העמידה העקבית שמפגינים הנשיא ומזכיר המדינה פומפאו כלפי שחקנים בעייתים בזירה הבינלאומית הציבה את ארה"ב בעמדת יתרון משמעותית
אנחנו נמצאים כיום בנקודה בה גם בשמאל וגם בימין האמריקני מסכימים כי המסלול המסוכן בו צועדת סין צריך להשתנות. נכון שמשמיעי הביקורת הפרוגרסיבית על סין עדיין לא מצליחים לבטא את שמו של הנשיא, אבל המסר הוא ברור: טראמפ הצליח לחשוף את פניה האמיתיות של סין, והמראה הוא לא מלבב. החל ממחנות לחינוך מחדש ומעצרים המוניים, דרך רמאות מסחרית וטכנולוגית במיליארדי דולרים ועד בריונות כלפי בנות בריתה.
לעצם העניין, ארה"ב אינה זקוקה לסין במידה בה סין זקוקה לארה"ב. בין אם מדובר בתחום המסחר או הפיננסים, האובססיה לרכישת נדל"ן באמריקה או מאות אלפי הסטודנטים הסינים במכללות בארה"ב – אלו יחסים לא-סימטריים באופן מובהק. ארה"ב יכולה למצוא מפעלים לייצור והרכבה בזול במקומות אחרים, אם תרצה בכך, ומשקיעים אמריקניים לא בדיוק עומדים בתור כדי לרכוש נכסים בסין או לגנוב את הטכנולוגיה שלה. גם הורים בארה"ב לא חושבים על לשלוח את ילידיהם ללמוד באוניברסיטה בבייג'ינג.
גם מול איראן המצב דומה. יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין וההטלה מחדש של הסנקציות על טהרן הדגישו לא רק את הכניעה המבישה של ממשל אובמה ב-2015 שאפשרה את החייאת משטר האייתוללות המתועב, אלא גם את העובדה שאיראן שבירה יותר מאי פעם – מבחינה כלכלית, פוליטית וחברתית.
בעשור הרביעי לקיומה, התאוקרטיה פושטת הרגל לא יכולה לשרוד אסטרטגיה של לחץ משמעותי לטווח ארוך, במיוחד מול הכלכלה החזקה בעולם ויצרנית הנפט והגז המובילה. אם היה ברשות איראן הנשק הגרעיני אותו היא מתכננת להשיג, יתכן שלעימות הנוכחי היו השלכות אחרות לחלוטין.
הניסיונות הנוכחיים של איראן לפגוע בתנועה הימית הבינלאומית מזכירים לעולם מדוע היא תמיד נחשבה כמדינה פורעת חוק, וההצלחה המוגבלת של הפרובוקציות מוכיחה עד כמה היא חלשה. ארה"ב פשוט צריכה להמשיך בלחץ ולצפות מנגד כיצד איראן ממשיכה להתדרדר לניהיליזם וטירוף. במקרה בו בטהרן יהיו נואשים מספיק כדי לתקוף ספינות אמריקאיות, ישנן מספר תגובות לא מידתיות בארסנל האמריקני שיכולות לגרום לה לפגיעה חמורה. המפתח כאן הוא למצוא את האיזון בין הרתעה לבין הימנעות מהגררות למלחמה כוללת.
שביל לא חכם
דפוס דומה מתרחש גם במקסיקו ובמדינות אמריקה הלטינית. לנוכח הנהירה הבלתי פוסקת אל מעבר לגבול, הציניות של ממשלות אמריקה הלטינית עומדת כיום בשיא שקיפותה. הציבור המערבי עייף ממדיניות הגבולות הפתוחים, אך שומע כל העת הטפות מוסר מפי אותן מדינות כושלות מהן בורחים מיליונים על כך שהוא לא אנושי מספיק לקבל מהגרים בלתי-חוקיים.
עם מאזן מסחרי של יותר מ-70 מיליארד דולר לטובת ארה"ב (ועוד כ-30 מיליארד נוספים הנשלחים מדי שנה ממהגרים אל מולדתם), מקסיקו לא נמצאת כיום בעמדה בה היא יכולה להכתיב לאמריקה תנאים בשום נושא. במיוחד כאשר מראית העין של מתן אור ירוק למאות אלפי מהגרים לחצות את הגבול היא כה צורמת ומפלילה. ממשלת ארה"ב צריכה לנצל את מערכת היחסים החד-צדדית הזו הזה מול מקסיקו ומדינות אחרות, ויש לה הרבה יותר כלים להפעלת לחץ: מיסוי כבד, הטלת מכסים נוספים וגירושים של מהגרים בלתי-חוקיים.
נקודת המפתח בכל המשברים האלה היא סבלנות. ארה"ב צריכה להישמר שלא לתת למתח הגובר לגרור אותה לפעולות פתאומיות בזמן שהיא נמצאת בעמדת כוח כה ברורה, גם מבחינה מוסרית וגם מבחינת עוצמה מדינית וכלכלית.
ככל שהמנהיגים בסין, איראן או מקסיקו יהפכו ליותר היסטריים, כך הם ילמדו לבסוף שמישהו חשף את הבלוף שלהם: תוקפנות צבאית או כלכלית כלפי ארה"ב, ריגול, ניסיונות חתירה או תמיכה בטרור הם שבילים לא חכמים לצעוד בהם. המשך ההליכה בהם עשוי לגרום לכם לנזק רב, הרבה יותר מבעבר.
פרופ’ ויקטור דיוויס הנסון הוא סופר ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד. הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.
את המאבק בסין איראן ועוד כלמיני ניתן לנהל בגלל עמדת הכח כמו שכתב הפרופסור. הבעיה העיקרית היא כוחות השמאל עאלק שמאל הפרוגרסיבי שמנסה להכשיל כל דבר שטראמפ נוגע בו כי מבחינתם הצלחתו אינה הצלחתם אלא כשלונם. שוטים ועלובי נפש.
תודה, כתבה ממש מעניינת
התפיסה הזו נכונה לאמריקה ובעצם לכל המערב כל זמן שטראמפ מחזיק במושכות בוושינגטון.
אם הוא לא יהיה שם העולם החופשי יהיה בבעיה קשה מאד.
אני יכול לומר בביטחון ואחריות מלאה כי סיפרו של הנסון " מלחמות העולם השניות" ) second world wars" הוא מאסטרפיס מדהים על המלחמה הגדולה שבה עושה הנסון ניתוח אסטרטגי של מהלכי המדינות בקונפליקט, כמו שאיש לא עשה לפניו. האיש תותח רציני ואדם מבריק.
הבעיה בתפיסה האמריקאית של טראמפ שהיא טובה ואף אפקטיבית ברמה הכלכלית אבל היא חסרת שיניים ברמה הצבאית ואף החברתית. המשטר האירני והצפון קוראני, כמו המשטר הסיני אינם מאויימים (למעט בהיבט הכלכלי) לאור צעדיו המדודים של טראמפ. טראמפ מקפיד גם לא לנקוט בשום צעד צבאי ולו הקטן ביותר, דבר שמחליש את עמידתו האיתנה. המשטרים הללו למדו שאמנם טראמפ ינסה לכפות דיפלומטיה באמצעים כלכליים אבל לא יכפה צבאית שינוי גישה – וזה העיקר. ללא מכות צבאיות טקטיות או אפילו מלחמה כוללת אם צריך, טראמפ לא יצליח להשיג את מה שהוא רוצה, או לכל הפחות ישיג את מה שהוא רוצה תוך זמן קצר לעומת הסנקציות הכלכליות שיכולות להימשך עוד עשור או שניים ללא תוצאות. כל האויבים של טראמפ מבינים שגם אם יזכה בבחירות 2020 עדיין תוך 6 שנים הוא יוצא מהמשוואה. למדינות כמו סין, אירן וצפון קוריאה יש סבלנות הרבה יותר גדולה ממה שחושבים. הם יעמדו בעיצומים של 6 שנים, כמו שהם עמדו במלחמות התשה של 12 שנים. זה מה שטראמפ אינו מבין. שמדובר במדינות ובעמים עקשנים שישלמו מחירים גבוהים על גאוותם. מה שטראמפ עוד לא מבין הוא שנקיטת צעדים צבאיים אינה מותירה אפשרות בחירה לאויב והיא מאלצת אותו להיכנע כפי שהודגם היטב במלחמת העולם השנייה מול יפן (הירושימה ונגסקי). בלעדי עמדה בלתי מתפשרת וקטלנית יפן הייתה גוררת את אמריקה לעימות של כמה עשורים עם עשרות מליוני אבדות.
הכל טוב ויפה אבל לא רלוונטי אם בעוד שנתיים יהיה נשיא אמריקאי אחר בעוד שבסין, רוסיה, אירן ושאר הגרורות יהיו אותם מנהיגים.
ומה תעשה ארה"ב, כשבעקבות הסנקציות על סין, הסינים יפתחו וייצאו שבבים ומערכות הפעלה משלהם?
ארה"ב תשאר לא רלוונטית בשוק העולמי. ואז מה נעשה אנחנו?
מהכתבות היותר מעמיקות ומעניינות שקראתי בחודשים האחרונים
אם טראמפ יתקפל, יהסס ולא ינהג בתקיפות – המערב מחוסל!
אובמה הפחדן הגלובליסט, קיוה שארה"ב גמרה את תפקידה בעולם.
טראמפ איננו רועד, הוא בא להוציא את המערב מהבור לתוכו שקעה.
ארופה עליה השלום, כבר מחוסלת והאיסלם חוגג!
אירן היא חוד החנית של העולם האיסלמי – העכבר ששאג!