחריות כל שהיא מצידם ואילו את כישלונותיהם תמיד יגלגלו על הדרג הנבחר…
לשאלתך, "למה במדינה דמוקרטית אסור לעשות טקס שאבל על ההרוגים משני הצדדים?"
התשובה,
א. כדי לא לפלג את העם. זה מאוד פוגע ברוב המכריע של הורים שכולים שנציגיהם מיהרו לפנות ליועמ"ש בבקשה להצטרף כצד בדיון בבקשה שהוגשה לבג"ץ, אך זכו להתעלמות.
ב. אין להשוות בין הנופלים הישראלים שהם קורבנות התוקפנות האסלאמית-חמאסית לבין מחבלי חמאס הצד התוקפן הפועל בשם הטרור ובשם עקרונות אמנת חמאס השוללת את קיומה של מדינת ישראל בשל היותה מדינה יהודית. אמנת חמאס דוגלת בשם האסלאם בהשמדה פיזית של תושביה היהודים של ישראל רק בשל היותם יהודים.
האם לדעתך יש מקום לקיים טקסי אבל/אזכרה משותפים ליהודים קרבנות הנאצים ולחיילי אס.אס. ?
יש כאן מי שפועל לרידוד ולשיטוח נורמות היסוד של המוסר המבחינות בין התוקפן לבין הקרבן של תוקפנות גזענית גסה ופרימיטיבית.
אל תספר על הגיון ושכל.
למה לשופטים שמאלניים לפסוק לפי חוק ואפילו לפסוק בהתאם לטיעוני הצדדים בדיון.
הבולשביקים לימדו אותם שהמשפט וגם המוסר זה מה שטוב למפלגתם.
במקרה שלנו "מפלגת שלטון החוק" הבולשביקית.
השופטים הוכו בסנוורים ומתנהגים בשיגעון מוחלט שמעצים את שנאת רוב העם אליהם.
הם מחריבים את הדמוקרטיה.
אני מציעה שכמו שנתניהו ידע להתעלם מהפסיקה לפינוי חאן טל אחמר, שיתכבד ויתעלם גם מפסק דין זה.
אולי רק כשיתחילו לצפצף עליהם משהו ישתנה.
לצרף את יגאל אמיר ואת ברוך גולשטין לטקס
המקרה הזה לא אמור להגיע לבג"ץ, עוד מניפולציה זולה של השלטון, למי שהטקס אינו ראוי בעיניו שלא יגיע או ימחה בדרכים המקובלות.
צריך לשנות את החוק כך שרוה"מ ימנה שופטים כמו בארה"ב שהנשיא ממנה. בכל מקרה, אסור שבוועדה לבחירת שופטים יישבו שופטים, זה ניגוד עניינים שזועק לכל בר דעת.
עו"ד שמחה רוטמן – אתה מתייחס לבג"צ ולפרקליטות המדינה כמו אויביו האישיים של נתניהו. אבל כמובן שהדבר איננו נכון. בג"צ בחן את העובדות שהונחו בפניו על ידי הצדדים והחליט לקבל את העתירה לאפשר את השתתפותם של מאה תושבי השטחים כמו בשנים שעברו. פסק הדין של השופטת ענת ברון שופע גישה אנושית וחמלה לאחר כמו גם הבנה לסבלו שלו. אנחנו יכולים להיות גאים בבג"צ שעושה את עבודתו במשך 71 שנים.
״גם איוול מחריש לחכם יחשב״…
מה זה חמלה ״לאחר״ ??? חמלה לרוצח חסר צלם אנוש??? חמלה לבני משפחתו שצוהלים, חוגגים ומחלקים סוכריות על זה שה״חיה״ שלהם ״זכתה״ להגיע ל״חגיגה״ עם 72 בתולות שגם את דמן הוא יקיז בשמחה והנאה… ???
להקיא ממך ומשכמותך…
וכמובן הבעיה היא בראש ובראשונה פרסונלית. לא משנה כמה מגבלות פורמליות תטיל, כל עוד הפוסק האחרון בשאלה כיצד המגבלות הללו חלות בפועל יהיו העליונים שאנו מכירים, אז הם כבר יעשו חוכא ואיטלולא מהמגבלות הפורמליות שתטיל עליהם וישחררו את עצמם מכולן עד האחרונה שבהן. רק שינוי פרסונלי יפותור את הבעיה הזו.
לרגל יום העצמאות, ממשלת ישראל הטילה סגר על יהודה ושומרון!
כל ערבי שרוצה לשבור את הסגר בתמיכת בגץ, חייב לארגן לעצמו בן משפחה שהרג יהודי, שניים או יותר
בג"ץ מנותק מהמדינה ומאזרחיה ופוסק לא פעם לטובת אויבי המדינה שלא כדין האמיתי אלה כדין משיחי
הסבר יפה ומנומק, אבל לצערי המאמר מוטה.
חלק מתפקידו של בג״ץ הוא לאזן את הממשלה במיוחד במקרים שפוליטיקאים מנצלים את הסמכות שניתנה להם ולבדוק אם החלטות שהם עשו הן ענייניות או פוליטיות.
כותב המאמר בעצמו כותב שלפני שנה באותו נושא, שר הביטחון ביטל את הטקס באמטלת שווא. אז שנה שעברה היה צריך בג״ץ חזק והשנה לא?
להחליש את בג״ץ זה פגיעה בהפרדת הרשויות ( וגם ככה אין הפרדה בין הרשות המחוקקת למבצעת). עדיף לשנות את תמהיל השופטים מהלך שהובילה שרת המשפטים הקודמת.
איתן יקר,
ראשית, נסה את הציטוט הבא, במקום הפסקה הראשונה שכתבת : "חלק מתפקידה של הממשלה הוא לאזן את הבג"ץ במיוחד במקרים שהשופטים מנצלים את הסמכות שלא ניתנה להם ולבדוק אם הפסיקות שלהם באם הן ענייניות או פוליטיות."
שנית, להחליש את בג"ץ זו הדרך לחזור להפרדת רשויות. שופטי בג"ץ לקחו לעצמם סמכויות יתר שלא ניתנו להם, תוך ניצול חולשה של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. אי אפשר תמיד לטעון לעצמאות הרשות השופטת תוך ביטול עצמאותן של הרשויות האחרות.
שלישית, השרה שקד עדיין שרת המשפטים והיא טרם "הקודמת". היא בתפקיד עד להקמתה של ממשלה חדשה על פי חוק.
חוצפה ללא גבולות של מי שמתיימר להיות שופט בצדק. מה למתקראים פלסטינים עם מלחמת תש"ח ? מלחמת סיני? שלום גליל?מלחמת ההתשה?
רוצים לציין איתם אז עשו זאת ברמאללה. אפילו לא פעם אחת שם? רוצים כאן אז אצלכם בבית ולא במימון ציבורי!!! אין חכםזכות. אין שום טיעןן אוחידוק משפטי של בג"ץ . שר הבטחו7על מתוקף החוק ובג"ץ לא!!
ראש הממשלה יכול להכריז עליהם שאישיות לא רצויה.
לאף אחד לא יהיה אין זכות להתערב.
אפשר גם על המסתננים.
אלה ערב רב ימח שמם וזכרם. ימי הגאולה מגיעים יהודים יקרים תחזרו בתשובה בבקשה מהר
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. אבא תגאל אותנו ושמור אותנו ילדייך שניזכה לראות את משיח בן דוד במהרה בימנו אמןן
שמחה – כל הכבוד. דאג לפרסום בעיתונות הכללית. אני מציעכי תוסיף רעיון לפיו יש לבטל את שיטת הסניוריטי כדי שכותב פסק הדין לא יתמנהלנשיא.
יש במאמר קישור לפסק הדין עצמו.
אך היכן ניתן לקרוא את תגובת המדינה לעתירה?
לא מתאתי בשום מקום קשיור אליה.
היא מופיעה כקישור בתוך הכתבה
ארץ נהדרת, רק בישראל יכולה להתרחש איוולת שבה מנציחים טרוריסטים שהורגים יהודים, זקנים וטף ,מפוצצים אוטובוסים ודוקרים אזרחים.
תארו לכם שארצות הברית תקיים טקס אלטרנטיבי לאנשי הטליבן , אל קעידה ודע"ש , כשמפגעי מגדלי התאומים היו המונצחים ובאירופה יקימו אנדרטות לטרוריסטים בשם אללה .
אפשר להבין\לקבל טקס מסוג זה כשמדובר בשני עמים שכרתו הסכם שלום, ועכשיו הם מנציחים את החיילים שנפלו למען השלום בשני הצדדים.
במקרה הנ"ל מדובר בפלסטינים שרוצים להשמיד את ישראל , כשהרשות הפלסטינית מסיתה ומשלמת משכורות למחבלים והשמאל הישראלי מושיט להם את גרונו כמו תרנגולת שרצה לקראת השוחט.
מצער.
עזבו לרגע את ההתפלפלות המשפטית
כל המשפחות השכולות רוצות לזכור בדרכן שלהן
פעם אחת בשנה
ומשפחות שרוצות לקיים טקס משותף – עושות זאת
לאור השקפתן הפוליטית אנושית.
מדוע זה מפריע ? הן לא סבלו מספיק ?
התחושה היא שלא מרשים להן מסיבות פוליטיות – ולא משום סיבה אחרת.
ובבנין הארץ ננוחם.
שיעשו מה שבא להן. אבל למה צריכים להכנסמלכאן ערבים מיו"ש?
שיופיעו על מסך דרך הרשת…
אתה "תמים" פשוט או דמגוג פשוט???
אתה מתייחס לאויבים והרוצחים שלנו כאילו הם אינם כאלה… ???
משפחות של "חיות בדמות אדם" שרוצחים גברים נשים וטף בשמחה, אכזריות ותקוה לקבל 72 בתולות כדי להקיז גם את דמן בשמחה והנאה…
משפחות ששמחות באכזריות של בניהן. שמחלקות סוכריות כשאצלנו נרצחים ילדים…
את אלה אתה מזמין ומביא לשבת עם משפחות קורבנותיהן ???
נדמה לי יותר, שאתה חולה נפש או מנוול גדול …
לקורא המזועזע.
לא אני מזמין אותם הם מוזמנים על
ידי משפחות שכולות.
זהוא טקס פרטי מי שלא רוצה
שלא יבוא.
אם לא יעצרו את ההזויים מדינת ישראל תאבד את עצמאותה לטובת הבגץ שימכור אותה תמורת כל מחיר לאוייבנו
בוא נתאר מצב בו יגאל אמיר ואו מי ממשפחתו או דר גולדשטין או מי ממשפחתו יבקשו להשתתף בטכס של רבין או של אלה שנרצחו במערת המכפלה האם בגצ היה מאשר את השתתפותם ?
בוודאי שלא. בית המשפט איבד את אמון הציבור מזה שנים והממשלה חייבת לעשות מעשה חייבים להכין חוק חדש לסמכויות בתי המשפט.
לגבי ד"ר ברוך גולדשטיין – הנסיבות שבהן הוא נהרג לא נחקרו ברצינות ולכן אין לראות בו את הרוצח במערת המכפלה עד שהדבר לא יוכח בראיות ברורות:
https://aveterra.livejournal.com/329698.html
https://aveterra.livejournal.com/329731.html
https://aveterra.livejournal.com/331961.html
https://aveterra.livejournal.com/335926.html
https://aveterra.livejournal.com/337062.html
https://aveterra.livejournal.com/337359.html
הכל אמת, אך יש להפסיק להתבכיין ולהתחיל לעשות.
ההתבכיינות רק משכנעת את המשוכנעים.
כבר מזמן הגיע הרגע בו על הממשלה לא להישמע לפסק הדין של בג"ץ.
מוטי יוגב ביטא זאת נפלא.
כשאני קורא את הדברים ואת התגובות המתלהמות אני חרד לגורל המדינה כמדינה דמוקרטית. אם זו האג׳נדה – אז אין לנו שום דבר משותף ואפשר בהחלט להתחיל לדבר על שלוש מדינות לשלושה עמים. ביום שהפאשיזם הקיצוני שהמגיבים פה דוחפים אליו ישכון בישראל, כל אחד ואחד מכם יתחנן להגנת הבג״צ.
שכחת לציין שזה נזכיר לך זמנים אפלים.
מקווים ששר המשפטים הבא יהיה הכי קיצוני שאפשר כי כרגע כדי להגיע לאיזון צריך לכרות כמה ענפים עם גרזן כבד. זה לא שאין אימון במערכת . אצלי לפחות יש בוז וקורטוב תיעוב. כל עוד זו המערכת אין דמוקרטיה
חייבים לשים קץ להתעוללות הבגץ ולהתערבותו בעניני משילות הרשות השלטונית.
גם שנה שעברה וגם השנה,
מוזכר בתשובת המדינה כי הערכאה המתאימה לדון בעתירה כזו,
הוא בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.
למה לא מתעקשים על זה, ומסרבים לדון בבג"ץ?
נראה לי שהמגיבים כאן לא מתייחסים לדבר אחד ועיקרי. זהו יום הזכרון השנתי לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. זו ההגדרה המקודשת שלו. ההרוגים הערבים אינם נכללים בהגדרה, גם לא הרוגים יהודים אחרים שאינם חללי צה"ל ונפגעי איבה ולכן טכס משותף נעשה לשם התרסה בלבד ואינני מבינה מדוע הטיעון המרכזי הזה לא הובא בכלל.
חבל שקבוצת אנשים חסרת אחריות, משווה בין חיילים ואזרחים מצבא ועם מוסרי, שעושה פעולות של הגנה עצמית, לבין מחבלים, גסי רוח ונפש, טרוריסטים, שגם המדינות הזרות מכירות בהם כארגוני טרור. יש הבדל עצום בין למות על הגנת העם והמולדת, לבין פגיעה באזרחים חפים מפשע וקיום פעולות טרור ממש.
"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו…". תתעשתו על עצמכם, ותתחילו לחשוב קצת!!!
חבל שקבוצת אנשים חסרת אחריות, משווה בין חיילים ואזרחים מצבא ועם מוסרי, שעושה פעולות של הגנה עצמית, לבין מחבלים, גסי רוח ונפש, טרוריסטים, שגם המדינות הזרות מכירות בהם כארגוני טרור. יש הבדל עצום בין למות על הגנת העם והמולדת, לבין פגיעה באזרחים חפים מפשע וקיום פעולות טרור ממש.
"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו…". תתעשתו על עצמכם, ותתחילו לחשוב קצת!!!
עכשיו נשאר שיעשו
כנס הנהגת בגץ וחמאס
וכנס אנסים ואנוסות
וכנס שודדים ונשדדים
וטקס 00מולנים ודעאש
כי אם לא, מה יהיה עם חופש הביטוי (בהתחשב בזה שכל אחד בא לביטוי בדרך שלו: אונס, רצח, שוד וכד')
זו פשוט בדיחה מקאברית שנקראת בית משפט עליון.
רק D9 יפטור אותנו מעונש מחליא ומחריד זה המסכן את קיומנו כעם יהודי במדינה יהודית.
לפני ימים מספר התראיין בן דרור ימיני אצל קלמן ליבסקינד וטען שישראל לא תוכל לצאת מהמלכודת בה היא נתונה ומצבת הלפיתה המפחידה הזו שהשמאל ייצר באמצעות מערכת משפט קלוקלת פוליטית ומסוכנת ופרקליטות מזעזעת הנשלטת עי אותם אנשים מאותו מחנה בדיוק – מחנה הקרן…
עכשיו מחכים לנס שיסיים את העניין לטובת עתידנו הלאומי.
אנחנו בסכנה חמורה!
אמר פרופ׳ מאוטנר: השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג״צ ומשם מנהל את הפוליטיקה שלו!!!
הכל גלוי ושקוף כבר וכל העם יודע ומואס במצב החולני והמגעיל הזה.
תוספת של מאה אישורי כניסה לאלפים רבים שכבר אושרו, בהחלט יכולה לפגוע בביטחון. הרי אלה קרובי משפחה של רוצחים. הם עלולים לסכן יותר מאשר סתם אלפים אחרים (שלמה באמת ניתנו להם אישורים?)
זה מביא אותי לשתי מחשבות:
1. למה צריך בכלל לציית לשמאלן שהוא לצערנו גם שופט?מה היה קורה אילו לא הייתה התחשבות בפסק הדין? לא שווה לנסות? (אנרכיה מימסדית כבר ממילא יש. לא אוקסימורון)
2. אם כבר נכנסו קרובי הרוצחים בצוו השמאלן המכהן כשופט, למה כוחות הביטחון לא עצרו אותם כדי להגיש נגדם כתבי אישום?
אגב, הייתם יכולים לדמיין שגב' חיות תמנה את השופט סולברג או ניל הנדל לפסוק?
ובכ"ז אין רע בלי טוב: בסקר מכון סמית' יצאה מערכת המשפט לא כ"כ טוב: רק ל-6% מהאזרחים יש אמון מלא במערכת נחכה בסבלנות לחיסולה.
התמונה מזכירה לי את חיריה. המון זבל.
בית המשפט העליון אינו עוסק ב"עשיית צדק". פסיקת בית המשפט משקפת את השקפתם של השופטים
בזמן נתון בקשר למחלוקת שהובאה לפניו. להחלטת בית המשפט אין תמיד קשר ישיר להוראות החוק
ואין היא מתיימרת להוות פתרון הוגן של הבעיה הנתונה. הטענה כאילו בית המשפט "מגן על מיעוטים"
או על "חלשים" אינה עומדת במבחן המציאות של 20 השנים האחרונות. מי שנאלץ להגן על המיעוטים
והחלשים זו המערכת הפוליטית הנתונה ללחצים חברתיים ופוליטיים מכל כיוון אפשרי ופועלת בהתאם לכך.
יש לזכור כי למגורשי גוש קטיף, ליהודים בעלי רכוש בחברון, לתושבי שכונות דרומיות בתל אביב, לבעלי
מרכולים ושומרי שבת בתל אביב, למאות עצורים מינהליים יהודים ללא משפט, לנפגעי מגרון, עמונה, בית אל,
נתיב האבות ועוד מיעוטים אחרים לא היתה הזכות להנות מהגנתו או מ"חמלתו" של בית המשפט העליון.
אחת הסיבות העיקריות להתנגדות חלקים נרחבים בציבור לביהמ"ש העליון היא חוסר הסבירות הקיצוני
של פסיקות בג"ץ בנושאים ציבוריים ופוליטים. מי שעדיין מחפש "צדק" ו"הגנה על מיעוטים" בבית המשפט העליון צריך להיות בצד הפוליטי והחברתי הנכון של בית המשפט העליון.
2. בחוקים רבים ניתנה לממשלה ולשריה הסמכות להכריע בנושאים שונים בהתאם לשיקול דעתם.
כאשר החוק הסמיך נושאי משרה להפעיל שיקול דעת בנושא נתון, הרי שיקול הדעת הוא שלהם, ושלהם בלבד.
לביהמ"ש אין סמכות להחליט ששיקול דעתו עדיף על שיקול דעתו של נושא המשרה שהוסמך לכך. ביהמ"ש העליון, ובעקבותיו גם בתי משפט נמוכים, מרשים לעצמם להחליט ללא סמכות וללא הצדקה, מה צריך להיות שיקול דעתו של נושא המשרה האחראי לכך. אין כל הוכחה לכך ששיקול דעתו של בית המשפט בנושא מסויים טובה יותר, "מידתית" יותר או צודקת יותר. מה שכן ברור הוא שזוהי התערבות בלתי חוקית ובלתי סבירה בפעולות הממשלה. ללא סמכות וללא התחשבות ברשויות השלטון האחרות, המציא ביהמ"ש את התיאוריה של "החלטה בלתי מידתית". על פי תיאוריה זו קבע ביהמ"ש כי הוא בעל הסמכות לפסול או לאשר כמעט כל פעילות ממשלתית. פסיקה מסוג זה מהווה תמריץ לזלזול בחוק ולהרס שלטון החוק והרעיון הדמוקרטי של שלטון העם.
3. פסילת חוקי הכנסת ע"י בית המשפט היא עיוות גס של הרעיון של שלטון העם. ראשית, יש לחזור ולהדגיש כי לבית המשפט אין כל סמכות חוקית לפסול את חוקי הכנסת. קביעת בית המשפט כי חוק מסויים אינו "חוקתי" או אינו "מידתי" מהווה משאלת לב בלבד וחסרת בסיס חוקי. בתחרות בין רשויות השלטון, הכנסת היא זו שרשאית לבטל פסיקה של בית המשפט, לא להפך. שנית, למדינת ישראל אין חוקה. מי שטוען כי חוק מסויים אינו "חוקתי" משתמש בדמגוגיה משפטית. לא קיים בספר החוקים של מדינת ישראל חוק "בלתי חוקתי". זוהי המצאה דמיונית של שופטים יהירים הסבורים שחברי הכנסת אינם ראויים לחוקק חוקים ללא אישור בית המשפט.
האקטביזם השיפוטי במלוא הדרו השופטים יחנכו את עמך ישראל החשוכים וילמדום מהי דמוקרטיה וחופש ביטוי ואת הממשלה מהי נאורות ראויה כשהם מחייבים ואונסים את המערכת הביטחונית והממשלה להתיר למשפחות מחבלים להגיע ארצה ולעשות יחד עם קומץ משפחות שכולות פרובוקציה והתרסה שאין דוגמתה בישראל בשם החוק המשפט והצדק וזו עוד סיבה טובה לממשלה הבאה לחוקק את חוק השפיטה הרחב ובתוכו פסקת ההתגברות וחזקת העמידה בבג"ץ יחד עם הדרך הראויה שבה יש לבחור שופטים עליונים ע"מ לאזן את המערכת כולה
שופט טיפש ו..גזען…
קחו למשל את השופט הקשקשן (בדימוס) עודד אל-יגון… האם קלטת כי אחרי שמתח ביקורת בטוויטר שלו על גודל ה"תרבוש" של לינור אברג'יל המדהימה הוא הוסיף וכתב בדיוק כך : "… מאידך שמלתה ההדוקה מבליטה היטב את שדיה המתנוססים בגאון לתפארת מדינת ישראל כדי לשמח את לבם של אחינו החילונים". אז למה האפליה הזו ? אחינו החרדים לא יכולים לשמח את ליבם בשדיים המתנופפים של לינור ? ובני-דודנו הערבים לא יציצו ואף יהנו מכך ? השופט הזה בדימוס הזה ממש גזען…
בג"ץ כרגיל מקומם עד רתיחה, אבל לי יש קצת חשד שיש כאן משחק מוסכם שבו בג"ץ מתנדב לקחת על עצמו את תפקיד הנבל, כדי להוציא למדינה את הערמונים מהאש.
ראשית, את הטענה הפשוטה – מי שמך בג"ץ להתערב בזה, לא ראיתי בכל תגובת המדינה.
שנית, גם בפסיקת בג"ץ הודגש שהפסיקה היא רק לגבי מניעה גורפת, אבל אינה אומרת דבר לגבי מי שתימנע כניסתו משיקולים פרטניים. אז אני שואל אתכם, כל כך בעיה לתקוע כמה מקלות בגלגלי האישורים? הרי משרדי הממשלה אלופים בבירוקרטיה? מה הבעיה ליצור סחבת שתימשך סך הכל יומיומיים? לזה האישורים לא מתאימים, וההוא לא שילם את הארנונה ולשלישי יש דוח על עבירת תנועה, לא חסרים תירוצים, והפקיד בדיוק יצא להפסקת קפה. אתם מכירים את הסיפור על מי שבנה סוכה באיזו עיר אירופית, והשכן האנטישמי התלונן, ובית המשפט פסק לפנות תוך שבעה ימים? כאן מספיקים יומיים של סחבת ועיכובים. אבל כמובן שברגע שבית המשפט פסק – מיד שר הבטחון התקפל והכניס את כולם, למה?
התשובה לענ"ד היא שגם הוא לא אכפת לו שיכנסו, הוא רק רצה את הכותרות, הוא הטוב בסיפור ובג"ץ הנבילות כרגיל מקלקלים.
ואגב, עו"ד רוטמן, היכן הספר על עוולות מערכת המשפט שהבטחת לנו וכבר שילמנו עליו?
המצב הקיים בלתי נסבל!!!לא ניתן לנהל מדינה כמדינת ישראל(אשר מוקפת אויבים המצהירים בגלוי על רצונם בהשמדתה ואשר אינם נלאים ברצונם לממש הצהרתם),כאשר היא מנוהלת בפועל ע"י הדיקטטורה השיפוטית של בג"ץ!!!
בית המשפט מאחז עיניים1
אחיזת עיניים הינה מעשה רמאות המבוסס על הטעיה חזותית. קוסם, להטוטן גורם לקהלו להביט על דבר אחד, בעוד הוא עושה דבר אחר שהקהל אינו שם לב אליו. כך בהשאלה ניתן ליצור התרשמות מסוימת בעוד שהנעשה שלא במסגרת חזות זו הינו שונה. בית המשפט יוצר רושם כאילו יש בקרה על הליכים משפטיים בעזרת שגרות היוצרות חזות זו. אלא שאין להן השפעה כי אינן מלוות במנגנוני בקרה אמיתיים אלא באמצעי חבלה בכל מה שעשוי לגלות את המציאות האמיתית. פיקוח ובקרה על השופטים קיים רק כביכול.
פומביות הדיון – ככלל שמם של נאשמים בפשעים ועברות חמורים, האשמה המיוחסת ופסק וגזר הדין מתפרסמים. ברוב המשפטים מותר לציבור הרחב להיות נוכח בדיונים. במציאות הציבור אינו עוקב אחר הדיונים. גם לו רצה היה זה קשה מאוד, כי אלו אינם מתקימים באופן רצוף, אלא מפוזרים על פני תקופה ארוכה. בדרך כלל הנוכחים הם מי שמזומנים או מלוים במשפטים אחרים. כיון ששופטים הם הקובעים את מועד הדיונים ובתוכם את סדר תורי המתדינים, הם יכולים לסדר גם דיונים עם פחות נוכחים. מה שקורה בדיונים מתועד כפי ששופטים רוצים וזה אומר גם שכתוב הנעשה ללא קשר למציאות. זה כולל מצד השופט מצג שוא של התנהגות הוגנת ותגובות מתאימות לנעשה בעוד התעוד משמיט ומסלף את שהתרחש. הציבור גם אינו יכול להשות בין הנאמר לכתוב וגם אילו יכל, הוא חסר סמכות, אינו יכול להוכיח כיון שאסורות הקלטות ואין בפני מי להתלונן שיבדוק אי התאמות.
הפרוטוקול של הדיונים – לכאורה הפרוטוקול אמור לשקף נאמנה את הנעשה בדיונים. בפועל הפרוטוקולים משקפים רק את מה ששופטים רוצים שיהיה כתוב, כדי שיצדיק את החלטותיהם. על כן הם מתיחסים בכובד ראש אל הפרוטוקול, כי רק כך יהוה אסמתכתא. הסילופים בפרוטוקול מגיעים לדרגת מיומנות גבוהה ביותר. למען השגת התוצאה הרצויה ישנן שיטות שונות החל מהפשוטות ביותר השמטה של מה שלא רצוי והוספה של מה שרצו, תיקון הנאמר והפרעת והפסקת העדות במקום שמתאים לשופט דבר המקל ליצור רושם כאילו העד אמר את מה שהשופט רצה , עריכה מחודשת כמו יצירת רושם בכתוב כאילו העדות ניתנה ברצף ונסתימה, וגם שינוי סדר הנאמר לקבלת משמעויות חדשות ורצויות יותר. הם כמובן לעולם אינם רושמים את הערותיהם ואת התפרצויותיהם באמצע העדות. אם מתאים להם, הם רושמים רק את תגובת העד כדי ליצור את הרושם הרצוי מעדותו. כך כשלא מוברר מהכתוב שדברי העד היו במענה, יכולים הם להראות מחוץ להקשר, מבולבלים. זהו גם אמצעי ליצרת רושם מוטעה, למשל אם כיון שהושמטה התערבות השופט והעד כביכול מחוץ להקשר הכחיש מעשה כלשהו, יראה הדבר כביטוי לתחושת אשמה. אין שום גורם שיש לו יחדיו סמכות ורצון לאמת את מידת מהמנות הפרוטוקול למתרחש.
פסילת שופט – במקרה הטוב שופט לאור נסיבות אוביקטיביות מחליט לפסול את עצמו. בעל דין זכאי לבקש משופט לפסול את עצמו בשל אותן סיבות ולעיתים שופט נענה. אלא שבית המשפט העליון לא תמיד מגבה אותו, תכופות אף מתנגד בשל עיכוב הליכי משפט. הסיבה השכיחה לרצון לפסול שופט היא היותו נושא פנים. גם אז בעל הדין חייב לבקש זאת מלא אחר מהשופט עצמו שבידו גם ההחלטה. היה וכצפוי הוא מסרב, ניתן לערער על כך בבית המשפט העליון בתשלום והחלטתו נקבעת על פי הפרוטוקול שאותו שופט עצמו כתב. משמע קיים הליך של פסילת שופט, אך הכל נעשה כדי שלא יתממש. בית המשפט הלעליון אף מטיל קנסות של עשרות אלפי שקלים על המערער שבהתאם לאופן שבודק גם קובע שהערעור אינו מוצדק. המסקנה אין דרך להשיג פסילתו של שופט לא ראוי. ———–
ערעור – עיקר הבקרה העצמית של בית המשפט הוא מוסד הערעורים. אלא שגם כאן בעוד רשמית קיים ערעור, נעשה הכל כדי להוריד מעוקצו ואף למנוע את קיומו.במשפט אזרחי שופטים לוחצים ללא לאות לפשרה כביכול כדי "להשכין שלום". הצד הצודק יוצא מקופח עוד יותר, ואיך יהיה שלום? תכופות מלבד ריב זה הצדדים אינם מכירים. במשפט פלילי שופטים מניחים לתובעים ללחוץ להודאה, בלי או עם עסקאת טיעון כביכול כדי "להקל" בעונש גם כאשר הנאשם כלל לא חטא. בשני המקרים באם בעלי הדין הסכימו הם אינם יכולים לערער. בנוסף להוצאות יצוג, אגרת משפט שלא כולם יכולים או מוכנים לעמוד בהם שופטים עוד עלולים לפסוק הוצאות משפט כבדות. ניתן זמן מועט להגשת ערעור פלילי תוך חודש וחצי כתב הערעור חייב להיות בבית המשפט. את עקר העקרים קביעת עובדות, ערכאת הערעור כלל אינה בודקת אלא מיחסת לערכאה הקודמת תקינות. כך רשמית קיים ערעור אלא שברוב המקרים אין לזה כל השפעה.
משפט חוזר – למראית עין קיים כאמצעי בקרה גם משפט חוזר. אלא שמאז קום המדינה וכינונה של המערכת המשפטית בארץ, היו משפטים חוזרים בודדים בלבד. כמעט בלתי אפשרי לנהל משפט חוזר היות וחומר החקירה מפוזר בין גורמים שונים וחלקו הגדול אובד או מושמד. מוצגים בהוראת בית המשפט מושמדים. בניגוד לפעילותם של שופטים בקידום חקיקה המקלה על הרשעות, שופטים מעולם לא פעלו לקידום חובת שימור החומרים, למרות הצהרות בית המשפט על שמירה על זכויות האזרחים. מה שבית המשפט כן מקדמים הינו תילי תילים של הגבלות על משפט חוזר. לדוגמא צריך להביא ראיות חדשות כי כידוע לא יתכן שבית המשפט הגיע למסקנות שגויות מהחומר שהיה לו שלא או שכן מרצון. הראיות צריכות להיות חדשות לא רק לבית המשפט אלא גם לנידון. אם ידע עליהן ולא הציגם, לא יזכה במשפט חוזר, גם אם זו היתה הבחירה של מיצגו ולא שלו וגם כשבית המשפט הוא זה אשר מגביל את כמות הראיות והטענות שהוא מוכן שיוצגו. גם לא מספיקה הוכחת חפות אלא צריך להוכיח טעותו של השופט! שופטים ממשיכים להמציא מני הגבלות בפני קיום משפט חוזר, אם כי רשמית הליך זה של "בקרה עצמית" קיים.
בית המשפט מאחז עיניים2
נציבות תלונות הציבור על שופטים – עוד אמצעי של "בקרה עצמית". מוסד שלא שופטים חשבו אי פעם ליזום. נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק התנגד לו בתוקף והגיב כנעלב עמוקות מעצם הרעיון. הוא טען שבית המשפט מבקר את עצמו. בשלב מאוחר יותר הסכים לקיום נציבות כזו אך רק אם תהיה בחסותו ובפקוחו ולא בידי הכנסת כדברו "כדי לא לפגוע בהפרדת הרשויות". אולי אמירתו של היא מחוסר הבנה?… בשל עקרון הפרדת הרשויות, הפיקוח חייב להיות מטעם רשות אחרת ולא מאותה רשות עצמה. התוצאה היא שהנציב נבחר על ידי הועדה לבחירת שופטים שבית המשפט ונשיאו שולטים בה. הנציבות נמאת במרות הנהלת בית המשפט הנמצא במרות בית המשפט העלין. בית המשפט העליון הוא גם קובע אילו סוגי תלונות לבדוק ובאיזו דרך. כך נקבע שתלונה יש לברר רק מול השופט הנלון, ומה שקובע הוא תשובתו שלו. מובן שכך ניתן להתלונן רק על מה שניתן להוכיח בכתובים כמו המשכות ההליכים או צוים שהשופט רשם. כך לא ניתן לברר על התנהלותו מידת הגינותו וכדומה. כלומר השופט יודע שבעל הדין שאת ענינו הוא מברר התלונן נגדו. הוא זה אשר פוסק גם בענין המשפט וגם לגביו עצמו. בעל הדין כל אותה העת ממשיך להשפט אצל אותו שופט. כך גם אין שום הגנה על בעל הדין התלוי בשופט. זה גם מתקשר ל"אמצעי בקרה" אחר שהוזכר – פסילת שופט. נשיא בית המשפט העליון עשה הפרדה בין תלונה על שופט אצל הנציב לבין בקשת פסילת שופט אצל השופט עצמו או ערעור על סרבו רק אצל נשיא בית המשפט העליון. דבר זה הוא בנגוד לכל הגיון. אם הכונה היא באמת ובתמים לאפשר ברור בלא שהמתלונן יפגע מכך יש לקשור את שני ההליכים יחדיו.
סטטיסטיקה –כאשר בקרה חיצונית כמו תוצאות סטטיסטיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גם לגבי השפיטה מאירות עיניים וגורמות לחשש לליקויים חמורים, גם כאן מנסה בית המשפט לאחז את עיני הציבור. לפי הסטטיסטיקה של הלשכה המרכזית שעור הזיכויים ירד עד כדי זיכוי אחד לאלף. לכך יש לבית המשפט פתרונות לסובבה בטענה שהסטטיסטיקאים בלשכה אינם משפטנים ולכן אינם בקיאים בתחום. הם לאומת זאת "יודעים יותר", מבחינתם הוחלט לא לכלול את המודים מרצונם או בדרך כלל באיומים, כיון שהודו, לשיטת בית המשפט אין להחשיב את הרשעתם כהרשעה. בדומה החליטו לחשב את שעור ההרשעות לא לפי נאשמים, אלא לפי סעיפי אישום. כיון שנאשמים אינם מורשעים בכולם, יחשב שעור ההרשעות עלפי הסעיפים בהם הורשעו. זה כמובן בלי להתיחס לעובדה שהתביעה מלכתחילה רושמת עודפי סעיפים כדי שתוכל מתוכם להוריד לצורך מיקוח לקבלת הודאה. כל בר דעת יחשב לפי סכויו של אדם נאשם לצאת זכאי. כאן לא תעזור כל אחיזת עיניים גם לא מיני חלוקות והסברים "סטטיסטיים" מוטים לפי התוצאה הרצויה. כפי ששופטים מתכחשים לאמת והם מכונים על פי תוצאות רצויות לטובת החזק ובמשפט פלילי לצד של מוסדות האכיפה. כך גם "הבקרה" בתוך בית המשפט לפי אותו הלך רוחות, המניח תקינות עבודתם של מוסדות האכיפה, הבקרה כולה נקבעת על פי מה שבית המשפט המבוקר קבע הווה אומר בקרה איתית אינה קימת. כל ההסדרים לא נקבעו כדי לממש את זכותו של הציבור למשפט הוגן, אלא כדי להגן על שופטים ולחזק את שלטונם המוחלט.
יש דבר אחד שנורא מעניין אותי לדעת: איך הצבועים המתחסדים בשמאל היו מרגישים – אם ביום השואה היו עושים טקס אלטרנטיבי עם צאצאי נאצים? מישהו היה עושה כזה דבר? עושה רושם שלא – אז למה ביום השואה עושים טקס אלטרנטיבי עם משפחות מחבלים? איך לעזאזל ניגוד אינטרסים האבסורדי הזה הולך ביחד? ואם היו מציינים את יום האישה הבינלאומי עם בני סלע או האחים קורידו – איך הפמיניסטיות בשקל היו מגיבות לזה – אה? אבל טקס עם מחבלים שהוא גם לחיילים זה הגיוני לדעתם! מבינים לאן הם הגיעו? פשוט שיא הטמטום וההזיה – ואין מה להסיף!