האפשרות היחידה לשלטון בהסכמת הנשלטים היא ריבונות העם על ידי נציגיו הנבחרים; כל חלופה אחרת אינה אלא השתררות אלימה של קבוצה אחת על רעותה
עם חזרתו העונתית של סבב הוויכוחים על סמכות בית המשפט מול סמכות המחוקקים, חוזר גם הערפל האופף את השיח הציבורי בשאלה מהי דמוקרטיה, לשם מה היא טובה ומהן המסקנות הנובעות מכך.
השאלה המרכזית של ניהול חברה אנושית היא מי יהיה הריבון, כלומר מיהו זה שרצונו יהפוך לחוק. ריבון זה יכול להיות אדם יחיד (מלך או דיקטטור) או אספה (פרלמנט, כנסת), ויכול להיות נבחר או לא-נבחר, אבל בדרך כלל הוא חייב להיות יחיד. במצב בו קיימים שני ריבונים (שני בתי מחוקקים, מלך ופרלמנט) יש צורך להחליט מה קורה כאשר יש התנגשות בין רצונותיהם. אם נותנים במקרה כזה עדיפות לאחד מהם אזי מתברר שהוא הריבון ולא השני, ואילו אם אין אפשרות להכריע לא נותרה אלא האופציה של כל דאלים גבר, וגם אז מי שינצח יהיה הריבון היחיד.
בשל סיבה זו, כל זמן שאנו מעוניינים שהריבון יהיה העם באמצעות הכנסת הנבחרת, אין אפשרות לתת לבתי המשפט לפעול אלא מכוח חוקיה ועל פי הסכמתה. ברגע בו מודיע בית משפט כלשהו שהוא שואב את סמכותו לא מחוקי הכנסת אלא מעקרונות מוסר כלליים כלשהם, הוא מעמיד את עצמו כריבון מקביל ומשאיר כאופציה יחידה את ההכרעה האלימה בין הגופים המתחרים.
כעת נשאלת השאלה מה באמת עדיף. האם אנו מעוניינים בשלטונם של חברי הכנסת, חלקם מושחתים או טפשים או אפילו רשעים, או אולי בריבונותם של שופטי העליון שעל פניו נראים אנשים מיושבים בדעתם, מוסריים ובעלי חכמה מעל הממוצע?
ובכן, אם השאלה היא מי צריך להיות השליט, אזי אין ספק. האפשרות ההגיונית היחידה היא לחפש את האדם המוסרי, החכם והמוכשר ביותר ולמסור לידיו את שרביט ההנהגה. זהו רעיון המלך-הפילוסוף שהציע אפלטון לפני 2500 שנה ועדיין לא כלה מן העולם. אמירות מהסוג "הכנסת הנבחרת יכולה להחליט ברוב דעות לגבות מס רק מג'ינג'ים ולהשתמש בעובדים זרים לקצירת אברים להשתלה, לכן צריך את בית המשפט שיגן על זכויותינו", הן גרסאות מעודנות או מסוגננות של אותו טיעון עתיק.
מי שמשמיעים טענות כאלו מתייחסים לדמוקרטיה כאל ניסיון להגיע אל האמת, הצדק והיושר על ידי שימוש בחכמת ההמונים, והם מכריזים בגלוי או במשתמע שניסיון זה נכשל ושההמונים נזקקים לאפוטרופוסותם של אנשי מעלה כאלו ואחרים, גם נגד רצונם. זוהי טעות מרה.
עולם מורכב
הרעיון הבסיסי של משטר דמוקרטי אינו היכולת לזקק את המעשה הנכון משקלול הצבעתם של מוכרי החמוצים מהשוק עם זו של מאמני הכדורסל. המשטר הדמוקרטי מציע פרוצדורה, מנגנון המאפשר החלפת שלטון ללא שפיכות דמים, ויוצר אינטרס מתמיד של השליטים לספק את רצונם של הנשלטים, שאם לא כן הם עלולים להיות מוחלפים בהצבעה הקרובה בקלפי.
הטענה הבסיסית, שרק מכוחה יש הצדקה רציונלית לדמוקרטיה, היא שקיומו של מנגנון כזה עדיף על הבטחת בחירתם של אנשי מעלה לתפקיד קביעת החוק. מדוע? זו שאלה טובה מאד. למיטב הבנתי ניתן להציע כמה הסברים לעדיפות שנותנת הדמוקרטיה לפרוצדורה על פני המהות.
ראשית, ישנה בעיית השליט המושחת. כל כמה שלא נבחר בפינצטה את השליטים, ברגע שיש להם כוח ואין אפשרות להחליף אותם הם עלולים לנצל אותו לטובתם או לטובת מקורביהם. הניסיון מראה שמעט מאד אנשים, גם כאלו שנודעו לפני עלייתם לשלטון כבעלי מוסר מובהקים, מסוגלים לעמוד בפיתוי הזה.
שנית, אנשים אוהבים להרגיש שהם חיים על פי רצונם, ובמקרים רבים הם מוכנים לשלם את המחיר. חוטא, טועה או טיפש כפי שאני – עדיין אינני רוצה שיבוא אדם וישתלט עלי בכוחה של המשטרה, גם אם הוא חכם וצדיק פי עשר ממני. אינני בא לטעון שזו צורת חשיבה חכמה, אלא שכך הוא טבע האדם. לכן כאשר שליטים לא-נבחרים מקבלים החלטות שמשפיעות על חייהם של אנשים הם יוצרים התמרמרות שקיימת הרבה פחות במשטר בו לנשלטים יש הרגשה של יכולת לשנות.
שלישית, לא תמיד לחכמה או לנסיון יש ערך פרקטי. בעולם המורכב שאנו חיים בו, עם מליוני פעולות גומלין בין אנשים ובין מדינות, במזרח-תיכון בו אינך יודע מי יהיה מחר נשיא סוריה ואיך יפתיעו אותך האיראנים, בכלכלה שיכולה לגלוש למשבר כתוצאה מהימור של פקיד בנק – אין באמת מומחים שיכולים לנבא את הסביבה העתידית ברמת סבירות גבוהה ולפעול בהתאם. אנו חוזים יום יום בכל התחומים בחוסר הצלחתם של אנשים פקחים, מנוסים ובעלי גישה למקורות מידע. אין סיבה לחשוב שפוליטיקאי חכם יצליח יותר.
הפתרון הדמוקרטי
נקודה קצת יותר עדינה קשורה לשאלת הקוד המוסרי של החברה. על פי קריטריוני הסבירות והמידתיות שהציב בג"ץ, אינני רואה מדוע לא יגיש מאן דהוא בעתיד תביעה שתחייב את המדינה להעביר תקציבים מחינוך לבריאות או מביטחון לכבישים או להיפך.
הכרעות פוליטיות הן במקרים רבים הכרעות מוסריות שאילו היו מוצגות בפנינו בעירומן היו יוצרות קונפליקט בלתי פתיר. האם אנו באמת מסוגלים להכריע בדעה צלולה בין חיי הנהגים שיקופדו בכבישים מוזנחים לבין חיי החולים שימותו בהיעדר תרופה מסל הבריאות? המנגנון הדמוקרטי פותר בעיות כאלו בעזרת אלתורים והכרעות אד-הוק ובלי לנסות להציג קוד מוסרי עליון שיחייב את כל תושבי המדינה, אבל התערבות של בג"ץ עלולה להוביל למצב בו אין אפשרות לנהל את החברה ללא קוד מוסרי שלם מסוג זה.
ומי לידינו יתקע שהעם ונציגיו לא יחוקקו חוקים שהם שיא השפלות והרשעות? מי יגן עלינו מהופעתו של היטלר שני? התשובה היא פשוטה מאד: אף אחד. אין שום שיטת ממשל שיש בה ערובה מוחלטת כנגד תופעות מסוג זה. לא קיימים אדם או קבוצת אנשים המחוסנת מטעויות וממעשי רשעה, והחיפוש אחר תרופה אדמיניסטרטיבית לאפשרויות כאלו הוא דוגמה לחשיבה פתטית המאמינה בפתרונות מוחלטים.
מידה של אמון
למען האמת, מעולם לא הבנתי עד הסוף את הטיעון של בית המשפט כביטוח נגד דיקטטורים. נניח שאני היטלר חדש, פוליטיקאי פופוליסט צווחן שלרשותו עומד ארגון רבע-צבאי של כמה אלפי צעירים קנאים החמושים בעיקר בנשק קר ומוכנים ללכת למעני לתגרות רחוב ולמצעדים. מה יהיה קל יותר עבורי: להשתמש בכוח הזה כדי להטות את תוצאות הבחירות הארציות – משימה מסובכת ומורכבת – או להפחיד למוות, באיומים על חייהם ועל חיי היקרים להם, את הקבוצה הממוקדת של שופטי בג"ץ?
כדי לחשוב שגוף מסוגו של בג"ץ יכול להושיע אותנו מהסיטואציה של ינואר 1933, צריך להאמין שהאנשים היושבים בו הם מרטירים של הדמוקרטיה שימסרו את נפשם ולא ייכנעו בשום סיטואציה. זוהי למיטב ידיעתי תכונה שמעולם לא נבחנה ואין סיבה להאמין בקיומה.
דמוקרטיה מחייבת מידה בסיסית של אמון בתבונתו ובמצפונו של האזרח הממוצע. יש להודות שאמונה כזו עלולה שלא לעמוד במבחן המציאות, אבל אם זה המצב אזי אין לו תקנה. מי שמסתכל על שכניו ובני עמו ורואה בעיניהם את הרצון להקים מחנות השמדה, זכותו המלאה להתנגד בכל דרך שהיא ולפעול להפלת המשטר, אבל עליו להיות מודע לכך שהתוצר הסופי של הצלחתו יהיה שלטון ללא הסכמת הנשלטים.
כדאי גם שיזכור, לפני היריה הראשונה, שעד היום הרבה מהפכות מסוג זה, גם כאשר כוונו כנגד מלכים ודיקטטורים אחרים, הביאו בסופו של דבר לעליתה של עריצות גרועה הרבה יותר.
פרופ’ נדב שנרב הוא מרצה וחוקר במחלקה לפיסיקה של אוניברסיטת בר-אילן.
אני דווקא חושב דברים יותר טובים על עצמאות מחשבתית ומעשית מאשר הכותב הפרופ' הנכבד.
היותו של האדם, ושל העם, שולט על עצמו ומחליט בעצמו מה מוסרי ומה לא, מה נכון לעשות ומה לא – לא רק שזה צריך להיות מבוסס על רמה מוסרית גבוהה של הציבור, שזו הערובה היחידה למוסריותו של השלטון אם בעורפו נושפת כל הזמן הדרישה הציבורית לצדק וליושר;
אלא יש בכך גם כדי להביא את הציבור למצב מאוד מוסרי. שכן ידוע שאחריות האדם על חייו ועל מעשיו היא גורם מספר 1 בהפיכתו לאדם ישר כלפי אחרים גם כן. ולעומת זאת, אדם שאינו נושא באחריות לעתידו הכלכלי, המשפחתי וכו' – כלומר, בגדול, עבד – בד"כ מפתח תכונות בלתי מוסריות של הפקרות בכל התחומים.
לפיכך, אין צודק משלטון העם על עצמו. אגב, על זה אנו חוגגים את יום העצמאות, כשמו כן הוא.
וק"ו בעם ישראל שמאז ומעולם טבעו המוסרי הפנימי דוחף להתגלות בחיים ממלכתיים לכל צדדיהם. מי שלבו גאה וחושב שצריך להשתלט על הדחפים הפנימיים של העם הזה – א. לא למד היסטוריה של העם הזה, או שריפרף בה באופן שטחי בלבד. ב. הוא לקוי במידה מרובה של שחץ ויוהרה, כאשר הוא מסתכל סביבו ורואה ברברים לאומניים שעלולים להידרדר לנאציזם. זו בושה לאישיותו בלבד.
התפרצת לדלת פתוחה למיטב הבנתי הקו של נדב הוא ששלטון בגץ אפילו יהיו צדיקים ביותר (שכנראה לא נכון) מהווה פתח לדיקטטורה מצד מי שיכול לשלוט עליהם כקבוצה מוגדרת ומצומצמת באמצעות שוחד ואיומים (שאולי זו המציאות)
הכותב מקבל את דעת הנאורים שיש להבחין בין דמוקרטיה פרוצודורלית לדמוקרטיה מהותית. כשהעיקר היא הדמוקרטיה המהותית והפרוצודורלית היא רק ישחקו הנערים לפנינו. ולא היא. רק דמוקרטיה שהעם שותף בה לכל הכרעותיה מביאה את האנשים הנכונים לשלטון. נכונים שגם יודעים להעלות את הרעיונות הנכונים המתאימים למימוש. ולא רעיונות מופשטים וכלליים. מלך פילוסוף הוא כשלום מתחילתו. פילוסוף לא יכול להיות מלך. וזה כולל גם שופטי עליון וכפי שאמר פעם שמעון פרס מומחים יש רק לעבר אין מומחים לעתיד.
ובכל רמתם המוסרית הממוצעת של שופטי העליון אינה גבוהה מזאת של הבסטיונרים בשוק. בידקו ותראו. אבל לפני זאת על תערבבו מוסר בפועל אם פטפטת מוסרית בעלת מילים יפות ורמות.
הדמוקרטיה המהותית האמיתית
בישראל לפי השמאל ובתוכו בית המשפט מחייבים את התערבות בית משפט בשם "דמוקרטיה מהותית" מהי להגדרתם דמוקרטיה מהותית זו ולעומת מה? ישנה הגדרה של דמוקרטיה רשמית (פורמלית) לעומת דמוקרטיה מהותית. ההגדרה של השמאל ובתוכו בית המשפט ניתן לחלק לקרטריונים: ——–
#מטרת קיומה של המסגרת המדינית לטענת השמאל לפי הדמוקרטיה הרישמית: – על השלטון להבטיח את קיומם של כלי המשחק הדמוקרטיים במיוחד את ריבונות העם באמצעות נהלים והסדרים. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית – המדינה קיימת כדי לממש את זכויות האדם.————
#עקרונות דמוקרים מרכזיים לפי הדמוקרטיה הרישמית: – הכרה בציבור האזרחים כריבון המהווה את מקור הסמכות לשלטון, קיומן של בחירות דמורטיות והכרעת הרוב כדרך לקבלת החלטות. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית לטענת השמאל – המדינה עושה זאת באמצעות הגבלת כוחו של השלטון והבטחת קיומן של זכויות האדם והאזרח. כלומר הממשל הוא מטבעו לשיטת השמאל נגד זכויות אדם.————
#מרכזיותם של זכויות אזרח: – לפי חלוקה זאת בדמוקרטיה רישמית זכויות אזרח אינן חשובות. ואילו בדמוקרטיה המהותית – מערכת הערכים במדינה שבה הדמוקרטיה מהותית מבוססת על הכרה בערך האדם בכבודו ובחירותו..
קווים אלו נלמדים בבתי הספר תחת פיקוחו של שר החינוך בנט———
את מי מציע בית המשפט שיהיה אחראי על קיומה של "הדמוקרטיה המהותית"? כמובן את עצמו בלבד כפוסק אחרון ללא ערעור! אם נבחן עד כמה שומר בית המשפט על זכויות אדם ואזרח למשל בתחום שהוא אמור להיות אמון עליו במשפט עצמו נראה שהמצב הפוך בית המשפט נוהג כבמדינות הפאשיסטיות הגרועות ביותר אין למתדיינים זכויות בפני השופטים וודאי שאם הם נאשמים אז הם מיידית נחשבים לאשמים. נבחן טענה זו בעניין בג"ץ – עצם קיום ערכאה כזו שדנה ללא בחינת עובדות ללא הוכחות הינה עולה שלא תתואר והיא שריד של השלטון הקולוניאלי הבריטי שלא הביא לכאן שופטים מקצועיים. נבחן את ההחלטות של אותו בג"ץ זכויות של מי נשמרות? של תוקפים מאפריקה, של מרצחים ערבים. לא זכויות של האדם היהודי הישראלי נשמרות. אלא שזהו נושא לדיון ארוך נפרד.
מה הן ההגדרות המקובלות בעולם לדמוקרטיה רשמית לעומת מהותית? יש לזכור שדמוקרטיה פרושה שלטון העם.
דמוקרטיה מהותית הינה צורת דמוקרטיה בה התוצאה של הבחירות הינה יצוגית של העם. במילים אחרות, דמוקרטיה מהותית הינה צורה של דמוקרטיה הפועלת לפי רצון הנשלטים. למרות שמדינה עשויה להרשות לכל האוכלוסיה להצביע, מאפיין זה אינו בהכרח הקובע את היותה דמוקרטיה מהותית..
בדמוקרטיה מהותית לאוכלוסיה הכללית יש תפקיד אמיתי בהוצאה לפועל של עניינים מדיניים. כלומר המדינה אינה רק מראית עין של דמוקרטיה אלא היא מתפקדת ככזאת בהתאם. ניתן להתיחס לדמוקרטיה זו גם כדמוקרטיה תפקודית. תוצאות הבחירות הנן רק תחילתו של ההליך, אם על העם לשלוט עליו להשתתף יותר בתהליכי קבלות ההחלטות. כך יהיה שלטון העם בידי העם. זה כמובן סותר לחלוטין את טענת השמאל ובתוכו המשפטנים. אסור להשאיר החלטות על ניהול המדינה בידי משפטנים יהיו אלו יועצים משפטיים הפועלים לפי רצון בית המשפט או בית המשפט עצמו. על העם להיות פעיל בקביעת גורלו. ————————————-
ההיפך מדמוקרטיה מהותית הינה דמוקרטיה רשמית (פורמלית) בה הצורות המתאימות לדמוקרטיה קיימות אך אינן מנוהלות באופן דמוקרטי. ניתן לאפיין את ברית המועצות לשעבר כדמוקרטיה רשמית (פורמלית), מאחר והחוקה היתה במהותה דמוקרטית אך המדינה נוהלה על ידי עלית פקידותית. זה דומה מאוד לשלטון הפקידים אצלנו. בדמוקרטיה רשמית או דמוקרטיה של הליכים הינה דמוקרטיה בה לעם או לתושבים פחות השפעה מאשר בדמוקרטיות מסורתיות ליברליות. דמוקרטיה מהסוג הזה מאופיינת בכך שמצביעים בוחרים להצביע לנציגים בבחירות חופשיות ולא יותר מזה.
בדמוקרטיה של הליכים (הדמוקרטיה הרשמית), מניחים שהליך הבחירות הוא לב הסמכות של הנבחרים תוך הנחה שכל הליכי ההצבעה הושלמו כנדרש. בדמוקרטיה של הליכים קיימים רק המבנים והמוסדות הבסיסיים. תנאים אלו מתקיימים בישראל. בישראל ישנה כנסת אחת קטנה של מאה ועשרים חברים שאינה יכולה מפאת קוטנה והנושאים הרבים שעליה לטפל בהם לתפקד תוך קשר עם הבוחרים. בדמוקרטיות בעולם הפרלמנים גדולים הרבה יותר ביחס לאוכלוסיה ובדרך כלל יש גם פרלמנט נוסף הוא הפרלמנט העליון המפקח על הכל. בדמוקרטיה של ההליכים – זו הרשמית, הנציגים הנבחרים משתמשים בהליכי ההצבעות כדי לשמור על מעמדם כנגד רצון העם. כך מונעים הם דמוקרטיה מלאה. דמוקרטיה של הליכים שונה מדמוקרטיה מהותית המתקיימת בעזרת השתתפות שווה של כל הקבוצות בחברה בהליך המדיני. כלומר אכן ישנן דמוקרטיות רשמית ומהותיות כפי שטוען בית המשפט, אך הכונה הפרוש של מושגים אלו שונה לחלוטין ואף הפוך מאלו שהוצגו על ידי בית המשפט. הפרוש האמיתי של דמוקרטיה מהותית הוא שהעם באמת שולט. לעומת זאת הפרוש שנותן לזה בית המשפט הוא, שהוא בית המשפט צריך לשלוט ולקבוע ללא עוררין כיון שהוא בעל הערכים העליונים בניגוד לאוכלוסיה.
בישראל הדמוקרטיה אכן רק רשמית היא דמוקרטיה של הליכים אך לגמרי לא מהסיבות שמונה אותם השמאל בראשות בית המשפט אלא להיפך. שופטים עושים כדי לגרום לנו לחשוב באופן מוטעה בעזרת הצגת הדברים שלהם. שופטים הרי רגילים לגנוב דעת, לגרום לאחרים לחשוב באופן מוטעה. אין בישראל דמוקרטיה מהותית לכן אפשר להטעות את הציבור בקשר למהותה (של המהותית). בישראל ישנם רק המוסדות הבסיסיים ביותר, לכן יכולים שופטים לקבוע בזלזול שתוצאות הבחירות הן רק פורמליות. משמע כיון שהדמוקרטיה הינה חלקית וחלשה הם עושים לבטלה כליל ולא להתחשב ברצון העם – לקחת ממנו את כבשת הרש. זאת תוך הצהרות הפוכות שהם אלו הדואגים לדמוקרטיה. אילו היו בארץ יותר מהמוסדות הבסיסיים ניתן היה גם לפקח על המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט (גם על הממשלה) ובזאת שופטים אינם מעוניינים כלל.
את היצור שנקרא אדם צריך להחליף. היכן שנמצאים בני אדם הדברים מורכבים מאינטרסים, זה טבע האדם ומי שרוצה לשנותו צריך להחליף את היצור הזה ביצור אחר עם טבע אחר, ועד שזה לא יקרה כל בילבולי השכל על מוסר, צדק, שלטון, חוק וכל השאר, ריקים מתוכן…..
יש למד וו צדיקים, והם לא נמצאים בבתי המשפט או במושבים הכנסת, אז במקום לריב על העוגה למענכם ורק למענכם, אולי מדי פעם תזכרו שתפקידכם הוא לשרת את הציבור.
בית המשפט אינו מבין בדמוקרטיה
בית המשפט העליון לקח לעצמו גם את התפקיד לפרש עקרונות חוקתיים. שופטי ישראל הינם צרי השכלה במיוחד היות ושלא כבשאר הארצות לימודי משפטים נלמדים רק החל מתואר שני בארץ לימודי משפטים הם לתואר ראשון ולרוב השופטים בישראל כולל שופטי בית המשפט העליון תואר ראשון במשפטים בלבד. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק קבע ששילוב בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית תעשה על פי מבחן "הציבור הנאור" לשיטתו כמובן! לא על פי ערכיו ושאיפותיו של רוב רובו של הציבור כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות אלא לפי שאיפותיו של מה שהוא מכנה "הציבור הנאור" המועדף ולזה הוא קורא דמוקרטיה. אין רוצים להבין שם שעל התערבותו התחיקתית להשען על הבנת רצון הכלל.זולת ידיעת החוק הישראלי אין לשופטים כל ידע אודות הגות דמוקרטית תאוריה הפוליטית הדמוקרטית או ערכים יהודים. כפי שאין לכלל המשפטנים ידע לא במדעי המדינה או בתאוריה דמוקרטית ולא ביהדות.
החוק אינו מתיר לבית המשפט לפסול חוקים. בדמוקרטיה לאזרחים מבחינה חוקית מותר לעשות ככל העולה על רוחם כל זמן שאינם עוברים על שום חוק. לעומת זאת לאנשי שלטון בתור שכאלה כלומר לא כאשר הם פועלים לעצמם באופן פרטי אסור לעשות כל מה שהחוק לא הסמיכם מפורשות לעשות כך. את זה בדיוק עושה בית המשפט כאשר הוא פוסל חוקים! את חוסר בסוס החלטותיו של בית המשפט על שאיפות וערכי האומה מצדיקים בטענה שתפקידו ללכת נגד הציבור "למנוע עריצות הרוב" – זה יכול להיות נכון במקרים יוצאים מהכלל כאשר ישנן קבוצות נרדפות ולא הן הרודפות המצב איננו כזה בישראל ברוב המקרים וכאשר ישנם קורבנות אמיתיים בית המשפט איננו מקור הישועה.
עקרון הבלמים והאיזונים שבשמם פועל בית המשפט מיושם אצלו רק בכיון אחד. בית המשפט מתנגד לכל ביקורת פרלמנטרית עליו וטוען שהוא מפקח על עצמו. בית המשפט הינו הגוף המושחת ביותר במדינה העושה עולות נוראיות. בתפקידו כבית משפט הוא פועל כגוף טוטליטרי ברמה פאשיסטית. בדמוקרטיה על הגופים הנבחרים לפקח על בית המשפט ולא להפך!
כפי שפרופסור רות גביזון טוענת: "אין תקדים בעולם למצב שבו בית המשפט מכריז על מעמד-על לחוקי יסוד, ונוטל לעצמו סמכות של ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, ללא קיומו של מסמך חוקתי שלם וללא הוראה מפורשת"הנשיאה חיות מתעלמת מהעובדה שאיש לא הסמיך את בית המשפט העליון לקיים "ביקורת שיפוטית", כלומר לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, ומתעלמת גם מכך שלישראל בכלל אין חוקה, ולכן איש לא יודע על מה בדיוק היא מדברת שהיא מזכירה את "עקרונות היסוד החוקתיים של השיטה. —————————
בית המשפט החליט שחוקי יסוד הינם חוקה ובמיוחד בחוק יסוד כבוד האדם וחוק חופש העיסוק.————
חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וגם חוק חופש העיסוק אינם מהווה חוקה, חזור א י- נ- ם מהווה חוקה. אלו שני חוקים בודדים שאינם מפורטים דים והם חסרים.———-
כלל בסיסי בדמוקרטיה הוא, כי עקרונות חוקתיים מתקבלים לאחר דיון ציבורי וברוב מוחלט בפרלמנט. חוקה מאושררת במשאל עם. ——
קיומה של חוקה איננו מחייב חזור א י נ נ ו מחייב התערבות בית המשפט העליון בפסילת חוקים.———
קיומה של חוקה הינו תנאי הכרחי במידה וניתנת לבית המשפט העליון הזכות לבטל חוקים.———
בישראל אין חוקה לא מתקיים התנאי ההכרחי. ——–
לא קיים חוק המסמיך את בית המשפט להתערב בחקיקת חוקים.———-
בית המשפט לקח לעצמו בלא כל הסכמה זכות לבטל.————
בדמוקרטיה על השלטון להיות למען העם ואילו בית המשפט הינו תמיד לרעת עם ישראל ולמען מי שאינם עם ישראל גם אם הינם אויבים מרים כמו ערביי יהודה ושומרון וכן אם נעשות עולות נוראיות ליהודים תושבי השטחים.
יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה! הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט. באמצעות תפירת התיקים בפרקליטות על פי צו בית המשפט (הפושע). תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, "זוכים" לתפירת תיק במיוחד מטעם הפרקליטות. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור הענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצא שעת כושר ולפזר את בית המשפט! חייבים גם לדאוג להפרדה מוחלטת בין התביעה לבית המשפט. מי שבוחר בקריירה של תובע לעולם לעולם לא יוכל להיות שופט. הפרדה זו גם מצוינת למען ההתמצאות הכללית של השופטים לא כמרשיעים בלבד. (חוץ מהעובדה שיש לעבור לשיטת חבר המושבעים).
כדאי לפשט את הדברים ולדבר על הפיל שבחדר והוא העובדה שבשנים האחרונות רוב המסרים של השמאל הם תעמולת הפחדה מתלהמת ושקרית. בסופו של דבר מדובר על מלחמת שליטה יצרית מאוד ואלימה מאוד וכדי לנצח בה הם מוכנים להרבה מאוד "קורבנות שלום". לכן הם לא יסכימו לביקורת על המערכות שבשליטתם גם אם פה ושם דולף החוצה מידע על שחיתויות ועיוותים קשים כמו במקרים של רות דויד והשופטת פוזנסקי. זאת גם הסיבה שהמקרים הללו מעולם לא הגיעו למשפט מכיוון שמערכת המשפט היא ציבורית, פומבית וחשופה לכל. העובדות והאמת הפשוטה מזיקים לתדמית שהם מנסים לייצר לעצמם ואלו בדיוק הסימפטומים של דיקטטורה. רוב האנשים ממחנה השמאל שאני מכירה מקיפים את עצמם בחומה עבה מאוד של הכחשה. עיתונים מסויימים ואתרי חדשות מספקים להם את מה שהם רוצים לשמוע והמקרים שתארתי לעיל לא מוכחשים אבל חשיבותם מוקטנת.
המסר הראשון, הפשוט להבנה והברור, שהימין צריך להעביר הוא שכל עוד המערכות הללו מתנגדות לביקורת ציבורית, הן לא יורשו לגעת בנבחרי ציבור. אפשר להתחיל בדרישה לפרסם במלואו את הדו"ח של השופטת הילה גרסטל.
רעיון יוצא מהכלל לפרסם מייד את הדין וחשבון של הילה גרסטל (ששקד הבריחה אותה ומצוין שלא נבחרה לכנסת).
ישר כוח!
נערת השעשועים של בנט, בגיבוי השמאל, ניסתה להנדס את התודעה שלנו בתרגילים זולים וירודים של דוגמנית פתיינית. במקום לפעול לטובת מדינת ישראל היא קשקשה, ברברה, זימרה, דיגמנה – העיקר שנשכח איך שיתפה פעולה עם השמאל לחיזוק החונטה המשפטית.
אחרי כמה שנים כשרת המשפטים אפשר לקבוע בוודאות שאיילת שקד היתה שליחה נאמנה של השמאל: בג"צ חזק יותר מתמיד, החלטות השופטים מסנדלות את מדיניות הממשלה וכל המינויים של השמאלנים במשרד נותרו בתפקידיהם, ביניהם המנכ"ל אמי פלמור המזוהה עם מרצ. לא עשתה כלום נגד עמותות השמאל, שתקה לנוכח עינוי קטינים יהודים בשב"כ, אפשרה את סגירת התיק נגד רות דוד, חיסלה את הביקורת על הפרקליטות על ידי סילוק השופטת הילה גרסטל מתפקיד מבקרת הפרקליטות וקיצוץ בסמכויות מבקר הפרקליטות, ברחה לחו"ל בהצבעה על פסקת ההתגברות ולא גירשה אף מסתנן, שתקה כשהדיין פשיטיצקי הודח עקב פסיקתו בדבר גירוש מסתננים, קידמה את החוק לסגירת "ישראל היום", ותרמה לקידום החוק הפמיניסטי למיגור הזנות ולהפללת גברים בלבד, שיבחה את "יושרתו" של שי ניצן שבית משפט קבע כי נהג להפלות לרעה אנשי ימין, והגנה על השופטת פוזננסקי ("תעשו פרצוף מופתע") ועל אפי נווה (יו"ר לשכת עוה"ד).
מי שמשתמש בנימוקים כמו: אמירות מהסוג “הכנסת הנבחרת יכולה להחליט ברוב דעות לגבות מס רק מג’ינג’ים ולהשתמש בעובדים זרים לקצירת אברים להשתלה" הוא לטעמי אינפנטיל,אין לו נימוקים רציונליים,אז הוא ממציא תרחישי הבל.
יש רק פתרון אחד להשגת איזונים ובלמים בין הרשויות: הכנסת תוכל להעביר את פסקת ההתגברות ברוב של 80 לפחות מתוך 120 ובג"ץ יוכל לפסול חוק של הכנסת רק ברוב של 10 שופטים ושופטות מתוך 15,תמיד בהרכב מלא.
למה?
איזו זכות יש לקבוצה מצומצמת בלתי נבחרת לפסול חוק של נבחרי הציבור?
ראוי שבגץ יוכל להמליץ על בחינה מחדש של החוק ויפרט את נימוקיו אבל המילה האחרונה צריכה להיות של נבחרי הציבור קרי הכנסת. אין שום סיבה להשאיר אצל המשפטנים את הגבינה ששדדו מן הציבור בערמומיות והוכיחו פעמים רבות עד כמה הם סלקטיביים ומוטים פוליטית.
בשום מדינה נאורה ודמוקרטית תפקיד השופטים הוא לשפוט ולא להוביל ולהנהיג. לכן, חרגנו מזמן מההיגיון הפשוט. תפקיד השופטים הוא להכריע בסכסוכים בין האזרחים על פי החוקים והנורמות של הריבון שהוא הפרלמנט.
רק לצורך הדוגמה כמה בגצ ממציא המצאות שאינן כתובות בחוק – האם ידעתם שהמונח "יהודית ודמוקרטית" שמייחסים אותו למגילת העצמאות אינו כתוב כלל? כתוב "מדינה יהודית" וממש לא כתוב מדינה דמוקרטית. אבל בגצ ממציא המצאות ואז קובע – "זה כתוב במגילה". אז זהו – שלא!
בדמוקראטיה בישראל אין חברי הכנסת נבחרים ישירות על ידי העם. לכן אין לנו שליטה מוסריותו של הנבחר. כמו כן אין לנו כעם, שליטה על מערכת החוקים הנחקקים כיצד אם כן נוכל למנוע חקיקת חוקיים לא חוקיים? לכאורה בית המשפט העליון אמור להיות הבלם. אך מצד שני, מי לידינו יתקע שבית המשפט לא יפסול חוקים שאינם מוצאים חן בעיניו מטעמים שונים. דילמה….
אולי התשובה החלקית תהיה מצויה בבחירות אישיות. כך שכל נבחר ישפט לפי תנועותיו. מעשיו והתנהגותו. ויתן את הדין בבחירות הבאות.
ומצד שני אולי משעל עם כמו שנהוג בשוויץ הוא הפתרון. משעל עם בדברים מהותיים.
צריך כנראה מידה לא קטנה של תמימות, מקווה שלא היתממות, כדי לקבל כצעקתה את דאגת ה"עליונים" לדמוקרטיה ולא לכוחנותם בנוסח "זה יאורי ואני עשיתיני". כל הטענות המשתמעות- פאשיזם וכד'- על כן אינן שוות מענה אינטליגנטי אלא הסרת המסווה בלבד.
כמה שקרנות כמה עיוות המציאות של ה0מול
כמה שקרנות כמה עיוות המציאות אפשר בהצהרה אחת! שלטון החוק??? כל מה ששופטים עושים הוא בעיני ה0מול "שלטון החוק" גם אם הם פורעי חוק! הרי שופטים הם אלה שאינם מקיימים את שלטון החוק הם מחליטים על דעת עצמם לפסול חוקים שהכנסת חוקקה. הם מתנהגים כאילו אין חוקים. אך זה אינו הכל, איש לא הסמיך את בית המשפט לעשות זאת! לגוף שלטוני מותר לעשות רק מה שהחוק הסמיכו מפורשות. לכן פעמיים השופטים הם פורעי חוק.
פיסקאת התגברות? באמת אין צורך בה כי היא רק תתן גושפנקא לבית המשפט כאילו מעשי השופטים פורעי החוק שאין גבול לחוצפתם הם חוקיים. במקום זאת יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה ולקבוע מפורשות שאסור לשופטים לפסול חוקים – למעשה החוקים הקיימים צריכים להספיק לכך, אך שופטים הם פורעי חוק חוצפנים. לחוק צריכה להתוסף פסקאת עונש חמור. העונש צריך להיות פיטורין מיידיים ללא פיצויים וללא גמלא!
אם אין רוצים ברודונות השופטים מייד הם מזכירים את הדמוקרטיה שהיתה גרמניה ואת הנאצים שביטלוה. אכן ישראל היא דמוקרטיה והמשפטנים עושים הכל לבטלה לבטל את הכנסת ולא לאפשר לה לשלוט.
ניפוח אויר חם: ביהמ"ש העליון פועל על פי חוקים שקיבלה הכנסת, ובראשם חוקי יסוד. בכל משטר דמוקרטי – הוא המוסמך לפרש חוקים אלה, במקרים בהם ישנו מקום לפרשנות (כלומר יש מי שטוען שהפירוש בידי מישהו – בדרך כלל המנגנון השלטוני – שגוי). כמו כן הבג"ץ הוא מתרבות האחרון של היחיד כנגד עריצות וכל השלטון, שהם מושגים מעשיים לגמרי, שכל אזרח נתקל בהם.
לכן התפלספות שלך היא במישור מאוד "פיסיקלי", פשטני.
ואתה יודע את האמת: מטרת חוקי החלשת בג"ץ היא אחת: הזזתו לעת חקיקה בלתי דימוקרטית ביו"ש. אנא, יושרה – גם היא אופציה ראויה…
כן, בטח.
אז למה בג"צ עומד לדון בעתירה נגד חוק יסוד (הלאום) ?
טעם גדול לפגם הוא אם שופטי עליון שקועים עמוק בנפוטיזם ומרגישים כי מותר להם כי הם נישאים מעם.
בכל אופן אינם יכולים לשמש דוגמא למוסריות.
מאמר משובח!!!
כל דאלים גבר
כל כמה שלא נבחר בפינצטה את השליטים
באמת שניסיתי, ומאוד אוהב דיונים על דמוקטיה אבל…
וואוו, מיתנשא קצת?
אוקיי, טוב לדעת
מדיה=הארץ
גאוני!