צמד חמד: אילהן עומאר ותנועת ה-BDS האנטישמית ראויות זו לזו

ביום רביעי השבוע, בצעד מדהים שנראה יותר כמו הטרלה מרושעת, חברת הקונגרס אילהן עומאר חתמה על הצעת החלטה המיועדת לתמוך בתנועת החרם על ישראל (BDS). ההצעה עצמה נוסחה בחוכמה: היא לא מזכירה במפורש את ישראל, ומציגה את עצמה ככתב הגנה על חופש הביטוי, שאמור בסך הכל "להבטיח כי לכל אמריקני תהיה הזכות להשתתף בחרם במטרה לקדם זכויות אזרח ואדם מבית ומחוץ, כפי שמגדיר התיקון הראשון לחוקה".

נכון, חופש הביטוי הוא עניין חשוב וגם לאנטישמים יש את הזכות המעוגנת בחוקה להחרים מוצרים ישראליים, בדיוק כפי שלבעלי עסקי גזענים למשל יש את הזכות לסרב לשרת לקוחות שחורים, אך העובדה שהחוקה מגינה על התנהגות אישית כזאת לא הופכת אותה לפחות מגונה. וכדי להסיר ספק בקשר לכוונתה האמיתית, עומאר הקפידה להבהיר בראיון לאתר 'אל-מוניטור' כי הצעת ההחלטה היא "הזדמנות עבורנו להסביר מדוע אנו תומכים בתנועת ה-BDS".

עם זאת, תומכי ה-BDS צריכים להכיר בכמה עובדות לא נוחות ובכמה חוקים חשובים, חוקים אותם חברי התנועה האנטישמית קוראים להפר לעיתים קרובות. לפני שהתחלתי לכתוב עבור 'נשיונל רוויו', עבדתי כיועץ בכיר ב'מרכז האמריקני לחוק וצדק', שם פנינו ישירות למוסדות התומכים ב-BDS כדי לעדכן אותם לגבי השורשים האנטישמיים של התנועה ופעילותה הלא-חוקית נגד סטודנטים וחוקרים ישראלים.

בשנת 2014, שלחנו מכתב למלון ווסטין בלוס אנג'לס בו הזהרנו את ההנהלה כי היא עלולה לעבור על החוק אם תארח את הכנס השנתי של האגודה האמריקנית למחקר (ASA). מארגני הכנס הכריזו כי הם "תומכים ומכבדים את הקריאה הפלסטינית להחרים מוסדות השכלה גבוהה ישראליים", ובכוונתם למנוע מכל נציג ישראלי רשמי או לא רשמי להשתתף בוועידה. הכרזה זו הייתה עבירה מפורשת על חוקי זכויות האזרח של מדינת קליפורניה, אשר אוסרים על מוסדות עסקיים להפלות או להחרים אדם על בסיס גדע, דת או מוצא לאומי. לאחר מסע לחצים, ה-ASA חזרה בה מן ההכרזה והודיעה כי ישראלים יהיו יכולים להשתתף במפגש.

מאוחר יותר באותה השנה, שלחנו מכתב נוסף לג'נט נפוליטנו, מי שעומדת בראש מערכת האוניברסיטאות בקליפורניה, והתרענו בפניה כי החלטת ארגוני העובדים והסטודנטים להצטרף לתנועת ה-BDS עלולה להוות עברה חמורה על חוקי המדינה ועל מדיניות המערכת עצמה. ההסבר היה פשוט: "לחרם עשויות להיות השלכות חמורות על ישראלים הלומדים ועובדים לצד חברי האיגודים, שיהיו חשופים לפגיעה רק בשל היותם ממוצא לאומי מסוים".

תנועה מתועבת

האמת הבסיסית על ה-BDS היא שאמנם לא כל תומכיו הם אנטישמיים בהכרח, אך התנועה עצמה היא בהחלט כזו במטרותיה ובהשפעותיה, ורבים מפעיליה הבולטים לא מסתירים זאת כלל. הנה כמה ציטוטים נבחרים שאסף אתר הספרייה היהודית הווירטואלית:

"משמעות ה-BDS היא קץ המדינה היהודית", אחמד מור, סופר תומך BDS.

"BDS מייצג שלוש מילים שיעזרו להביא לתבוסת ישראל הציונית ולניצחון פלסטיני", רוני כתריאלס, פוליטיקאי דרום-אפריקני תומך BDS.

"ללא ספק, עלינו להתנגד למדינה יהודית בכל חלק של פלסטין. אף פלסטיני רציונלי, לא בוגד, לעולם לא יקבל מדינה יהודית בפלסטין", עומאר ברגותי, ממייסדי תנועת ה-BDS.

"המטרה האמיתית של ה-BDS היא למוטט את מדינת ישראל…זו צריכה להיות המטרה המוצהרת שלא תשתמע לשני פנים. אסור שיהיה ספק בעניין. צדק וחירות לפלסטין לא יכולים להתקיים יחד מדינת ישראל". אסד אבו חליל, מרצה באוניברסיטת קליפורניה.

אני יכול להמשיך עוד עוד, אבל הנקודה ברורה. תנועת ה-BDS מתארת את ישראל כמי שראויה לעונש החמורים ביותר, בדומה לאופן בו האו"ם עוסק בה באובססיביות תוך שהוא מתעלם בהפרות נרחבות של זכויות אדם במקומות אחרים בעולם. ההגדרה המקובלת לאנטישמיות קובעת כי "דחיית זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית על ידי הטענה כי עצם קיומה של מדינת ישראל הוא גזעני", וכמו כן "החלת סטנדרט כפול על ישראל באמצעות הצבת דרישות שאינן נשמעות כלפי אף אומה דמוקרטית אחרת", הן צורות של אנטישמיות. וזהו בדיוק ה-BDS בקליפת אגוז: תנועה מתועבת מן המסד עד הטפחות. אין כאן שום מקום לבלבול מוסרי.

מבחינה חוקית, הניתוח מורכב יותר, אך ההשוואה לקיצוניים הדוגלים בעליונות הגזע הלבן מתאימה כאן. נכון, יש לך את הזכות לשאת לפידים ולצעוד למען הגזע הלבן אם אתה חפץ בכך, או לא לצפות בתחרות ספורט בה משתתפים אתלטים שחורים. אך ברגע בו אתה מייסד או מצטרף לארגון ציבורי או ממשלתי, האפליה בה אתה נוקט הופכת לבלתי-חוקית.

וזו השורה התחתונה: כאשר אילהן עומאר תומכת ב-BDS, אסור לאפשר לה להתעטף בדגל האמריקני. החוקה אמנם מעניקה לה את אותן זכויות כמו לכל קיצוני אחר, אך מהותה של תנועת החרם היא הפרה של החוק, כולל החוקים נגד אפליה שנכתבו כדי להוביל את ארה"ב קדימה מחלקים אפלים בעברה.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.