בשנה שעברה הוצאו להורג 278. מוחמד אמירי מארגון IHR: "העולם צריך לשים את נושא זכויות האדם בראש סדר העדיפויות של הדיאלוג עם איראן"
כמה עשרות אסירים פוליטיים באיראן פתחו לאחרונה בשביתת רעב, במחאה על התנאים הקשים בהם הם מוחזקים מאז מעצרם על פעילות למען זכויות אדם. כן אומר מחמוד אמירי-מוגהדאם, דובר ארגון (Iran Human Rights (IHR.
אמירי-מוגהדאם, בעברו חוקר מדעי המוח שנמלט מהרפובליקה האסלאמית לנורבגיה בשנות השמונים, אמר לי בשיחה כי: "מלבד העובדה שהם מוצבים לעתים ביחד עם פושעים מסוכנים, רבים מהאסירים נמצאים במצב בריאותי רעוע וסובלים מהתעללות מידי השומרים".
לדבריו, הרשויות באיראן מנצלות את התנאים הקשים בכלא כדי ללחוץ על אסירים פוליטיים. "בחודש יוני האחרון, עלירזה מוחמד עלי, אסיר צעיר שנעצר בשל פוסטים שכתב ברשתות החברתיות, נהרג ביחד עם שני אסירים נוספים. זה קרה לאחר שאמר לרשויות בכלא כי חייו בסכנה, והוא אף פתח בשביתת רעב במחאה. כל התחינות שלו זכו להתעלמות והוא נרצח. אחד מחבריו לתא, סוהיל עראבי, שבת רעב מאותן סיבות, וכוחות הביטחון חטפו את אימו בגלל ראיון בו סיפרה על המצב של בנה בכלא לרשת זרה המשדרת בפרסית".
על פי הדו"ח האחרון של ארגון IHR על מצב האסירים באיראן, "עינויים נערכים נגד חשודים לאחר מעצרם ובטרם המשפט, במטרה לחלץ מהם הודאה", וזאת למרות העובדה שהחוק האיראני אוסר על כל סוג של עינוי וניסיון לחלץ הודאות בכוח. עוד מציין הדו"ח כי השימוש בעינויים אינו מוגבל לאסירים הנאשמים בעברות פוליטיות או ביטחוניות:
כמעט כל האסירים שנעצרו בשל עברות סמים הוחזקו בבידוד והיו נתונים לעינויים פיזיים במהלך החקירה, ונמנעה מהם גישה לעורך דין. במקרים רבים, ההודאות שנתנו היוו את הראייה היחידה שהובאה בפני השופט ועליה ביסס את גזר הדין. עינויים נערכו גם במקרים של חשודים בעברות פליליות כמו רצח ואונס, בהם לא היו מספיק ראיות נגד החשוד. בשנת 2014, אדם שהודה בפשע ונידון למוות זוכה מכל ההאשמות 48 שעות לפני הוצאתו להורג. כאשר נשאל מודע הודה ברצח אותו לא ביצע, ענה: 'הם הכו אותי כל כך חזק שחשבתי שאם לא אודה לא אשרוד את החקירה'"
על פי החוק האיראני, הוצאה להורג יכולה להיערך במספר שיטות, כולל כיתת יורים, צליבה, סקילה ותלייה. מאז שנת 2010, תלייה היא שיטת ההוצאה להורג העיקרית באיראן.
אישום מעורפל
אמירי-מוגהדאם מספר כי כתוצאה מהעינויים במהלך חקירות ואי-קיומו של משפט הוגן, איראנים רבים הוצאו להורג שלא בצדק. "עד כה בשנת 2019, לפחות 140 בני אדם הוצאו להורג ו-80% מהם הואשמו ברצח. לפחות שניים מהם היו קטינים מתחת לגיל 18. אדם אחד שהוצא להורג בחודש יוני הואשם בריגול למען ארה"ב".
לדבריו, בשנת 2018 לפחות 273 בני אדם, שבעה מהם קטינים, הוצאו להורג – מרביתם באשמת רצח. 38 בני אדם נשפטו למוות באישום המעורפל של "שחיתות" ו"חילול הקודש", סעיפים המשמשים לרוב נגד פעילים פוליטיים. "הרשויות באיראן טוענות כי אין במדינה אסירים פוליטיים, ואלו שהוצאו להורג היו 'טרוריסטים'", אמר והוסיף: "אך למעשה איראן משתמשת בעונש המוות ככלי העיקרי לזריעת פחד בחברה האזרחית, ותגובת נגד להפגנות נגד המשטר". על פי החוק באיראן, עברות בנות-מוות כוללות גם ניאוף, יחסים חד-מיניים ו"העלבת נביאי האסלאם".
בתגובה לדיווחים לפיהם מדינות אירופה אינן ששות להטיל מחדש סנקציות על איראן למרות הודעתה לאחרונה כי הפרה את תנאי הסכם הגרעין, מוגאדם אומר כי "הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד האיחוד האירופי שנמצא בקשרים טובים עם איראן, צריך להפנות תשומת לב רבה יותר לנעשה במדינה ולהפרות הרבות של זכויות האדם".
לדברי אמירי-מוגהדאם, "העולם צריך לשים בראש סדר העדיפויות שלו את נושא זכויות האדם במהלך הדיאלוג עם איראן. אנחנו לא מעוניינים בהתערבות צבאית, כי היא רק תחזק את המשטר ותאריך את ימיו. הרשויות באיראן מחפשות הסלמה צבאית במפרץ, כי זו דרך טובה להסיט את תשומת הלב מהפשעים שנעשים נגד העם האיראני".
הוא מסכם ואומר כי "מבחינת מנהיגי הרפובליקה האסלאמית, אנשים המבקשים חירות הם האיום הגדול ביותר. בטווח הארוך, איראן דמוקרטית המכבדת את זכויות אזרחיה זו הדרך היחידה להבטיח שלום ויציבות במדינה עצמה ובאזור המזרח התיכון כולו".
אוזאי בולוט היא עיתונאית שנולדה וגדלה בטורקיה ומתגוררת כיום בוושינגטון. הטור פורסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.
כמה הוציאו להורג מתחילת השנה? לפחות 140?
טוב, זה לא מעניין. בעצם זה מעניין לי את הסבתא.
מה שממש ממש חשוב עכשיו זה הסבתא של ראשידה טאליב.
שם יש ממש הפרות חמורות של זכויות האדם וזה מאד מאד מדאיג אותנו באיחוד האירופי.
זה דווקא כן צריך לעניין אותך, מכיוון שזוהי תזכורת עגומה למשמעות של "מדינת הלכה"
למשתמש האנונימי, כשם שזוועות המשטר הסובייטי צריכות לשמש תזכורת איך נראית מדינה ניהיליסטית
מעניין שכתבות כאלו אין בתקשורת שלנו כמעט בכלל.
הוצאה להורג באירן.
בעוד שבאיראן משמרות המהפכה דואגות לחסל כל נסיון של מתנגדי השלטון בכל דרך ולצורך מראית עין טופלים במתנגדי המשטר וגם בחשודים כמתנגדי המשטר אישומים בשחיתויות ועוד ברשימה של עבירות מספר החוקים הדרושים להגנת המשך קיומו של המשטר שאת ההודאות מהנאשמים הם מקבלים אחרי הפעלת כל סוגי העינויים כמסורת משטרים טוטליטריים.
מאידך בישראל השלטון הבנוי על המפלגות הימניות והמורכב ברוב קואליציוני המושתת על עקרונות בהסכם קואליציוני שנוי השלטון ניתן להשיג רק בקלפי. אלא שמפלגות הסמול וגם אלה המתקראות מרכז אף שאינן אלא סמול בתחפושת אינם מגיעים לכדי השגת רוב בוחרים לשם החלפת השלטון גם אם הם מצרפים את הקולות של התנועות והמפלגות האנטי ציוניות כמו הרשימה הערבית שהם עוייני קיומה של מדינת ישראל.
גם כאן הישראל החונטה הסמולנית המורכבת מאישים השתולים בתפקידים רבי כוח החל מפרקליטות המדינה עבור לקצינים בכירים במשטרה עד שופטי בית המשפט העליון וכלה התקשורת מוטה, כולם כולם פועלים מי בהפצת עלילות דרישה לחקירות פרסום מוטה בכלי התקשורת הכתובה והדיגיטלית עד הוצאת כתבי אישום הזויים על בסיסים שאינם ידועים או מוכרים בעולם המשפט וכל אלה נגד כל מי שניתן לפגוע בו במיוחד בראש הממשלה וכל זאת למען הפלת שלטון.
באירן יש משמרות המהפכה לשמירת השלטון ואילו בישראל יש חונטות סמול לביצוע הפיכה להפלת שלטון.
הקרקס של האיחוד האירופי נמשך. מצב זכויות האדם באיראן ובשטחי הכיבוש שהותיר דעא"ש לא מעורר שם עניין.
מוסלמים אזרחי האיחוד האירופי שפעלו בשורות דאע"ש וביצעו פשעים נגד האנושות חופשיים לשוב עכשיו לארצות מוצאם באירופה. הם וילדיהם שאומנו שם להרוג ולרצוח זוכים עכשיו לתכניות שיקום ומחוזרים ע"י התקשורת.
מנגד, הפליטים הנוצריים והיזידיים שהיו קרבנות פשעי דעא"ש ובהם של אותם מוסלמים נושאי הדרכון האירופי נשלחים חזרה ללא רחם.
אירופה מרימה את דגל האסלאם, היא מעוניינת ליצור אינטגרציה עם מדינות המזה"ת המוסלמיות, להפוך שוב את ים התיכון ל-MARE NOSTRUM כמו שהיה בימי האימפריה הרומית וכך כאיחוד שבו כל החלקים קשורים ברשת הסכמים להקים מעצמת -על כמשקל נגד מול ארה"ב וכל מה שהממשל עושה האיחוד האירופי עושה להפך.
ורק הרטוריקה החלולה נותרה כפי שהייתה.