חסידי הצדק החברתי מעולם לא הציעו משנה סדורה אלא רשימת משאלות כלליות, בשמה הם מוכנים לדרוס את האמת ואת זכויות הפרט
נח רוטמן, סופר צעיר ועורך במגזין 'קומנטרי', הוציא לאחרונה את ספרו הראשון העוסק בשטויות. אבהיר את עצמי: הספר עצמו אינו שטויות. הוא חד, מלא תובנות ונלהב, אך הנושא המתנוסס בכותרתו – "צדק חברתי ומפלתה של אמריקה' – הוא שטות מכיוון שהמושג 'צדק חברתי' הוא נונסנס.
כאשר אני אומר "נונסנס" אני מתכוון לחסר הגיון, כלומר חסר היגיון פנימי או הגדרה כלשהיא. לפני כמה שנים, כאשר עבדתי על ספרי "עריצות הקלישאות", חבשתי את קסדת הכורים וחפרתי דרך ספרות נרחבת בחיפוש אחר הגדרה מוסכמת לצדק חברתי. מה שמצאתי היה מרבץ אחר מרבץ של זהב שוטים. מאיגודי עובדים, דרך אינספור אוניברסיטאות ועד לקבוצות המקדמות זכויות לקהילה הגאה ואפילו למפלגה הנאצית האמריקנית – כולם התעקשו שהם נושאי הדגל של צדק חברתי. חוסר ההסכמה היחידי היה סביב מי יותר זקוק למשאב היקר מפז.
כמעט בכל הגדרה לצדק חברתי ישנה גרסה כלשהי של "צדק כלכלי", כאשר הכוונה היא בדרך כלל למה שפילוסופים מכנים "צדק חלוקתי": לקיחת כסף מאלו שיש להם ונתינתו לאלו שאין להם. אך ליבת הרעיון עצמו היא כוח. אלו המקדמים את הרעיון חושקים בכוח לעשות כרצונם, ואם הם יכולים לומר שזה עבור צדק חברתי, מה טוב.
קחו לדוגמה את הפרק של מצע המפלגה הירוקה האמריקנית העוסק בצדק חברתי וכתוב לאורכם של עשרות עמודים ו-17 אלף מילים. בין סעיפיו: איסור על ביטויים אשר מנציחים "דיכוי ושיעבוד", ביצוע רפורמות במשרד לענייני אינדיאנים, ריבונות למדינת הוואי, פיצויים להומוסקסואלים אשר סבלו "מאי צדק", עידוד למימוש הפוטנציאל של צעירים "לרמה האפשרית הגבוהה ביותר" ולקיחת "נתח משמעותי" מתקציב הצבא והשקעתו "בתמיכה למשפחות, פיתוח משרות בעלות שכר הוגן ותכניות הכשרה". זו הוכחה נוספת לכך ש"צדק חברתי" אינו תיאוריה, אלא רשימת משאלות.
מרקחה של אשמה
כאן אנו מגיעים בעצם ללב העניין. ניתן לסלוח לשמרנים שקראו ספרות העוסקת בצדק חברתי וחשבו שהמונח הוא בעצם סוס טרויאני של סוציאליזם. בזמנים קודמים זה אכן היה כך. נכון יהיה גם לומר שרבים מלוחמי הצדק חברתי של היום מקדמים סוציאליזם, אך הכוח המניע אותם צומח מפוליטיקה של זהויות.
אם להגדיר זאת באופן רחב וגס, "צדק חברתי" הוא המטרה בשמה קבוצות שהיו מדוכאות או מופלות היסטורית מבקשות נקמה. רוטמן קורא לזה "צדק גמולי" ובהתאם לנקודת מבטו, אשר ללא ספק יש בה יותר משמץ של אמת, לבנים נהנו באופן היסטורי מפריבילגיות שלא-לבנים לא חוו. לכן ישנו חוב כלשהו שהלבנים חבים ללא-לבנים, ולכן "הפריבילגיה הלבנה" צריכה להיות מופלת משלטונה. הטיעון עובד באופן דומה גם עבור זכרים, הטרוסקסואלים ואחרים.
אחת הבעיות (מבין רבות) בהשקפת עולם זו היא שנסיבות אישיות פשוט אינן קיימות בה. כך למשל, נניח ואתה צאצא של מתנגד עבדות לבן מצפון ארה"ב. מבחינת תפיסת הצדק החברתי אתה "אשם" כמו כל אחד אחר הנהנה מפריבילגיה לבנה. כך קורה שמגוון רחב של קטגוריות מופשטות של בני אדם מזוקקות לתוך מרקחה אחת קולקטיבית של אשמה או קורבנוּת.
זו חלק מהסיבה מדוע הוגה הדעות פרידריך האייק תיעב כל כך את רעיון הצדק חברתי, בו ראה כהפך הגמור של צדק ישן וטוב. באופן מסורתי, אדם מסוים אמור להיות אחראי רק למעשים אותם עולל לאדם מסוים אחר. אם אדם א' עשה דבר נורא ללא ידיעתו הגמורה של אדם ב', לא יהיה צודק להכריח את אדם ב' להיות אחראי להם רק בגלל צבע עורו למשל. יהיה זה עוד יותר נלעג להכריח את אדם ב' להיות אחראי לדברים שעשה אדם א', אם אותו אדם חי 300 שנים לפניו.
קליפת השום
כאשר רוטמן הגיע לקדם את ספרו בתוכנית הבוקר 'מורנינג ג'ו' ברשת MSNBC, התגובות ממבקריו באולפן וברשת החברתית התרכזו בעיקר בטענה לפיה אין לו זכות לבקר את מושג הצדק החברתי מכיוון שהוא עצמו לא שייך לקטגוריה של אנשים הזקוקים לצדק חברתי. במילים אחרות, שוב אותה תפיסה לפיה טענותיו של בחור לבן נחשבות כקליפת השום רק בגלל צבע עורו.
וזו בדיוק הנקודה מדוע צדק חברתי הוא נונסנס: מדובר בלחש קסמים שהופך כל התנגדות או מכשול שעומד בפני האג'נדה לדבר לא לגיטימי. חופש הביטוי? זה דבר מעולה, עד שהוא פוגע בקבוצות מסוימות. זכויות קניין? נהדר, חוץ ממקרה בו עקרון הצדק החברתי מכתיב שמישהו אחר זקוק לדברים שלך יותר ממך. הזכות להתעמת עם האשמות? נשללת מפני הצורך "להאמין לכל הנשים". אפילו עובדות אינן רלוונטיות באורו של הצדק החברתי. כפי שניסח האו"ם לפני כעשור במסמך שכותרתו "צדק חברתי בעולם פתוח":
אלו המאמינים כיום באמת מוחלטת המזוהה עם מעלות טובות וצדק אינם רוצים להיות, או אינם יכולים להיות, חבריהם של מגיני הצדק החברתי"
במילים אחרות: אם אתם מאמינים ששלטון החוק ואמת פשוטה הם אלו שצריכים לקבוע מי צודק, אתם האויב של הצדק החברתי. באופן אישי לפחות, אני מוצא תנאים אלו כמוסכמים עליי.
הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: גידי גולן.
כבר בתקופת התנ"ך הבינו את הטמטום שהוא הצדק החברתי
לאחר חורבן בית המקדש היה זה הנביא יחזקאל שהפריך את הדעה הרווחת בעם של "אבות אכלו בוסר, ושני בנים תיכהנה" בעזרת המשל של האב הבן והנכד
האב טוב ולכן יוגמל
הבן רע ולכן הוא יענש
והנכד טוב הוא יוגמל
הבינו שהאחריות הוא אישי ולא לאורך דורות התנ"ך קרא לזה גמול אישי
הצדק החברתי כמובן הוא גמול דורות ולא צריך להסביר למה זה מרושע מיסודו
חומר לבגרות פשוט לי"אלפים זכרו את זה
כך קורה שמגוון רחב של קטגוריות מופשטות של בני אדם מזוקקות לתוך מרקחה אחת קולקטיבית של אשמה או קורבנוּת. – וזה בדיוק מה שאני מרגישה לגבי השואה: לי ולמשפחתי אין טיפה של זכרונות קשים כאלה ובכל זאת, עלי לחיות בצילה ולאמץ דרך ראיה של אנשים שעברו טראומה. כך נדרש מאיתנו בישראל
כיהודי אתה חי בצילה של השואה גם אם אתה או משפחתך לא חויתם אותה באופן אישי.
מספיק לדעת מה היטלר וחבריו תכנוו עבורך כדי לחוות את החויה. אם לא באופן רגשי לפחות באופן שכלתני.
ג'ונה גולדברג הוא מחבר הספר "פשיזם ליברלי". יצא לאחרונה בארץ תחת השם: "למי קראת פשיסט?"-ההיסטוריה המוכחשת של השמאל ממוסוליני עד פוליטיקת הזהויות. הוצאת סלע מאיר ספריית שיבולת.
ספר מרתק על ההיסטוריה המוכחשת של השמאל (כולל הנציונל-סוציאליסטים= נאצים). ג'ונה גולדברג ודניש דסוזה סופר
והיסטוריון נוסף חושפים בספריהם את השקר הגדול של המאה ה-20: פאשיזם, ונאציזם היו והינם תנועות שמאל. מומלץ!
אי אפשר לקנות בנפרד. במידה מוכרים חבילה של 5 ספרים. ניסיתי למצוא רק את הספר הזה אבל אין בעברית.
ספרו של ג'ונה גולדברג “למי קראת פשיסט?” [ההיסטוריה המוכחשת של השמאל ממוסוליני עד פוליטיקת הזהויות]. הוצאת סלע מאיר ספריית שיבולת.
זמין וניתן להשגה בכל חנויות הספרים
רק תחפושת של עומק, כי פשוט לא נכון.
למשל כי בעלי צבע עור לבן, לא מופלים לרעה, כך גם גברים, וכו'.
זה לא אומר שאין מקרים של ניצול השתייכות מגדרית לזעקת גוואלד שיקרית, אך כל מקרה לגופו, ואל נייחס לו מעמד מייצג.
לאפלייה עצמה לעומת זאת, יש להתייחס באופן חברתי, גורף, ולעיתים אך לא תמיד נזדקק גם לאפליה מתקנת.
גברים מופלים היום לרעה במערכת המשפט שנותנת אמון במתלוננות ומונעת הגשת אישומים על תלונות שווא נגד נשים.
״פשוט עם״ אתה שומע את עצמך?
אתה מודה שצריך להתייחס לכל מקרה לגופו ומיד אח״כ טוען שצריך יחס גורף?! מה ההגיון.
נכון להיום אין יותר אפליה כנגד נשים מאשר כנגד גברים ואותו דבר להטרוסקסואלים והומוסקסואלים וכן אשכנזים ומזרחים והרשימה עוד ארוכה.
אם ישנם הבדלים הם נובעים מפערים שנוצרו עקב קיפוח שעבר מהעולם ומסדרי עדיפויות(למשל דרישות גבוהות של החרדים שמקשים על שילובם) ויכולות שונות(למשל קושי נפשי בחברה הערבית להשתלב בצבא ובתרבות) של האוכלוסיות השונות.
בכל מקרה, אתה מתעלם מהנקודה המרכזית: אין הצדקה לשפוט אנשים על בסיס תכונות מולדות שאינן ניתנות לשליטתם(צבע עור, מגדר וכו׳) ולהתעלם מהבחירות שלהם כמחליטים איך להתייחס אליהם, את מי להאשים ולמי נכון לתת.
כיום, תפיסת הצדק החברתי היא פשע השנאה הגדול ביותר והשכיח ביותר שקיים.
האינטלקטואל האמריקאי השמרן יונה גולדברג נהנה להתכתש עם לוחמי צדק ולעתים הוא צודק בדבריו הנוקבים.
הפעם נראה לי שמר גולדברג הגדיש את הסאה.
אני מאמין שהאמור בדף שבקישור מאוזן יותר:
http://dorontal.net/Social-Justice-Democracy.htm
"לוחמי צדק"..😉 הסוציאליסטים אוהבים רעיונות יותר מבני-אדם, ולכן בשם האמת השיוויון וה"צדק החברתי" נרצחו במאה ה-20 כ-100 מיליון בני אדם (אזרחים לא חיילים).
▪סוציאליזם=הדרך לגיהנום רצופה במילים יפות ו"כוונות טובות". אז מי פה "הגדיש את הסאה"??
מה זה חוזה עם המדינה? אין גוף כזה, מדינה. זהו מיתוס, המתממש באמצעות אלפי פקידים טפיליים עושי צרות