אריק שרון היה מנהיג בסדר גודל תנ"כי: בהישגיו ובכישלונותיו, כבונה וכהורס, הוא היה יוצא-דופן והותיר חותם לדורות.
אריק שרון היה מנהיג בסדר גודל תנ"כי. בהישגיו ובכישלונותיו, כבונה וכהורס, הוא היה יוצא-דופן והותיר חותם לדורות.
הימין והשמאל נוטים להתמקד באירועים מסוימים ובתקופות מבודדות מחייו, ובכך מחטיאים את התמונה השלמה: השמאל, למרות שההתנתקות מירקה עבורו מעט מ"חטאי" שרון, תמיד יזכור לו את ימי מלחמת-לבנון והקמת ההתנחלויות; ואילו הימין יזכור לנצח את ימי ההתנתקות והקמת 'קדימה', מעשים המאפילים, כביכול, על הישגי העבר.
בחינת הדברים בפרספקטיבה היסטורית וציונית רחבה מעלה כי תרומתו של שרון למפעל הציוני לא תסולא בפז. בזכות פעלו, ישראל היא מקום בטוח יותר ומתקדם יותר מאשר היה בלעדיו, ובזכות סך-הכל היסטורי זה, שמור לו מקום של כבוד בפנתאון הציוני.
יש הטוענים כי השפעתם של מנהיגים על ההיסטוריה שולית, כי המנהיג רק מממש את רוח התקופה, מעין קבלן הביצוע של תהליכים אידיאולוגיים, תרבותיים, ערכיים או רעיוניים גדולים ממנו. ברדן אוונס, אנתרופולוג בריטי, כתב כי "רוב הזמן המנהיגים שלנו בסך-הכל הולכים בעקבותינו מלפנים; הם מובילים אותנו בדרך בה אנו הולכים ממילא". אוונס היה חכם מספיק בשביל לסייג את הדברים במילה "רוב".
אריאל שרון הוא ההוכחה לכך שישנם מנהיגים מסוג אחר. מנהיגים שבנקודות הכרעה ובמבחנים קריטיים משנים את מהלך ההיסטוריה, ומצליחים להטביע חותם דרמטי כמעט בכל תחנה בחייהם.
כמפקד צעיר היה אריאל שרון אחראי להקמת והנהגת יחידת ה-101, ששינתה את אופיו של צה"ל והלוחם הישראלי לשנים רבות. אי-אפשר לדבר על ערכים של חתירה למגע, דבקות במשימה, התקפיות והרתעה, מבלי לציין את שמו של שרון כחלוץ הצועד בראש המחנה. שרון נאבק במנטליות הגלותית של צבא ההגנה לישראל, ויכל לה.
לאחר-מכן הפך שרון למצביא המוכשר ביותר שהצמיח צה"ל. שרון פיקד על קרבות מרכזיים ב-56', על קרבות ההכרעה של הצבא המצרי בסיני במלחמת ששת-הימים באבו-עגלה ובאום-כתף, הוא הביס את הטרור מעזה, ושינה את פני המערכה מתבוסה לניצחון במלחמת יום-הכיפורים, בה הגיעה גדולתו כמצביא לשיאה. בשעה שגולדה מאיר נתקפה היסטריה ודיין עבר ממאניה לדפרסיה, ובעוד הרמטכ"ל אלעזר ואלוף פיקוד הדרום גורודיש מהססים וחוששים, הפיח שרון רוח-קרב בלוחמים, הוביל את גיבוש קו-ההגנה, וסיפק לצה"ל את ההישגים הראשונים במלחמה. אוגדת שרון הייתה הגורם המכריע בהצלחת קרב הבלימה של ה-14 לאוקטובר, ולאחר מכן הוא הוביל, חרף פחד צמרת הצבא, את המבצע לצליחת התעלה ולכיתור הארמיה המצרית השלישית. שרון הפגין במלחמה כישורים נדירים הן כמצביא – מבחינת יכולתו לקרוא את פני המערכה ולשנותה מן היסוד – והן מבחינת כישורי מנהיגותו הנדירים; עד היום מעידים חיילים על אנחת הרווחה שהשמיעו כנשמע קולו בקשר.
מוביל המהפך
לאחר המלחמה היה שרון שותף להקמת הליכוד ולמהפך של 77'. מאז ממשלת בגין הראשונה היה שרון הכוח המניע –"הבולדוזר" –למסע התיישבות בגליל, בנגב (כולל התמיכה בהקמת "חוות בודדים", שהיא מכריעה בחשיבותה הציונית), וכמובן ביש"ע. ללא שרון, וכל אנשי הימין בישראל צריכים להכיר בכך, לא היה צורך בשום התנתקות, מפני שלא הייתה כמעט התיישבות חדשה. לא בכדי זוהה שרון במשך שנים ארוכות עם ההתיישבות. הוא הרס, בסופו של החשבון ההיסטורי, הרבה פחות מאשר בנה.
מלחמת לבנון הראשונה, על-אף שתעמולת השמאל עיצבה אותה בזיכרון ההיסטורי ככישלון, היא דוגמא נוספת לעוצמת מנהיגותו. תחת ראש ממשלה עייף ומגמגם, דחף שרון להכרעת אש"ף, וחרף כל הביקורות הצליח לגרש את ערפאת וארגונו מביירות לתוניס, שם היה טובע בתהומות הנשייה לולא שלפוהו משם פרס, ביילין, פונדק, והירשפלד.
לאחר ההתנתקות והפנייה שמאלה אימצו התקשורת והשמאל את שרון והכירו בגדולתו, בעוד הימין התאכזב ממנו. אבל הקונצנזוס הקיים היום בדבר גדולתו מדגיש דווקא את גודל ההחמצה וההפסד של מדינת ישראל. בשל שנאת השמאל העביר שרון את השנים שהיו אמורות להיות שנות השיא שלו במדבר הפוליטי (בעקבות המלצות ועדת כַּהַן והסתה בלתי-פוסקת נגדו כ"רוצח" מסברה ושתילה). משום כך מילא שרון תפקידים משניים (שגם בהם הטביע חותם משמעותי) לאורך שנות ה-80 וה-90, והגיע לראשות הממשלה כאשר הוא הרבה מעבר לשיאו.
מבחינת הימין הישראלי מדובר בהחמצה היסטורית אדירה. לא רק שאת השנים שבהן יכול היה לשנות את פני המזרח-התיכון הוא העביר בעמדות משניות, כאשר הגיע שרון בסופו של דבר לראשות הממשלה כבר היה תשוש. שרון עדיין הצליח לספק ניצחון מרשים על הטרור ביו"ש, ולהוכיח שמנטרת השמאל לפיה "אין פתרון צבאי" לטרור היא תעמולה ריקה, וכן להעניק גיבוי מלא לנתניהו כשר אוצר, בהעברת רפורמות שעד היום אנו רוכבים על הצלחתן. ובכל זאת, אין להכחיש שמורשת שנותיו האחרונות הפנתה עורף לחלק מהישגיו, מסיבות שאולי לא נדע לעולם לאשורן. אלא שאין בכך כדי לטשטש מפעל חיים שלם של מנהיג ציוני שהוביל את ישראל להישגים אדירים בביטחון ובהתיישבות, ותרם בעוד תחומים לאינספור.
מנהיג ציוני מעידן אחר
רשימת ההישגים של אריאל שרון שנייה בחשיבותה רק לראש-הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. בעידן שבו "מנהיגות" מיוחסת לדברים כרפורמה בשוק הסלולר, נראית דמותו של שרון כאילו באמת נלקחה מעידן היסטורי אחר.
עם ישראל חייב לשרון הרבה, ולא השיב לו די טובה בחייו. בזמן שהשמאל התעלל בשרון באמצעות משפטיזציה של הפוליטיקה ותעמולה תקשורתית בלתי-פוסקת, שקטנו על שמרינו. זו הייתה טעות מעשית ומוסרית כאחד, ומי יודע? אולי היה לטעות זו חלק גם בשינוי התודעתי שעבר בשנותיו כראש-ממשלה.
לפחות במותו נזכור אותו בגדולתו, אדם שחי חיים אפיים, שהעמיס על גבו אומה שלמה, וחי חיים שלמים של ציונות, התיישבות, עשייה בטחונית, ומאבק מתמיד על שורשי הווייתנו וקיומנו בארץ ישראל. נזכור אותו, במילותיו של נתן אלתרמן על בן-גוריון הנושא על כתפיו את משא האומה, כ"גְּדוֹל הַכַּתָּפִים אֲשֶׁר לַדּוֹר הַזֶּה".
אף מילה על ההתנתקות? באמת? על הטעות האיומה הזו שכולנו משלמים עליה? על הקרע בעם? על הקריאות לציבורים שלמים בשם "מתנחבלים"? על ההפקרות של חיים באיו"ש? על הייאוש שמכרסם בציבור שלם בגלל הגירוש? על אי כיבוד הדמוקרטיה בכל שלב מחייו?
באמת? דווקא כאן אתר מידה החליט למחוק חלקים שלמים מהאמת?
הנה כאן נבנית מחדש מורשת שרון.
שרון היה אדם אגרסיבי, הוא עשה מעשים גדולים מאוד, אבל האגרסיביות הזו היא לקח לכולנו, שהתנהגות כזו לא משנה אם האדם בימין או בשמאל, פעם אחת היא בעדך ופעם אחת היא נגדך.
לא סתם בן גוריון אמר את מה שהוא אמר על שרון.
שרון היה איש גדול ועשה מעשים גדולים, אבל קדוש הוא לא והוא לא קרוב לכך. אני גם לא חושב שהוא היה רוצה להיזכר כאיש קדוש. אלא כאיש עשייה.
סוף מעשה במחשבה תחילה.
הכותב לא מתגורר או התגורר ביש"ע והוא מצביע ליכוד מאז שהוא זוכר את עצמו.
בקיצור, הכעס הזה הוא לא בגלל ימניות "יתר" אלא כעס על רמיסת הדמוקרטיה, על הקבלה שלכם של כוחניות ושחיתות, איתרוגה והקידוש מחדש של שרון.
שרון לא היה קדוש. היה גיבור. יהי זכרו ברוך.
אף מילה:
"לאחר ההתנתקות והפנייה שמאלה אימצו התקשורת והשמאל את שרון והכירו בגדולתו, בעוד הימין התאכזב ממנו".
"ובכל זאת, אין להכחיש שמורשת שנותיו האחרונות הפנתה עורף לחלק מהישגיו,
מסיבות שאולי לא נדע לעולם לאשורן. אלא שאין בכך כדי לטשטש מפעל חיים שלם".
"זו הייתה טעות מעשית ומוסרית כאחד, ומי יודע? אולי היה לטעות זו חלק גם בשינוי התודעתי שעבר בשנותיו כראש-ממשלה".
ביג דיל. הארמיה השלישית היתה שתי חטיבות של טנקים סובייטים מחלידים. כל בוגר קורס שריון היה יכול לדהור על פניה ועוד לעצור לבורקס באיסמעליה. האמת היא שבכל מלחמות ישראל היה רק צבא ערבי אחד שהיווה איום רציני, והוא הלגיון הירדני שהיה מחומש ומאומן על ידי בריטניה. בכל קרב שהיה מולו יצאה ישראל בשן ובעין. היום אין ספק בכלל שצה"ל, שהפך לסוג של תכנית רווחה סוציאלית לשכבות המוחלשות, היה מפסיד לו בגדול.
אלה כל-כך שטויות, עד שאין טעם אפילו לטרוח להתווכח איתן מספרית.
שזאת גרסא אחרת ל"למה אתה לא מפרגן??!!!11"?
מה לעשות שהטבלה לא משקרת. ב-1956 הצבא המצרי הונהג על ידי עבד אל חכים עמר, שהיה שתיין ומפקד גרוע שאפילו לא הבין שמדובר בפלישה ישראלית עד שהיה מאוחר מדי ולא גייס כוחות מיוחדים. הארמיה השלישית מנתה שתי דיביזיות, בעיקר של טנקים מדגם T-34, שהיה דגם סובייטי שנכנס לשימוש בתחילת מלחמת העולם השניה וכבר אז נחשב לגרוטאה איטית ומסורבלת. ישראל לעומת זאת נהנתה מתמיכה של בריטניה וצרפת, ועל היתרונות הטכנולוגים שבכך אין צורך לפרט.
זו גרסה אחרת ל"אין לך שום מושג על מה אתה מדבר".
דיינו שנתחיל בכך שכיתור הארמיה השלישית התבצע ב-1973 ולא ב-1956 (אז היה שרון מח"ט 202 ולא כיתר אף אחד).
גולדה היתה בהיסטריה, בגין מגמגם ורק שרון הציל את עם ישראל. חברים איבדתם פרופורציה ובגדול.
אי דיוקים רבים! שרון לחלוטין לא הוביל את המהפך, עובדה שהוא הביא שני מנדטים דרך שלומציון שהתנדפו במהרה.
ממתי ראש ממשלה עייף משמיד כור גרעיני? ממתי ראש ממשלה עייף מחיל מיזם עצום של שיקום שכונות?