30 שנה לנפילת חומת ברלין: פליטת הפה ששינתה את מסלול ההיסטוריה

מי שראה את חומת ברלין בימים בהם עמדה על תילה, הבין את כל מה שהיה צריך לדעת על קומוניזם. האופן בו היא חצתה את לב העיר, הכיעור, השומרים החמושים בעמדות התצפית – כולם היו מצבת זיכרון מבטון לרוע ולחוסר אנושיות. בתור חייל שהוצב בגרמניה בשנות החמישים, חזיתי מקרוב במסך הברזל הידוע לשמצה עם שדות המוקשים שלו, מגדלי השמירה והגדרות החשמליות. בהמשך מילאתי משימות עיתונאיות שונות בברלין, שם השתכנעתי שהקומוניזם הסובייטי השתלט על מזרח גרמניה ולעולם לא ירפה את אחיזתו.

באוקטובר 1989, מיכאיל גורבצ'וב הגיע למזרח ברלין כדי להזהיר את משרתו הנאמן ומנהיג מזרח גרמניה אריך הונקר שלא יישאר מאחור בעוד הרכבת ההיסטורית שועטת קדימה. באופן אישי לא האמנתי לאף מילה של שניהם, והתכוננתי להכרזה על מצב חירום, שלטון צבאי או הוראות לירות במפגינים. סביר שהונקר, כמו גם ראש השטאזי האכזרי אריך מילקה, לא היו מהססים לרגע לבצע פקודה כזו. אגון קרנץ, שכיהן לתקופה קצרה כיו"ר המפלגה הקומוניסטית של מזרח גרמניה, נהג להתפאר שהוא מעולם לא הרג אף אחד בתור ראש ממשלה, אך האמת היא שפשוט לא הייתה לו הזדמנות לעשות זאת. התוכניות לדיכוי אלים היו בהחלט מוכנות, אך במקום זאת, וכפי שקורה לעתים קרובות בנקודות מפנה היסטוריות, הגורל לקח פיקוד על המצב.

גיולה הורן, בשם המפלגה הקומוניסטית בהונגריה, החליט לפתוח פתח במסך הברזל. במובן מסוים, ההונגרים רצו להקשות את החיים על הסובייטים אך באופן כללי יותר, הם כנראה לא הבינו שמרגע שמאותו הרגע אזרחי מזרח גרמניה יהיו יכולים לבוא וללכת כאוות נפשם ובמספרים עצומים. ברגע בו הגוש הסובייטי כבר לא היה ישות אחת הנשלטת באופן מלא בידי מוסקבה, חומת ברלין הפכה לשריד ארכיאולוגי.

פליטת פה גורלית

באותו חודש נובמבר של שנת 1989, גינטר שבובסקי היה חבר הפוליטביורו המזרח-גרמני אשר לרוע מזלו הוטלה עליו המשימה להסביר לתקשורת העולמית את הפרצה הפתאומית והבלתי-צפויה באימפריה הסובייטית. יתכן כי היה פשוט אדם הגון, כפי שטיפוסים כאלה מתגלים לעתים.

בהמשך חייו, לאחר שכבר לא היה חבר במפלגה הקומוניסטית, שבובסקי עבד כעיתונאי זוטר במערב גרמניה, ושם ערכתי עמו ראיון בו סיפר כי כאשר הגיע לאותה מסיבת עיתונאים מפורסמת לא הייתה לו כל כוונה להכריז כי חומת ברלין פתוחה למעבר. אך שאלות הכתבים הוציאו אותו מאיזון, והוא שגה כאשר נתן את הרושם כי כעת מותר לאנשים לחצות את החומה בחופשיות. תוך זמן קצר, הפטישים נכנסו לפעולה והמוני בני אדם צוהלים החלו לפרק את החומה.

https://www.youtube.com/watch?v=1rU23hvZkT4

בראיון אחר, שוחחתי עם קצין השטאזי שבאותו הלילה היה אחראי על אחת מהנקודות המרכזיות בחומה. כאשר פליטת הפה של שבובסקי הוציאה את ההמונים לרחובות, הוא ואנשיו עמדו בפני קהל גדול של מפגינים שהסתער לעברם. לדברי הקצין, הוא היה פותח באש ברצון אך חשש לעשות זאת ללא פקודה ישירה שתסיר ממנו את האחריות. שיחות הטלפון הדחופות שעשה לממונים עליו על מנת לקבל הוראות לא נענו, יתכן כי בכוונה או פשוט בשל רשלנות, וקצין השטאזי ואנשיו נדרסו על ידי ההמון כשנשקיהם שלופים בידם.

וכך, גינטר שבובסקי מילא תפקיד קטן אך משמעותי מאוד בפיתול הגורלי בעלילה, בדיוק כזה מהסוג שוויליאם שייקספיר אהב לכתוב עליו. אדם אחר שהיה מופתע מאוד באותו הלילה הוא מיכאיל גורבצ'וב, שהופתע לגלות (בדיוק כמו שאר העולם) כי שפר עליו מזלו להיכנס לספרי ההיסטוריה כמי ששחרר מיליוני בני אדם מהקומוניזם.

דיוויד פרייס-ג’ונס הוא עיתונאי ומבקר ספרות, ומחבר ספרים רבים בנושאי יחסים בינלאומיים. הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!