ביקורת ספר: 'חופשי זה' בסוף לגמרי לבד

ספרו החדש של הרב חיים נבון, 'חופשי זה', מעניק תמונה עתידנית לעולם המצפה לנו בעוד שבעים שנה. אם בשנת 2019 כבר מיוצרות מכוניות אוטונומיות, היכרויות רומנטיות מתרחשות כמעט רק דרך אפליקציות ורשתות חברתיות והפיתוחים הטכנולוגיים נעים לעבר שליטה חיצונית על תהליך ההיריון והלידה, נבון צופה את המשך גסיסתה של החברה האנושית.

גיבור הספר אור הוא מידען, סוג של עיתונאי עתידני שמבצע את רוב עבודתו מכורסת הסלון. הוא כמעט אינו פוגש עמיתים באופן פיזי, וגם לא זקוק לכך. בעולם החדש, דרך התקשורת העיקרית היא "הבננה", מכשיר המתחבר לאוזנו של המשתמש (וככל הנראה גם למוחו) ומשדר הישר למרכזי השמיעה והראיה שיחות וידאו ותוכנות בידור, מאפשר חיפוש ברשת, שליחת הודעות ועוד. כולם מחוברים אל הרשת, דרכה ניתן לאסוף כמות מידע עצומה על כל אחד מהמשתמשים. בעידן הפייסבוק בו אנחנו חיים החשיפה נדמית כמובנת מאליה, אך בעולמו של נבון אובדן הפרטיות והכוח שהמידע נותן לממשל מגיעים למימדים חדשים ומדאיגים.

אין פלא אפוא כי בעולם כזה הצורך בקשרים זוגיים, חבריים ובוודאי משפחתיים, כמעט אינו קיים וכפי שאור אוהב להדגיש, אין תלות בקשרים והם נתונים לבחירה חופשית, כל פעם מחדש. הכוונה לכך היא בפשט: כל היחסים הבין-אישיים מתקיימים באופן בלעדי דרך חוזים מתחדשים שאסור להפר עד לסיומם, והטווח הוא קצר במיוחד. החל מזוגיות וכלה לקשר הורי (המילים "אמא" ו"אבא", כמו ב'עולם חדש מופלא' של אלדוס האקסלי, נחשבות גסות ופרימיטיביות), לכל דבר יש תאריך פקיעה.

מוסד המשפחה מצטמצם עד נכחד לחלוטין. הורים ביולוגים מורשים להחזיק בילדיהם עד גיל שלוש, ולאחר מכן הם עוברים לחוזה הורות חדש וזמני או לחלופין, אם לא נמצא כזה, לאחריות המדינה. התוצאה היא דור שלם של ילדים הגדלים ללא תמיכה משפחתית, ללא בית ושורשים או קשר אנושי חם ותומך, ומאבדים כל יכולת להתמודד עם סיטואציות חברתיות ולתקשר עם סביבתם. טכנולוגיה חדשה מאפשרת הולדה באמצעות רחם מלאכותי, מה שהופך לידות טבעיות לנדירות ובלתי מקובלות.

עוד קריצה לספרו של האקסלי היא בתחום הרפואי העתידני. בכל בוקר נדקר האדם בידי מכשיר שמאבחן את מצבו הרפואי, ולאחר מכן מוזרק לגופו חומר המכיל את כל הנוגדנים והוויטמינים החסרים, כולל נוגדי דיכאון, אנטיביוטיקה ותרופות למניעת הריון. בעולם של מידע זמין ונגיש כל כך, עד כמה מודע האדם לדברים שהוא מכניס לגופו או לתודעתו? כמצופה, מעט מאוד.

לכעוס ולהתקומם

אותו סימום מטאפורי וממשי בו שרויים האנשים שבחרו ברעיונות החירות והקדמה מאפשר לנבון לפרוס את משנתו באשר למדרון אליו כושל העולם הפרוגרסיבי. הוא עושה זאת באמצעות מְסַפֵּר אומלל ונלעג ובאירוניה החודרת ישר לקרביים:

היום בכל העולם כבר היה ברור שמה שנקרא פעם "משפחה" היה למעשה עבדות. גם רוט ידעה זאת, אבל לא ברגעים כאלו…זה לא שהיא באמת רצתה לחזור לימים שלאדם הייתה מחויבות נצחית לאיש ולאישה רק משום שהוא נהרה מהזרע של האיש ומהביצית של האישה… כל המערך המשונה והמסולף הזה היה עטוף בערימות של תסביכים פסיכולוגיים מורכבים, פלונטר של יחסים מעוותים שאף אחד לא בחר בהם ואף אחד לא יכול לבחור לצאת מהם"

מולו ניצבת רוּט, גיבורה המאפשרת לקורא להיאחז באי של שפיות וחושפת את הכשל שבליברליות מוחלטת:

אני איתך כי אני חייבת אותך, כי אני צריכה אותך, כי אתה שלי ואני שלך. כל הקשקושים על יחסי תלות וכמה הם נוראיים, כולם הבלים שהמציאו אנשים קטנים ופחדנים. אנחנו תלויים באוויר שימשיך להיות כאן ולהינשם, ואנחנו תלויים בכדור הארץ שימשיך להסתובב במרחק המדויק מהשמש, ואנחנו תלויים בשמש… ואנחנו תלויים גם באנשים מסביבנו, באנשים שיקרים לנו ושאהובים עלינו, שהם החמצן שלנו והם השמש שלנו"

מעניין שאותם טיעונים בדיוק נשמעים גם היום בוויכוח סביב מוסד הנישואין. ואם חתונה או קשר מונוגמי אינם הכרחיים כדי לבחור להיות יחד כל יום מחדש, האם יש חובה ברגשות אהבה, או שמא גם הם מסכנים את האדם באובדן חירותו?

לא קשה להבין לאן חותר נבון והמסר עובר היטב. המחבר מציע תרחיש קיצון הצפוי לאנושות שתבחר ב"חופש" ותוותר על הערכים הישנים, יחד עם האירוניה לפיה החופש לו זוכים אף פעם אינו אמיתי אלא מוחלף בכפייה אחרת שמותירה אחריה דמויות מעוררות רחמים ובודדות. כתיבתו של נבון זורמת וקריאה, אך ישנה תחושה שהוא לא מתמסר עד הסוף לכיליון האנושי, וגיבורו שוזר לפרקים תובנות "שמרניות" או משיכה לתפיסות עבר שאינן תואמות את מעשיו וגחמותיו לאורך הדרך. סופו של הספר מבלבל ואקזיסטנציאליסטי, ונראה כמעט בלתי-סביר להכעיס.

ואולי זה מה שנבון רצה. שנכעס ונתקומם על הילדותיות ואובדן הדרך. אני בטוחה שחוסר הנוחות שחשתי לאורך הספר היה מכוון, ואם כוונתו הייתה לערער את האדמה ולחייב את קוראיו לתת דין וחשבון על הדרך בה כולנו צועדים, הרי שהוא עובר בהצלחה. הרומן 'חופשי זה' מיועד לכל מי שמחפש לאתגר את כפירתו במוסד המשפחה, וגם למי שנהנה מהגות שמרנית אך מוצא עצמו מואס במאמרים ארוכים וכבדים. ספר מוכן לבליעה שמספק זווית מעניינת על חידושיה המפחידים של המודרניזציה.