השופט האמריקני הידוע ריצ'רד פוזנר קבע כבר לפני 13 שנים: המהפכה של אהרן ברק יצרה שיטה בה שופטים מחזיקים בכוח בלתי מוגבל ובסמכות לעקוף את הוראות החוק
בשנת 2007 כתב ריצ'רד פוזנר, אחד המשפטנים הבולטים בהיסטוריה האמריקנית המודרנית, מאמר ביקורת על ספרו של אהרן ברק "השופט בחברה דמוקרטית", מאמר שפורסם בכתב העת 'The New Republic'. פוזנר כיהן במשך 36 שנים כשופט בית המשפט הפדרלי לערעורים, ומאז פרישתו הוא משמש כמרצה בכיר באוניברסיטת שיקגו. הוא פרסם כ-300 מאמרים אקדמיים, וכתב כשלושים ספרים במגוון תחומים.
המאמר תורגם לעברית בידי עו"ד ג'וני גרין ופורסם לראשונה באתר 'זווית אחרת'. אנו מודים למערכת על הרשות לפרסמו.
***
אהרן ברק, שופט בבית המשפט העליון בישראל במשך זמן רב (ובהמשך גם נשיא ביהמ"ש), הגיע לאחרונה לגיל חובת הפרישה. הוא הוציא כתבים רבים פרי עטו, וזהו ספרו החדש ביותר. מדובר במסמך חשוב, לא בשל מעלותיו הפנימיות אלא בשל המחשתו מדוע על שופטים אמריקנים להיות זהירים ביותר כאשר הם מצטטים החלטות שיפוטיות זרות.
ברק הוא שופט בעל שם עולמי ששלט על בית המשפט באותה מידה מוחלטת בה שלט ג'ון מרשל בבית המשפט העליון של ארה"ב. לוּ היה פרס נובל למשפטים, ברק עשוי היה להיות בין מקבליו הראשונים. אלא שלמרות שהוא מכיר את מערכת המשפט האמריקנית, ואף מחשיב עצמו כמצוי במעין תיאום עם שופטים אמריקנים ליברליים, בפועל הוא שוכן ביקום שיפוטי שונה לחלוטין – יקום מוזר בעיניו של אמריקני מצוי.
יש לי חילוקי דעות עם השופט והמשפטן הידוע רוברט בורק, אך כאשר הוא העיר בביקורת שכתב על 'שופט בחברה דמוקרטית', כי ברק "קובע שיא עולמי בהיבריס שיפוטי", הוא התקרב מאוד לאמת.
ברק הוא ג'ון מרשל ללא חוקה אותה ניתן לבאר – או "להרחיב", אם הולכים לפי הציטוט השגוי של ברק כאשר הביא את הביטוי המפורסם של מרשל . לישראל אין חוקה. יש לה "חוקי יסוד" שחוקקו ע"י הכנסת, אותם ברק השווה לחוקה בכך שפסק שהכנסת אינה יכולה לבטל אותם. זהו רעיון מדהים: האם יעלה על הדעת שהקונגרס שלנו יחוקק למשל חוק המתיר לכל אמריקני לשאת נשק, ובית המשפט העליון יכריז שלא ניתן לבטל חוק זה, וזאת, כאשר רק רבע מחברי הכנסת הצביעו עבור חוקים אלו?!
מה שברק יצר ובדה מליבו הוא מידה של כוח שיפוטי עליו לא חלמו אפילו שופטי ביהמ"ש העליון השתלטניים ביותר שלנו. הוא התעלה על מרשל, שעשה פחות עם יותר, והעתיק ממנו את התכסיס לפיו קודם הוא מכריז על כלל חדש בפסק דין, אך מסיק שהכלל אינו חל במקרה זה, כדי שאנשים יתרגלו לכלל החדש לפני שהוא מתחיל לפגוע בהם בפועל.
בין הכללים המשפטיים שנוצרו בעיקר בזכות קביעותיו השיפוטיות של ברק, אשר אין להם שום מקבילים במשפט האמריקני, ניתן למצוא מספר דוגמאות: הרשות המחוקקת אינה יכולה להעביר שופטים מתפקידם, אלא שופטים אחרים יכולים לעשות זאת; כל אזרח יכול לעתור לביהמ"ש בבקשה שיחסום פעולה בלתי חוקית של פקיד ממשלתי, אפילו אם הפעולה אינה משפיעה באופן אישי על אותו אזרח (דהיינו כאשר אין לאזרח "זכות עמידה", במובן האמריקני); כל פעולת שלטון שהיא "בלתי סבירה" הינה גם בלתי חוקית (לדברי ברק, "בפשטות, על הרשות המבצעת לפעול בסבירות, שכן פעולה בלתי-סבירה היא בלתי חוקית"); בית משפט יכול לאסור על הממשלה למנות נושא משרה שעבר עבירה פלילית (אפילו אם קיבל חנינה) או שערכיו מוטלים בספק מכל סיבה אחרת, וכמו כן יכול בית משפט להורות על פיטוריו של שר חבר קבינט משום שנפתח נגדו הליך פלילי.
בנוסף, בשם ועל סמך "כבוד האדם", יכול בית משפט לאלץ את הממשלה לפתור בעיות כמו עוני ומחוסרי-בית, וכן יכול לבטל פקודות צבאיות, להחליט "האם למנוע שחרורו של מחבל במסגרת 'עסקת חבילה' פוליטית", ולהורות על הממשלה להזיז את מיקום קיר הביטחון שמונע כניסת מחבלים מתאבדים מהגדה המערבית לישראל.
רק בישראל
אומה יכולה להעניק סמכויות אלו לשופטיה. לדוגמא, מדינות אירופאיות רבות וכן כמה מדינות בארה"ב מתירות ביקורת שיפוטית "מופשטת" – כלומר, הכרעה שיפוטית אודות חוקתיות של חוק מבלי להמתין לעתירה שתוגש על ידי מישהו שנפגע בפועל כתוצאה מהחוק.
אולם רק בישראל (למיטב ידיעתי), שופטים מעניקים את סמכות הביקורת המופשטת לעצמם, ללא תמיכתה של הוראה חוקתית או חוק. הדבר מזכיר את נפוליאון הנוטל את כתר המלוכה מידי האפיפיור, ומניח את הכתר על ראשו בעצמו.
ברק אינו טורח להגן על גישתו השיפוטית באמצעות הפניה למקורות משפטיים מקובלים; אפילו "חוקי היסוד" מוזכרים בדרך אגב. היה ניתן להחשיב את שיטתו, אשר ממנה נעדרת כמעט כל הפניה להוראות חוק, כדומה לשיטת ה"משפט המקובל" (החוק הנוצר על ידי השופט, שיטה שממשיכה להיות מרכזית בתחומי משפט אנגליים-אמריקנים רבים, כגון דיני חוזים ודיני נזיקין) – אלא שניתן לעקוף כללי "משפט מקובל" באמצעות חקיקה, ואילו הכללים של ברק אינם ניתנים לעקיפה.
נדמה שחשיבותה של נקודה זו נעלמת מעיניו. הוא מניח כמובן מאליו שלשופטים ישנה סמכות טבועה לעקוף הוראות חוק. יש לתאר שיטה זו כתפיסת שלטון בכוח.
ברק מבסס את תפיסת הסמכות השיפוטית על עקרונות מופשטים שאינם אלא משחקי מילים בידיו. המונח הערטילאי ביותר הוא "דמוקרטיה". דמוקרטיה פוליטית במובנה המודרני משמעותה שיטת ממשל בה הפקידים הבכירים ביותר נבחרים בבחירות בהפרשי זמן קצרים יחסית. בכך, הם אחראיים כלפי ציבור האזרחים וחייבים להם דין וחשבון.
רשות שופטת אשר חופשיה לעקוף את החלטותיהם של פקידים נבחרים אלו, מגבילה את הדמוקרטיה. אלא שעבור ברק, לדמוקרטיה ישנו מרכיב "מהותי", שהוא מערך זכויות ("זכויות אדם" שאינן רק זכויות פוליטיות התומכות בשיטה הדמוקרטית, כגון הזכות לבקר פקידי ציבור), הנאכף על ידי הרשות השופטת – ומקצץ את רגליהם של נבחרי ציבור. זוהי אינה הצדקה לרשות שופטת אקטיביסטית-קיצונית – אלא רק תיאור שלה.
מרחב שיקול הדעת
עוד מונח כלאיים אותו מנצל ברק לרעה הוא "פרשנות", אשר עבורו רחוקה מאוד מהחיפוש אחר המשמעות אליה התכוונו מחברי החקיקה. לדידו של ברק, משימתה של הרשות המחוקקת היא קביעת חקיקה אשר "מגשרת בין המשפט לבין החברה", וכי משימת השופט המפרש את החוק היא "לוודא שהחקיקה אכן מגשרת בין המשפט לבין החברה".
זה דבר תמוה מאוד – הרי החקיקה היא-היא המשפט, ואינה מתווכת בין המשפט לבין החברה. כוונתו המסתברת, הנרמזת על ידי אמירתו ש"מי שאוכף הוראת חוק אוכף את מערכת המשפט כולה", היא שיש לפרש חקיקה כך שתהיה הרמונית עם רוחה או עם ערכיה של מערכת המשפט בכללותה. בפועל, הכוונה היא כי החקיקה אמורה להתיישב עם מערכת הערכים של השופט, שכן אין לאף מערכת משפט אמיתית רוח אחידה או מערך ערכים משותפים.
תיאור זה של גישתו של ברק נתמך על ידי קביעתו כי שופט, בנוסף להתחשבותו בלשון החוק והרקע לחקיקתו ולמטרת החוק הגלויה, מחויב להתחשב ב"תכלית האובייקטיבית [של החוק]… כדי לממש את ערכי היסוד של הדמוקרטיה".
רעיון זה מוביל למרחב עצום של שיקול דעת שיפוטי, ההפך הגמור של "אובייקטיבי"; כמו כן, כאשר לשופט יש שיקול דעת בפרשנות החקיקה, עצתו של ברק היא ש"על השופט לשאוף לעשות צדק". כך למשל, תקנה המתירה צנזור של פרסומים אשר הצנזורה הצבאית "מעריכה שסביר שיגרמו נזק לביטחון המדינה, ביטחון הציבור או שלום הציבור" מפורשת על ידי בית המשפט של ברק כתקנה המתירה צנזורה במקרים בהם "יגרמו בוודאות קרובה נזק חמור לביטחון המדינה, ביטחון הציבור או שלום הציבור".
על כן זהו בית המשפט היוצר את החקיקה הישראלית, ומתייחס להוראות החוק עצמן כטיוטה ראשונה אשר בית המשפט רשאי לשכתב.
כוח בלתי מוגבל
ברק מביא את "הפרדת הרשויות" כתמיכה נוספת לתפיסתו האגרסיבית של התפקיד השיפוטי. כוונתו ב"הפרדת רשויות" היא שלרשות המבצעת ולרשות המחוקקת לא תהיה מידה כלשהי של שליטה ברשות השופטת. הכוונה האמריקנית ב"הפרדת רשויות", בכל הנוגע לסמכות שיפוטית, היא שמשהו שנקרא "הכוח השיפוטי של המדינה" נמסר לרשות השופטת.
אין בכך לומר שרשות זו היא עצמאית מהרשויות האחרות. לוּ כל אחד מהכוחות (הביצוע, החקיקה, והשיפוט) היה מנוהל על ידי רשות שהיא עצמאית לחלוטין ומסוגלת להתעלם מהאחרות, התוצאה הייתה תוהו ובוהו.
הרשויות חייבות להיות תלויות זו בזו, על מנת להכריח אותן לשתף פעולה. מ"הפרדת רשויות" משתמע "איזונים ובלמים": על הרשות השופטת להיות מאוזנת על ידי הרשויות האחרות, ולא רק היא בלבד הרשות ה"מאזנת".
לכן, במקום היות הרשות השופטת שלנו אוליגרכיה המנציחה את עצמה, שופטים פדרליים ממונים על ידי הנשיא ומאושרים על ידי הסנאט. בנוסף, הקונגרס קובע את משכורתם של השופטים, מסדיר את סמכות השיפוט של ביהמ"ש העליון כערכאת ערעור, מחליט האם להקים בתי משפט פדרליים אחרים, קובע את תקציב הרשות השופטת הפדרלית, ויכול להעביר שופטים מתפקידם באמצעות הליך הדחה.
זאת ועוד: ניתן להפעיל את כוח השיפוט של ארה"ב רק במסגרת עתירה המוגשת על ידי אנשים בעלי זכות עמידה – אנשים אשר יש להם תלונה ממשית הניתנת לתיקון על-ידי בית המשפט. לאור זאת שהכוח השיפוטי אינו הכוח הפדרלי היחיד – הרי ישנם כוחות ביצועיים וחקיקתיים ברי מעמד חוקתי גם-כן – הרשות השופטת אינה יכולה לקבוע לנשיא את מי עליו למנות לקבינט.
על-פי תפיסתו של ברק את הפרדת הרשויות, הכוח השיפוטי הוא בלתי מוגבל והרשות המחוקקת אינה יכולה להעביר שופטים מתפקידם. (ועוד בישראל, השופטים עצמם משתתפים בהליך בחירת השופטים).
מצויד במונחים מופשטים דוגמת "דמוקרטיה", "פרשנות", "הפרדת רשויות", "אובייקטיביות", "סבירות" (ברק היה מפעיל את "מושג הסבירות" כדי להכריע ב"עסקת החבילה" של שחרור המחבל), וכמובן "צדק" ("אני משתדל שכוכב הצפון שלי יוביל אותי, שזהו הצדק. אני מנסה לגרום לחוק ולצדק להתכנס, כך שהצדק יעשה צדק") הרי שהשופט הינו החוק בפני עצמו.
השלכות חשובות
ייתכן ונדמה שלאמריקנים אין עניין בתורת המשפט של ברק מלבד הדגמת הגיוון בעולם. למעשה, יש לגישת ברק השלכות חשובות בסוגיה השנויה במחלוקת, והיא האם שופטים אמריקנים יכולים להפנות לפסקי דין זרים כברי-סמכא.
אסביר את כוונתי ל"בר-סמכא". אין שום התנגדות לכך ששופטים יצטטו דעה שיפוטית זרה משום שהיא כוללת תובנה הנוגעת לסוגיה הנידונה, בדיוק כפי שניתן לצטט מתוך ספר או מאמר. אולם, אין הדבר דומה להפניה להחלטה זרה כ"תקדים", במובן המשפטי של החלטה בעלת משקל, מבלי להתחשב באם נימוקיה משכנעים.
ישנם שופטים אמריקנים הסוברים שעצם העובדה שבית משפט זר הכריע בתיק בצורה זו או אחרת, מעניקה להחלטה מעט משקל בהכרעה בתיק דומה בארה"ב. כלומר, אם בית משפט זר פסק שהוצאה להורג של רוצח שהינו קטין אינה חוקתית, החלטה זו, גם אם אינה מנומקת באופן מרשים, היא משקולת זעירה נוספת שיש להניח על כפות מאזני הצדק.
אלא שמה שאנו למדים מספרו של ברק הוא שישנן שיטות משפט זרות, אפילו שיטת משפט של אומה דמוקרטית שהיא בעלת ברית קרובה של ארצות הברית, שהן כה זרות לשיטת המשפט שלנו עד כדי כך שלא ראוי שבתי משפט שלנו יעניקו משקל כלשהו להחלטות המתקבלות בהן.
שופטים אמריקנים מבחינים בין האופן בו היו מחליטים לגבי חוק לוּ היו מחוקקים, לבין השאלה האם החוק הוא בלתי-חוקתי; ייתכן שיסברו שמדובר בחוק גרוע אך יפסקו בעדו משום שהוא חוקתי. בבית משפט תחת מרותו של ברק, יהיה קשה מאוד לדעת אם החלטה אודות אי-חוקתיות של חוק הינה יותר מאשר דעתם האישית של השופטים כי החוק הוא מטומטם, משמע הם לא היו מצביעים בעדו לוּ היו מחוקקים. אין משמעות כלשהי לדעה שכזו בהכרעה אודות שאלת החוקתיות.
עניין של מידה
כאשר רוברט בורק מייחס לברק "יהירות שיפוטית", הוא משתמש בשיטה האמריקנית כאמת מידה. ישראלים רבים חושבים את ברק ליהיר, אך השאלה האם הוא כזה או אינו כזה בהקשר הישראלי אינה רלוונטית לדעה של בורק. כל שבורק מנסה לומר הוא ששופט המאמץ את צורת חשיבתו של ברק משחק מחוץ לגבולות בתוכם פועלים שופטים אמריקנים.
ודאי שישנן החלטות שיפוטיות אמריקניות יהירות, אך כותביהן משתדלים במידה כלשהי לקשור בינן לבין מקורות משפטיים מקובלים, כגון טקסט חוקתי. קשר זה נהיה ארוך ומרופט כאשר, לדוגמא, שופט מחליט שסוגיות חוקתיות כמו הפללת הפלות, או סירוב להעניק תעודת נישואין לזוג הומוסקסואלי מהווה שלילת חירות ללא הליך הוגן על כן אינו חוקתי.
החלטות מסוג זה עלולות להיחשב כנטולות בסיס משפטי, מהבחינה ששופט מקבל החלטה לפי שיקול דעתו אשר בינה לבין טקסט בעל סמכות אין ולא כלום, ומתבססת כולה על ערכיו האישיים של השופט. על כן מבחינה מסוימת ברק לוקח נטייה שכבר קיימת בבתי המשפט שלנו, ומוביל אותה לתוצאה ההגיונית הקיצונית שלה. זהו עניין של מידה, אך בשלב כלשהו הבדל במידה צריך להיחשב להבדל בסוג.
ספרו של ברק אינו מודע לעצמו. הוא מתיימר לגזור את גישתו השיפוטית מתוך המושגים המופשטים שהזכרתי, אך אלו אינם יכולים להיות מקורָה האמיתי של גישה זו, משום שהם ריקים באותה מידה שהם נעלים.
לעתים הספר מיתמם, למשל כאשר ברק כותב ש"רשויות אחרות של השלטון מבקשות להשיג יעילות; בתי המשפט מבקשים להשיג חוקיות משפטית". בדוגמה אחרת, ברק מגן על פסק דין שניתן במהלך מלחמת המפרץ ב-1991 הדורש מהצבא הישראלי לחלק יותר מסיכות גז לתושבי הגדה המערבית, כאשר הוא כותב ש"לא התערבנו בשיקולים צבאיים, עבורם המומחיות והאחריות שוכנות עם הרשות המבצעת. אלא, אנו התערבנו בשיקולי שוויון, עבורם המומחיות והאחריות מוטלות על הרשות השופטת".
אמנם הספר משבח בתוקף את שיטת איזון האינטרסים הנוגדים כטכניקת קבלת החלטות שיפוטיות, וניתן להבין שבפרשת מסיכות הגז היה על בית המשפט לאזן כנגד שיקולי השוויון את הנימוקים הצבאיים בגינם הצבא חילק, כגון שסביר יותר שעיראק תכוון את טיליה כלפי אוכלוסיות יהודיות ולא כלפי ערביות. אך כמה עמודים אחרי פרשת מסיכות הגז, ברק סותר את עצמו וכותב שכאשר בית המשפט מחליט האם לפסול אמצעי בטחוני, "בית המשפט שואל אם אדם סביר אשר אחראי על הביטחון היה נזהר ומאמץ את אמצעי הביטחון שאומצו".
ואקום משפטי
הספר, למעשה, אינו מתוחכם ודומה שנכתב עבור קהל שאינו עוסק במקצוע. פזורות לאורכו גם שגיאות רבות, כגון הכינוי החדש שהוענק לי: "רוברט פוזנר". יש בו כמה נקודות טובות, כגון הדיון אודות שיקולים אחרים מלבד צדק בהם צריכים להתחשב שופטים בבואם לפרש חוק, גישור הפער המסתורי שבין החוק לבין החברה, ותכלית אובייקטיבית "ברמת ההפשטה הגבוהה ביותר" (הרמה בה התכלית האובייקטיבית היא הגשמת חזון הדמוקרטיה).
בפרק העוסק בטרור, אותו ביקרתי לעיל, מבחין ברק בצדק כי החלטות שיפוטיות המגבילות חירויות אזרחיות בזמן מלחמה יכולות לשמש כתקדים להגבלת חירויות אלו בזמן שלום, דבר שמתרחש בארה"ב במידת-מה מאז אירועי ה-11 בספטמבר. כמו כן, הוא מציין שאין לנו צורך בשתי מערכות לאיזון בין ביטחון לבין חירות, אחת בזמן מלחמה ואחת בזמן שלום – מערכת אחת מספיקה, תוך הכרה בכך (ולזכותו של ברק ייאמר שהוא אכן מכיר בכך) שלביטחון יש משקל רב יותר בזמן מלחמה.
אין לי כוונה לטעון שהיצירה השיפוטית של ברק היא יהירה בכללותה. אמנם "חוקי היסוד" אינם מהווים חוקה, אך הם מעניקים בסיס טקסטואלי מספק, אפילו במונחים אמריקנים, עבור החלטות שכתב ברק האוסרות אפליה נגד הומוסקסואלים ונגד אזרחים ישראלים ערביים.
על אף חולשותיו של הספר, ברק בעצמו הוא לכל הדעות אדם מבריק, כפי שהוא גם חמור-סבר ואציל-נפש – קאטו הזקן של ישראל. ישראל היא דמוקרטיה בחיתוליה, הנמשלת באופן נחות. המעמד הפוליטי שלה בינוני ומושחת, היא צפה בסכנה תמידית בתוך ים מוסלמי עוין וקטלני וחוקה בהחלט לא הייתה מזיקה לה. ברק נכנס לוואקום פוליטי ומשפטי, וניצח על סדרה של (בניסוחו של לורנס טרייב על כריכת הספר) "תוצאות משביעות רצון באופן מפתיע" במרץ ובמקוריות.
הוא היה שודד ים משפטי, ואולי ישראל הייתה זקוקה לאחד כזה, אולם אין בספר ולו בדל של הכרה בכך. ברק כותב לא רק ללא ספק עצמי, אך גם ללא מודעות לכך שגישתו המשפטית עלולה לשקף תנאים מקומיים ואישיים.
הוא שרד את השואה בהיותו ילד בליטא, עובדה שמסייעת לנו להבין את עמדתו שבאר"הב הייתה נחשבת לבלתי-ליברלית באופן שאינו מתקבל על הדעת: עמדה לפיה אין להתיר לחבר במפלגה אנטי-דמוקרטית להיבחר לכנסת, משום שהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון בגרמניה באופן דמוקרטי. הוא מרחם על שופטי בית המשפט העליון שלנו עקב הססנותם, כך שאין פלא שהוא מבהיל את רוברט בורק.
ידוע.ועדיין מרגיז שהסמאל מצדד בפשע הזה ורואה בזה ה"הגנה" על הדמוקרטיה.
הכי מקומם זה שמי שמימש את המצע שלו זה הימין. זה ביבי הליכוד והגורם האנטי לאומי בפרשנות הכה גלותית- היא הגמרא. קראתי השבוע על סמלים של אימוגי ןעל כך שהמימסד הדתי הרבני רוצה להוסיף את הדתי יהודי. הפיספוס עצום. מציירים באימוגי הזה את החרדים הגמרתיים ודרכם הגלותית. או לא . זה לא זה. האימוגי המאמין העיברי הוא אחר לגמרי הוא מעולם הנבואה. סמלים עיבריים ולא גלותיים. כמה טעו. למה ההיתנכרות הזו לעולם הנבואה. היא חוט הזהב המקשר בין העם לאדמתו . זה גם קשור לאהרון ברק שדרכו מיצתה את עצמה כמו אחיו הגמרתיים. הם כהונה והם באו מהעולם האשכנזי ושכחו את הנבואה. גם לא מבינים אותה. הנבואה היא פנטזיה שמתאימה למאה 21 הכה פנטסטית. והיא מעשית לכל תחומי החיים. בעבר בפייסבוק של הראל נוף למשל הוא היה מופיע עם המיטפחת על הראש ממש דימוי המקור התנכי של עולם הנבואה. זה ממש האימוגי שלנו. אומנם ניראה קצת כמו הערבים אבל זה אנחנו. לבוש נביאים מראה נביאים הליכה תיסרוקת חשיבה. איך היתפללו הנביאים בתנך איך ואיך ואיך. אלה סמלי האימוגי האמיתיים. בוודאי לא אהרון ברק ולא הגמרא. על כן הם אי שם חייבים לפנות את מקומם כדי שניתחדש. נחזור לזהות האידיאליסטית האמיתית שלנו ונקים אותה מחדש . בעיני השרשרת החזיתית היא בוודאי לא הכהונה במאה 21, אלא שרשרת הנביאים ונביאות
הנביא משה הנביאה דבורה
לידם כל שרשרת מעולם הנבואה-אליהו אלישע אף אברהם ושרה מרים חולדה יוכבד ישעיה ירמיה יחזקאל זכרייה…….
איך שכחו אותם איך איך. איך משכיחים אותם. הם נוסעי הזמן הבינו אדמה זו וסודותיה. הקדימו אפילו את המאה 21 כי הם פנטסטים . ומחכים לנו אי שם בעתיד.
?
תגובה פסיכית ולא קשורה לשום נושא שפוי
רואים עליך שאין לך מושג מאי גמרא. הגמרא היא המסורת על המשנה שנונה עם דיונים פרשנות סיפורים ומוסר השכל ענק. לא כתבת כלום מעבר למילים פנטסיית הנבואה. מילים סתומות בלי רמז ולא ברורה כוונתך.
כבר זמן רב אני טוען שהמגיב תחת הניק "עידן הנבואה" הוא מיסיונר נוצרי המנסה להפיץ את "בשורתו" (גם) באמצעות טוקבקים.
ראיתי את הכתבה במקור על אהרן ברק, תכלס אני יכול לומר שאני מסכים על 90% מהפסיקות שלו, הוא רק לא מבין דבר פשוט, העמדות האלו צריכות להגיע מהציבור. דבריו מזכירים מאוד את דבריה של דינה זילבר על חוק התרבות והאמנות – עמדתה אולי נכונה, אבל לא תפקידה לקבוע, אלא הציבור באמצעות נציגיו.
זאת הבעיה עם משפטנים, הם בטוחים שאם הם לא ישמרו על ערכי הדמוקרטיה אנחנו נהפוך לגרמניה הנאצית. הדרך הראויה להנחיל ערכים ו"לחנך" את הציבור היא באמצעות שכנוע דמוקרטי בהליך הפוליטי ולא קביעת בידי בודדים שלא כפופים לביקורת ציבורית תחת שימוש בפיקציות משפטיות (מציע לקרוא את בג"ץ הטבק לגלגול כדי להבין עד כמה בג"ץ הרחיק לכת – בג"ץ 4862/18 ).
כל הכבוד הראוי להוגה המהפכה האקטיביסית כבוד השופט אהרון ברק אריכות ימים ושנים
אמן ואמן. אכן כך הפוליטיקה לא נקייה מטעויות
גם הרשות המחוקקת, לא נטולת טעויות,
העם גם בשם הרוב יכול לטעות,בהצעות חוק
שגויות מיסודן שתכליתו לפגוע או להפלות בין זכויות אדם,או לפגוע ביחיד, הפרט או המיעוט
לכן מי יגן על היחיד, מקנונית רוב כלשהיא מגמתית,שתכליתה לפגוע ביחיד או המיעוט
לכן מי יגן על היחיד הפרט או המדינה,או אין מנוס בג"צ.
למאמר כזה מן הראוי להביא תוספת קלה של "פרקי אליקה" כפי שכתבו יגאל כנען:
אחד האמצעים בו הסמול מסכל נסיון של העם לשלוט הוא נושא המינויים: מינוי בתקופת מפא”י היה חלק מסדרו של עולם כמו זריחת ושקיעת השמש. מינוי תחת שלטון הליכוד מוצג תמיד כתככנות מזיעה, “ג’וב למקורבים”.
במינוי ימני ראוי תמיד ימצא דופי ( “גנב תרנגולת ב 92) עד שבעקבות מספר פסילות (להלן “הפארסה של מינוי ______” ) נגיע למועמד הראוי. שהוא כמובן כליל השלמות : נאור וחמוד (“גנב אתנו תרנגולות ב 92”). בן של פעיל מר”צ, השתלם בתכניות המשפטנים של הקרן החדשה, ומוכן בכל עת לקבל סודנים ולותר על ירושלים.
חשבנו, שכדאי לרשויות, המתקשות בהליך מינוי ראוי, לקחת דוגמא מהליך מינוי טהור, חף מניגוד אינטרסים, שהתבצע ברשות השופטת.
אם זה היה ספר, היינו קוראים לו “פרקי אליקה, או מערכת המשפט בשבתה על מקפצת הבריכה”.
אליקה, היא אלישבע אוסוסקין ברק, היא אשתו של השופט לשעבר אהרון ברק. מקורביה מספרים על אישה נחמדה וחמה, אבל לא העיפרון הכי מחודד בקלמר
אי שם בשנות ה 70, הגיע הזוג למסקנה כי כישרונותיו הפוליטיים והכלכליים של פרופ’ אהרון ברק ימצאו ביטוי טוב יותר אם מי שחולקת עמו את חדר השינה תשמש כשופטת במערכת.
בגיל 41, גיל בו כל ועדת קבלה דוחה אותך באדיבות, סיימה אליקה את לימודי המשפטים בפקולטה בה לימד בעלה.
אף משרד לא היה מקבל דודה בגיל העמידה להתמחות, אבל כאן, לא פחות ולא יותר מאשר יואל זוסמן, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נאנס לקבל אותה כעוזרת משפטית. בעלה היה היועץ המשפטי לממשלה. לא נעים.
מתמחה הוא בד”כ בן 25, מתעמרים בו, נשאר עד שעות מאוחרות, עושה עבודה שחורה, כותב פסקי דין ארוכי נגן. דבר מכל אלה לא היה לאליקה.
ארבעה שופטים התחלפו בתפקיד המכובד הזה: אחרי זוסמן היו תותחי עליון כשמגר, לנדוי, כהן . נהוג שהעוזרים גם הם מתחלפים. אך לא אלישבע ברק. הם חרקו שיניים ופרנסו אותה בתפקיד.
אז הוחלט (כנראה שוב, בחדר השינה) על מסלול קידום. שופטת בבית הדין לעבודה.
הרבה גבות הורמו. היא מעולם לא עבדה כעורכת דין או פרקליטה בשירות המדינה. כיצד זה מייד שופטת ?. איש כברק לא ייכנע לשמועות נלוזות. אם היה נדרש הוא היה כותב נייר עמדה של 500 עמודים המוכיח את נחיצותו, חוקתיותו, ונאורותו של המינוי. זה לא נצרך. הפחד עבד.
זכרונות מתארים את המעמד המביך בועדה למינוי שופטים, מקום שגם כך הוא מבורות הביוב של הדמוקרטיה, כאשר הוכרז – “מי שמכיר את המועמד אישית, מתבקש לצאת”. “כולנו הכרנו את אליקה” אמרו שופטי העליון בוועדה. אבל, כידוע, החוק נועד רק לבני תמותה.
נשיא בית הדין לעבודה דאז, השופט מנחם גולדברג ידע עם מי יש לו עסק. וסרב למינויה . להגיד לא לברק זה כמו להגיד לא לדון קורלאונה. התוצאה היתה שהמועמדת הזוטרה התקבלה, ונשיא בית המשפט, התפטר.
להצטיין במסלול המקובל לא יכלה הגברת. זה קשה מדי. אם תתמודד עם משפטנים אחרים, זה יחשוף את רמתה המשפטית הנמוכה זה לא מתגמל, והעיקר, זה לא משרת את הקריירה של בעלה.
אז אליקה בחרה במסלול ההפוך. היא פסקה לפי “מיטב הכרתה”, בניגוד לחוק. בעלה דאג להמציא לזה שם: “חקיקה שיפוטית”. מה שכותב השופט – הוא החוק. מושגים כמו משק חופשי, ריבית, כלכלה, עול של ניהול עסק קשים מדי, הם היו זרים לה.
מה רוצה ברק, לבזות את חוקי הכנסת. במה מבינה הדודה? באנשים. הצירוף של שתי השיטות היה מרהיב: היא פסקה לטובת העובד גם כשהיה עבריין, גם כשזה היה בניגוד לחוק ולכוונת המחוקק. גם כשזה יצר גיהנום בפסיקה. גם כך בית הדין לעבודה הפך הקמת עסק והעסקת עובדים לבלתי אפשרי. המעסיק תמיד חייב. המעסיק תמיד אשם. אליקה לחצה על דוושת הגז בירידה. איך אומרים היום הפרוגרסיביים? “חקיקה חברתית”.
בפסק דין כפר מנדא פסקה, בנגוד לחוק ולכל הגיון, שאפשר לכוף על מעביד להעסיק עובד.
בפסק דין מכתשים נתנה גיבוי אוהד לאלימות עובדים.
בפסק דין שופרסל “תקעה” את המעביד בהחליטה שגוף פרטי ניתן לדונו כגוף ציבורי.
בפסק דין אחר גיבתה עובד מדינה שגזל כספי מדינה.
סתם אזרח המעוות את החוק היה נכנס לכלא. הדודה שהתחפשה זכתה בתואר “אקטיביסטית שיפוטית”.
עיכוב ההכרעות ועינוי הדין אצלה היו לאגדה. המדינה שילמה פיצוי על ערעורים שנדונו שנים. פסקי דין שהגיעו אחרי שהמעביד פשט את הרגל. ברק הנהיג יד קשה בנושא קצב טיפול בתיקים, המשמעת עבדה עד ידית הדלת שלה.
טוב, אהרון איש עסוק. לא תמיד היה לו זמן לעזור לאליקה.
אחד הדברים שכנופיית שלטון החוק פעלה נגדו בכל הכוח היה “משוב השופטים”. מתן ציון על רמת השיפוט מצד עורכי הדין. המקרה של אליקה הראה עד כמה קנה מידה אובייקטיבי מסוכן: השופטת אלישבע ברק, סגנית נשיא בית הדין לעבודה זכתה באפן שיטתי בציון הנמוך ביותר בין כל שופטי בית הדין.
כשהדודה פרשה, הוציאו ספר על “חידושי הפסיקה” שלה. של השופטת הגרועה בבית המשפט. סטאלין לא היה עושה זאת יותר טוב.
אחרי הפרישה, ברק קיבל משרה ב”בין תחומי”. גם הפעם, כמו באוניברסיטה, כמו במערכת המשפט, הובהר למעבידים שההזמנה היא זוגית. גם אוסוסקין מרצה ב”בין תחומי”.
הזוג ברק נהנה מפנסיה חודשית הגבוהה מ 100,000 ₪ לחודש, רק משירות המדינה. כסף גדול בא בקושי, והולך בקושי. משפחת ברק נזקקה לקנות 18 דירות (לא סופי) כדי להיפרד מהכסף ולחיות בצניעות הראויה.
וכן, נזכיר לקוראינו הנאמנים, מדובר על מהלך של אהרון ברק, שמש העמים, העלוי מקובנא, האיש שעל פיו נמדד סרגל המוסר. נביא המהפכה החוקתית.
אחד משיאי הטירוף ברומי העתיקה היה כאשר הקיסר קליגולה מינה את סוסו, אינקיטאטוס, לסנאטור, כפי שמוזכר ב”חיי שנים עשר הקיסרים” לסווטוניוס. בהתייחסות לסיפור זה , נציין רק, מפי הסוס, כי זה אינו נורא כל כך. דובר במעשה סימלי. הסוס לא כתב פסיקה, לא יצא נגד חוקים, לא עכב משפטים ולא שולמה לו משכורת ופנסיה במיליונים. במילים אחרות, בין אוסוסקין לסוס. עדיף הסוס.
ועכשיו כולם ביחד: “דרעי מושחת, דרעי מושחת”.
מאמר מחכים מאוד . נראה שהכותב משפטן ותיק שחושש לחשוף את שמו וירא מפגיעתה הרעה של כנופית שלטון החוק . אם אינסיטטוס יכול היה להיות קונסול ברומא , אז למה שאהרון ברק לא יהיה נשיא בית המשפט העליון בירושלים ?
כל הכבוד הראוי להוגה המהפכה האקטיביסית כבוד השופט אהרון ברק אריכות ימים ושנים
אמן ואמן. אכן כך הפוליטיקה לא נקייה מטעויות
גם הרשות המחוקקת, לא נטולת טעויות,
העם גם בשם הרוב יכול לטעות,בהצעות חוק
שגויות מיסודן שתכליתו לפגוע או להפלות בין זכויות אדם,או לפגוע ביחיד, הפרט או המיעוט
לכן מי יגן על היחיד, מקנונית רוב כלשהיא מגמתית,שתכליתה לפגוע ביחיד או המיעוט
לכן מי יגן על היחיד הפרט או המדינה,או אין מנוס בג"צ.
"ברק מניח כמובן מאליו שלשופטים ישנה סמכות טבועה לעקוף הוראות חוק. יש לתאר שיטה זו כתפיסת שלטון בכוח".
זהו משפט מפתח. צריכים לזכור ולשנן את המשפט זה.
הוא שאני אומר וכותב כבר זמן רב: רק אידיוטים שימושיים בשרות הפיראט המשפטי אהרון(האדם הנאור,הכל שפיט,מידתיות,סבירות,אמת לשעתה,מסה קריטית של ראיות,הלכת אפרופים) ברק קוראים להפיכה(פוטש) המשפטית שביצע "מהפכה משפטית". הוא ביצע הפיכה והשתלט יחד עם כנופיה של פקידים ממונים,בד"כ עם "השכלה" משפטית בלבד,לפעמים רק תואר ראשון על השלטון בפועל במדינה.
ועוד משפט שצריכים לזכור ולהזכיר: "ברק היה שודד ים משפטי".
שקרנות ועיוות המציאות
כמה שקרנות כמה עיוות המציאות אפשר בהצהרה אחת! שלטון החוק??? כל מה ששופטים עושים הוא בעיני השמאל "שלטון החוק" גם אם הם פורעי חוק הרי שופטים הם אלה שאינם מקיימים את החוק. החוק הינו כפי שכתוב בספר החוקים, כפי שהכנסת חוקקה. החוק נכנס לתוקפו באם יש רוב לחוקקו לעומת מתנגדים לו אם ישנם. לכן חוקי הכנסת הם ביטוי לרצון העם ברובו מה שאינו מוצא חן בעיני האופוזיציה והמשפטנים הדוגלים בה. הם שופטים מחליטים על דעת עצמם לפסול חוקים שהכנסת חוקקה. הם מתנהגים כאילו אין חוקים. אך זה אינו הכל, איש לא הסמיך את בית המשפט לעשות זאת! לגוף שלטוני מותר לעשות רק מה שהחוק הסמיכו מפורשות. לכן פעמיים השופטים הם פורעי חוק. התרוץ המגוכך לכך הינו שדמוקרטיה איננה שלטון הרוב אלא שלטון הערכים שהם שלהם כמובן. בניגוד לטענה שקרית זאת דמוקרטיה פרושה שלטון העם ושלטון העם פרושו רוב העם, לכן מתקיימות בחירות כדי לקבוע מי ישלוט לפי רצון רוב העם!
כל זאת גם אם היועץ המשפטי מנדנבליט שואף להבחר לשופט על ידי השופטים והוא רוצה להשביע את רצונם היועץ המשפטי מנגנבליט מזהיר בעזות מצח מפני שרירות המדינאים בעוד שאנו האזרחים סובלים משרירות המשפטנים. עילות כמו סבירות ומידתיות ועוד בטענה שאלו עוזרים להתגבר על חוקים "לא חוקיים" או "לא חוקתיים". חוק הוא חוק ואינו יכול להיות "לא חוקי" ובאין חוקה גם אינו יכול להיות "לא חוקתי" אלו אינן אלא דרכים לעקוף ולבטל חוקים. מנדנבליט גם בחוסר יושרה טוען כי ביטול עילות אלו אינן החזרת המצב לקדמותו אלא דוקא זה לדבריו המצאה חדשה – כלומר הופך עובדות עלפיהן.
בית המשפט לעומת זאת "נלחם על מעמדו" מעמדו הרם שהוא כל כך רם עד שהוא רואה זכות לבטל את שאר הרשויות. בית המשפט לדעת השופטים חייב להיות חזק ועצמאי שפרושו לפי שיטה זו להשתלט על שאר הרשויות הנבחרות על ידי העם. "נשיאת" בית המשפט העליון השופטת חיות מתלוננת על כך ש"מנסים לפגוע בסמכויות הרשות השופטת" היא איננה מציינת שהיא זו הפוגעת ללא הרף בסמכויות שתי הרשויות הנבחרות. עוד טוענת כי שאלת היחסים בין הרשויות איננה פוליטית אלא נוגעת לבסיס התשתית המשטרית כנראה לפיה שאלה של עקרונות מופשטים שרק בית המשפט כמובן מומחה בו…
כמו כן בית המשפט מסכים לעקרון הדברות פתוחה בין הרשויות מתוך כבוד הדדי. כמובן שזה בתנאי שהרשויות הנבחרות המדינאיות שואלות את פי בית המשפט מתוך כבוד וביטול עצמי. לעומת זאת לפי שיטה זו לא יעלה על הדעת שגם על בית המשפט להדבר עם הרשויות הנבחרות האחראיות למדיניות ולנהוג בהן כבוד. לשיטת בית המשפט הוא רשאי להחליט על דעת עצמו ולכפות את דעתו על שתי הרשויות האחרות ועל העם. הכבוד ההדדי צריך להיות רק חד סיטרי אחרת זהו "שיח משולח רסן ועולב".. לשיא מגיעה השופטת חיות כאשר היא כצפוי מציינת את שלטון החוק כצידוק להתערבות ולפסילת וביטול החוקים.. —————————————
פסקאת התגברות? זו שבית המשפט עתה כל כך מתנגד לה, היא הצעתו של אהרון ברק. שופטים כבר דאגו לדרוש להתקבלות התנגדות רוב של 70 אחר כך 80 חברי כנסת. הם כמובן רואים לעצמם זכות לקבוע זאת. כך או כך בלתי אפשרי להשיג כזה רוב, מה שמבטל את קיומה. באמת אין צורך בה כי היא רק תתן גושפנקא לבית המשפט כאילו מעשי השופטים פורעי החוק שאין גבול לחוצפתם הם חוקיים. במקום זאת יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה ולקבוע מפורשות שאסור לשופטים לפסול חוקים. לכל היותר אולי מותר להם להעביר ביקורת על חוקים ולהמליץ דבר זה או אחר. החוקים הקיימים צריכים להספיק לכך שלשופטים אסור לנהוג בניגוד לחוק, אך שופטים הם פורעי חוק חוצפנים. לחוק צריכה להתוסף פסקאת עונש חמור. העונש צריך להיות פיטורין מיידיים ללא פיצויים, ללא גמלא וקנס כבד מאוד חליטת רכוש!
בנתיים כיון שבית המשפט שם את עצמו מעל לכנסת, הוא השליט את עצמו על העם. כאשר מתנגדים לרודונות השופטים מייד הם מזכירים את הדמוקרטיה שהיתה גרמניה ואת הנאצים שביטלוה. אכן ישראל היא דמוקרטיה והמשפטנים עושים הכל לבטלה לבטל את הכנסת ולא לאפשר לה לשלוט. זה בדיוק כפי שהיטלר עשה כאשר ביטל את הפרלמנט. בדיוק כמו היטלר שופטים טוענים שיש להם יתרון ללא כל יחס והם צריכים להחליט והם יודעים מה טוב. לשיטת "הנשיאה" אסתר חיות: אם הכנסת תרצה לשנות זאת הרי שמערכת המשפט "תילחם על מעמדה" ולא תשתוק לנסיונות "לפגוע בסמכויותיה" – אלו שמעולם לא ניתנו לה… הייל שופטים הייל 0מול הייל היטלר. בדאגה לשלום ישראל הם באמת דומים להיטלר.
בארה"ב, יש מושבעים. אנשים כמוך שמחליטים אם אתה אשם או לא אשם. העונש על ידי השופט.
כאן ברק מנצל את הקמצנות כדי לתת לשופט לכפות את ערכיו על אחרים ללא כל קשר לחוק.
במידה מסויימת, ברק מצטייר כמוגבל ברמת החשיבה המסוגלת להסתכל דרך עיניים אחרות.
קומם אותי הפסיקות של בג"ץ בנושא מדיניות ולוחמה.
ידוע המקרה הבולט של החוק הקובע שהחלטת שר היא לפי דעתו אבל השופטים הפכו את החלטתו. הגיע הזמן שהשר יגיד. זה החוק – אני יודע לקרא כמוכם. אנהג לפי החוק ולא לפי החלטתכם.
הגיע הזמן שהממשלה תגיד, זה עניין שלא נוגע לכם (כמו הדיון בבג"ץ שדן תוך כדי מבצע אם להפסיק את המבצע) – אנחנו מבצעים. בשביל זה יש חסינות! זו החסינות ולכן היא קיימת ואין לה קשר לביצוע עבירה.
תודה על מאמר מאלף.
תודה על הטקסט, מעניין. כדיון אינטלקטואלי וזהו, נראה לי שבויכוח הזה אני נוטה לקבל את טיעוני הצד השואף לצמצם את כוחו של ביהמ"ש. הדימוי "שודד ים משפטי" נראה קולע למה שהתרחש בישראל. אבל בפועל, כמי שהחיים שלו בסופו של דבר יושפעו מתוצאות הויכוח, אני מסתכל ורואה שכמה מהגורמים הכי אנטי-ליברליים בפוליטיקה הישראלית מאוחדים מאחורי הניסיון לצמצם את כוחו של ביהמ"ש. אלו שחרויות הפרט וזכויות קניין וחופש מדת הן מילים גסות בשבילם ושללא היסוס יכנסו לי הביתה ולצלחת ולחדר השינה ולראש של הילדים. ואני לא יכול שלא לראות את המאבק לצמצום כוחו של ביהמ"ש כחלק במאבק גדול יותר, שמטרתו גם הגבלת חרויות הפרט וזכויות הקניין והחופש מדת. שלי. אז לא מאהבת ישראל, אני בצד של ביהמ"ש בויכוח הזה.
ואני חושב לעצמי, שאולי באופן פרדוקסלי דווקא עכשיו הגענו לרגע שבו אפשר להעביר חוקה לישראל. שבין היתר מעגנת באופן מפורש חירויות פרט ומסדירה את סמכות מוגבלת של ביהמ"ש לאכוף את החירויות האלו ולהגן על האזרח הקטן מפני שרירות שלטונית. אם זה יבוא ממחנה הימין יש לזה סיכוי גדול להתקבל על ציבור רחב מאוד. ואם מה שמעניין את מחנה הימין זה באמת להוציא את ביהמ"ש מהפוליטיקה ולא סתם להגדיל את כוח הקואליציה והממשלה לעשות ככל העולה על רוחן, אין בעצם סיבה שזה לא יבוא ממחנה הימין.
חטף את המדינה
כאשר הפיראט המשפטי הארור אהרון ברק קורא לשופט פוזנר רוברט,הוא איננו עושה זאת מחוסר ידיעה,הוא עושה זאת מתוך ניסיון גס ולעגני להמעיט בערכו של פוזנר,כאילו הוא אדם לא חשוב שאפילו את שמו לא זוכרים. האיש הארור הזה ייזכר ללא ספק לדיראון עולם בהיסטוריה של המדינה היהודית,כאיש שהוביל הפיכה(פוטש) משפטית כנגד הדמוקרטיה הישראלית ושלטון נבחרי העם. הוא הוריד לשפל היסטורי את אמון הציבור בבית המשפט העליון ואין לי ספק שבית משפט יהיר ומנותק זה יוחזר ע"י הפוליטיקאים בתמיכת הציבור למקומו הטבעי: פוסק בסכסוכים משפטיים בלבד וכאשר נדרשת פרשנות לחוק היא תעשה לפי כוונת המחוקק.
אני מאחל לברק חיים ארוכים,כדי שיראה איך ההפיכה שלו נזרקת לזבל.
אין לי ספק שברשות "הפלסטינית" ובקרב כל אויבנו המוסלמים,ברק יחשב כאחד מאבות "המדינה הפלסטינית" וחיסולה העתידי של המדינה היהודית.
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים המשתמשים בצורה עקיפה בבג"צ.
נו כך מגיעים ל24 דירות מושכרות ברק הוא המושחת עלי אדמות במדינה מתוקנת היה מסיים את חיו בכלא בעוון הפיכה שלטונית ראדוון היה יואה בו עם חץ מורעל
לא מבינה מה בדיוק נאור ברודנות שלו, האם בשוד השלטון באישון לילה ברוב עלוב של 32 קולות בעד ו-21 קולות נגד נכתיר אותו כנאור? האם בזה שהוא מרשה לנו לשחק בבחירות כמה שנרצה הוא ראוי לתואר נאור? מה בדיוק נאור אצל הדיקטטור המניפולטור והשודד הזה?
מה שכן נכון להגדיר במשוואה אהרון ברק הוא שהוא אמנם שודד משםטי אך זה רק בגלל שאנחנו ציבור מטומטם בטמטום זוהר מאין כמוהו שנתנו לו לסובב אותנו חופשי חופשי וללא הפרעה על האצבע בקטנה שלו, עד שהשתלט עלינו לגמרי, עכשו לכו להוריד את העלוקה הזו מעלינו. (וסליחה על הבוטות).
דיקטטור משפטי שצבר כוח השתכר וממיט עלינו בושה
החלטות הזויות של בית המשפט בעיקר נגד נתניהו והימין
מביאים מאמר שמתימר להיות של אחד ריצ'רד ומגבבים פנימה אין ספור דברים חסרי שחר. ברק עשה מה שעשה בחוסר ברירה כי המחוקקים סרבו לכתוב חוקה ברורה מה מותר לבעלי השררה ומה אסור. בהעדרה של חוקה צריך מישהו להיות שומר מה שנשאר מהצדק. ללא בגצ אקטיבי היינו נהפכים למדינה מצורעת שבה בעלי הכוח היו עושים ככל העולה על רוחם כאשר שם אלוהים נישא בפיהם ומצדיק כל חקיקה מטורפת ככל שתהיה. מדינות רבות הבינו את זה ובנו חוקה מצד אחד ובית משפט לחוקה שבסמכותו לפסול כל חוק המנוגד לחוקה ולא משנה באיזה רוב התקבל. לדוגמא דרום אפריקה אחרי הפלת משטר האפרטהייד. אפילו בארהב לבית המשפט העליון יש סמכות לפסול חקיקה אנטי חוקתית, אז מישהו עוד רוצה לתת לטיפוסים משיחיים כמו סמוטריץ כוח ללא הגבלה?
עכשיו בוא תסביר הלכה למעשה איך מה שכתבת מחזיק מים?אתה באמת מאמין שברק עשה את ההפיכה השיפוטית מחוסר ברירה?אם יש לך ספק שזו שטות תקרה את מה שכותבת המשנה ליועץ במשפטי לממשלה בספרה על כך שיש להעביר את מוקד הכוח וקבלת ההחלטות מנבחרי הציבור אל הפקידים הממונים.תסביר איך בדיוק דואג לנו העם אותו בית משפט שמאשר את כניסתם של משפחות מחבלים בניגוד להנחיית שר הביטחון לטקס זכרון משותף למחבלים ולחללי צה"ל,כאשר הוא מחזיר פעם אחר פעם מפלגה כמו בלד להתמודדות לכנסת לאחר שזו נפסלת ע"י וועדת הכנסת,כאשר הוא מקבל עסקת טיעון של הפושע בסל רטאס שהיא פשוט לעג לאינטליגנציה.
הזכרת כי בארה"ב יש לבית המשפט סמכול לפסול חקיקה אנטי חוקתית רק לא ציינת כנראה שלא במקרה שבארה"ב מי ששמנה את השופטים הם הפוליטיקאים שלא כמו בארץ בשיטת חבר מביא חבר ואותם חברים צריכים להתאים לאג"נדה של בית המשפט ראה מררה רות גביזון,דבר נוסף שלא ציינת הוא שבארה"ב החוק הסמיך אית בית המשפט לעסוק בנושאים עליהם הוא דן והוא לא ניכס זאת לעצמו כפי שקרה בישראל מאז ההפיכה השיפוטית.
העליהום הלא מידתי על אהרן ברק, עם כל הביקורת של פוזנר, הוא מדבר עליו כגאון שחטא בהיבריס משפטי ומאידך גם מסכים איתו ומשבח אותו לא מעט במאמרו על ספרו, הוא מתייחס גם כן להבדל בין ארהב לישראל ובין "חוקי יסוד" וחוקה. ומדגיש שמה שחשוב זה ששלושת הרשויות יהיו תלויות אחת בשנייה ולא אחת מעל השנייה בכדי לתפקד בצורה הטובה ביותר. אצלנו בישראל על כל דבר קטן מקימים "ועדה" לאומית. הממשלה מוזמנת להקים ועדה של משפטנים ופקידי ציבור כדי לבחון פסקת התגברות שלא תפגע באיזון הרשויות על מנת לשמור על הדמוקרטיה שלנו . וגם בנושא בחירת השופטים , כל אלה מול השיטות הנהוגות בדמוקרטיות הטובות בעולם. הפכו את אהרן ברק לשטן על לא עוול בכפו. בסופו של דבר הוא משרת ציבור שנתן את חייו למעו המשפט והדמוקרטיה הישראלים וזכות לנו שהתברכנו בגאון שכזה וגם פוזנר מציין זאת. אז פתאום ראש הממשלה שהתפאר בבית המשפט שלנו ובכוחו מנסה לסרסו בחוקי בזק לפני שהוא בונה קואלציה – תבינו שמשהו לא כשורה. אכן יש צורך בפסקת התבגרות מבוססת ומנומקת אבל לא כך הדבר כרגע. תאהבו אחד את השני הם עושים הכל כדי לשסות בנו "הפרד ומשול" בסיסי שנילחם אחד בשני כדי שהם יוכלו למשול כרצונם בלי שנשים לב למה שקורה. כולנו חיים פה ביחד ותמיד אפשר לתקן ולשפר . אבל גם צריך לזכור שבלי "ואהבת לרעך כמוך" אין לנו זכות קיום.
שופטי העליון כולם חושבים שהם אליטות ולא מבינים שבגלל זה הציבור מאבד את האימון במערכת המשפט
ברק הטיף למידתיות וניראות, אך כשמדובר בפנסיה שלו, אין מידתיות וניראות, רק חזירות.
ברק המגלומן בראיון בוקר על שמגר.
"הנעליים של שמגר לחצו לי"
עו דוגמה לאדם מגלומן שצריך טיפול דחוף
כדאי לקרוא את המאמר של חיים ולדר על אהרון ברק. במילה אחת. האיש הזה שטלתן סנילי שלא מניח לדמוקרטיה גם אחרי שפרש
האקטיביזם אותו הנהיג ברק הוא אינטרסנטי לטובת מערכת המשפט
זה אקטיביזם מפלסטיק או אקטיביזם הפוך
https://www.quimka.net/a344150-%d7%91%d7%99%d7%94%d7%9e-%d7%a9-%d7%94%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99-%d7%90%d7%95-%d7%96%d7%94-%d7%90%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%96%d7%9d-%d7%96%d7%94/
שמעון אזנקוטמצביעי הליכוד
16 במרץ ·
Harel Noff – הראל נוף
15 במרץ ·
וידוי מלא כנות, אקטואלי, ומכעיס מאד , של שופט עליון היושב בבג"צ:
"נולדתי לזוג הורים, ישרי דרך, שכוונו גבוה עבורי. רצו שייצא ממני משהו שיוכלו להתפאר בפני השכנים. אבא עבד בהסתדרות ואמא היתה אחות. אנשים חרוצים. ראו מטרה. העריכו משפחה. קדשו ערכים. היו שותפים לבניית מדינה וחברה.
במחשבה שנייה, לא סגור על ישרי דרך. בכל זאת, אבא היה עסקן. זה מחייב כמה עיגולי פינות, טובות הנאה ודילים של "שמור לי ואשמור לך". אבל הכל היה בתוך ה"שבט". בקטן. בצנוע. לא במיליונים. היום הכל שונה. הכסף הכח הפרסום והקריירה מעוורים את עיני כולם.
אני, למרות שאני יושב היום על הכס, לא של מלך, כס המשפט, ושופט כל יום אנשים לשבט או לחסד- אני יכול להעיד על עצמי, שישר דרך – אני לא. נראה לי שהתכונה הזו פסה מן העולם. האמת להיאמר.. אני מתפלא שעד היום רק מיעוט יחסי של שופטים נתפס בעבירות. אני הרי חי במערכת, רואה את עצמי ואת הקולגות מקרוב- בהשתלמויות, בעבודה, באירועים חברתיים, ותאמינו לי.. שופטים הם ככל האדם. עם קנאה, ושנאה, ותחרותיות, וצרות עין, והליכת רכיל, וחוסר ביטחון, והתנשאות, ורדיפת כבוד וכותרות, וסטיות, ורצונות אפלים, ופגמי אופי עזים ותאוות בצע.
חשבתם ששופטים הם שונים? שהם לא רוצים לספק את התאוות והמאוויים שלהם? לא רוצים כסף? כבוד? מעמד? פרסום? הכרה? קידום? לעשות לביתם? לילדיהם? לעתידם? לאגו שלהם? חשבתם שאנחנו חפים ממה שטבעי לכל בן אנוש? חפים מחנפנות ולקקנות וכדאיניקיות ותכנון ומניפולציות בכדי להשיג את מבוקשנו?
כשאנשים אומרים בקול רם שיש להם אמון מלא במערכת המשפט, אני צוחק.
כי מי אומר את זה? או נאשמים שמנסים להתחנף למערכת, כי כך יעצו להם עורכי הדין הלקקניים שלהם, או אהבלים. כי מה יש בדיוק להאמין למערכת המשפט? שופט הוא הרי לא איזה רובוט שאתה מזין אליו נתונים ויוצא ממנו הצדק האבסולוטי!
הרי כל בר דעת יודע שעל אותה העבירה בדיוק, תוכל לקבל ביום שונה, שעה שונה, אולם אחר, שופט אחר, או אפילו אצל אותו שופט בעצמו, בזמן אחר, עונש שונה בתכלית. אז מה זה אומר? שאין שום אמון במערכת המשפט. שהכל תלוי באמפתיה שמעורר האדם בשופט, על איזה צד השופט קם בבוקר, האם אשתו עצבנה אותו, או לא, היכן גדל, על אילו ערכים, ממה הוא נרתע או מפחד, מה האינטרסים שלו לעתיד לבוא, או בקיצור.. הפסיכולוגיה הפרטית של השופט ועולמו הפנימי.
..ואני עולמי הפנימי הוא – מה טוב לי. ואם צריך לעשות הצגה של נאור- אני עושה. ואם צריך להציג משהו אחר ממה שאני מאמין בו, אני מציג. העולם הוא במה וכולנו משחקים את התפקידים שלנו בכדי לקיים את האינטרסים הקטנים הדלוחים ולעיתים הנאלחים שלנו. אצלי זה כך בכל אופן, ונראה לי שגם אצל שאר השופטים. אבל כל אחד שידבר בעד עצמו.
השופט…בן אנוש
כל חיי הבוגרים חלמתי להיות שופט עליון. הוריי בטח היו מתגאים, לו היו בחיים. היו אומרים לבלה קרוכמל, השכנה, שכל הזמן השוויצה "דן שלי הוא תלמיד מצטיין, דן שלי קצין", עכשיו נראה הבן של מי יצא מוצלח יותר?! אבל הם כבר לא בינינו וגם גב' קרוכמל כבר לא.
אבל לא רק בגלל זה רציתי את התפקיד. זה כח עצום בידיים. כבוד. פנסיה מכובדת. זה להיות במרכז העניינים. כמה שופטי עליון כבר יש? שופט עליון זה מעמד חברתי, ויכולת לסדר חיים קלים למקורבים שלך, ולהזכיר להם שהכל בזכותך. אבל בשביל התפקיד הזה לא מספיק לשפוט ולכתוב פסקי דין. צריך גם לייחצ"ן אותם. צריך לדעת ללקק איפה שנכון, ולהתחנף איפה שכדאי. לעורכי דין בכירים- כי יש להם השפעה על חברי הלשכה שבוחרים בועדה למינוי שופטים, ולפוליטיקאים הנכונים -כי גם להם יש נציגים בועדה, וכמובן לשופטי העליון לנשיא העליון ולשר.
צריך להיות פוליטיקאי. ללכת עם הזרם הנכון. רצוי להיות בן לעדה הנכונה, או בן של חברים של… ולהשתייך למפלגה או להשקפה הפוליטית מדינית הנכונה. זו קליקה, ולקליקה יש כללים שרצוי לכבד, אם אתה רוצה להימנות על חבריה. אין מה לעשות. לעיתים צריך להיות גיבור על חלשים וחלש מול חזקים, אם אתה רוצה לשמר ולקדם קריירה. אפשר כמובן להיות דון קישוט ולהילחם על הצדק, אבל רחוק זה לא יביא אותך. בקיצור צריך ליישר קו עם המילייה שאליו אתה משתייך. כן, גם בנושא חוק המסתננים כך פעלתי.
אני אמנם לא מכיר אף מסתנן אריתראי מקרוב, למעט איזו הובלה שפעם עשינו לדירה של הבן, והם השאירו לי ריח חמוץ של זיעה באוטו, אבל נוכחותם בארץ לא מפריעה לי. לו היו גרים בבניין או בשכונה שלי ודאי שלא הייתי שמח, אבל למזלי זה איזור יקר ופליט או מסתנן אינו יכול להרשות לעצמו מגורים כאן.
למי הם כן מפריעים? לכל האנשים הקטנים החומים והפרימיטיביים שגרים בשכונות הדרום והמצוקה. אלו שמאמינים בבורא עולם ובבית דין של מעלה. אם אני מאמין בזה? אני אדם ריאלי. אם הייתי מאמין בהבלים הללו ההחלטות שלי היו שונות בתכלית. אז יש אומרים שאני מנותק מן המציאות, אבל ההיפך הוא הנכון. אני דוקא מחובר מאד למציאות. למציאות שלי.
שלכם בענווה..
פלוני אלמוני שופט בבית המשפט העליון ובהרכבי בג"ץ."
Amir Ohana – אמיר אוחנה
Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו
בית משפט עליון ירושלים
אביחי מנדלבליט
Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין
האנשים החכמים בסדר גודל כזה תומכים במעמדו של בית המשפט (אם כי לא תמיד מסכימים עם כל פעולותיו)
ואגב בית המשפט מאולם לא גרם לאי מי מאיתנו לחוש משהו ממשי בגלל פסיקותיו כך שבכל מקרה המינוח "הפיכה שלטונית" מוגזם למדי וכנראה שווה את התועלת שבבית המשפט
למגיב מספר 19.
בטח הצבעת למתן כהנא, עם הדיבורים הנבובים וחסרי הכיסוי שלך על אהבת חינם.
פוזנר לא השתמש במילה גאון ביחס לברק, הוא טען שאם היה פרס נובל למשפטים אז ברק היה
מהזוכים הראשונים בו. עילוי בעולם המשפטי. זה לא הופך אותו לגאון דווקא, אבל ניחא, בוא נאמר שזה
לא החלק המופרז בטענה שלך. אגב, פוזנר עצמו מוזכר כל הזמן בהקשר של המשפטן הראשון שעלול לזכות בנובל לכלכלה (בשל מחקריו על משפט בתחום הכלכלי), אז אם כבר פוזנר גאון לפני ברק.
פוזנר לא משבח את ברק במאמר שלו בכלל. 99% מהמאמר שלו זאת ביקורת נוקבת על ברק ועל הניגוד בין השיטה שלו לבין דמוקרטיה. הרי אחד המאמרים הכי מפורסמים של ברק הוא "השופט בדמוקרטיה" ופוזנר אומר לברק באופן ברור וצלול שלא נתון לפירושים: אתה לא דמוקרט, בדיוק להפך.
הוא ממתן מעט את הביקורת שלו בסיום דבריו, בשורה וחצי בערך, וטוען שאולי במדינה עם פוליטיקאים כל כך בינוניים כמו ישראל יש צורך בבית משפט קצת יותר מתערב אבל עדיין לא מצדיק את האקטביזם של ברק ורואה בכך הרבה יותר נזק מתועלת. בשום אופן הוא לא טוען ש"התברכנו" בברק. למרות שמן הסתם הם ידידים והוא מכיר אותו אישית. די עם פולחן האישיות המזוהם שלכם.
קראתי את המאמר והדברים ידועים. התנהלותו המגלומאנית המופרעת של אהרון ברק התאימה ככפפה ליד למנטליות העבד הנרצע של בנימין נתניהו, אשר עשה הכל כדי להעביר את סמכויות השלטון למערכת המשפט ולהשאיר בידיו ובידי מפלגתו את האחריות בלבד.
מחזה האימים של "משפט" נתניהו והדחתו מכס ראש הממשלה במהלך של פוטש, הם רק התוצאה הבלתי נמנעת של האימפוטנציה הכרונית הזו.
בגין אשם בהרס המדינה בגלל ברק ושאר חברי הכנופיה של שודדי הים המחליאים האלה.
בגין היה אביר פולני עיוור ואווילי ולא הבין שום דבר במדינה ובדמוקרטיה בדיוק כמו גנב השלטון המכונה שודד ים משפטי.
הגדרה של אדם כשודד ים פירושה שהוא פושע.
שודדי ים הם פושעים!!!
ההשוואה של פוזנר מדוייקת ורק במדינת שלטון העגלונים הסמאלנים הזאת מסתכלים על המלך העירום ומוחאים לו כפיים.
להקיא.
אהרון ברק ניצול השואה נושא בנפשו את הפגיעה והנכות מהשואה.
כמה שהיהדות חכמה.
תיראו איזו פגיעה בעם היהודי הוא יצר.
***************
אין להתיר לנכה כזה להיות שליח צבור
https://www.aisrael.org/?CategoryID=765&ArticleID=14904
ממתי עלינו לשאת את עינינו לאמריקה הרקובה? לא מגיעים לקרסוליים של ברק