הוגה הדעות הבריטי מספר על ספרו האחרון העוסק במשמעות החירות וההבדל בין ליברליזם ושמרנות, ומגלה איזה צד מנצח לדעתו במלחמת התרבות
רכשו עכשיו מנוי למידה ותהנו מהנחה בלעדית על ספרו של רוג'ר סקרוטון ועוד רבים מספרי ‘שיבולת’ החדשים!
***
סֵר רוג'ר סקרוטון הוא סופר והוגה דעות שפרסם יותר מארבעים ספרים על פילוסופיה, אסתטיקה ופוליטיקה, אשר תורגמו לשפות רבות. הוא חבר באקדמיה הלאומית הבריטית למדעי הרוח ובחברה המלכותית לספרות. הוא מלמד בארה"ב ובאנגליה, ומשמש גם כעמית בכיר במרכז לאתיקה ומדיניות ציבורית. בשיחה עם 'נשיונל רוויו' הוא מספר על ספרו החדש, 'An Invitation to the Great Tradition', ועל משמעות השמרנות.
בפרק האחרון בספר אתה מפנה לספרו של וויליאם באקלי 'God and Man at Yale' שראה אור ב-1951 ונחשב כאחד ממבשרי תנועת השמרנות באמריקה. באקלי כתב אז כי "אני מאמין שאם וכאשר איום הקומוניזם יוסר, קרבות חיוניים אחרים שכיום מושתקים יחזרו אל מרכז הבמה, והמנצח יהיה חייב לקבל עזרה מכיתת הלימודים". האם אתה חושב שבאקלי צדק? ואם כן, מה הם אותם קרבות חיוניים?
"כן, באקלי צדק. ישנו הקרב החיוני בהגנה על המוסדות הבסיסיים בחיינו כמו נישואים ומשפחה, ובהתנגדות לצנזורה של דעות המביעות שייכות למורשת הפוליטית והתרבותית שלנו".
בספרו כתב באקלי גם על "האמונות התפלות של החופש האקדמי". האם חופש אקדמי הוא אכן אמונה תפלה?
"לא, אבל הפרופסורים עדיין משבחים אותו מבלי להאמין בו באמת. הם עצמם לא מעניקים חופש לאלה שמאיימים עליהם מבחינה אינטלקטואלית או אידיאולוגית. התופעה הזו תועדה על ידי אנשים כמו מבקר התרבות רוג'ר קימבל וזו בהחלט הייתה גם החוויה האישית שלי".
בהקדמה לספרך אתה מסביר כי "חירות אינה מערכת של אקסיומות אלא קונצנזוס מתפתח". האם תוכל להסביר את הגישה השמרנית לחירות?
"אם שופטים במונחים אבסולוטיים, החירות שלי מאיימת על החירות שלך. לכן חייבים לגלות אדיבות שתמנע מאנשים לנצל לרעה את החופש שניתן להם, על מנת להפר את הקונצנזוס עליו מתבסס היישום הכללי של החירות. חברה חופשית גסה ופרועה בסגנון ההיפים של קליפורניה הייתה למעשה החברה המדכאת והמשתיקה ביותר מכל החברות בהן פגשתי. מספיק שהיית קצת מנומס כדי לחשוף את עצמך לבוז מצידם, ומיד הם ראו בך סנגור של הבורגנות".
מה הם ההבדלים העיקריים בין ליברליזם קלאסי ושמרנות?
"שמרנים מאמינים בחובה שאינה נבחרת, בעוד ליברלים קלאסיים סבורים כי המקור היחיד לחובה היא הבחירה".
ועדיין שניהם, כפי שאתה מציין, נמצאים באותו הצד במלחמת התרבות של ימינו. מדוע?
"מכיוון שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים לשלוט בנו, ולעשות זאת תוך שהם מוחקים לחלוטין כל זיכרון מן העבר".
אנו חיים כיום במדינות המערב בכלכלה מעורבת, מה שהגדרת בעבר כ"סוציאליזם קפיטליסטי". כיצד ומדוע השתנתה מערכת היחסים בין פוליטיקה שמרנית, קפיטליזם והשוק החופשי?
"אנחנו רואים כי בכלכלה המודרנית, עם שפע האמצעים והציפיות הגדלות של אנשים, דמוקרטיה יכולה להיות יציבה רק כאשר המדינה לוקחת חלק פעיל בהפצת המוצרים, כדי לספק את הצרכים של אלו שאחרת לא היו זוכים לכך".
מה ההבדל בין ריאקציונר לשמרן?
"ריאקציונר מקובע על העבר ורוצה לשוב אליו; שמרן מבקש לאמץ את הדברים הטובים מן העבר ולשלב אותם בנסיבות המשתנות של ההווה".
האם אדמונד בֶּרְק היה ריאקציונר? ואם לא, מדוע?
"הוא לא היה ריאקציונר, כיוון שהוא האמין שאנחנו חייבים "להשתנות כדי לשמר". הוא הגיב נגד המהפכה הצרפתית, כפי שמרבית האנשים היו עושים אם היו רואים כמוהו את האלימות וההרס שהיו מעורבים בה".
אתה מזהה הבדלים במזג בין השמאל והימין. באופן יחסי, מדוע הראשון הוא רדיקלי ופעיל בעוד השני צייתן ופאסיבי?
"מדוע לא? הפוליטיזציה של החברה ושל המוסדות, של השאיפות והאהבות, של הטעמים ושל כל דבר אחר החל מסקס ועד לשינה היא חלק ממה שאיש ימין אמיתי כמוני מתנגד אליו. הניחו לנו לנפשנו, למען השם!".
אתה טוען כי אחד הדברים שהופכים את השמרנות לקשה לשיווק הוא שהיא אינה מקדמת תוכנית פוליטית סטנדרטית אוניברסלית אחת. האם בטווח הארוך זה דבר טוב או רע?
"בטווח הארוך זה בוודאי דבר טוב להיות פתוח לאמת לפיה חברות שונות שומרות על איזון, סדר ושלום בדרכים שונות. שמרן הוא מי שמבין את תוככי החברה בה הוא חי, אוהב אותה ומגן עליה".
יהיו כאלה שיחשבו שההגדרה שלך לאופי השמרני מזכירה את החמור מ'פו הדוב': משתרכת קדימה, זוכה להתעלמות, אך עדיין מעוררת חיבה בעיניים מסוימות. מה הם השימושים הפרקטיים של פסימיזם?
"ההשוואה הזאת היא קריקטורה. הפסימיזם של החמור הוא ביטוי לפחד ואופי פגום. אני מבדיל בין פסימיזם מהסוג הנכון, כזה שאומר שעלינו פשוט להכיר בחשיבות הרבה של טבע האדם, לבין הסוג הלא נכון שאומר לנו להפסיק לקוות".
מדוע רבים בשמאל רואים בשמרנות דבר מרושע מיסודו?
"הסיבה העיקרית לכך היא שלאנשים בשמאל יש אשליות לגבי טבע האדם והם חושבים שהם מוכיחים מידה טובה על ידי הפצת האשליות האלו. כל מי שמנפץ את החלום הזה הוא לא משבית שמחות, אלא איום של ממש. אפשר לראות מה טיבן האמיתי של אותן מידות טובות של השמאל, כאשר רואים מה קורה לאנושיות הנורמלית בכל פעם שהוא עולה לשלטון".
כאשר הסופר ויטאקר צ'יימברס נטש את הקומוניזם לטובת שמרנות הוא אמר שהוא עוזב במודע את הצד המנצח ועובד לצד המפסיד. אתה מאמין שהשמרנות נועדה להפסיד?
"כל האנשים הטובים מפסידים לפעמים".
האם ניתן להיות שמרן מלא תקווה ואופטימי ללא אמונה באל?
"כן, אבל אמונה בוודאי עוזרת מכיוון שהיא מקבעת את התקווה במציאות נעלה יותר, ובכך מונעת מאיתנו לכפות אותה על העולם בו אנו חיים".
מכל ההוגים השמרנים לאורך הדורות, למי הייתה ההשפעה הרבה ביותר על עיצוב מחשבתך?
"הֵגֶל, כי הוא הבין את העולם המודרני".
אתה מזכיר את אי-הרצון של שמרנים להזדהות ככאלה, אבל באופן מפתיע כולל בקטגוריה הזו את ג'ורג' אורוול וסימון וייל. מדוע גם הם שייכים למסורת השמרנית? כיצד בכלל ניתן לזהות שמרן?
"אני מנסה להסביר את הנקודה הזאת בספר. שמרנים מתגלים דרך הדאגה שלהם לדברים אנושיים יום יומיים, וההכרה שלהם שהגינות היא דבר שביר ויש צורך להגן עליה".
תוכל להסביר בקצרה את ההבדלים הבסיסיים בין המקורות וההתפתחות של שמרנות בריטית ושמרנות אמריקנית?
"לא ניתן להסביר זאת בקצרה".
אינך מזכיר בספר את דונלד טראמפ או את תופעת הפופוליזם. מדוע?
"טראמפ הוא תופעה מעניינת אך הוא אינו הוגה מעניין, אם בכלל הוא הוגה משהו. "פופוליזם" היא מילה המשמשת בידי שמאלנים לתיאור הרגשות של אנשים מן היישוב, כאשר אלה לא נוטים לשמאל".
מה היא הדרך הטובה ביותר לשלב את האסלאם בדמוקרטיה מערבית?
"צריך ליצור דיון עם מוסלמים ולהסביר להם שאנחנו חיים תחת חוק שהוא מעשה ידי אדם, ולא ניתן מידי האל".
כדי לסגור את המעגל – אתה כותב בספר כי כתב העת 'נשיונל רוויו' "נותר המשכנע ביותר מבין הפרסומים השמרניים הרבים שצמחו באמריקה מאז מלחמת העולם". איך ניתן להמשיך את המורשת הזו בדרך הטובה ביותר?
"צריך לעסוק בנושאים שמהווים את הבסיס לשמרנות, נושאים שפוליטיקאים שמרנים מזניחים באופן מתמשך: תרבות וספרות, ארכיטקטורה, העיר, הערכים של חיי היום-יום האמריקניים".
***
הראיון התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
להסביר למוסלמים ? אוי כמה שאתה תמים !!!
עוד בבל"תן
נראה שכל הפילוסופים למיניהם רואים את העולם בצורה מסויימת ששונה מהצורה בה אנחנו רואים את העולם ושונה בכלל מהמציאות הקיימת. לי נראה שלאותם פילוסופים יש בעיה לתפקד בעולם המציאותי ולכן הם ממציאים לנו כל מיני עולמות שהם המציאו בהם קל להם לתפקד כי הם המציאו את העולם הזה.
עד כמה שידוע לי רוב הכלואים בבתי החולים הפסיכיאטרים סובלים מאותה בעיה של חוסר יכולת לתפקד בעולם מציאותי. מה שקשה לי להבין זה מי מחליט מי יהיה באוניברסיטה ומי יהיה כלוא בבתי החולים הפסיכיאטרים.
כמה מרעיונות הפילוסופים כמו סוציאליזם, דת, למשל, גרמו לכל כך הרבה מלחמות והרס הרבה יותר מכל הרס שיכולים אילו הכלואים בבתי החולים הפסיכיאטרים לגרום.
אז מישהו יודע מי מחליט מי יהיה באוניברסיטה ומי יהיה כלוא?
מר קורנבלום, כל פעולה מתחילה ברעיון. בין אם אתה אוהב פילוסופים ואקדמאים ובין אם לא, אם תסתכל על ההיסטוריה האנושית תראה שכל אנשי המעשה – מלכים, מנהיגים, מצביאים וכולי – פעלו מכוחם של רעיונות, שהפילוסופיה היא נדבך מרכזי בהם.
כשיש אקדמאי או פילוסוף שמפיץ רעיונות שמרניים וימניים, אנשים כמוך צריכים לתמוך בו ולא ללעוג לו, בעיקר כשהוא עומד – כמו רוג'ר סקרוטון – כמו צוק איתן מול המוני השמאלנים הרדיקלים שממלאים את האוניברסיטאות במערב.
אתה כותב ש"…כמה מרעיונות הפילוסופים כמו סוציאליזם, דת, למשל, גרמו לכל כך הרבה מלחמות והרס…". כמו שבודאי קראת בכתבה, רוג'ר סקרוטון לא תומך לא בסוציליזם ולא בדת.
אולי לא קראת את הכתבה???
הדרך להתמודד עם האיסלם זה להסביר שאנחנו חיים תחת עשרת הדיבורות ומושפעים ממנו כדרך המוסר החוק והצדק.
להגיד למוסלמים שאנחנו חיים תחת חוק אשר יצר האדם ..בשבילם זה סימן לחולשה
והופך את האדם או המערכת שטוענת כך למטרה נייחת ,וכך האיסלם מוצא דרך לנצל חולשה זו לטובתו עד להכנעה .
בגלל זה לארה"ב אשר נחשבת למדינה קפיטלסטית נוצרית יש יותר כלים להתמודד ולהתאחד נגד הסכנות של כוח זר פנימי
ולהשאר חופשית ולא ליפול ממלחמת אזרחים