האם זימבבואה היא ונצואלה הבאה?

החדשות מהשבועות האחרונים שבישרו על הרג מפגינים בגבול ונצואלה בעוד בריונים תומכי השלטון מעלים באש משאיות עמוסות מזון ותרופות, הדגימו כמה אכזרית היא הדיקטטורה של ניקולס מאדורו. אך אלו התוהים כמה זמן יוכל להחזיק בכוח השלטון בעוד מדינתו גוועת לאיטה רצוי שיבקרו בזימבבואה – כפי שעשיתי לאחרונה – כדי ללמוד שיעור מפכח.

רוברט מוגאבה הפך לנשיאה של זימבבואה באפריל של שנת 1980, בזמן שג'ימי קארטר היה עדיין נשיא ארה"ב. בתוך שנתיים מתחילת כהונתו, שלח מוגאבה את הבריגדה החמישית הידועה לשמצה, שאומנה על-ידי צפון קוריאה, נגד מיעוטים שבטיים במחוז מטבללנד במסע של הרג והרעבה. ארגון 'Genocide Watch' מעריך שמספר ההרוגים עומד על 20,000.

לאחר מכן הפעיל מוגאבה יפעיל חוק הלאמה מפלצתי נגד חוות בבעלות לבנה, מהלך שהוביל למחסור נרחב במזון והיפר-אינפלציה הרסנית שגרמה למטבע המקומי להיות כמעט חסר ערך.

עושי דברו ממפלגת השלטון דיכאו הפגנות באלימות ואפשרו את שלטונו עד נובמבר 2017, כאשר קליקה מתוך אנשי הצבא שלו חששו שרעייתו תחליף אותו והסירו בהפיכה את הדיקטטור בן ה-94 מכס שלטונו. מאז, שר ההגנה לשעבר והנשיא הנוכחי אמרסון מנאנגגווה הצהיר שמדינתו "פתוחה לעסקים", כאשר במציאות הסלוגן צריך להיות "הבוס החדש הוא בדיוק כמו הבוס הישן".

מרכינים ראש

אפילו מוגאבה תקף לאחרונה את בן טיפוחיו הוותיק על כך שדיכא באלימות הפגנות כנגד הכפלת מחירי הדלק בחודש ינואר. לפחות 17 אנשים נהרגו ועשרות נשים נאנסו בפשיטות הצבא. "לאל יש דרכים משלו להעניש אנשים נוכלים ואכזריים", אמר מוגאבה ברעדה. "אנשים צריכים לאהוב את צבאם, הם לא צריכים לפחד מהצבא".

לתושבי זימבבואה יש הרבה סיבות לפחד, לא רק מפני הצבא אלא מפני כל חלקי הממשלה. לפני כחודשיים, הממשלה הפסיקה את הנוהג של הקפאת שער החליפין של המטבע המקומי מול הדולר האמריקני, רפורמה משנת 2009 שהצליחה לבלום את האינפלציה המטורפת במדינה.

חששות על חידוש דהירת האינפלציה הובילו לצמצום מאגרי המזון במדינה עד כדי כך שאיגוד טחנות הקמח טען שישנה כעת רזרבה של חיטה למשך שבוע אחד בלבד. זימבבואה מייצרת כעת פחות מחצי הכמות השנתית של צריכת החיטה שלה, במדינה ברוכת אדמות חקלאיות פוריות ובעלת מזג אוויר מהנוחים בעולם.

לאורך ביקורי במדינה, כל אדם מקומי עמו דיברתי חשש מכך שאני עשוי לצטט אותו אודות רגשותיו האמיתיים על הממשלה. "כולם מרכינים את הראש כדי שלא יקצצו אותו", אמר לי נהג מונית בשם "קפטן ג'ק", כינויו בו הוא משתמש בשיחותיו עם תיירים ומבקרים. "לאף אחד אין בטחון שאנשים אלו יעזבו אי פעם את השלטון".

כאשר שאלתי עובד במלון בו שהיתי אם הם שמעו על המצב בוונצואלה, הוא פשוט צחק: "כן בהחלט, אנחנו יודעים עליהם. אנו רק נזכיר להם שהוגו צ'אבס שלהם עלה לשלטון לפני 20 שנה. הגרסה שלנו עלתה לשלטון כמעט לפני 40 שנה".

סיפור עם סוף טוב?

בעוד שחורים שדיברתי איתם היו גאים בכך שהשיגו עצמאות משלטון לבן במהלך שנות השמונים, הם היו נבוכים מהעובדה שמאז מדינתם נוהלה בצורה נוראה כל כך. "לזימבבואה יש את כל המרכיבים להיות מדינה מצליחה – אדמות טובות, מינרלים, פועלים חרוצים, טכנולוגיה חקלאית מודרנית, קרבה לשווקים דרום-אפריקאים", אומר ריג'וייס נגווינה, יו"ר ארגון המעודד שוק חופשי בזימבבואה, ומוסיף: "אבל אין לנו ממשלה שבונה בהסתמך על דברים אלו".

ג'ורג' אטיטי, פרופ' לכלכלה מהאוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון ומחבר הספר 'להביס דיקטטורים', אינו אופטימי כאשר הוא מדבר על הגנרלים מאחורי מאדורו בוונצואלה או מאחורי מנאנגגווה בזימבבואה, שאינם ניתנים להחלפה בקלות. "ממשלות רעות שולחות גרורות לעבר פעילות פלילית, כך שכל אחד מהאליטה השלטת אשר נבחר להחליף נשיא כושל יהיה בעצמו נוכל ורמאי", כך אמר לי. בזימבבואה למשל, האדם האחראי בעצמו למאבק בשחיתות, נכלא למשך עשר שנים בעוון האשמות מרמה.

אך גם אטיטי מודה שישנם יוצאים מן הכלל. מחאות רחוב הצליחו להניע שינוי ממשי בדרום-אפריקה בשנת 1994, בגאנה בשנת 2000 ובטוניסיה בשנת 2011. "אני עצמי הייתי אחד ממתכנני השינוי במולדתי גאנה", הוא מודה בפניי. כמו כן, הוא משבח את ההתקדמות שעשה ראש הממשלה החדש של אתיופיה, אביי אחמד, ביכולת שלו לבצע רפורמה ולהתקדם מחורבות העבר המרקסיסטי של המדינה.

"תמיד עלינו להיות בעלי תקווה", אטיטי אמר לי. "אך לדיקטטורים ישנו כוח דבקות לשלטון הרבה מעבר למה שאנו מעוניינים להודות בו. מעטים הם הסיפורים עם סוף טוב".

הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: גידי גולן