רפורמה שהתירה למנהלים לשלם למורים על פי ביצועים ולא לפי ותק העלתה הן את הישגי התלמידים, במיוחד באזורים חלשים, והן את משכורות המורים
בישראל של שנת 2019, עצם המחשבה על עובדי ציבור ששכרם נקבע על ידי המעסיק ועל פי יכולת העובד נשמע כמו מדע בדיוני. במדינה בה ניהול כוח האדם מתבצע בפועל בידי ארגוני העובדים, שם המשחק הוא קביעות, והגורם היחיד שמשפיע על השכר הוא הוותק או הקרבה לצלחת. כדי להבין מה אנחנו מפסידים מהמודל הזה, צריך ללמוד ממחקרים שמבוצעים במדינות אחרות וחופשיות יותר.
לפי כשש שנים, משרד החינוך הבריטי החל בביצוע רפורמה שביטלה את מדרגות השכר למורים וחייבה את בתי הספר להציג תכנית שכר עצמאית שתתבסס על ביצועים במקום על ותק. מטרת הרפורמה הייתה להקל על בתי הספר להגיב לשינויים בשוק העבודה המקומי, וליצור תמריצים לשיפור בתוך המוסדות עצמם. מחקר שפורסם לאחרונה בדק את תוצאות הרפורמה, ושאל שלוש שאלות עיקריות:
- האם בתי הספר שקיבלו יד חופשית בתשלום השכר אכן ניצלו זאת וביצעו שינויים?
- כיצד השינויים השפיעו על הביקוש למשרות בבית הספר?
- האם ביזור מנגנון השכר השפיע על יעילות המורים והצלחות התלמידים?
הרפורמה הושקה בספטמבר 2013 אך שכר המורים הושפע ממנה רק החל מ-2014, בפתיחת שנת הלימודים הבאה. בתי הספר קיבלו את החופש לקבוע כיצד להעריך את ביצועי המורים, על פי מודלים שונים שכל מוסד בחר. ב-2015, רק כשבעה אחוזים מהמנהלים דיווחו כי הרפורמה משפיעה על יכולתם לגייס מורים חדשים, אך לעומת זאת כשליש מהם כבר דיווחו כי היא השפיעה על יכולתם לשמר מורים טובים.
חשוב לציין כי מערכת החינוך הציבורית הבריטית חופשית בהרבה ממה שאנחנו מכירים בישראל: להורים קיימת בחירה מלאה בין בתי הספר – מה שמחייב אותם להתחרות על התלמידים ולהציג ביצועים גבוהים. בנוסף, תקציב בתי הספר באנגליה נקבע בהתאם למספר התלמידים הנרשמים, וכבר לפני הרפורמה הייתה להם את האוטונומיה לגייס ולפטר מורים. כעת ניתנה כאמור גם האפשרות לקבוע את מדרגות השכר שלהם. בנוסף, ישנם אלפי בתי ספר אוטונומיים ברישיון, עליהם מוטלת פחות רגולציה והם לא מחויבים לתכנית הלימודים הציבורית.
הדו"ח השנתי של ה-OECD בענייני חינוך הראה כי נכון ל-2018 אנגליה היא אחת מהמדינות שמעניקות הכי הרבה אוטונומיה לבתי הספר: כ-65% מההחלטות הנוגעות לתקציב בית הספר, העסקת המורים, קביעת מערכת השעות או תכני הלימודים מתקבלות בתוך בית הספר, ו-29% מההחלטות מתקבלות בשיתוף של רמות שונות החל מבית הספר ועד למשרד החינוך הבריטי (6% נוספים נמצאים בסמכות הרשות המקומית).
משרד החינוך הבריטי בעיקר מתווה את הכללים, מייעץ וממליץ ועם השנים ביזר את סמכויותיו לשטח, כולל סמכויות הפיקוח. התוצאות לא אחרו לבוא – בין 2012 ל-2015, תוצאות הפיז"ה של אנגליה קפצו בעשרה מקומות אל מקום טוב בעשירייה השנייה לצד גרמניה והולנד. מעניין יהיה להיות היכן תמוקם במבחני 2018 שתוצאותיהם יפורסמו בקרוב.
בישראל, לשם השוואה, כ-69% מההחלטות מתקבלות במשרד החינוך ורק כ-19% מהן בבית הספר. שכר המורים אצלנו נקבע בהסכמים קיבוציים על ידי משרד החינוך כמו גם אישור העסקה או פיטורים של כל מורה ומורה, ולא פלא שאנחנו ממוקמים בסוף העשירייה הרביעית במבחני הפיז"ה. ראוי אם כן כי נתבונן היטב בתוצאות הרפורמה האנגלית.
פער זועק לשמיים
באופן טבעי, הסרת הביורוקרטיה על השכר השפיעה יותר על בתי ספר באזורים בהם השכר הממוצע גבוה, ואפשרה להם להציע שכר תחרותי ביחס למקצועות אחרים, וכך לגייס מורים חדשים ולשמר את המורים הטובים הקיימים. גם באזורים חלשים יותר השכר עלה, אבל פחות. עם זאת, דווקא בתי ספר בהם שיעור גבוה של תלמידים מרקע סוציו-אקונומי חלש העלו את שכר המורים יותר, על מנת למשוך ולשמר מורים טובים בתנאי עבודה קשים יותר. כמו כן, נמצא גם כי השכר עלה יותר באזורים בהם מרוכזים בתי ספר פרטיים שמתחרים על כוח ההוראה האיכותי.
מטרתו העיקרית של המחקר הייתה לבדוק כיצד הרפורמה השפיעה על הישגי התלמידים. גם כאן המחקר מצא כי באזורים בהם השכר גבוה יחסית, כל עליה בשכר המורים תורגמה לעליה בציוני התלמידים. השיפור הגיע עוד ב-2013, לפני שהרפורמה השפיעה על שכר המורים, אך כשהמורים ידעו כי בסוף השנה יהיו השלכות להישגיהם וכנראה התאמצו יותר. מי ששוב נהנו יותר מהרפורמה היו התלמידים החלשים, שבתי הספר בהם שיעור גבוה שלהם שיפרו ציונים יותר מאשר אחרים. אם לשלב את שני הממצאים, בתי ספר שנמצאים באזורים עם שכר גבוה אבל עם ריכוז גבוה של תלמידים חלשים, גם העלהו יותר את משכורות המורים וגם שיפרו יותר את ציוני התלמידים ביחס לאחרים.
מסקנת המחקר היא חד משמעית – מדרגות שכר קבועות בסקטור הציבורי פוגעות ביעילות העובדים בכלל וביעילות המורים בפרט. בתי הספר שסבלו הכי הרבה מקיבעון השכר שקדם ל-2013 הם אלו הנמצאים באזורים חזקים עם שוק עבודה תחרותי שהכילו שיעור גבוה של תלמידים חלשים – גם משום שלא יכלו להתחרות בשכר באזור וגם משום שההוראה בהם מאתגרת יותר ומצריכה מתן שכר גבוה כדי למשוך מורים טובים. הרפורמה שחררה למנהלים את החבל ואפשרה להם להקצות את המשאבים באופן שהולם את האתגרים שעומדים בפניהם, הן בתוך בית הספר והן בתחרות על כוח הוראה איכותי.
ישראל נמצאת שנות אור מאחורי המדינות המובילות בתחום החינוך בכל הקשור לאוטונומיה הניתנת לבתי הספר בכלל ההיבטים, אך בתחום ניהול כוח ההוראה הפער זועק לשמיים. למנהלים בישראל יש מעט מאד סמכויות לקבוע מי ילמד אצלם ומי לא, וכיצד לתגמל את המורים הכפופים להם.
בקרוב, לאחר שתוקם ממשלה, יפתחו שוב המגעים עם הסתדרות המורים על ההסכמים הקיבוציים של המורים ביסודי, וכל תוספת שכר שלא תלווה בשחרור החבל לבתי הספר תהווה פשע נגד ילדי ישראל. איכות ההוראה בישראל נמוכה בכל השוואה בינלאומית, ומקצוע ההוראה איננו אטרקטיבי מספיק. הגדרת המנהל כמעסיק הישיר של המורים תחזק את הקשר בינו לבין המורים שלו לטובת שני הצדדים, תוסיף יוקרה למקצוע שיהפוך לאטרקטיבי בעקבות עליית השכר הצפויה בעיקר למורים מתחילים, ויתמרץ מורים להצטיין ולשפר את הישגי תלמידיהם. זה הצליח באנגליה ובמדינות רבות נוספות, אין סיבה שזה לא יצליח גם בחברה יזמית כמו שלנו.
אברהם תומר הוא מייסד שותף של ארגון “הדור הבא – הורים למען בחירה בחינוך“, וחוקר מדיניות חינוך בפורום קהלת.
זו דוגמה מצוינת לתהום שפעורה בין מחקרים אקדמיים וחוקרים שיושבים במגדלי שן לבין המציאות.
המציאות היא שבתי הספר בבריטניה בקושי מחזיקים את הראש מעל המים. למעלה ממחצית מהמורים החדשים שסיימו הכשרה ממושכת באוניברסיטה, עוזבים את מקצוע ההוראה בתוך פחות משלוש שנים.
כאשר יש מבחן חשוב להערכת תפקוד בית הספר, כל המערכת מפסיקה לעבוד ומתרכזת אך ורק במבחן הזה.
המורים פה מותשים, מיואשים ולא רואים עתיד מזהיר לחינוך. מרצים לפיזיקה באוניברסיטאות מתלוננים שהם צריכים לבזבז שנה רק כדי להביא סטודנטים לרמה הנדרשת ללימודים, דבר שבשנים עברו לא היה נחוץ.
בקיצור, אל תאמינו לדיווחים שהדשא של השכן ירוק יותר. הדשא פה חום ונוטה למות.
הבעיה היא כזו. לא זוכר את האחוז המדויק, אבל מורים רבים בישראל נושרים כבר לאחר השנה הראשונה.
בנוסף לפי הכתיבה שלך אתה כנראה גר שם, בתור מי שסיים לא ממזמן את מערכת החינוך הישראלית, הלוואי ואצלינו *רק* לקראת בחינה חשובה היו משקיעים את המאמץ היה טוב. בישראל החל מביתה ד' כל השקעת המערכת היא הצלחה במבחנים. 0 ידע, הבנה, או קשר עם חומר.
בישראל חלק גדול מהסטודנטים נאלצים לעשות מכינה וללמחד שוב את כל החומר שנלמד בתיכון במקצועות המדעיים. לגבי המקצועות ההומניים, מלחתכילה הדרישה המערכתית נמוכה, אבל מרבית יוצאי המערכת לא מכירים אותו אלא אם זה חשוב להם באופן אישי.
בכלליות אם לתלמיד עצמו אין שאיפה הוא יצא בור יחסית ממערכת החינוך הציבורית.
איתמר, יש לך סימוכין לטענות המעניינות שאתה מעלה?
זה מצחיק, פעם ראיתי תגובה שמבטלת את דברי אברהם תומר כי הוא לא מספיק אקדמאי, ואתה מבטל אותו כי הוא יותר מדיי אקדמאי.
לגופו של עניין, הכתבה מביאה קישורים לנתונים מוצקים מתוצאות ה oecd. נראה שאתה מכיר אזור אחד שבו החינוך גרוע. קובעי מדיניות מסתכלים על טובת הכלל, ולא אמורים לשנות מדיניות בגלל דוגמאות נקודתיות.
לא ברור מהמאמר:
כיצד נערכה המדידה? מהם המדדים או סרגל ההישגים לפיהם המורים בבריטניה נמדדים?
האם מדובר בחינוך יסודי או תיכוני ?
כיצד הביאו בחשבון את מצב התלמידים? יש תלמידים "חזקים" יש "חלשים" . איך המורה נמדד?
אתה באמת מורה? זו דוגמה טובה למצב הרע של המערכת…
במהלך המאמר יש מילים בצבע כחול, הן נקראות קישורים. אם לוחצים עליהן נפתח עמוד חדש. חלק מהקישורים מצביעים על המקורות לתוצאות שבכתבה.
מבחני פיזה והנתונים של ה oecd הם מקור די מקובל ונפוץ עבור מצב החינוך.
לצערי נראה שהמטרה במאמר היא לגרום לביזור ההשפעה הממשלתית הריכוזית במקום לדאוג לשיפור הישגים בחינוך.
אני לא רואה פה מתאם ישיר בין מיקום במבחן לבין שכבת ריכוז ההחלטות. לראיה, יפן שנמצאת במקוםפ השני במבחנים נמצאת פחות או יותר עם אותה שליטה בית ספרית כמו ישראל. אמנם ההבדל הוא ברמות האחרות (אזורי, מקומי או רב שכבתי) אבל זה רק דורש המשך מחקר לגבי העניין.
המסקנה היא שביזור ההשפעה הממשלתית יכול מאוד לעזור לכולם, גם להישגי התלמידים וגם לרווחת המורים.
די ברור שעוד שליטה לא עוזרת לאף אחד מאלה
ישנה בישראל מערכת חינוך עם אוטונומיה למנהלים – רשתות החינוך החרדיות, ושם ישנה גם סלקציה בבחירת התלמידים. לא ברור עד כמה זה עוזר.
מאמר זה הוא דוגמה לבלבול מושגים מוחלט, האוטונומיה למנהל באה על חשבון האוטונומיה למורה, ולא ברור כלל מהתוצאות שישנו שיפור ההישגים או ירידה בעלויות
ערכים בעלי חשיבות חברתית יכולים להיות השגי התלמיד, או ערך השוויון, או ערך החיסכון, או האוטונומיה להורה בבחירת החינוך לילדיו, האוטונומיה למנהל או למורה אינם חשובות כלל.
השאלה שמעניינת את כותב המאמר היא ההישגים והעמידה בהם. ישנם נתונים שהם קריטיים לחינוך אמיתי שאינם ניתנים לבחינה כמותית, כמו החופש של המחנך. החופש להביא את עצמו ולהיות רגוע בתוך הכיתה, או מנגד להיות זקוק לרצות כל הזמן את הממונים עליו וליישר איתם קו. באופן כזה האישיות שלו לא תבוא לידי ביטוי וגם ההשפעה הערכית והחינוכית ואולי אף הרוחנית לא יהיו משמעותיים.
כשקראתי את המאמר תחושתי הייתה שבמדדים שמעניינים אותו, אלו שפורטו לעיל, בבריטניה המורה דווקא מאוד כבול לדרישות חיצוניות שלא יאפשרו מעוף. נכון שיש תחרותיות אבל היא שייכת למנהל ולא למורה. כל הזמן הוא יצטרך לרצות מישהו ולעמוד בדרישותיו ולהביא תוצאות שלעיתים משלות אשליה של חינוך כמו שכולנו רואים כל הזמן במערכות החינוך.
התגובה של איתמר לימדה אותי שאני בהחלט צדקתי בהערכתי.
אנשים רבים לומדים חינוך עם חלום, אבל כשבאים למציאות היא שוברת אותם. הם עוזבים מהר. לא תמיד המערכת כשלה לעיתים אלו אנשים בלי יכולת אנושית להוריד חזון למעש, ועדיין ריבוי גבוה כל כך מלמד על עבודה לא מעניינת שלא ממלאת את הצורך הפנימי של המורה- ואני חותם שגם התלמידים בהתאמה לא מקבלים מילוי ללמידה המשמעותית שהיו רוצים.
בקיצור, לא ברור לי גם אחרי המאמר שפתיחת המערכת לשיטה מאוד קפיטליסטית תועיל לחוויה החינוכית להיות משמעותית יותר ויצרתית יותר. היא כן תביא לעמידה ביעדים שהמושך בחוטים יחליט מהי.
ייתכן שדווקא בישראל המערכת הישנונית משהו מאפשרת לאנשים משוגעים לבוא ולתת את ליבם.
זהו בעיניי המדד הכי קריטי, והכי לא מדיד שרק הוא אמור לעניין את איש החינוך בקצה שאינו מנהל את המערכת, ונראה שהמאמר הוא גול עצמי.
להשוות את ישראל לאיחוד האירופי, זה כמו להשוות אוטוביאנקי למרצדס. נכון, שתיהן מכוניות. אז מה? מה שהכותב "שכח" לציין הוא את התקן למספר התלמידים בכיתה. באיחוד האירופי-25. בישראל, אם אתה לא חרדי, תיאלץ להצטופף בכיתות של 40-38 תלמידים. בכיתה של הבן שלי [כיתה ט' בתיכון במרכז הארץ] 38 תלמידים. בכיתות הסמוכות; 39. אשתי, גם היא מורה, פתחה את השנה עם 40! תלמידים בכיתת החינוך ביוד. זה לא נגמר שם. מתוך ה-40 יש שלושה תלמידים המוגדרים "דיפרנציאליים". לכל אחד ואחת מהן – סייעת צמודה. 43 בני אדם בכיתה, לא כולל המורה. במקום להשוות ל-oecd תשוו את מערכת החינוך בישראל לבנגלדש. זו השוואה מדויקת יותר. נראה אתכם מנהלים שיעור, "רואים כל תלמיד", נותנים שעות "פרטניות" ל-שש ! כיתות בתיכון [בלי כמות כזו של כיתות לא תוכלו להרכיב משרה] כפול 40 תלמידים=240 תלמידים. ו… שיהיה לכם בהצלחה.
אומנם הכיתות קטנות באירופה, יש פחות תלמידים למורה כי באירופה כי שיעור הלידות נמוך, אך האוכלוסייה המקורית מתכווצת. במקום האוכלוסייה האירופאית נכנסת אוכלוסייה ברברית נטולת חינוך. למרות הכיתות הגדולות בישראל יש שיעור גבוה יותר של משכילים ואנשי הייטק.
מסקנה: מערכת החינוך הישראלית טובה יותר.
אנקדוטות… אנקדוטות…
כל ארבעת ילדי (שלמדו/למדים בסך של 8 בתי ספר במהלך חייהם) למדו בכיתות של למטה מ 30 תלמידים. ואני חילוניים.
נראה לי שאו שאתה מגזים (משקר) או שאתה גר בישוב לא מתפקד. ישובים לא מתפקדים יש גם באיחוד האירופי.
מערכות חינוך ציבוריות בכול האולם בנויות על חינוך-אינדוקטרינציה בלעז. מבנה מערכת לא מתאים להכנה לשוק העבודה או להיות אדם מפותח. צריך לצמצם מערכת כמה שיותר. לא להשקיע כסף טוב אחרי כסף רע.
רומן צודק במסקנתו – לצמצם את המערכת.
לסיים את התיכון והבגרות ( 3 יחידות) בכיתה י"א . ולאפשר בכיתה י"ב יותר אפשרויות בחירה של התלמיד: הכנה לאקדמיה, או רכישת מקצוע.
תלמיד בסוף י"א ייבחר את המסלול שמתאים לו, מתוך המון מסלולים שייפתחו בבתי הספר.