ההחלטה לפיה קריאה לחרם על ישראל היא סוג של אנטישמיות היא צעד בכיוון הנכון, אך צריכה להיות מלווה בבחינה מעמיקה של פעילות הארגונים הממומנים
בסוף השבוע שעבר אימץ הפרלמנט הגרמני החלטה היסטורית המגדירה את חרם על ישראל (BDS) כצורה של אנטישמיות וקוראת לנקוט צעדים בנושא. בכך הייתה גרמניה למדינה הראשונה שמצהירה באופן רשמי שקמפיין ה-BDS הוא אנטישמי, ובנוסף מצהירה שתאסור על מימון ארגונים או פרויקטים המקדמים קמפיינים דומים.
חשיבות ההחלטה נובעת מההתייחסות הישירה להגדרת העבודה של האנטישמיות שגובשה על ידי איגוד זיכרון השואה העולמי, הגדרה מקיפה ועדכנית הכוללת בתוכה גם את האנטישמיות החדשה: ערעור זכות הקיום של ישראל, קריאה או הצדקה של הרג ופגיעה ביהודים בשם אידיאולוגיה, האשמה של אזרחים יהודים בנאמנות כפולה, החלת סטנדרטים כפולים על ישראל ביחס לשאר הדמוקרטיות בעולם והשווא הלגרמניה הנאצית.
החלטות כאלו הן חלק מתהליך ארוך ומורכב. למעשה, בפרלמנט הגרמני היו שלוש הצעות הקשורות לנושא – זו שהתקבלה של הקואליציה ומפלגת מרכז מהאופוזיציה, ושתי הצעות ממפלגת הימין 'אלטרנטיבה לגרמניה' וממפלגת השמאל הקיצוני 'די לינקה'.
הביקורת שנשמעה מימין עסקה בכך שממשלת גרמניה חייבת להיות עוד יותר נחושה בהגנה על ישראל, ואילו השמאל התלונן שההחלטה תמנע ביקורת לגיטימית על ישראל. מאחורי הקלעים עומדים שיקולים הנובעים מפוליטיקה פנים-גרמנית וגם קהילה יהודית ופרו-ישראלית שלא קל לה לדעת כיצד לנווט. האינטרסים של הקהילה לא תמיד תואמים את האינטרסים הישראלים, אבל ההחלטה מסוף שבוע האחרון היא דווקא דוגמא מצוינת לכך אפשר לגשר על הפערים האלו.
קוראים לאלימות
השאלה האמיתית היא האם ההחלטה תיושם, או שמא היא הצהרתית בלבד. הממשלה הגרמנית היא מדורגת שנייה בעולם אחרי ארה"ב בכמות הכסף שהיא משקיעה מדי שנה במענקים לסיוע הומניטארי וקידום זכויות אדם, אך יחד עם זאת היא אינה מגלה שקיפות רבה בעניין. מחקרים של NGO Monitor על בסיס מקורות מוגבלים הראו שגרמניה מממנת באופן שוטף ארגונים המקדמים אנטישמיות, BDS ואף כאלו הקוראים לאלימות נגד יהודים וישראלים.
כך למשל, התוכנית לשלום אזרחי של המשרד הגרמני לפיתוח (BMZ) מממנת פרויקט שאחד משותפיו הוא הארגון הפלסטיני 'אל-חק', המוביל קמפיינים של BDS ולוחמה משפטית נגד ישראל. בשנת 2007, פסק דין של בג"ץ קבע כי מנכ"ל הארגון "פועל ככל הנראה בחינת ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, בחלק משעות פעילותו הוא מנכ"ל של ארגון זכויות, ובחלק אחר הוא פעיל בארגון טרור שלא בחל במעשי רצח ובניסיונות לרצח, אשר דבר אין להם עם זכויות".
בפרויקט אחר במימון גרמני שותף הארגון הישראלי 'קואליציית נשים לשלום'. בשנת 2013, פעילות הארגון צולמו מנופפות בדגלי ארגון הטרור 'החזית העממית לשחרור פלסטין' (הצילום הוסר לאחר פרסום של NGO Monitor בנושא). כמו כן, הארגון תומך בקמפיין ה-BDS נגד ישראל, בדגש על חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי.
כחלק מהפרויקט, הקואליציה מובילה קמפיין של "התנגדות בלתי-אלימה", ובאחד מסיכומי הפרויקט מפברואר 2016 הארגון טען כי "במקומות רבים ישנם דיונים וויכוחים ושאלות על גבולות ההתנגדות הבלתי אלימה, על ההבדל בין שימוש במושג מאבק לא חמוש לבין מאבק בלתי אלים". עוד עלו בדו"ח שאלות כמו "מתי השחתת רכוש היא חלק לגיטימי ממאבק ואיזה רכוש בדיוק?", ו"האם זריקת אבנים על כוח מדכא היא חלק מהתנגדות בלתי אלימה?". כך מוצא לנכון הארגון לטשטש את הגבול בין התנגדות אלימה ולא-אלימה.
טיפול מקיף
רק בשנה שעברה, סוכנות הפיתוח הבינלאומי של גרמניה (GIZ), הייתה במרכזה של שערורייה כאשר עובדים בכירים שהיו אחראים למענקים לארגונים שונים נתפסו מפיצים תיאוריות אנטישמיות ברשתות החברתיות. דוגמא לאחד הארגונים המקבל סיוע מ-GIZ היא הארגון הפלסטיני 'מיפתח', שמאשים את ישראל ב"שואה תרבותית", "פשעי מלחמה", ו"אפרטהייד". לפני מספר שנים, פרסם הארגון מאמר החוזר על עלילת הדם לפיה יהודים שותים דם של נוצרים בפסח.
בנוסף למימון הממשלתי הישיר ולמימון פדרלי שמגיע מהקרנות המפלגתיות הגרמניות (כמו 'קרן רוזה לוקסמבורג'), ארגוני סיוע כנסייתיים במימון ממשלת גרמניה כמו 'מיסראור' (Misereor) ו'לחם לעולם' (Brot fuer die Welt) מממנים ארגונים ישראליים כמו 'זוכרות' או 'מי מרוויח', כולם שחקנים מרכזיים בקמפיין ה-BDS.
ובחזרה להצהרה ההיסטורית – הכל יהיה תלוי ברצון הגרמני ליישומה. ממשלת גרמניה צריכה לקיים סקירה רצינית ומעמיקה על הפרויקטים אותם היא מממנת ולהפסיק לאלתר את המימון לקבוצות החורגות מעיקרי ההצהרה. במבט לעתיד, ההצהרה נגד ה-BDS צריכה להוות בסיס להצגת קווים מנחים שכל ארגון יהיה מחויב להם על מנת לקבל מימון גרמני, בדומה לקווים מנחים דומים שהוצגו בדנמרק, הולנד ושוויץ.
תהיה זו שגיאה להטיל את מלוא האחריות על גרמניה בגלל כל פעילות של ארגון כזה או אחר במימון גרמני, אך עם זאת עלינו לעשות ככל הנדרש כדי להבהיר שהצהרת הפרלמנט בלבד אינה מספקת ואינה פוטרת מאחריות לטיפול רציני ומקיף בבעיה.
אולגה דויטש היא סגנית נשיא מכון NGO Monitor
מה שחסר ודרוש שהקונגרס האמריקאי יעביר חוק דומה.
אין ספק שימצא רוב עצום בקונגרס בוודאי מהרפובליקאים וגם רוב ה דמוקרטים שיצביעו מחוסר ברירה.
חקיקה כזאת תהיה תחילתה של המלחמה באנטישמיות בארה״ב ובעיקר האיסלאמונאצית.
וזאת תהיה פתיחה משכנעת גם למדינות הדמוקרטיות שלא ירצו להיות המחנה שאינו פועל נגד אנטישמיות.
בהצלחה. חפשו אותם בכל פינה ואל תניחו לארגונים האלה להמשיך בעלילות. גם אצלנו ראוי ורצוי להצר צעדי הקוראים לחרם.