"אל תתנצל, לעזאזל!": ריקי ג'רבייס יוצא למאבק בפוליטיקלי קורקט

ריקי ג'רבייס קורא לעצמו "ליברל שמאלני וסוציאליסט-שמפניה", אך כאשר הוא אומר ש"אני לא מסכים שרגשות חשובים יותר מעובדות", הוא מהדהד את דבריו של בן שפירו שרחוק מלהיות איש שמאל. נקודת החיבור ביניהם: שניהם תומכים בחופש הביטוי, מידה שהופכת אותם לסוג של אנשים אמיצים בימינו.

אך ישנן עוד נקודות דמיון מפתיעות בין ג'רבייס לשמרנים בולטים אחרים, כפי שניתן היה לשמוע בראיון משובח בן שעתיים שהעניק לאחרונה לפודקאסט של סאם האריס, 'Making Sense'. כך למשל, בנוגע למתקפות האחרונות על כוכב הקולנוע המנוח ג'ון ויין בשל אמירות גזעניות שהשמיע בראיון ב-1971, אמר ג'רבייס כי באופן אישי הוא בעד תקינות פוליטית מכיוון שהוא לא מעוניין לפגוע ברגשות של אחרים, אך לדבריו החלת הסטנדרטים המקובלים בימינו על אירועים מלפני ארבעים שנה היא "קיבעון מוזר".

הקומיקאי הבריטי התייחס גם לסערה שפרצה לאחר בחירתו של קווין הארט לתפקיד מנחה טקס האוסקר, כאשר התגלה כי צייץ בעבר הערות פוגעניות על קהילת הלהט"ב. הארט התנצל ומחק את הציוצים, אך איבד את התפקיד היוקרתי בכל מקרה. "היום כבר לא מספיק להתנצל ולהמשיך הלאה", אמר ג'רבייס והוסיף: "אנשים רוצים דם, הם רוצים להרוס אותך מכיוון שהכל הפך לתחרות למי יש יותר נקודות מוסר". ג'רבייס העיד על עצמו כי הוא קשוב היטב לסטנדרטים המשתנים של התקינות הפוליטית, אך הדגיש: "אתה יכול להפוך את הבדיחות שלך לבטוחות ונחמדות לכולם, אבל לך תדע אם הן לא יעליבו מישהו בעוד עשר שנים".

זו נראית כמו הערכה שמרנית מאוד. ככל שהזמן עובר אנשים רבים לא רק שאינם מסוגלים להשתמש עוד בחיישני ההומור והאירוניה אלא מחבלים בהם בכוונה, ונראה כי התעלמות מרצון מכל כוונה קומית היא תעשיה פורחת. במופעי הסטנד-אפ שלו, גם ג'רבייס אומר דברים רבים שהוא לא באמת מתכוון אליהם רק כדי להצחיק את הקהל, אך יתכן ומדובר במנהג שהולך ונעלם בעידן בו כל סאטירה משועבדת לבודקי עובדות חסרי חוש הומור וקומיקאים כנים לא שורדים זמן רב בעסקי הקומדיה.

"אם אתה מדלל את האירוניה שלך יותר מדי, היא כבר לא אירונית יותר", סיפר ג'רבייס להאריס. "הגענו למצב שכבר עדיף לי לצאת לבמה ולהגיד: 'גזענות היא דבר רע', ולקבל מחיאות כפיים סוערות. זה נחמד מאוד, אבל זה לא מצחיק".

מסך עשן

ג'רבייס המשיך וסיפר על חוויות מהמפגש עם קהלים שונים במופעי הסטנד-אפ. "כאשר 10,000 איש בקהל צוחקים, אתה לא מתייחס לאחד שצועק ומנסה להציק. לפעמים אני צריך להסביר את הבדיחה לאנשים ואז הם מתעצבנים, אבל כשאני שומע קומיקאי מתנצל בא לי לצעוק: 'אל תתנצל לעזאזל!'. אי אפשר אף פעם לרצות את כולם, ואנחנו לא צריכים לרצות את כולם. בדיוק כמו שאי אפשר לחוקק חוק נגד טיפשות, כי אנחנו לא צריכים חוק כזה".

בהתייחס לנושא הגזענות ולתחושה כי הסביבה החברתית בימינו נוחה מאוד לגזענים וקיצוניים למיניהם אמר ג'רבייס כי "כולם יודעים שאפשר לספר בדיחה על גזע מבלי להיות גזען". אך למרות זאת, נראה שכל מי שאומר משהו שמתויג כ"פוגעני" מושלך לאותה הקופסה יחד עם נאצים. אינך מסכים עם הדּוֹגְמָה הפרוגרסיבית? אתה ודאי גזען המאמין בעליונות לבנה. ג'רבייס מציע הסבר חכם לחוסר היכולת (במודע או שלא) של אנשים בימינו להבחין בין אירוניה לרשע של ממש:

על כל אדם שמפוטר ומבויש בפומבי כנאצי בשל עבירה קטנה, יש נאצי אמיתי שחומק מעונש. זו בוודאי תחושה מדהימה עבור גזענים אמיתיים שחושבים לעצמם: 'זה בסדר, כל דבר נחשב גזעני היום'. כאשר קוראים לכל אחד נאצי ולא מצליחים להבדיל בין נאצי אמיתי לאדם שסתם אמר פעם משהו לא נכון, זה מסך עשן נפלא עבורם. זה משחק לידיים של האנשים הרעים באמת"

טקטיקה חביבה במיוחד על משמיציו של ג'רבייס ברשתות החברתיות היא ציון העובדה שאדם כלשהוא בימין הסכים עם דבר כלשהוא שג'רבייס אמר. האם זה מטריד אותו? למעשה, נראה שהוא אכן מוצא מכנה משותף עם אנשים מן הצד השני של המפה הפוליטית. "כבר לא מדובר יותר על ויכוח או בדיחה. מה שחשוב הוא מי אמר מה. נראה שיש מערכת ניקוד מוסרי וכל אחד רוצה להגיע לגן עדן על ידי כך שיצבור יותר נקודות לטובתו על חשבון הצד השני", סיפר.

לדבריו, אחד מכללי הקומדיה היא שלכל בדיחה צריכה להיות מטרה, אך למרות זאת "היום כל אחד רוצה להיות פטור מזה. הם לא רוצים שילעגו לאמונה שלהם, אז האמונה עצמה הפכה להיות זכאית לזכויות אדם. זה חילול הקודש האמיתי, לתת לאמונה זכויות. זה כמו לומר: 'אם אתה פוגע באלוהים שלי, אתה פוגע בי'".

טרור מילולי

ריקי ג'רבייס מגדיר את עצמו כאתאיסט, אך אפילו הוא לא היה יכול שלא להבחין כיצד הניסיון לכפות דּוֹגְמָה אחת על כולם מגיע כיום דווקא מהשמאל החילוני. "אם אתה משתמש בכינוי הגוף הלא נכון זה חילול הקודש. הם מצמידים 'פוביה' בסוף של כל מילה, ואז אתה נחשב כגזען אם אתה לא מסכים עם הרעיון. זה כמו שאני אפגע ממישהו שצוחק על מתמטיקה. הבדיחה הרי לא תשנה את חוקי המדע, למדע לא אכפת מהרגשות שלך".

כאשר הוא מדבר על הכיוון העתידי אליו צועדת הקומדיה, ג'רבייס נשמע מעט יותר אופטימי ומשוכנע שבקרוב נראה מעבר לעידן הגיוני יותר ופחות רגיש: "ישנם מכשולים בדרך כמובן, אבל אני חושב שבסופו של דבר האמת חזקה יותר מכל".

להאזנה לראיון המלא:

https://www.youtube.com/watch?v=jtY8EFASDOI

למרות שבאופן אישי אני לא משוכנע שקיים כיום ביקוש לאמיתות פשוטות, אני אסיר תודה על כך שיש קומיקאים כמו ריקי ג'רבייס שעדיין מוכנים לספר אותן. בעיה נוספת שמקשה על כך הם המתווכים. ג'רבייס אמנם יצר את סדרת המופת 'המשרד' במסגרת ה-BBC, אך הוא מספר שהוא חש כיום באווירה אחרת ברשת הטלוויזיה. "רשתות כיום מפחדות לומר משהו שאולי יעליב מישהו. הן לא כבר לא מגינות על חופש הביטוי שלך כיוצר אלא פשוט אומרות לך: 'אל תעשה את זה".

במהלך הראיון סיפר ג'רבייס על מקרה בו נאלץ להסביר בדיחה לאנשי רשת טלוויזיה. "הם אמרו בתגובה: 'כן, אבל אנחנו נצטרך לכתוב תגובות לעיתונים ולשלוח מכתבים ואנשים יחשבו שאנחנו רעים'. כלומר – כבר לא מדובר על מה טוב ומה רע, אלא על 'אוף, אנחנו לא רוצים לכתוב מכתבים'". הוא ממשיך ואומר: "למעשה נוצר מצב בו הבריונים בעצמם אומרים לך: 'אסור לך להגיד את זה', וככה הם מנצחים. הרבה אנשים פשוט חושבים 'אני לא הולך להגיד את זה יותר, אשתי מפחדת לצאת החוצה'. זה פשוט טרור, טרור מילולי".

אי אפשר להחשיב בטעות את ג'רבייס כתומך של דונלד טראמפ, אותו כינה "תינוק נרקיסיסטי משוגע", אך הוא בהחלט רואה את הקשר בין גישה כמו זו של אנשי ה-BBC לבין המשיכה העצומה לטראמפ וסגנונו. "יש כל מיני אנשים שמפיצים תיאוריות קשר ואומרים שכל התומכים של טראמפ גזענים. זה בבירור לא נכון. יש אנשים שפשוט החליטו להצביע לו כי שנאו את הילארי. מה שהטה את הכף לטובת טראמפ היה אחוז מסוים של אנשים שנמאס להם מעשר השנים האחרונות, בהן אמרו להם כל הזמן מה אסור להם להגיד או לעשות".

כולם יודעים את זה, אבל מה השמאל ממשך לעשות? רק מגביר את העוצמה של ניסיונות ההשתקה והצנזורה. אולי כדאי שיתחילו להקשיב לקומיקאים.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.