הניצחון והתקווה: נרנדרה מודי מעצב מחדש את הודו

הודו התעוררה ביום שישי האחרון למציאות חדשה בה בפעם השנייה בלבד בתולדותיה מצליח מנהיג המדינה לנצח ברציפות בחירות, עם רוב בפרלמנט וללא צורך בשותפים קואליציוניים.

הפעם הקודמת שאירוע כזה התרחש הייתה לפני יובל שנים. הודו ניצחה אז את פקיסטן במלחמה וביתרה אותה לשני חלקים: החצי המערבי נשאר פקיסטן, ואילו בצד המזרחי הוקמה מדינה חדשה, חלשה ואסירת תודה – בנגלדש. התבוסה הפקיסטנית הובילה להסכם שמנטרל עד היום התערבות בינלאומית בקשמיר, אחד ההישגים האסטרטגיים הגדולים בתולדות הודו.

מעטים חשבו שראש הממשלה מודי יכול לשחזר את ההישג של אינדירה גנדי מ-1971. כאז כן עתה, האג'נדה הבטחונית תפסה את קדמת הבמה במערכת הבחירות. מאז הפיגוע בקשמיר באמצע פברואר 2019 סדר היום הכלכלי נדחק ושאלת שלמותה ובטחונה של הודו תפס את מרכז הבמה, אבל הכמעט-מלחמה עם פקיסטן לא ממש הסתיימה בניצחון הודי, שאחד מטייסיה הופל ונשבה.

אך מי שמנתח את הניצחון הגדול של מודי, שמפלגתו התחזקה בעשרים מושבים ו-50 מיליון הודים נוספים שהצביעו עבורו, כתעלול בחירות של הסחת תשומת הלב מהנושא הכלכלי לביטחוני – מפספס את העיקר.

ההינדואיזם הוא הדבק של החברה ההודית

בחירות 2019 מצביעות על ארבעה שינויים משמעותיים שהודו עוברת.

אחת הסיבות להפתעה של הסוקרים והמשקיפים היא שמפלגת ה- BJP זכתה במושבים באזורים בהם למוסלמים ולקאסטות העוינות את הימין ההודי היה רוב דמוגרפי. בשיטה האזורית ההודית, מי שזכה למספר הקולות הגבוה ביותר הופך לחבר פרלמנט מטעם המחוז. בבחירות הקודמות מודי נהנה מאופוזיציה מפוצלת וזכה ל-52% מהמושבים בפרלמנט עם כ-30% מהקולות. הפעם יריביו של מודי לא זלזלו בו ויצרו בריתות כדי לעצור אותו, מתוך תפיסה של פוליטיקה ישנה בה הדרך לניצחון היא ברית בין קאסטות ודתות שונות.

מודי שיחק בבחירות 2019 במשחק חדש. הוא הציע להודו פוליטיקה בה ההינדואים מתעלים מעל הקאסטה שלהם, ובוחרים בימין ההודי כדי שיקדם את הזהות ההינדואית של המדינה. בכך שבר ראש הממשלה את המבנה הבסיסי של המדינה החילונית ההודית.

מייסדיה של הודו ראו אותה כפאזל ענק של זהויות מעמדיות ודתיות המתחרות זו בזו. לפיכך, אם המדינה תהיה חילונית ותבטיח שוויון לכלל הזהויות, היא תצליח להתקיים ולא תקרוס תחת הרצונות הסותרים בתוכה. מודי מביא סיפור אחר – הודו היא מדינה הינדואית, בה סיפור הקאסטות הוא הסחה חילונית שנועדה לטרפד את הזהות אותה חולקים 80% מאזרחי הודו ולאפשר פיוס משפיל של המיעוט המוסלמי. הסיפור של מודי ניצח את הבחירות.

הימין צפוי לקדם בקדנציה הנוכחית הודו הינדואית לא מתנצלת, שלא נרתעת מתפיסה רובנית (majoritarian), ולא נבהלת מביקורת מערבית ליברלית. גם ההערצה לציונות ולמודל הלאומי של מדינת ישראל צפויה להתגבר.

קריסת מפלגות השמאל

התקשורת הבינלאומית התמקדה באופן טבעי בקרב בין מודי לבין נשיא מפלגת הקונגרס ראהול גנדי שהוא בן, נכד ונין של ראשי ממשלה ששלטו בפדרציה ההודית ברוב  שנותיה. ראהול הובס בבחירות, ומפלגתו התחזקה אך במעט בפרלמנט, ומספר המושבים בהם זכה לא מאפשר לו להיות ראש האופוזיציה הרשמי.

מי שכמעט נמחקו מהמפה הפוליטית הן המפלגות הקומוניסטיות ששלטו במדינות כמו בנגל (מדינה עצומה בת 90 מליון תושבים) וקראלה במשך שנים ארוכות. זו הייתה דוגמא כמעט יחידה לשלטון מרקסיסטי שזוכה שוב ושוב באמון העם במשטר דמוקרטי אמיתי.

לפני 15 שנה זכתה המפלגה הקומוניסטית-מרקסיסטית של הודו ב-59 מושבים, הפעם היא זכתה בשלושה מושבים. שני מושבים אחרים בהם זכו מפלגות קומוניסטיות היו בחסדי מפלגות אחרות, איתן כרתו הקומוניסטים ברית טקטית לקראת הבחירות.

המחיקה של השמאל מחלישה באופן משמעותי את האופוזיציה למדיניות המאוזנת של מודי במזרח התיכון. עיקר התמיכה ב-BDS הגיעה מאותם חוגים של שמאל רחוק, לעתים בצינורות המפלגתיים, ולעתים דרך ארגוני עובדים ואיגודי חקלאים הנשלטים ע"י הקומוניסטים. הביקורת הייתה על היחס לפלסטינים, ועל כך שהודו הפכה לשוק העיקרי של הייצוא הבטחוני הישראלי. מפלגת קונגרס חלשה ומפלגות שמאל מרוסקות יאפשרו למודי יד חופשית במדיניות החוץ שלו. אלה בשורות מצוינות לישראל ולמערב.

הימין החדש אינו הימין הישן

בבחירות הנוכחיות הוצאו מרשימת המועמדים שני המנהיגים האחרונים של הימין ההודי הישן, זה שטעם לראשונה טעמו של שלטון בשנת 1977, ושלט בהודו בשנים 2004-1998. הימין הישן חווה על בשרו את כוחו של שלטון פוליטי ללא מנגנונים מוסדיים מרסנים, הוצא מחוץ לחוק ונרדף בשנים בעקבות הירצחו של המהטמה גנדי על ידי פעיל ימני, ושוב ב-1975 כאשר אינדירה גנדי השעתה את הדמוקרטיה.

לכן, העלייה הראשונה של הימין לשלטון לא לוותה באיתגור משמעותי של מוקדי הכוח שנבנו במשך עשרות שנים על ידי האתוס החילוני של שלטון מפלגת הקונגרס. ריסון כוחו של השלטון הנבחר נתפס אז כאינטרס ימני.

מודי הוא פוליטיקאי נטול טראומות. הוא נולד לתוך הודו העצמאית, ואין לו שום כוונה שמוסדות לא-נבחרים יפריעו לממש את המנדט החד-משמעי שהעניק לו הבוחר ההודי. אגב, בניגוד לתקשורת והאקדמיה, דווקא עם בית המשפט העליון היה למודי קשר מצוין בקדנציה הראשונה ואחת הפסיקות של בית המשפט בזמן מערכת הבחירות, סייעה להתרסקותו של ראהול מול מודי.

שחיקה במעמדו של המהאטמה

כל השטרות בהודו נושאים דמות אחת, זו של המהאטמה גנדי. הוא היה בשר מבשרה של מפלגת הקונגרס, אבל מעמדו המיוחד כמנהיג דתי ורוחני לא אפשר למנהיגי הימין לגנות את מי שמכונה אבי האומה ההודית.

בבחירות 2019 בחרו במפלגת ה-BJP  להציב מטעמם מועמדת שהואשמה במעורבות בפיגוע טרור אנטי מוסלמי לפני עשור. היא כינתה את רוצחו של המאטמה פטריוט, וגינתה את אלה המכנים אותו טרוריסט. מודי זיהה את הסכנה ואילץ את המועמדת להתנצל, אבל אין ספק שככל שיתייצב שלטון הימין, תתגבר גם הביקורת הרשמית כלפי הפרה הקדושה של הפוליטיקה ההודית.

גנדי הוא שעיצב את האתוס של השותפות ההינדואית מוסלמית ודגל בקו מדיני פייסני כלפי פקיסטן; בקיצור, המהאטמה הוא כל מה שהימין ההודי החדש מסתייג ממנו, ודבר זה יבוא לידי ביטוי בקדנציה הקרובה של ממשלת הימין.

בשיחת הטלפון בה בירך ראש ממשלת ישראל את עמיתו ההודי הוא התבדח על כך שמודי לא נזקק לשותפות קואליציוניות, ואילו הוא עדיין עסוק במשא ומתן בדרך להרכבת ממשלה. הבחירות בהודו ארכו למעלה מחודש, ונתנו הזדמנות למיליארד מצביעים להצביע על הכיוון בו הם רוצים לראות את הודו צועדת. המנדט הסוחף שקיבל מודי הוא הזדמנות חד פעמית של הימין ההודי לעצב מחדש את הדמוקרטיה הגדולה בעולם.