תשעים שנה למאורעות תרפ"ט: הפצע שעדיין לא החלים

גל ההתקפות הרצחניות על יהודים שהתחולל בקיץ 1929 שינה לחלוטין את מפת ההתיישבות בארץ ישראל, שינוי שבחלקו הותיר רישום עד ימינו

בית הכנסת ההרוס בחברון | ספריית הקונגרס

גל הפרעות הרצחני שהתחולל בארץ ישראל בקיץ תרפ"ט (אוגוסט 1929) חולל מהפכות משמעותיות שרישומן ניכר במידה מסוימת עד ימינו.

שלטונות המנדט הבריטי נחשפו במלוא אוזלת ידם שביטאה במקרה הטוב רשלנות פושעת, חוסר מנהיגות וכשל מבצעי. המודיעין הבריטי לא חזה את ההשתוללות על אף שהיו סימנים לרוב, וכמעט כל ראשי ההנהגה הבריטית העדיפו לצאת לחופשה באותה העת. הבריטים לא הצליחו לבלום את הסחף הרצחני בזמן אמת, והיו גם טענות (לא מוכחות) לשיתוף פעולה סמוי בין הבריטים להנהגה הערבית.

לאחר תום הפרעות פרסם הנציב העליון ג'ון צ'נסלור מנשר שהופץ בכל רחבי הארץ:

שבתי מאנגליה, ולחרדתי מצאתי את הארץ במצב של אי סדר והיא שלל למעשי אלימות בלתי חוקיים. מתוך אימה למדתי לדעת את מעשי הזוועה אשר עשו חבורות אנשי בליעל צמאי דם ורוצחים פראים לבני היישוב העברי מחוסרי מגן מבלי הבדל מין או גיל ואשר נלוו, כמו בחברון, במעשי פראות בל יתוארו, בשרפת בתים וחוות בעיר ובכפר ובמעשי שוד והרס. הפשעים האלה הביאו על ראש עושיהם את קללת כל עמי התרבות בכל קצוי תבל"

במסמך צדקני ותימהוני זה הסיר צ'נסלור מעל עצמו כל אחריות להיקף האירועים ולעוצמתם, והקפיד שלא לנקוב בזהות הפוליטית, הלאומית או הדתית של משלחי הרוצחים.

אולי מתוך כוונה למתן תודעתית את עוצמת המחדל העדיפו הבריטים לכנותם בשם הניטרלי EVENTS. העיתונות העברית ובעקבותיה ההיסטוריוגרפיה נוהגות להשתמש בשם 'מאורעות'. לשם המחשה, בשורת מעשי הרצח שהתחוללו בקישינב בשנת 1903 נטבחו 51 יהודים. בטבח תרפ"ט נרצחו 133 יהודים.

בין חוקרי התקופה שוררת מחלוקת בנוגע לכוונות מחוללי הטבח אך אין ספק בנוגע למידת הצלחתם. תוך שעות ספורות מרגע ההתלקחות, כבר נפגעו אנושות השכונות הירושלמיות הסמוכות לשער שכם; חוות העלמות הסמוכה לשטח בו עתיד להבנות ארמון הנציב הותקפה ונבזזה; קיבוץ רמת רחל חרב לחלוטין, ושכונת תלפיות פונתה כליל מיושביה.

למחרת הותקפה המושבה מוצא על ידי אלפי כפריים, וחמישה מבני משפחת מקלף נטבחו.  כל תושבי הישוב הרטוב שבהרי ירושלים נדרשו להתפנות וקומץ המתיישבים נשלח לתחנת הרכבת הסמוכה, שם צפו כיצד עשרות שנות עמל עולות באש. חוות חולדה פונתה לאחר שנהרג בה המפקד אפרים צ'יזיק. המושבה באר טוביה נשרפה לחלוטין והרופא ד"ר חיים יזרעאלי נרצח. לאחר כמה ימים התחוללה התקפה על הרובע היהודי בצפת. תוך ימים ספורים שונתה באופן דרמטי מפת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

שיקום חלקי

חברות הביטוח שנדרשו לפצות את הנפגעים על אובדן הנפש והרכוש לא גילו נדיבות יתירה. הן התמקחו על כל סעיף וסעיף, נתפסו לזוטות ודרשו ראיות שלא ניתן היה להמציא.

כך למשל, שולם פיצוי זעום עבור החווה הגדולה והמשוכללת של הנדבן יצחק לייב גולדברג בישוב הרטוב שנשרפה לחלוטין. גולדברג שאיבד באותו יום את בנו הצעיר בנימין שנפל בקרב על הגנת תל-אביב, הקים על שמו ברמת גן את שכונת תל בנימין (כיום מתחם הבורסה ליהלומים). חלק מפליטי הרטוב הקים את המושבה אבן יהודה וחלק שב להרטוב החרבה, שיקם את המשקים השרופים וכונן את הישוב מחדש, בטרם נאלצו לנטוש אותו שוב במלחמת העצמאות.

היישוב הרטוב עולה באש | ספריית הקונגרס

ההיקף העצום של ההרס עורר את יהדות העולם למפעל ענק של סיוע, והתרומות  אפשרו שיקום חלק מהאתרים שנפגעו. יתומי משפחת מקלף ממוצא עברו למושבה החדשה פרדס חנה, והבן מרדכי הפך לימים רמטכ"ל צה"ל. המושבה עצמה שוקמה והורחבה מאוד עם הקמת מוצא עילית. בשטח חוות חולדה השרופה התבסס הגרעין החלוצי 'גורדוניה א' בהנהגתו של פנחס לבון (לימים שר הבטחון) והקים את קיבוץ חולדה.

"קרן העזרה" האמריקנית (לימים חברת אמיק"א) העניקה פיצוי למתיישבי באר טוביה, רכשה את אדמות המושבה ופעלה להקמת מושב עובדים ששימר את שם המושבה החרבה. באופן דומה שוקמו הקיבוצים משמר העמק ורמת רחל והשכונות הירושלמיות תלפיות ומקור חיים. גם הרובע היהודי בצפת, בו נרצחו שמונה עשר יהודים, שוקם באופן חלקי.

שורש החורבן

חלק מן המקומות ששוקמו קיימים עד ימינו כישובים משגשגים ופורחים, אך עם זאת לא שוקמו הקהילות היהודיות בערים עזה, שכם וג'נין, מהן נאלצו היהודים לברוח בחוסר כל מחשש לחייהם. בכל הישובים הללו אין כיום ולו יהודי אחד.

הישוב מגדל עדר נהרס ולא שוקם, וגם הקהילה היהודית בחברון שספגה את המכה הקשה והאכזרית ביותר לא שוקמה. בשנת 1932, שלוש שנים אחרי הפרעות, קנה איש העסקים שמואל צבי הולצמן את אדמות מגדל עדר וסביבותיו והקים את גוש עציון הנושא את שמו (הולץ=עץ). בשנת 1943 קם קיבוץ כפר עציון ובהמשך קמו הישובים הדתיים משואות יצחק ועין צורים וקיבוץ 'השומר הצעיר' רבדים, אך כולם נפלו כאמור בידי הלגיון הירדני ב-1948. חלפו כעשרים שנים עד ששב צה"ל לחברון ולגוש עציון, ועל פי החלטת הממשלה בראשות לוי אשכול קמו מחדש יישובי גוש עציון וצמוד לחברון קם הישוב קריית ארבע.

למרות העובדה שההתיישבות היהודית בהרי חברון נסמכת על החלטות ממשלה ועל תיקון מובהק של עוול היסטורי משווע, מתקיימת עדיין מחלוקת רעיונית בנוגע להתיישבות היהודית בחברון. כיום קיימות עדיין סיבות רבות להסתייגותם של חלק מהישראלים מן הנוכחות האזרחית והצבאית של ישראל בהרי חברון. מעקב היסטורי אחר שורשי הטיעונים מלמד שהם נעוצים באותו יום קיץ נורא בו התחוללו מעשי הרצח שהביאו לחורבן הישוב היהודי העתיק בעיר האבות, חורבן שבניגוד למקומות אחרים, לא הביא עמו שיקום והתחדשות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 תגובות למאמר

  1. ועכשיו אנחנו ב2019 עברו 2000 שנה נוספות. אכן כן מ48 עד עכשיו זה אלפיים שנה נוספות במרוץ האדיר הזה. לאן הולכים. הכל גטאות וזה כה מכוער. כי זה עידוד לעוד ועוד אינטרסנטיות מיגדרית מכוערת ולא מוסרית. ועוד אומרים שאנחנו העם הניבחר העם הכי חכם. הגטאות האנוכיות האלה היכניסו זרים שינהיגו אותנו שישלטו עלינו. אין להם מה לימכור יותר אז החזירו את הכובש הזר בדלת האחורית. שמלא בשוחד ובצע כסף . עלה על ההיזדמנות ניכנס גבר ניצח. איך אומר המישפט האלמותי לא זוכרת מי אמר-באתי כבשתי ניצחתי. כי ראו מי עומד מולם. סליחה אליטות ניקלות שפלות קלות דעת גלותיות שמחפשות זאת. התוצאה נוראה כל היעוד אליו שבנו סולף היתעוות. המדינה תובעת באנוכיות נוראה. אלה שלמעלה לא מנהיגים אותנו בטוב. משרתים אינטרסים זרים כולם. העם צריך לסלק אותם לייצר מודלים, שיביאו תיקווה רצון אהבה, סחף טוב אל הכיוון הנכון. ההיסטוריה אומרת שרעיון יכול לסחוף ולהציל. כמו מה שעשה הנביא משה. שהביא הצלה לעמו. התנך הוא הזרע העובר מימנו שואבים הכל. כל העולם ראה בו אקטואליה במשך אלפי שנים. צריך להיתגבר לחשוב מיחוץ לקופסא המימסדית שהיסתאבה כל כך ולהביא תיקווה. להיתעשת וליסוע בדרך המלך הנכונה.

    1. למקרא סיום הכתבה עלתה בי שאלה, מי זה עופר רגב הכותב? איך ומאיפה הגיע לאתר הימני במובהק הזה?

    2. שלום מרקוס תודה שקראת את המאמר אני כותב מאמרים בנושאי אררץ ישראל ללא קשר קשר לשיוך פוליטי

  2. לכותב הנכבד-
    נהניתי למקרא הכתבה. (נהניתי זו מילה קצת תלושה, כמובן)
    תודה על השקעתך.
    תמיד תמהתי האם הייתה התיישבות בעזה ובג'נין ולאן הם נעלמו
    תודה על המידע

    1. ארבע פעמים התישבו יהודים ברצועת עזה וגורשו:
      1. קהילה יהודית ספרדית ותיקה ששורשיה בימי הביניים שברחה בזמן פלישת נפולאון בשנת 1798
      2. קהילה של יהודים ספרדים שהוקמה במחצית המאה ה19 ושאחר כך הצטרפו אליה בני העלייה הראשונה וישבה בעיר עזה עצמה קרוב ל80 שנה – פונתה במאורעות תרפ"ט 1929
      3. כפר דרום שהוקם כישוב חומה ומגדל ליד חאן יונס ונחרב במלחמת העצמאות. 1948
      4. ההתיישבות בגוש קטיף שחרבה ב2005

  3. לא היה ולא יהיה שלום בינינו לבין אלו המכנים עצמם "פלסטינים". במזרח התיכון יהודים לא יכולים להקים מדינה יהודית ולחיות בה בשקט, האיסלם לא איפשר/מאפשר/יאפשר זאת. כדאי לקחת בחשבון שמלחמה תהיה כאן לנצח וחייבים להשלים עם זה.

  4. תודה על הכתבה החשובה.
    באשר למשפט על חלק ממקומות שנעזבו ע"י היהודים:
    עזה, שכם וג’נין, חסר מידע, חיוני בעיני, כמו שמות המשפחות שחיו שם, מתי התיישבו שם, כמה זמן חיו שם, ממה התפרנסו, והאם הם ישבו בבתים/חלקות קרקע שהיו בבעלותם ורשומים על שמם ממש.
    היום התעמולה הערבית השתלטה לחלוטין על התודעה והדעה השולטת (בעיקר בקרב הציבור במערב) היא שהיהודים/המתנחלים נדחפים בכוח לאדמות ושטחים לא להם.
    מנגד מתפרסם מדי פעם ובאופן נדיר למדי מידע על משפחות בישראל שבידיהן מסמכים (קושאנים) המעידים על בעלות על קרקעות רבות המצויות בשטחי יהודה ושומרון כמו גם בדרום סוריה. המידע מצוי בידי האפוטרופוס הראשי והממשלות בישראל מאז 67 ועד היום מסרבות להשיב את הנכסים לידי בעליהם החוקיים. היה מעניין להתייחס לכך או לחילופין להפנות למקורות שניתן לעיין בהם.

    1. לגבי מידע על התישבות יהודית בעזה, ראה כתבה משנת 2012, במקור:
      http://www.inn.co.il/News/News.aspx/247512

      "גם המסגד הגדול של עזה היה בית כנסת
      בעקבות מבצע 'עמוד ענן' קיימנו ביומן ערוץ 7 היכרות עם ההיסטוריה היהודית של עזה, ומסתבר שיש לנו הרבה מה ללמוד."

    2. ראה כתבה משנת 2012:
      "גם המסגד הגדול של עזה היה בית כנסת
      בעקבות מבצע 'עמוד ענן' קיימנו ביומן ערוץ 7 היכרות עם ההיסטוריה היהודית של עזה, ומסתבר שיש לנו הרבה מה ללמוד."
      במקור:
      https://www.inn.co.il/News/News.aspx/247512