למרות המתחים והמחלוקות בשלל סוגיות, האינטרס המדיני והכלכלי של שני הצדדים הוא המשך שיתוף פעולה ושמירה על יציבות במזרח התיכון הסוער
ה-26 באוקטובר 2019 מסמן את יום השנה העשרים וחמישה לחתימה על הסכם השלום בין ממלכת ירדן למדינת ישראל. למרות ציון הדרך המשמעותי, לא צפויות להיערך חגיגות מיוחדות לרגל המאורע ועיקר תשומת הלב מופנית כיום למחלוקות ולקשיים הקיימים בין הצדדים.
הסכם השלום שנחתם ב-1994 היה המשך של קשר ארוך שהתקיים עוד בטרם התגבשו היחידות הגאוגרפיות למדינות הקיימות כיום. כך למשל, עוד בשנת 1947 התנהל משא ומתן חשאי בין היישוב היהודי בהובלת גולדה מאיר מהמחלקה המדינית של הסוכנות לבין המלך עבדאללה, שכלל חילופי מכתבים ושתי פגישות. הפגישה הראשונה התקיימה ב-17 בנובמבר באותה שנה, ובה נידונו אפשריות לשיתוף פעולה אחרי קבלת תוכנית החלוקה. גם לאחר מכן נשמר קשר ברמה מסוימת, שהתבסס בעיקר על שותפות אינטרסים נגד איומים שונים באזור ועל הצורך להסדיר את הגבול הארוך בין המדינות.
ההסכם שנחתם לבסוף ב-1994 כלל התייחסויות לסוגיות הגבולות והביטחון, ירושלים והמקומות הקדושים, ולנושא המים והתשתיות. נדמה שבכל אחד מההיבטים הללו יש כיום מחלוקות בין הצדדים, חלקן קשות ביותר, אך בסופו של יום ההסכם שריר וקיים. אין ספק שהיחסים בין שתי השכנות מזמנים אתגרים לא פשוטים ובעיקר בעת האחרונה בה המזרח התיכון כולו סוער, אך למרות זאת בתמונה הגדולה הסכם השלום בין הצדדים נותר יציב ונותן סיבה לאופטימיות.
אינטרסים מדיניים וכלכליים
שמירה על הסכם השלום היא אינטרס חשוב עבור שתי המדינות ומהווה מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומי שלהן. דעת הקהל בירדן הייתה עוינת לישראל לפני, בעת ולאחר החתימה על ההסכם, ובישראל הדעה כלפי ירדן כמדינה וכלפי ההסכם היא בעיקר אדישה, ולאחר רבע מאה השלום עימה נתפס ככמעט מובן מאליו. אלה הן גם אולי הסיבות שהסכם השלום שנחתם בין המנהיגים לא תורגם עד היום לשלום בין שני העמים.
מבחינה מדינית ומעבר להסרת האיום של מלחמה, ההסכם עם ישראל מאפשר למלך הירדני להתמודד עם האיומים אזוריים כמו המתח בגבול הסורי ופנימיים כמו המתח בין העדות בממלכה. מצידה של ישראל, ההסכם מהווה נטרול האיום על הגבול הארוך ביותר שלה ומרחיב באופן משמעותי את העומק האסטרטגי. יציבותו של בית המלוכה הירדני חשובה לישראל גם במטרה למנוע עליית משטר חדש בעמאן, פלסטיני או אחר, שיהיה עוין וישיב את המתיחות לגבול.
גורם נוסף המחזק את החיבור בין הצדדים הן תשתיות המים והגז. נושא המים היה חלק חשוב מהדיונים שקדמו לחתימה על הסכם השלום, בשל העובדה ששתי המדינות סובלות מחוסר במקורות מים, ובשנת 2015 נחתם הסכם לקידום מיזם ׳תעלת הימים׳, לקראת אפשרות של כריית תעלה שתחבר את ים סוף לים המלח. מאגרי הגז הישראלים שנמצאו בשנים האחרונות בהים התיכון הובילו לחוזה אספקת גז ישראלי לירדן, בסכום המוערך סביב עשרה מיליארד דולר ובערבות אמריקנית.
למרות כל אלה, בשנים האחרונות נעשו משני הצדדים פעולות המחלישות את ההסכם. האירוע האחרון קשור למובלעת צופר בערבה ונהריים בעמק הירדן, שני אזורים הסמוכים לגבול והוחכרו לאחר לתקופה של 25 שנים עם אפשרות הארכה. בחודש אוקטובר לפני כשנה הודיע עבדאללה שלא יאריך את ההסכם שמאפשר לתושבי האזור לגשת לשטחים החקלאיים שלהם, הודעה שהתקבלה בישראל ברעש גדול ואף בחששות לביטול הסכם השלום כולו. יתכן שחוסר הנכונות של המלך להאריך את ההחכרה נובעת גם מהשיח בישראל לגבי סיפוח בקעת הירדן או איזורים נוספים, אבל נראה שהחלטתו נעשתה בעיקר ממניעים פנימיים ועל מנת להשקיט את הקולות הקוראים לבטל את ההסכם כליל.
הסוגייה הפלסטינית
גם מניעים חיצוניים יכולים היו להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של עבדאללה. למלך הירדני היו טענות קשות כלפי הנשיא האמריקני טראמפ על הכרתו בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות לעיר. המלך ביקש אז מטראמפ להשאיר את ירושלים למשא ומתן בין הצדדים, ככל הנראה מתוך מגמה לחלק את העיר, אך הצעד האמריקני שהתפרש כתמיכה חד-צדדית בישראל הביאה את המלך לפעול על מנת להציב את עצמו כמגן הפלסטינים וכמנהיג הערבי הדואג להצלת אדמות הערבים מידיהם של הישראלים.
סוגיית ירושלים והמקומות הקדושים מהווה מוקד רגיש נוסף שמאתגר פעם אחר פעם את ההסכם. מצד אחד ישנו לחץ פנים-ישראלי גובר להגביל את כוחו של הווקף הירדני בירושלים ולאפשר ריבונות ישראלית במקומות הקדושים. מן הצד השני, עבדאללה זקוק לתפקיד הדתי הזה על מנת לשמור על לגיטימיות מול בני ארצו וכן מול מדינות מוסלמיות שכנות ואחרות, המנסות לקרוא תיגר על מעמדו.
הנושא המורכב מכולם המשפיע גם על כל הנושאים האחרים היא הסוגייה הישראלית-פלסטינית, ובמיוחד הקפאון המדיני של השנים האחרונות. המלך עבדאללה תומך עקרונית בפתרון שתי המדינות ומתנגד ל'עסקת המאה' של טראמפ, אם כי יתכן שדעתו תשתנה בעקבות לחץ אמריקני וסעודי. הסוגייה הפלסטינית היא מרכזית גם מבחינה פנימית בירדן, כאשר המלך נאלץ להתנהל מול אוכלוסייה פלסטינית גדולה בארצו שלעתים קרובות מביעה את חוסר שביעות רצונה ומאיימת על יציבות השלטון. חשש ירדני אחר הוא שפעולה ישראלית לדחיקת הפלסטינים משטחי יהודה ושומרון עלולה לעורר רמו להגר לירדן, מה שעשוי לערער עוד יותר את האיזון בממלכה. על כן קידום פתרון בסוגיה הישראלית-פלסטינית הוא מטרה ראשונה במעלה עבור בית המלוכה הירדני.
במבט לעתיד, נראה כי הגישה של בית המלוכה הירדני כלפי ההסכם תמשיך להיות איזון עדין בין שיתוף פעולה שקט וענייני במטרה לשמור על השלום, יחד עם גילויים תקופתיים של עויינות ולעיתים אף גינוי במטרה לשמור על יציבותו של המלך בזירה הפנימית. נראה שגם בישראל התרגלו למציאות הדואלית ולכך שאופי השלום בין המדינות נשמר ברמה המנהלית. העובדה שבמשך רבע מאה שרר שקט כמעט מוחלט בגבול עשויה לאפשר לשני הצדדים לצמוח ולהצמיח יחסי שכנות טובים יותר, יש לקוות שהצדדים ימצאו דרך לעקוף את הקושי ולבסס שלום גם בין האזרחים משני צידי הגבול.
רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!
הפלסטינים ישבו לנו כמו עצם בגרון עד שיפרוץ עימות ואז הם יגורשו לירדן והשלום יבוטל.
המדיניות היומרנית בעלת סיכויי ההצלחה הקלושים של נתניהו היא להימנע מהעימות ולמוסס את הבעיה הפלסטינית בהדרגה בלי מלחמה (לגרום שרבע מכל שנתון גיל פלסטיני מהגר לחו"ל והפלסטינים יביאו רק 2 ילדים למשפחה האוכלוסיה שלהם תתחיל להצטמצם – בלבנון ובתוניס ובמרוקו ובלוב ובמדינות המפרץ הערבים מביאים כבר היום רק 2 ילדים למשפחה).
אני אשמח מאוד לתשובה
מה מעמד המזרחיים היום במדינה
האם הם רוב.והאם זה מתבטא בפועל
לטובה.ומה הסיכוי שהמזרחיים יובילו
את המדינה בכל התחומים.
תודה
שבוע טוב
זה אינטרסים ולא שלום, כשלא יתאים להם- ישכחו מהנייר החתום. אמנם כיום ישראל מאוד חזקה לכן הם ימשיכו וישמרו על ה"שלום", וזו גם הסיבה להיותו קר ומנוכר
אני לא יודע אם השאלות שלך קנטרניות או שאתה באמת לא יודע מה הולך בארץ. אכבד אותך ואניח שאתה באמת רוצה לדעת מה המציאות הישראלית.
פורמאלית המזרחיים אזרחים שווים. מעשית ניתקלנו בקשיי השתלבות לא מעטים.
קשה לדעת האם המזרחים רוב היות וההגדרה שלנו לא מדוייקת:
1. האם כל הספרדים מזרחיים? יהודי ספרדי מהולנד או מהונגריה הוא מזרחי (שפינוזה/הרצל)?
2. מה דינם של אנשים שהם חצי מזרחיים או רבע מזרחיים? מה דינם של אשכנזים שעלו לארץ מבוכארה לשעבר בברה"מ והיום באוזבקיסטן או אשכנזים שנולדו וגדלו בעיירות פיתוח?
3. אין כלל רישום לגבי דור שלישי בארץ – מי שנולד בארץ וגם הוריו נולדו בארץ נחשב כישראלי.
בעשורים האחרונים עדות המזרח מתקדמים מלמטה למעלה – ומשתלבים ותופסים עמדות מפתח ויש אומרים אף משתלטים על הקצונה הצבאית על הפוליטיקה המקומית על הניהול הזוטר ומטביעים את חותמם בתרבות העממית (הופעות יום העצמאות, דוכני המזון העממי…
בהיטק ובאקדמיה ובמערכת המשפט המזרחיים עדיין בייצוג חסר.
אבל קיימת תופעה נוספת הרבה יותר משמעותית מעליית הההשפעה של עדות המזרח והיא כור ההיתוך והמיזוג בין אשכנזים לעדות המזרח – ככה שאין יותר אשכנזים ומזרחיים טהורים- המזרחיים שכחו את הערבית והתנתקו מהתרבות הערבית והאשכנזים שוכחים את היידיש – כולם הושפעו ממכריהם וקרוביהם מהעדה השונה. בערך שליש מהצעירים הם מעורבים והמספר רק גדל. האנשים ממוצא מעורב הם הם האליטות החדשות. (האשכנזים ה"טהורים" הם כבר לא האליטות. הם בעיקר חרדים ועולי ברה"מ שאינם אליטות אלא אאוטסיידרים ועניים.
המונגולים שהם עם קטן פלשו לסין שהיא מדינה ענקית – אחרי 200 שנה כשהשלימו את הכיבוש – השליטים ממוצא מונגולי כבר לא ידעו מונגולית אלא היו סינים לכל דבר בשפתם ותרבותם.
זה מה שקורה בארץ – השתלטות המזרחים תסתיים כשלא יהיו יותר מזרחים אלא רק ישראלים עם סבתא מזרחית.
ושכחתי להתיחס – כן השפעתם של המזרחים טובה.
וגם השפעתם של הדרוזים ושל הנוצרים המזדהים כארמים. ושל היהודים האתיופים טובה.
תודה על התגובה המעמיקה.
ראיתי תוכנית של אמנון לוי השד העדתי
והיה נדמה לי שהמזרחיים שונים לגמרי
ממה שהם יוצגו לי בכתבה.
מכיוון ואין לי נתונים רציתי לדעת
האם מצבם בכי רע כמו שבכתבה
או שבאמת יש שינוי לטובה
עם אופק חיובי
תודה לך
אמנון לוי אולי חווה קיפוח בצעירותו שהשפיע על השקפת עולמו אבל היום הוא אדם מבוסס כלכלית ובעל תפקיד בכיר בתקשורת הישראלית.
מבחינת הנכדים שלו המזרחיות והקיפוח זה סיפורי סבתא.
בין ישראל לירדן יש מצב אידאלי. ירדן מדינה חלשה בהגדרה, וצריכה שקט תעשייתי תמידי מהשכנה המיידית שלה. וזה לא ישתנה. היא צריכה גם שלום סביר כדי לשדר יציבות מן הסוג שמביא יותר משקיעים ויותר תיירים. הקרירות מאפשרת לירדנים לרקוד על שתי חתונות: מצד אחד מקבלים שקט, מצד שני מעמידים פנים שיש מתח. מחול טכסי. מעבר לכך 80 אחוז מהירדנים שונאים אותנו מסיבות היסטוריות, ו 99 אחוז פשוט מקנאים בשכנה נטולת הפטרה ונטולת ג׳ראש שבירתה הלא רשמית תל אביב מככבת כמקום חם בעוד שהם מדשדשים כיעד לטיול יום ורבע למטרת סלפי ליד 'החז׳נה'.
גם לישראל שלום קר הוא אינטרס. מדובר פה על מליוני שכנים שעשויים יום אחד לגלות שניתן לעבור לפה, להתבסס כסוג של עובד זר ולקבל מטריית הגנה מכנופיית שלושת האחוזים. האם אנו רוצים 100 אלף ירדנים עניים שיציפו את הארץ? זו מציאות ממשית במצב של שלום חם…
בקיצור. קור וקור. תנו רק עוד קור.
ד"ר גיא בכור מסביר שכבר עכשיו מתבססים עשרות אלפי פולשים מירדן בארץ.
משתיקים הכל בארץ.
תקשיב:
https://www.youtube.com/watch?v=zvxlVhIglck
הכותב רק שכח לציין שב20 שנה לפני חתימת ההסכם היחסים עם ירדן היו פחות קרים ויותר יציבים. ההסכם רק הרע את המצב גם אם לא גרם לקטסטרופה.
זה לא הסכם שלום זה הסכם כניעה ישראל משלמת ביוקר רב על ההסכם הזה
לערבים שיש להם מכאן עד הודעה חדשה אדמות ושכאשר הם מקבלים מיליון מטר קוב מים שלנו בחינם – הם היו צריכים לנשק את רגלינו ולא לדרוך עלינו.
אנחנו עם מנהיגיו השמאלנים הם דוגמא לטמטום ולטיפשות חסרת גבולות.
גם כשלא היה איזה דף נייר עם כביכול הסכם שלום – היה שקט עם ירדן והסעודים בראש הממשלכה הזו חיו ותפקדו תמיד על כידוני צה"ל.
מעכשיו ניסע על כביש הבקשעה ויישבו שם ירדנים.
לרבין לא היה הרבה שכל כשחתם על דבר כזה.
ישראל נותנת לערבים ובתמורה תמיד מסכימה לקבל בעיטות ויריקות.
איכס כמה מגעיל ואיזו תוצאה נוראית למעשיו.
בכור השווה את ישראל לעץ עם ענפים שמוכן לגדוע לעצמו את הענפים ולחלק אותם לכל בר בירב עד שהוא נשאר עם גזע חלול בלבד.
https://www.youtube.com/watch?v=zvxlVhIglck
גיא בכור מה עומד מאחורי החלטת המלך עבדאללה והמשבר עם ממלכת ירדן
ירדן צריכה לשלם לישראל 10 מיליארד דולר עבור גז? מעניין.
ומה לגבי המים שישראל, דלת המים, נותנת לירדן לפי אותו הסכם שלום?
מכח איזו זכות, ירדן – מדינה שהומצאה ע"י צ'רצ'יל, לפי גירסתו, ב- 1921, ואשר פלשה בהובלת קצינים אנגלים ליהודה ושומרון ולירושלים מיד לאחר הכרזת העצמאות במאי 48 ואשר היתה בו כובש זר עד 67 – קיבלה מישראל, באותו הסכם שלום, מעמד כלשהו בירושלים?
מדוע אותן מובלעות הושכרו ("הוחכרו") לירדן בהסכם השלום למשך 25 שנה? מדוע לא נקבע שהן יהיו שייכות לישראל?
האם ה"פליטים" הפלשתינאים המתגוררים בירדן עשרות שנים, קיבלו אזרחות ירדנית? האם יש התייחסות לכך בהסכם השלום?
עקרונות הסכם השלום הם שהנהרות ירדן וירמוך שהם הגבולות המנדטוריים הם הגבולות בין ירדן וישראל ולכן נהריים שייכת לירדן.
היות ונהר הירדן הוא הגבול מחצית מימיו שייכים לירדן – ישראל מונעת מים מנהר הירדן בכך שהיא שואבת אותם מהכנרת במוביל הארצי.
במסגרת ההסכם ירדן מקבלת הרבה פחות ממחצית מי הנהר (בערך 20% לירדן ו80% לישראל).
מנגד ירדן שואבת את רוב מי הירמוך שעקרונית מחציתו שייכת לישראל אבל מזרימה חלק מהם לישראל.
קיימת שאלה במשפט הבינלאומי האם מדינה שיושבת על מקורות של נהר יכולה למנוע את זרימתו למדינה שבמורד הנהר – אין פסיקה אחידה אבל מקובל שמתחלקים במים וזה מה שקרה בהסכם השלום.
הפליטים הפלסטינים המתגוררים בירדן קיבלו בשנות ה90 אזרחות ירדנית – מלכת ירדן פלסטינית מטולכרם ויורש העצר חצי פלסטיני.
לירדן זכות בהר הבית מתוקף הסכמת ראש ממשלתנו בנימין נתניהו שביקש לפדות סוכני מוסד שנתפסו בירדן בשעה שניסו להרעיל את חאלד משעל.
עלי עבדו הצליח שלא לדייק במאה אחוז מטענותיו. הישג מכובד לכל הדעות.
מלכת ירדן אינה פליטה אלא בת למהגרים מכווית, שגם לשם היגרו (מרצונם) מטול כרם. מעמדה אינו רלוונטי לשאלת הפליטים.
ירדן העניקה אזרחות למי שנעקר כתוצאה ממלחמת השחרור כבר בשנות החמישים.
ירדן אינה 'בעלת' חצי מנהר הירדן. כל ילד יוכל להסיק זאת ממבט על המפה…
ישראל אינה שואבת את מי הירדן, אלא את מי הכנרת שהיא גוף מים נפרד שכולו בתחומה. סכר דגניה נבנה בתקופת המנדט, ובהסכמת המלך עבדאללה וכחלק מפרויקט נהריים.
אין דבר כזה 'החוק הבינלאומי לא קבע אבל מקובל…'. סלט בין מושגים שאינם קשורים. אם החוק הבינלאומי לא קבע: זה לא קיים. עמימות כזו בניסוח מאפיינת אי אמירת אמת.
הווקף לא נשלט על ידי ירדן 'בזכות' נתניהו אלא בזכות שודד העתיקות והפוליטיקאי האימבציל בעל העין האחת.
מתנת האדמות והמים לא ניתנו לירדן על ידי רבין משום חוק בינלאומי אלא פשוט משום שהאחרון חפץ להביא הישג של שלום אמיתי שיאפיל על אזלת היד והחולשה שלו שהביאו להסכם אוסלו האסוני. זו הייתה עסקה שנסגרה בלחץ. ותחת לחץ גם מלך חלש של ממלכה חלשה יביא הישגים.
לערבים יש מכאן עד הודעה חדשה אדמות וכאשר הם מקבלים מיליון מטר קוב מים שלנו בחינם – הם היו צריכים לנשק את רגלינו ולא לדרוך עלינו.
לאורך כל בקעת הירדן בצד שלהם – יש ישובים שלהם – שנוצרו אך ורק הודות לישראל. גם הודות למים שנותנים להם מהכינרת המתייבשת וגם הודות להדרכה מה ואיך לגדל שם – כשהכל זה המצאות שלנו. הכל. אבל אנחנו נהנים שדורכים עלינו וגם יורקים עלינו.
אנחנו עם שמנהיגיו (למעט נתניהו ושמיר) הם דוגמא לטמטום ולטיפשות חסרת גבולות. אנשים שאין להם כבוד לאומי והבנה עמוקה שמאחר והותקפנו וניצחנו – לא הערבי יכתיב כלום!!! ראו את הטיפשות של בגין שאפילו את המלון אביה סונסטה מסר למצרים למרות שסיני מעולם לא השתייך מעולם למצרים – עד שהבריטים ב-1917 לחצו על העותומנים למסור להם את סיני בעת שהם שלטו במצרים במלחמת העולם הראשונה.
בגין מלא הפאתוס האווילי אפילו לא העז לצייץ שסיני אינה אדמה מצרית ולא היתה מעולם כזו עד מעשי הבריטים הנאלחים. בגין הכסיל ורבין הכסיל. אצלם לתת אדמה תמורת נייר זה מקצוע יהודי.
גם כשלא היה איזה דף נייר עם כביכול הסכם שלום – היה שקט עם ירדן והסעודים בראש הממלכה (הגנובה משטחי ארצנו – שהובטחו לנו בהסכם בינלאומי) הזו חיו ותפקדו תמיד על כידוני צה"ל.
מעכשיו ניסע על כביש הבקעה ויישבו שם נגד עינינו ירדנים.
לרבין לא היה הרבה שכל כשחתם על דבר כזה.
ישראל נותנת לערבים ובתמורה תמיד מסכימה לקבל בעיטות ויריקות.
איכס כמה מגעיל ואיזו תוצאה נוראית למעשיו.
ד"ר גיא בכור השווה את ישראל לעץ עם ענפים שמוכן לגדוע לעצמו את הענפים ולחלק אותם לכל בר בירב עד שהוא נשאר עם גזע חלול בלבד.
https://www.youtube.com/watch?v=zvxlVhIglck
גיא בכור מה עומד מאחורי החלטת המלך עבדאללה והמשבר עם ממלכת ירדן
מה יכול נתניהו לעשות בדיוק אל מול הסכם מטומטם זה שעשה רבין?
השמאל מסמל את הטפשות.
ירדן היא מדינת חסות שלנו דה פקטו. היא לא תשרוד בלעדינו. כל מה שנותר זה להשתית את היחסים בינינו על סמך התובנה הזו