השלדים שג'ו ביידן היה שמח להשאיר בארון

יתכן כי אין אי-הלימה גדולה יותר בפוליטיקה האמריקנית מזו שבין הכוחות האדירים המופקדים בידי הנשיא בענייני מדיניות חוץ לבין חוסר העניין הכמעט מוחלט של קהל המצביעים באותם עניינים. מלבד מקרים של משבר חמור במיוחד, אירועים בזירה העולמית פשוט לא נמצאים בסדר העדיפויות של מרבית האמריקנים. עלייתו של ג'ו ביידן לצמרת המועמדים לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית הייתה אמורה לשנות את המשוואה הזאת, בהינתן העובדה שהוא בילה יותר מעשור כחבר וראש ועדת החוץ של הסנאט. אך מאמציו של ביידן להציג את עצמו כמומחה לענייני חוץ, בניגוד למדיניות החוץ של הנשיא טראמפ, יהיה מסובך מאוד לאור הרקורד המדהים של החלטות רעות שקיבל בתחום לאורך שנים.

כך למשל, ביידן התנגד להעברת סיוע לממשלת דרום וייטנאם לאחר הנסיגה האמריקנית מדרום-מזרח אסיה, ובכך תרם לנסיבות המזוויעות שהובילו לנפילת סייגון. כאשר ממשלו של הנשיא ג'רלד פורד החליט ליישב מחדש חלק מהפליטים מדרום וייטנאם בארה"ב, ביידן הצטרף למאמצי הדמוקרטים למנוע סיוע מהפליטים ולהחריג מהמכסות "מלצריות, יצאניות ופושעים". למרות שהאינסטינקטים הפגומים שהפגין ביידן בכל הקשור למדיניות חוץ שיקפו את הקונצנזוס השמאלני באותה העת, הם עדיין היו רעועים.

בהמשך, הוא התנגד לתמיכה שהעניק הנשיא רייגן למורדי הקונטראס בניקרגואה ולממשלה הפרו-אמריקנית באל-סלבדור, שני בני ברית שנאבקו בהצלחה בהשפעה הסובייטית במרכז אמריקה. ביידן אף הדהד את התעמולה הרוסית לפיה מאמציו של רייגן לקדם את טכנולוגיית הגנת הטילים היו "פזיזים וחסרי אחריות", מכיוון שאותם טילים יכולים לשמש ככלי להתקפה ולכן למעשה פוגעים ביכולת ההרתעה האמריקנית שהתבססה על דוקטרינת ההשמדה ההדדית. מסמכי מודיעין סובייטים שנחשפו לפני כמה שנים הראו כי אפילו הרוסים עצמם לא האמינו ברעיון הזה מעולם ורק ניצלו אותו כדי לשפר את מעמדם במשא ומתן, מאמץ לו ביידן סייע בהתלהבות.

בשנת 1991, ביידן הצביע נגד הכוונה לפעול מול משטרו של סדאם חוסיין לאחר שכוחות עיראקיים פלשו לכוויית, ותקף את הנשיא ג'ורג' בוש האב על כך שיצר קואליציה שבה ארה"ב "מקריבה 95 אחוזים מהמאמץ". עשור לאחר מכן, הוא התעקש שהחלטת הנשיא בוש הבן לסגת מאמנת הטילים האנטי-בליסטיים תוביל למרוץ חימוש מול רוסיה ואסיה, כמו גם להסלמה חמורה בין הודו לפקיסטן. למרבה המזל, אירועים אלו נותרו במסגרת התיאוריה בלבד. ב-2011, בעודו מכהן כסגן נשיא, ייעץ ביידן לאובמה נגד הוצאה לפועל של הפשיטה באבוטאבאד בה חוסל אוסמה בן לאדן.

העוקץ הרוסי

לג'ו ביידן יש עוד דרך ארוכה לעבור כדי שהרקורד שלו במנוגע למדיניות חוץ יעמוד למבחן אמיתי אם יזכה במועמדות המפלגה לנשיאות וינצח גם בבחירות הכלליות, אך כלל לא בטוח שיגיע כה רחוק, מכיוון שגם מבחינת האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית חלק מההחלטות שקיבל היו בעייתיות.

רבים במפלגה היו מוכנים לסלוח למשל על תמיכתו של ביידן בהתערבות הצבאית שהוביל ביל קלינטון ביוגוסלביה, אך כנראה שלא יהיו כה סלחנים על הצבעתו בעד המלחמה בעיראק ב-2003 או השימוע בסנאט בראשותו בו נקבע כי סדאם חוסיין אכן החזיק בנשק להשמדה המונית. תמיכתו בביתור עיראק לחלקים ב-2006 שרק העמיקה את המעורבות האמריקנית במדינה תזכה כנראה לתגובות שליליות, כמו גם התמיכה בתגבור הכוחות באפגניסטן בשנת 2009, מודל עליו התבסס הנשיא טראמפ כשקיבל החלטה דומה לפני כשנתיים.

כדי להפוך את העניין למסובך אף יותר, כל מי שיזכה לבסוף במועמדות הדמוקרטית לבחירות ב-2020 יצטרך להרחיק את עצמו כמה שאפשר מהגישה הפשרנית של אובמה כלפי רוסיה. המפלגה דמוקרטית של ימינו, לפחות למראית עין, ניצית הרבה יותר בכל הקשור לקרמלין – בדיוק ההפך מגישת המפלגה בתקופת אובמה וסגנו ביידן. מדיניות ה"אתחול" של אובמה מול רוסיה הביאה לנסיגה אמריקנית מהכוונה לבנות מתקני טילים ומכ"ם על אדמת פולין וצ'כיה, להתנגד לחקיקת חוק מגנטיסקי שמאפשר להטיל סנקציות אישיות נגד בכירים זרים, ולוותר על הטלת סנקציות על מוסקבה כאשר זו הפרה את הסכם פירוק הנשק הגרעיני לטווח בינוני.

רק בעקבות הפלישה הרוסית לחצי-האי קרים וההכריזה החד-צדדית על סיפוחו, ממשל אובמה החל בהפיכת המגמה האסונית מול רוסיה, אחרי שלעג במשך שנים לכל מי שניסה להזהיר מפניה. גם ג'ו ביידן היה בין בכירי ממשל אובמה שלעגו למיט רומני לאחר שהאחרון ציין כי האיום הרוסי ותאוות הטריטוריה של פוטין הם אמיתיים. "הוא מתנהג כאילו המלחמה הקרה עדיין מתנהלת ורוסיה היא היריב העיקרי שלנו", אמר סגן הנשיא בראיון ב-2012 והדגיש: "אני לא יודע איפה הוא נמצא, אנחנו כבר לא ב-1956".

This is not 1956, Alex. pic.twitter.com/ILArSeDd7e

— Noam Blum (@neontaster) April 25, 2019

כיום, ולא רק בגלל ההרפקתנות הצבאית והמדינית המוגברת של רוסיה בשנים האחרונות אלא גם לאחר הידיעות על התערבותה בחשיפת התכתבויות המפלגה הדמוקרטית ב-2016, הבחנות כאלו נראות כמובן תמימות. אף מועמד שיבחר לראשות המפלגה לא יהיה יכול לנקוט גישה ניצית מול רוסיה מבלי להודות למעשה כי מיט רומני צדק כל העת. מכל המועמדים שנמצאים כרגע במרוץ, נראה שג'ו ביידן הכי פחות מוכן לבצע ויתור כזה.

השיפוט הפגום של ביידן בענייני חוץ נותח ונידון בעשרות מאמרים וטורי דעה, אך מעולם לא עלה כראוי לשיח הציבורי הכללי. לסגן הנשיא לשעבר היה עד כה מזל שכל כישלונותיו ושגיאותיו לא הפכו לשיחת היום ברמה הלאומית, גם בגלל שהדמוקרטים עצמם העניקו לו פטור ברוב הנושאים. בשנת 2020, יתכן כי המזל הטוב של ביידן עומד להיגמר.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'קומנטרי'.

רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!