בהתבסס על תפיסת 'האופנסיבה הפוליטית' של ז'בוטינסקי, ראש הממשלה הפך את היחסים עם ארה"ב ומדינות אחרות למכשיר לחיזוק ישראל ומימוש האינטרסים שלה
מערכת 'מידה' שמחה להביא לקוראים את הפרק הראשון מתוך הספר 'כיצד הפך נתניהו את ישראל לאימפריה' מאת עקיבא ביגמן, ובהוצאת סלע מאיר. לרכישת הספר המלא הכנסו לאתר סלע מאיר.
***
האופנסיבה המדינית
שבועות ספורים לאחר שגבר על שמעון פרס בבחירות של שנת 1996, טס ראש הממשלה הטרי נתניהו, אז בן 47 בלבד, לביקור מדיני ראשון בוושינגטון. בבית הלבן המתין לו מנהיג המעצמה החזקה בעולם, ביל קלינטון. בפרספקטיבה היסטורית, מתברר שהיה בביקור הזה ביטוי ראשון להתנהלותו של נתניהו מול ממשלים דמוקרטיים בארצות הברית.
על פי עדויות עוזריו של קלינטון, חילוקי הדעות העמוקים בין שני המנהיגים התגלו כבר בפגישתם האישית הראשונה בחדר הסגלגל. מצד אחד ניצב קלינטון, שהעדיף את פרס על נתניהו כראש ממשלה, וכפי שהודה לימים בראיון לערוץ 10 — אף התערב בבחירות בישראל לטובתו. קלינטון רצה בכל מאודו להמשיך את התנופה המדינית שיצרו הסכמי אוסלו, ולפי יועצו המדיני דניס רוס, ניסה ללחוץ על נתניהו לשתף פעולה עם המשך תהליך אוסלו, להיפגש עם יאסר ערפאת, ולקדם את התכנית המדינית האמריקנית. מהצד השני ניצב נתניהו, שלא חסך את ביקורתו החריפה על הסכמי אוסלו ועל כוח ההרס הטמון בהם.
במה שרוס תיאר מאוחר יותר כ"הרצאה", שטח נתניהו את משנתו המדינית המלאה, והסביר לנשיא האמריקני כיצד יש להתנהל במזרח התיכון, מהם הקווים האדומים של ישראל, ואיך עליה להגן על ביטחונה. מסקנת הדברים הייתה, בין היתר, שישראל חייבת לשלוט בשטחי יהודה ושומרון ובקעת הירדן ואסור לה לסגת מהם. כאשר עזב נתניהו את החדר בתום הפגישה, שאל קלינטון את רוס: "מי לעזאזל הוא חושב שמעצמת העל פה?" שני עשורים מאוחר יותר, הנשיא לשעבר סיכם בחצי חיוך את רשמיו מהפגישה עם נתניהו: "הוא נהג בחוצפה… והוא עשה זאת בצורה טובה".
האירוע הזה משקף היטב את דפוס יחסי ישראל — ארצות הברית בתקופת נתניהו. מדינת ישראל כמובן אינה מעצמת על, אך היא גם אינה מדינת חסות חסרת אונים. ישראל, כפי שנתניהו חוזר ומדגיש פעמים רבות, מחזיקה בנכסים משמעותיים גם מול ממשלים דמוקרטיים מאתגרים. אחד מהם, ואולי המרכזי שבהם, הוא האהדה הבסיסית שרוחש הציבור האמריקני למדינת ישראל ולצרכיה הביטחוניים. והיות שדעת הקהל האמריקנית מגוונת מאוד, חופשייה מאוד, תקשורתית מאוד, ובעיקר נגישה למי שרוצה להשמיע לה את קולו, הדבר מאפשר לישראל לבטא את האינטרסים שלה בבהירות.
פרט להשפעתה על הנשיא וממשלו, דעת הקהל האמריקנית מכתיבה במידה רבה גם את התנהלותם של חברי הסנאט ובית הנבחרים, המרכיבים יחד את הקונגרס. לעובדה זו חשיבות מכרעת. מבנה המשטר בארצות הברית מעניק מצד אחד כוח עצום לקונגרס — עד כדי יכולת לשתק את פעילות הנשיא — ומצד שני קושר בחוזקה את חבריו אל ציבור הבוחרים שבמחוזות הבית שלהם. צירוף זה של כוח שלטוני ושל תלות בדעת הקהל, מקנה לאזרחי ארצות הברית השפעה ישירה על התנהלות השלטון. אין זה פלא אפוא שהקונגרס, נציגו הישיר של העם, היה מאז ומתמיד מוקד פעילות מרכזי של השדולה הפרו ישראלית בגבעת הקפיטול. ממילא, הוא מניח מנוף רב עוצמה כלפי הממשל גם בידיו של ראש ממשלה ישראלי.
"אין ידידוּת בענייני מדיניות"
ימיו של הקשר בין הציונות לקונגרס האמריקני כימי הציונות עצמה. עם זאת, בתקופת נתניהו נצבע הקשר הזה בגוונים לוחמניים של עימות גלוי עם הממשל בתמיכת הקונגרס. היה לו לנתניהו אילן גבוה להיתלות בו בעניין הזה: זאב ז'בוטינסקי. ובכל הנוגע לז'בוטינסקי, לנתניהו הייתה זיקה קרובה במיוחד. אביו, פרופ' בנציון נתניהו, הכיר את ז'בוטינסקי היטב, ובצעירותו אף שימש תקופה קצרה כמזכירו האישי. בספרו 'חמשת אבות הציונות', הקדיש נתניהו האב פרק שלם לדיון בתורתו הדיפלומטית של ז'בוטינסקי. כאשר קוראים את המובאות של נתניהו האב מז'בוטינסקי ואת ניתוח השיטה שלו, קשה שלא לזהות בהם את שורשי מדיניותו של נתניהו.
"אין ידידות בענייני מדיניות. יש לחץ", קבע ז'בוטינסקי. "מה שמכריע את הכף אינו הטוב או הרע של המושל. זוהי כמות הלחץ שתבוא מצד הנתינים עצמם," ולכן — "אם הלחץ אינו בא אלא מצד מתנגדינו, ומצדנו אנו אין לחץ נגדי שמספיק לבטל את הראשון ולהגבר עליו, הרי כל מה שייעשה בארץ – נגדנו ייעשה, אף אם האיש העומד בראש הממשלה ייקרא בלפור, אף אם ייקרא וג'ווד, אף אם ייקרא תיאודור הרצל".
לפי ז'בוטינסקי, שינויי מדיניות הם תמיד תוצר של לחץ ומאבק, "ומי שאין לו האומץ או אין לו ההעזה או אין לו הכישרון או אין לו החשק להילחם" — לא ישיג אפילו את התיקון הקל ביותר לטובתנו, אפילו אם באותה ממשלה יושבים ידידיו הנאמנים ביותר של עם ישראל. זאת משום ש"מכונת הממשלה היא קודם כל מכונה שנענית לחוקי הלחץ הציבורי, כמו שמכונה עשויה ברזל תיכנע לחוקי הלחץ הפיזיים".
ההכרה בטבעו של הממשל במדינות דמוקרטיות, והאופן שבו הוא נתון ללחצי דעת הקהל, הובילה את ז'בוטינסקי לפתח מושג דיפלומטי מיוחד: "אופנסיבה פוליטית". "אין להפריד בין הציונות ובין האופנסיבה הפוליטית". הוא כתב. "יש להכשיר את דעת הקהל העולמית ואת הממשלות, אפילו את הממשלות האויבות".
כפי שסיכם נתניהו האב, ז'בוטינסקי הטיף למעבר מ"הסברה," שעיקרה הצגה חיובית של עמדות הציונות ופעולותיה, ל"קונפרונטציה" — עימות — עם ממשלות המערב, ובראשן אנגליה, במטרה לקדם את דרישות הציונות. "כיום, כשרואים אנו כיצד הצדק נרמס ברגליים והצביעות מהלכת בראש חוצות — גם במקומות שבהם נהגנו להאמין שמתייחסים בכבוד לעיקרי היושר, קשה ביותר להסתמך על האמונה ש'האמת סופה תמיד לנצח'." לכן, לפי נתניהו האב, הדרך היחידה לנצח במאבק על דעת הקהל הדמוקרטית הוא באמצעות פניה לעקרונות מוסריים של צדק. ובמערכה הזו יש צורך לא רק להגן על עמדותינו, "אלא גם — ובעיקר — אופנסיבה פוליטית — התקפת חזית על עמדותיהם של האויבים שאין בה שום מקום לפרשנות וותרנות. בלי התקפה כזו, שתבסס מחדש את מעמד הזכות הגמורה, התקיפה והברורה שלנו בארץ ישראל, לא ננצח במערכה זו."
https://www.facebook.com/Sellameirpublishing2/videos/2312975788817296/
נתניהו הבן התחנך על התפיסות האלה. בספרו 'מקום תחת השמש', שיצא לאור בשנת 1995, הקדיש נתניהו חלק נכבד ל"תורת הלחץ הציבורי" של ז'בוטינסקי, שהוא מתאר כ"צורך במאמץ בלתי פוסק של שכנוע והפעלת לחצים בזירה הבינלאומית כדי להגן על האינטרסים של העם היהודי." ומה שנכון בזירה הבינלאומית באופן כללי, נכון בפרט לארצות הברית, שהיא לפי נתניהו "דמוקרטיה תוססת, שכל מיני כוחות פועלים בה ומשפיעים על עיצוב מדיניותה; הממשל, הקונגרס ובייחוד דעת הקהל. כל אחד מן הגורמים הללו פתוח לשיחה, לוויכוח ולשכנוע. בסופו של דבר נקבעת המדיניות האמריקנית כלפי ישראל על ידי מזיגה של כל הכוחות הללו, ולישראל יש הזדמנות מצוינת לנסות ולשכנע כל אחד מהם בצדקת עניינה".
ואכן נתניהו, כמי שמכיר את הדינמיקה של הפוליטיקה האמריקנית לפני ולפנים, מקדיש הלכה למעשה משאבים רבים לטיפוח קשריו עם הציבור האמריקני ונציגיו השונים. לפי ממלא מקום ראש המל"ל לשעבר, יעקב נגל, נתניהו מקפיד תמיד לפנות מקום בלוח הזמנים העמוס שלו כדי לפגוש חברי קונגרס שמגיעים לארץ, יהא מעמדם אשר יהא. "כל חבר קונגרס או סנטור אמריקני שמגיע לישראל הוא פוגש אותו. הייתי מנהל את הלו"ז, היה אומר אין זמן. מגיע חבר קונגרס מחו"ל — פתאום יש זמן. זה דבר חריג מאוד. הוא מקדיש לזה חשיבות".
פרט לאנשי הממשל המכהנים, לפי יעקב עמידרור, ראש המל"ל לשעבר, נתניהו אף מקפיד לשמר קשרים ארוכי שנים עם חברי קונגרס, ראשי ערים, פוליטיקאים מקומיים, מובילי דעת קהל ומנהיגים דתיים. כל זאת מתוך הבנה של ההשפעה הרבה שיש לגורמים מגוונים אלו על עיצוב המדיניות בארצות הברית. בין הדמויות הללו היה גם יזם נדל"ן ואיש טלוויזיה ניו-יורקי מפורסם, אחד בשם דונאלד טראמפ.
הקשרים עם טראמפ היו חבריים ולא פורמליים, כפי שיעיד הסיפור הבא. בינואר 2005 ביקר נתניהו, אז שר האוצר, במיאמי שבפלורידה. באחד הערבים הוא יצא לטייל בפאלם ביץ', אזור החופים והמלונות של מיאמי, והבחין בהתקהלות סביב כנסיית בת'סדה על הים. כשהתקרב אל המקום עם מלוויו, התברר שזו חתונתם של דונלד טראמפ ומלניה. טראמפ, שזיהה את נתניהו מרחוק, קרא: "ביבי, בוא לחתונה שלי!", ונתניהו נכנס.
אך רצה הגורל, ואת רוב זמנו כראש ממשלה העביר נתניהו לא מול טראמפ, אלא מול ממשלים אמריקניים קשים, שהפעילו לחצים כבדים וממושכים על ישראל. כאשר עמדו על הפרק הסכם אוסלו ומאוחר יותר הסכם הגרעין האיראני, נתניהו הגשים במלואה את דוקטרינת האופנסיבה הפוליטית של ז'בוטינסקי, ובהצלחה רבה.
נתניהו ראש ממשלה מעולה
בזה אין ספק והוא באמת הביא אותנו למצב של מעצמה. גם אם נשווה את ראשי הממשלה הקודמים לנתניהו דהיום אז בעצם אין מה להשוות. נתנתיהו עולה על כולם ללא כל מאמץ.
לצערינו הרבה מראשי הממשלה הקודמים וגם הרבה פוליטקאים המשיכו וממשיכים להסביר את הנושא הפלסטיני במקום להסביר את בעיות מדינת ישראל. כל הנושא של "שתי מדינות לשני עמים" הוא טעות גדולה ואחד האסונות שבאו על מדינת ישראל. במקום זה היו צריכים לטעון שאין עם פלסטיני ומעולם לא היה. היום כל העולם חושב שיש עם פלסטיני וזה לא טוב כי זה מעמיד אותנו במצב קשה.
צריך הסברה תקיפה כל הזמן כדי להוציא את האוייב משיווי משקל שיתגונן האוייב לא אנחנו. אפשר להתקיף בהסברה כל אחד שאינו איתנו. למשל אפשר להתקיף את בריטניה ולטעון שהם אחראים באופן עקיף למותם של שלשה מיליון יהודים בשואה. כלומר הם לא נתנו ליהודים להכנס לישראל ונתנו לערבים להכנס במקום זה. כלומר אותם יהודים שנרצחו היו יכולים להמלט לישראל ולהשאר בחיים. כל זה מגובה בעובדות וזה יכניס את בריטניה למיגננה. בסופו של דבר הם אינם לצידינו על במות העולם.
כנ"ל לגבי הניו יורק פראבדה. אפשר תמיד להעלות את העניין שהם לא דיווחו על ההשמדה ולכן אינם אמינים. זה יכניס אותם למיגננה.
בקשר לערבים צריך להציג את הקשר של המופתי הירושלמי עם הנאצים ולקשר אותו עם הפרעות נגד היהודים בטרום המדינה. כל זה יכניס אותם למיגננה בניסיון להסביר את הקטע שלהם.
במקום זה אנחנו הולכים נגד פולין. הפולנים אנטישמים ללא ספק אבל הם לא שחקני הליגה הבין לאומית.
זה בערך הסיפור, שלשה דברים עיקריים צריך לעשות, התקפה, התקפה ועוד התקפה. לכן יפה שנתניהו הסביר לקלינטון את בעיות ישראל. יש רק להצטער שהיה לנו את שמעון פרס שקידם מדינה פלסטינית.
פרס בגיהינום לא רצו לקבל אותו.עכשיו הוא חבר עםטיטוס הרשע.ונבוכדנאצר
להערכתי…
אין סיכוי שפרס יצא אי פעם מגיהנום.
כמות הנזקים ועוצמתם שהוא גרם לעם ישראל לא ניתנת למדידה.. וגם מה שנחשב לו בעיני טיפשים שהוא עשה משהו טוב… שידעו כולם שהוא עשה הכל להאדרת שמו בלבד…
מה שנקרא "לא לשמה"…
זה ממש ממש לא מעניין אותי מהסיבה העיקרית- מדינת ישראל מאבדת מדי יום המון אדמות בגלל השתלטות הבדואים בנגב ו"פחלסטינים" ביו"ש וערבים בגליל,אז איך בדיוק זה עוזר לי שיש לו קשר עם נשיא מעצה גדולה??????
צודק, בוא נחליף את ביבי בלפיד או גנץ ואז נראה כמה אדמות נאבד, מה שנקרא הניתוח הצליח אבל החולה מת.
למשתמש האנונימי:
למה זה אסון מבחינתך להחליף את ביבי בגנץ? מה בדיוק ההבדל ביניהם?
הטרגדיה האמיתית של הימין שאין לו מנהיג אמיתי (ושנים רבות אין לו) לא מגמגם לא פרגמטי לא מטשטש ולא "מכריז" על האידיאולוגיה שלו כדי שתתאים לכל האנשים בעולם
יד על הלב, ביבי=גנץ=בנט
אם לסבתא שלי היו גלגלים היא היתה רכבת קלה. אם הירח היה גוש גבינה הוא היה נמס בלילה. אם לזבוב היה ראש של פיל, חדק של פיל, רגליים של פיל וזנב של פיל – הוא היה פיל. אם לבני גנץ היו יכולת דיבור ונאום, הבנה כלכלית, כושר עמידה מול מדינות העולם, שיקול דעת, כריזמה ו-10 ס"מ פחות – הוא היה נתניהו.
למשתמש האנונימי שענה לגב' מלכה
ממש לא איכפת לי מה המידה או כושר הדיבור של גנץ (כלכלית הייתי ממנה את נתניהו כשאהיה ראש ממשלה אי פעם, ואת הסיפורים על ההרכבות הפילים והזבובים אספר לנכדים שלי).
מה שחשוב הוא השורה התחתונה: גם גנץ וגם נתניהו יקימו לנו מדינת טרור ביו"ש, "מדינה מינוס" או "מדינה אוטונומית" או כל שם מכובס למדינה טרור נטו. וזה יעמיד בצל את כל "גאונותו" של נתניהו בשאר הנושאים.
אני מבין שאת נביאה מוסמכת, מגדת עתידות עם תעודות או לפחות תלמידה חרוצה של משה פייקלין – המומחה מספר אחד בחיזוי אסונות מתוכניות המגירה של בנימין נתניהו:
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/347656
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/339944
https://rotter.net/forum/politics/23893.shtml
נתניהו היה מנהיג מעולה .
אך עם הזמן הציונות נשחקה בו והוא הפך למושחת. גם העם השפוי והמשכיל לא רוצה בו יותר עקב כך שיש חשדות מבוססים כנגדו לפלילים והוא מנגד לא עושה הכל כדי לטהר את שמו אלא נהפוך הוא הוא מתנהג כאדם שאינו חף מפשע. ומכיוון שכך ,אין מקומו יותר בממשל.
הוא נתן הרבה וגם הרוויח המון ,המפעל הציוני הוא חזון העם היהודי ואינו מלכות של אדם כלשהו.
אף אדם אינו מעל החוק ועובדי ציבור אדרבא.
מקווה שהוא יוחלף וינתנו הזדמנויות לפולטיקאים המשופשפים כי כל אדם הוא לפרק זמן.
הוא לא מתנהג "כאדם שאינו חף מפשע", אלא כאדם שאינו סומך על השופטים המתעתדים לטפל בו.
בינינו, אני מבין היטב למה.
המדינה הזאת לא הוקמה ע״מ לתת הזדמנות לפלוני או אלמוני והיא צריכה להיות מונהגת ע״י מי שהוא הכי פחות לא מוכשר לכך.
תפירת תיקים אינה הופכת את החשוד למושחת, אלא את התופרים.
השמאל תופר לביבי תיקים ואז צועק שהוא מושחת. אתם מושחתים.
בשנות ה-90 פמפם לנו השמאל שלוש "פרשיות" על "שחיתות נתניהו":
"פרשת" בראון-חברון; "פרשת" המתנות; "פרשת" עמדי. שלושתן התפוגגו. באותה תקופה אמר סגן ניצב גוטמן לקצין משטרה בכיר: "הכל בלוף". ומה ענה לו הקצין? "בגללך מפלגת העבודה לא תגיע לשלטון". זאת השחיתות האמיתית.
בשנת 2009 השמאל פמפם לנו עוד שלוש "פרשיות":
"זיוף" תוצאות הפריימריז לליכוד; ביבי טורס – "מימון כפול"; ביבי טורס – מימון בעלי הון. שש שנים נמשכה הרדיפה המשפטית של נתניהו, ובסוף לא נמצא דבר.
בשנת 2015 ירה השמאל לכל הכיוונים בפרשת המעונות: מלצרים, חשמלאי, טיפול סיעודי, בקבוקים, נרות נשמה, ריהוט הגן, וכמובן – החמגשיות. מכל אלה לא נותרו אלא החמגשיות, שאין להן קשר לראש הממשלה.
בשמאל לא התייאשו ופמפמו לנו את "פרשת מימרן" (תרומות אסורות עלק) ואת "פרשת אודליה כרמון" (משכורת שקיבלה עלק מעמותת ידידי הליכוד כשעבדה אצל נתניהו). גם שתי אלה התפוגגו.
אבל השמאל אינו מתייאש: "בדם ואש את נתניהו נגרש!"
"אף אדם אינו מעל החוק ועובדי ציבור אדרבא." ?
האמנם? אז בוא נערוך בדיקה קטנה
1. מישהו במשרד מבקר המדינה ו/או הפרקליטות פצה פה כשכל איש עסקים שחיפש דרך לאולמרט ידע שלשם כך עליו לרכוש באלפי שקלים את “יצירות האמנות” של אשתו עליזה?
2. מישהו עשה משהו כאשר כל איש עסקים שהגיע ללשכת אולמרט ידע להביא לו במתנה עט יוקרתי נובע מאלה שמחירם נע בין אלפי דולרים למאות אלפי דולרים?
ולא, לא מדובר במוצר מתכלה כמו הסיגרים או השמפניה.
3. מישהו בתקשורת הרים קול זעקה ושבר נוכח קביעת היועמ”ש מזוז שאין הבט פלילי בפרשת המתנות (אוסף עיטים) בשווי של מאות אלפי דולרים לאולמרט?
4. מישהו עשה משהו נוכח הנהנתנות של אהוד ברק ואשת חיקו גב' פריאל שפונקו בסוויטות מלון היקרות ביותר באירופה ואמריקה על חשבון משלמי המסים בישראל?
5. מישהו פתח בקמפיין מחאה כאשר נילי פריאל פתחה חברת טאורוס שנועדה לפתוח דלתות (תמורת סכומים נאים של עשרות אלפי דולרים) בפני אנשי עסקים ללשכות שרי הממשלה בעוד בעלה חבר באותה הממשלה?
5. מישהו בתקשורת בקרב כלבי שמירה על הדמוקרטיה העז לפצות פה ולצפצף כאשר אולמרט הנהנתן החליט לבזבז את כספי המסים שלנו על תכנון ובניית מעון ראש ממשלה חדש וגרנדיוזי במחירים אסטרונומיים?
אבוי, נתניהו החליף אותו בתפקיד וביטל את התכנית. אבל מישהו אצלכם מכיר לו תודה על כך?
6. מישהו בתקשורת ובקרב אבירי השקיפות וטוהר השלטון העז לפצות פה כאשר הוד מעלתו הנשיא שמעון פרס הקפיץ את הוצאות מעון מישכן הנשיא מ-40 מיליון ל-60 מיליון לשנה בעוד הוא שוהה שם בגפו?
7. האם מישהו בדק איזו גלידה הוא אוכל ואיזו שמפניה הוא שותה ומה מגישים לו בארוחות?
8. האם מישהו אצלכם הרים גבה כאשר חבריו המיליונרים של הוד מעלתו הנשיא פרס ערכו לו מסיבות יום הולדת במיליוני דולרים (לברברה סטרייזנד לבדה שולמו מיליון דולר)?
9.האם מישהו העז אז להעלות על דל שפתיו את המילים “שחיתות” “נהנתנות” “בזבזנות”? או שמא חבל בזבז את הנשק התעמולתי הזה על "אנשי שלומנו" שבשמאל וזה שמור אך ורק למשפחת נתניהו?
10. מדוע יש צורך לעתור לבג"ץ שיורה ליועמ"ש לחקור את ההתקשרות בין גנץ למשטרה? מדוע אבירי שלטון החוק בתקשורת, בפרקליטות, וכו' ממלאים פיהם מים
11. מדוע יחסי שוחד בין יאיר לפיד ואנשי מפלגתו לבין עיתון "ידיעות אחרונות" לא זוכים לתיקי חקירה וכנ"ל ציפי לבני?
12. כיצד קרה שאשכנזי שהסתבך בפרשת מסמך גלאנט וזכה לתדרוך ע"י בכירי המשטרה לפני חקירתו במשטרה ולמרות שהכול נחשף ונודע כלום לא קרה?
13. מישהו מוכן לחקור את מהות הקשרים של אהוד ברק יקיר השמאל עם ג'רי אפשטיין שעסק בסחר בקטינות לשם שירותי מין?
14. מישהו מוכן לחקור על מה קיבל אהוד ברק סכום של 2.5 מיליון דולר מקרן וקסנר?
15. כיצד קרה שהמיליונר בעל בתי הקזינו מרטין שלאף העביר לאהוד ברק סכום של חצי מיליון דולר לבחירות החוזרות שלא התרחשו אך הוא סירב להשיבם. זה לא שווה חקירה?
16. כיצד קורה שגורמים פוליטיים מהמחנה השמאלי (אנשי קבוצת V15) מופעלים ע"י כספים שזורמים מחו"ל לכיסיהם כדי להפעילם בזירה הפוליטית בישראל לטובת אינטרסים זרים ואיש מאנשי אבירי טוהר השלטון והדמוקרטיה לא חוקר זאת?
אגב, זה רק קצה הקרחון אפשר להמשיך
אני חושב שביבי הוא מנהיג מעולה שקידם מאוד את ישראל כלכלית צבאית ומדינית אבל לא אצביע ליכוד משום שהליכוד פוגע בשיטתיות בזכויותי כגבר בישראל.
יש אפליה נגדי בזכויות במשפחה
זכויותי נרמסות עם כל תלונת שווא
ויש כל הזמן חוקים נגד גברים באשר הם.
אני אצביע רק זהות גם אם אין סיכוי שיעברו את אחוז החסימה
אכל גלידה, מעשן סיגרים, יש לו חברים… אוי ואבוי איזה צרה.
הקטנוניות של אנשים והקלות בה ניתן להסית אותם היא לא תאומן, מה אכפת לסבתא שלי מהחיים של ביבי, שיהיה האדם הכי לא נסבל, כל עוד הוא מספק את הסחורה שימשיך להיות ראש ממשלה.
וואלה, איזה מהפכן פייגלין, צ'ה גווארה כלב קטן לידו – אחד כזה שלא יגיע לאחוז החסימה אבל ילך עד הסוף עם האמת שלו: גם בית מקדש וגם סמים. אחד כזה שיזרוק את קולות בוחריו לפח הזבל אבל קפיטליסט הארדקור! אחד שמסוגל לסחוף אחריו 15 סטלנים, שני מצביעי מרצ ועוד כמה ילדים חמודים בלי זכות הצבעה. לא איזה ביבי כזה, אפילו לא הרב רפי פרץ – אחד שהולך על כל הקופה ולא זקוק לאינטגריטי כשהוא צועק: קדימה, יאללה, איזה שמאלן ביבי!
מה תשיג מכל זה?
אני שיש בעיות אבל איך בזבוז הקול שלך יפתור את הבעיות שלך? צריך להבחין בין הבעיות הפרטיות שלך והבעיות שלנו כעם. עדיף לחשוב על זה עוד פעם.
מעצבן .. שמי שמחליט שביבי מושחת זה אןתם שמאלנים שלא רוצים אותו או לא יכולים עליו בקלפי . לא הבנתי במה הוא מושחת עד עכשיו . שמעתי על קרן וקסנר .2.3 מיליון דולר . זה מריח לא טוב .. אבל סיקור אוהד ? הצורך למנות את יורם שפטל לפרקליט המדינה הפך דחוף מאיי פעם .