לזכרה של מרסל ניניו, גיבורת ישראל

ביום 23 באוקטובר 2019 נפטרה סא"ל (מיל) מרסל ניניו שמילאה תפקיד באחת הפרשיות שהסעירו את מדינת ישראל, פרשה בה נמזגו רשלנות פושעת ופלילית, מסכת תככים עכורה, מעשי זיוף, ריגול, בגידה ושקרים, הפקרה בוטה של לוחמי צה"ל בשבי האויב ולצד אלה, מעשי גבורה של צעירים יהודים שהיו נכונים למסור חירותם ונפשם למען המדינה שאהבו.

בנימין גיבלי

הקמת צה"ל חייבה ארגון מחודש של מערכות המודיעין. כראש מחלקת המודיעין בצה"ל (ממ"ן) מונה בשנת 1951 אל"מ בנימין גיבלי ששלוש שנים קודם לכן השתתף ברצח מאיר טוביאנסקי. האיש שנחשד, על לא עוול בכפו בריגול, נחטף, נשפט בחופזה ונרצח על ידי "בית דין" מטעם עצמו שאחד מחבריו היה בנימין גיבלי. באופן תמוה לא נשפט גיבלי מעולם וממילא לא בא על עונשו.

יחידה 131

יחידת המודיעין 131 עסקה בלוחמה פסיכולוגית. באמצע שנת 1951 הגיע למצרים, עדין בשליטת המלך ההולל פארוק, איש המודיעין אברהם דר, לוחם פלמ"ח נועז. הוא ערך גיוס חשאי ויצר במצרים שני תאי ביון. כראש תא קהיר מונה הרופא ד"ר משה מרזוק, איש ברוך כישרונות, בן העדה הקראית. כראש תא אלכסנדריה מונה המהנדס המבריק שמואל עזאר.

הפעיל הציוני ד"ר חיים סעדיה המליץ בפני שלמה הלל, נציג המוסד לעליה ב' במצרים, על צעירה ממנה התרשם עמוקות ושמה מרסל ניניו. השם הועבר לאברהם דר שגייס אותה כמקשרת בין שתי החוליות. כינויה המחתרתי היה קלוד. מרסל רכשה בנעוריה חינוך משובח, הצטיינה בספורט, ידעה שפות רבות, הייתה פעילה בתנועת השומר הצעיר ודבקה בערכי הציונות.

אנשי הרשת ערכו אימונים שנראו בעיניהם חובבניים ביותר. סופק להם ציוד דל והוטלו עליהם רק משימות של איסוף מידע. לכבודה של סוזנה לוי, רעייתו הצעירה של חבר הרשת ויקטור לוי, נבחר השם 'מבצע סוזנה'.

תככים בצמרת

עם פרישת דוד בן-גוריון מונה כראש ממשלה משה שרת וכשר בטחון פנחס לבון. איש כריזמטי ויפה תואר שעמד בראש תנועת 'גורדוניה' והוביל את הקמת קבוצת חולדה. שנים רבות היה רווק מבוקש עד שהתחתן עם אהובתו לוסי ועמה התגורר בתל אביב. יום לפני פרישתו ערך בן גוריון שני מינויים במשרד הבטחון. כרמטכ"ל התמנה משה דיין וכמנכ"ל המשרד שמעון פרס.

לבון קיבל בעל כורחו מקודמו את השניים ולא העז לפטרם על אף שהסתייג משניהם. דיין ופרס מצדם הביען זלזול מופגן ומחוצף בשר הממונה עליהם. במקביל, שררו יחסים עכורים בין לבון לראש הממשלה משה שרת. בצמרת הביטחונית שרר תיעוב הכל בכל.

הפעולה

קצין המודיעין מוטקה בנצור שמונה כראש יחידה 131 גייס לשירות את אברהם (אברי) אלעד (זיידנברג). יליד אוסטריה ששירת בפלמ"ח, הסתבך פעם אחר פעם במעשי גניבה, נוכלות ושקר. הוא הודח בביזיון מן השירות אך בנצור האמין ששב מדרכו ודווקא תכונותיו העברייניות יאפשרו לו למלא את תפקידו נאמנה.

ביום 28 ביוני 1954 הופיע באלכסנדריה אברי אלעד שכינויו היה פול פרנק. הוא יצר קשר עם החולייה. החברים חשו שמפקדם הוא איש נועז (על פי עדותו על עצמו) אך אורחותיו משונות. הוא הטיל עליה לבצע משימות שתכליתן ערעור כוונת הבריטים לצאת ממצרים, כחלק מיצירת "ברית בגדד" שנרקמה בהובלת ארה"ב. בישראל התעוררה חרדה נוכח כוונה זו שביטאה התקרבות אסטרטגית בין מעצמות המערב למדינות ערב.

הפעולה שבוצעה בסניף הדואר ביום 2 ביולי גרמה לשריפת כמה מכתבים וכוויה קלה בידו של פקיד הדואר. ביום 14 ביולי, במהלך חגיגות יום הבסטיליה ביצעו חברי הרשת פעולות חבלה נוספות בספריות האמריקניות בקהיר ובאלכסנדריה שלא עוררו כל רושם.

ביום שישי, 16 ביולי 1954 ערכה לוסי לבון מסיבת יום הולדת 50 לבעלה. ראש ממ"ן בנימין גיבלי התקשר לברכו. תוכן השיחה לא הוקלט אך השתמר במסמכים ובמכתבים שזויפו באופן מחוצף על ידי החיילת דליה כרמל על פי דרישת מפקדה בנימין גיבלי שטען שבמהלך השיחה הורה לו לבון להפעיל את הרשת במצרים.

קריסת הרשת

ביום חגיגות ההפיכה, 23 ביולי, יצאו חברי הרשת לבצע פעולת חבלה בקולנוע "ריו" באלכסנדריה. הפצצה הפרימיטיבית התפוצצה בכיסו של פיליפ נתנסון. שני שוטרים מצריים הסתערו עליו ואמרו בלעג "חיכינו לכם". בו ביום נעצר ויקטור לוי, למחרת נתפס רוברט דסה. תא אלכסנדריה נפל. באופן בלתי נתפס לא נמסר דיווח לחברי הרשת בקהיר שכלל לא ניסו להימלט ונלכדו כעבור שבוע. מרסל ניניו ששהתה בעיר הנופש ראס אל בר שמעה על המתרחש. היא מיהרה לדירתה ושרפה כל פרט מפליל. במתח עצום חיכתה להוראות ממפעיליה אך אלה לא הגיעו.

מרסל נעצרה על ידי המוחאבר'את (שירות המודיעין המסכל) המצרי. היא נלקחה לאלכסנדריה, עברה עינויים קשים במיוחד ומתוך השאלות שנשאלה הבינה שאברי אלעד בגד בה ובחבריה. היא ניסתה להתאבד, נפצעה קשה, אך נסכה בעצמה כוחות מחודשים וניצבה באומץ מול גורלה.

רק ביום 7 באוגוסט עזב אברי אלעד את מצרים לאחר שמכר את מכוניתו הפרטית. למחרת נלכדה מרסל ניניו וכעבור ארבעה ימים נלכד לוחם הסתר מאיר (מקס) בינט שכלל לא היה קשור לרשת הריגול.ביום 11בדצמבר החל המשפט. אב בית הדין הגנרל יוסוף דיגווי. הביע הערכה עצומה לאומץ לבה של היהודייה שנשפטה בפניו. את מלוא הוצאות ההגנה מימן על חשבונו יצחק ניניו, אחיה של מרסל. מאיר בינט התאבד בתאו לפני שזומן להעיד.

ראש הרשת, ד"ר משה מרזוק נטל על עצמו את מלוא האחריות. ביום 31 בינואר 1955 הוצאו מרזון ועזאר להורג. האחרים נשאו תקופות מאסר ועבודת פרך. מרסל נאסרה בתא הכלא לנשים עם פושעות אלימות, חבריה הגברים היו כלואים בתא אחר ותמכו זה בזה. היא הייתה מבודדת לחלוטין אך לא נפלה ברוחה.

הפקרה והפקרות

בשלהי אוקטובר 1956 יצא צה"ל למבצע קדש. במהלך המבצע נשבו אלפי מצרים ובהם הגנרל דיגווי. במהלך חילופי השבויים החליט הרמטכ"ל משה דיין שלא לבקש את שחרור לוחמי מבצע סוזנה.

בינתיים התבררו מעשי הבגידה של אלעד והזיוף של גיבלי. ועדות חקירה קמו בזו אחר זו, בן גוריון פרש מתפקידיו בממשלה ולימים פרש ממפא"י והקים לימים את רפ"י עם דיין ופרס. בשנת 1967 יצא צה"ל למלחמת ששת הימים, שוב נערכו חילופי שבויים ושוב נמנע משה דיין, הפעם כשר הבטחון, מלדרוש את שחרור לוחמי "הפרשה". שנודעה בציבור בשם "עסק הביש". רקבזכות התערבותו הנחרצת של ראש "המוסד" אלוף מאיר עמית שוחררו ארבעת עצורי הפרשה האחרונים.

פדויי שבי, הגיעו למפגש חגיגי עם שר הבטחון שאמר להם ביובש. "לו היה הדבר בידי, גם היום לא הייתם משתחררים". בשנת 1971 התחתנה מרסל עם אלי בוגר. בשל השנים הארוכות ששהתה בכלא, לא זכתה ללדת ילדים. מרסל ניניו, שראויה להזכר כאחת מגיבורות ישראל לצד שרה אהרונסון וחנה סנש, שיקמה את חייה (לפחות כלפי חוץ) ונפטרה בגיל 90. היא נטמנה לצד אהובה בבית העלמין בקיבוץ עינת.

המחבר מודה לפרופ' נחם אילן, לקרן קדושי קהיר ולמרכז למורשת המודיעין.

רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!