תשעים שנה למאורעות תרפ"ט: הפצע שעדיין לא החלים

גל הפרעות הרצחני שהתחולל בארץ ישראל בקיץ תרפ"ט (אוגוסט 1929) חולל מהפכות משמעותיות שרישומן ניכר במידה מסוימת עד ימינו.

שלטונות המנדט הבריטי נחשפו במלוא אוזלת ידם שביטאה במקרה הטוב רשלנות פושעת, חוסר מנהיגות וכשל מבצעי. המודיעין הבריטי לא חזה את ההשתוללות על אף שהיו סימנים לרוב, וכמעט כל ראשי ההנהגה הבריטית העדיפו לצאת לחופשה באותה העת. הבריטים לא הצליחו לבלום את הסחף הרצחני בזמן אמת, והיו גם טענות (לא מוכחות) לשיתוף פעולה סמוי בין הבריטים להנהגה הערבית.

לאחר תום הפרעות פרסם הנציב העליון ג'ון צ'נסלור מנשר שהופץ בכל רחבי הארץ:

שבתי מאנגליה, ולחרדתי מצאתי את הארץ במצב של אי סדר והיא שלל למעשי אלימות בלתי חוקיים. מתוך אימה למדתי לדעת את מעשי הזוועה אשר עשו חבורות אנשי בליעל צמאי דם ורוצחים פראים לבני היישוב העברי מחוסרי מגן מבלי הבדל מין או גיל ואשר נלוו, כמו בחברון, במעשי פראות בל יתוארו, בשרפת בתים וחוות בעיר ובכפר ובמעשי שוד והרס. הפשעים האלה הביאו על ראש עושיהם את קללת כל עמי התרבות בכל קצוי תבל"

במסמך צדקני ותימהוני זה הסיר צ'נסלור מעל עצמו כל אחריות להיקף האירועים ולעוצמתם, והקפיד שלא לנקוב בזהות הפוליטית, הלאומית או הדתית של משלחי הרוצחים.

אולי מתוך כוונה למתן תודעתית את עוצמת המחדל העדיפו הבריטים לכנותם בשם הניטרלי EVENTS. העיתונות העברית ובעקבותיה ההיסטוריוגרפיה נוהגות להשתמש בשם 'מאורעות'. לשם המחשה, בשורת מעשי הרצח שהתחוללו בקישינב בשנת 1903 נטבחו 51 יהודים. בטבח תרפ"ט נרצחו 133 יהודים.

בין חוקרי התקופה שוררת מחלוקת בנוגע לכוונות מחוללי הטבח אך אין ספק בנוגע למידת הצלחתם. תוך שעות ספורות מרגע ההתלקחות, כבר נפגעו אנושות השכונות הירושלמיות הסמוכות לשער שכם; חוות העלמות הסמוכה לשטח בו עתיד להבנות ארמון הנציב הותקפה ונבזזה; קיבוץ רמת רחל חרב לחלוטין, ושכונת תלפיות פונתה כליל מיושביה.

למחרת הותקפה המושבה מוצא על ידי אלפי כפריים, וחמישה מבני משפחת מקלף נטבחו.  כל תושבי הישוב הרטוב שבהרי ירושלים נדרשו להתפנות וקומץ המתיישבים נשלח לתחנת הרכבת הסמוכה, שם צפו כיצד עשרות שנות עמל עולות באש. חוות חולדה פונתה לאחר שנהרג בה המפקד אפרים צ'יזיק. המושבה באר טוביה נשרפה לחלוטין והרופא ד"ר חיים יזרעאלי נרצח. לאחר כמה ימים התחוללה התקפה על הרובע היהודי בצפת. תוך ימים ספורים שונתה באופן דרמטי מפת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

שיקום חלקי

חברות הביטוח שנדרשו לפצות את הנפגעים על אובדן הנפש והרכוש לא גילו נדיבות יתירה. הן התמקחו על כל סעיף וסעיף, נתפסו לזוטות ודרשו ראיות שלא ניתן היה להמציא.

כך למשל, שולם פיצוי זעום עבור החווה הגדולה והמשוכללת של הנדבן יצחק לייב גולדברג בישוב הרטוב שנשרפה לחלוטין. גולדברג שאיבד באותו יום את בנו הצעיר בנימין שנפל בקרב על הגנת תל-אביב, הקים על שמו ברמת גן את שכונת תל בנימין (כיום מתחם הבורסה ליהלומים). חלק מפליטי הרטוב הקים את המושבה אבן יהודה וחלק שב להרטוב החרבה, שיקם את המשקים השרופים וכונן את הישוב מחדש, בטרם נאלצו לנטוש אותו שוב במלחמת העצמאות.

ההיקף העצום של ההרס עורר את יהדות העולם למפעל ענק של סיוע, והתרומות  אפשרו שיקום חלק מהאתרים שנפגעו. יתומי משפחת מקלף ממוצא עברו למושבה החדשה פרדס חנה, והבן מרדכי הפך לימים רמטכ"ל צה"ל. המושבה עצמה שוקמה והורחבה מאוד עם הקמת מוצא עילית. בשטח חוות חולדה השרופה התבסס הגרעין החלוצי 'גורדוניה א' בהנהגתו של פנחס לבון (לימים שר הבטחון) והקים את קיבוץ חולדה.

"קרן העזרה" האמריקנית (לימים חברת אמיק"א) העניקה פיצוי למתיישבי באר טוביה, רכשה את אדמות המושבה ופעלה להקמת מושב עובדים ששימר את שם המושבה החרבה. באופן דומה שוקמו הקיבוצים משמר העמק ורמת רחל והשכונות הירושלמיות תלפיות ומקור חיים. גם הרובע היהודי בצפת, בו נרצחו שמונה עשר יהודים, שוקם באופן חלקי.

שורש החורבן

חלק מן המקומות ששוקמו קיימים עד ימינו כישובים משגשגים ופורחים, אך עם זאת לא שוקמו הקהילות היהודיות בערים עזה, שכם וג'נין, מהן נאלצו היהודים לברוח בחוסר כל מחשש לחייהם. בכל הישובים הללו אין כיום ולו יהודי אחד.

הישוב מגדל עדר נהרס ולא שוקם, וגם הקהילה היהודית בחברון שספגה את המכה הקשה והאכזרית ביותר לא שוקמה. בשנת 1932, שלוש שנים אחרי הפרעות, קנה איש העסקים שמואל צבי הולצמן את אדמות מגדל עדר וסביבותיו והקים את גוש עציון הנושא את שמו (הולץ=עץ). בשנת 1943 קם קיבוץ כפר עציון ובהמשך קמו הישובים הדתיים משואות יצחק ועין צורים וקיבוץ 'השומר הצעיר' רבדים, אך כולם נפלו כאמור בידי הלגיון הירדני ב-1948. חלפו כעשרים שנים עד ששב צה"ל לחברון ולגוש עציון, ועל פי החלטת הממשלה בראשות לוי אשכול קמו מחדש יישובי גוש עציון וצמוד לחברון קם הישוב קריית ארבע.

למרות העובדה שההתיישבות היהודית בהרי חברון נסמכת על החלטות ממשלה ועל תיקון מובהק של עוול היסטורי משווע, מתקיימת עדיין מחלוקת רעיונית בנוגע להתיישבות היהודית בחברון. כיום קיימות עדיין סיבות רבות להסתייגותם של חלק מהישראלים מן הנוכחות האזרחית והצבאית של ישראל בהרי חברון. מעקב היסטורי אחר שורשי הטיעונים מלמד שהם נעוצים באותו יום קיץ נורא בו התחוללו מעשי הרצח שהביאו לחורבן הישוב היהודי העתיק בעיר האבות, חורבן שבניגוד למקומות אחרים, לא הביא עמו שיקום והתחדשות.