כוכב ההוקי שהיה הספורטאי הרוסי הראשון שחצה את מסך הברזל ועבר לארה"ב, מגיע לישראל להקרנה מיוחדת של הסרט התיעודי 'החמישייה הרוסית'
בגיל 31 ויאצ'סלב פטיסוב השיג כבר הכל בענף הוקי הקרח בברית המועצות. שש אליפויות עולם ושתי מדליות זהב אולימפיות כקפטן הנבחרת הרוסית, מעמד של כוכב במועדון הפאר צסק"א מוסקבה שהיה שייך למעשה לצבא האדום, ועוד שלל תארים ועיטורים כמי שנחשב לאחד השחקנים הטובים בדורו. אבל כל זה לא הספיק ל'סלאבה', שחיפש אתגר מקצועי ואישי חדש וביקש לעבור ל-NHL , ליגת ההוקי החזקה והעשירה שנערכת בארה"ב וקנדה. אמנם בשנת 1989 היחסים בין הגוש הסובייטי למערב החלו כבר להפשיר, אבל מעבר של אחד מגיבורי האומה הישר לזרועות היריב הקפיטליסטי עדיין עורר סערה גדולה. הבקשה הגיעה עד לשר ההגנה הסובייטי, המרשל הזקן דימיטרי יאזוב, שדרש מפטיסוב התנצלות על עצם החוצפה שבבקשה. "הוא איים עליי שיעשה את החיים שלי מסובכים מאוד", סיפר סלאבה בראיון שנים לאחר מכן, "אבל בסוף ניצחתי בקרב, אחד הניצחונות הגדולים בקריירה שלי".
פטיסוב היה השחקן הרוסי הראשון שחתם על חוזה ישיר ב-NHL כאשר הצטרף לקבוצת ניו-ג'רזי ב-1989, וב-1995 עבר לקבוצת דטרויט רד וינגס, שנחשבה בעבר לאחד ממועדוני הפאר של הליגה אך חוותה שנים ארוכות של כישלונות ומפח נפש. יחד עם המאמן המבריק סקוטי באומן, ועם עוד ארבעה מכוכבי נבחרת ברה"מ שהגיעו לאמריקה בדרכים שונות, סלאבה הפך לעמוד התווך של 'החמישייה הרוסית' שסחפה את דטרויט לשתי אליפויות רצופות. הסיפור הספורטיבי והאנושי המרתק הזה תועד בסרט 'The Russian Five', שיוקרן לראשונה בישראל ביום ראשון הקרוב בשעה 19:00 במוזיאון תל-אביב, יחד עם מפגש מיוחד עם ויאצ'סלב פטיסוב וחברו לקבוצה הגדולה דארן מקארתי.
מי שארגן את הגעתם לישראל ואת ההקרנה המיוחדת הוא לב גנין, ממייסדי ענף הוקי הקרח בישראל וחבר ותיק של פטיסוב. "לסלאבה יש קשרים עמוקים מאוד עם ישראל והרבה חברים כאן", הוא מספר בשיחה עם 'מידה'. "יו"ר ההתאחדות ההוקי הישראלית לשעבר יבגני גוסין שיחק איתו באותה קבוצה כאשר היו צעירים, וגם אני הכרתי אותו כבר בשנות השבעים במוסקבה ונשארנו בקשר דרך ענף ההוקי שהוא כמו שבט משפחתי. כיום הוא פעיל מאוד בפרויקטים ציבוריים וביקר פה כבר בעבר בתור שגריר מיוחד מטעם מזכ"ל האו"ם בנושא איכות הסביבה. ביקשתי ממנו שיגיע לביקור קצר כדי לקדם את הסרט והוא הסכים למרות לוח הזמנים העמוס שלו".
מה המעמד של פטיסוב ברוסיה כיום?
"סלאבה נחשב היום ברוסיה לסוג של אגדה. צריך לזכור שהוא יצא בעצם למלחמה נגד המדינה שלו אחרי שכבר היה כוכב בברה"מ. אמנם המעבר שלו לאמריקה היה בסוף באישור הרשויות, אבל רק אחרי שניסו לטרפד אותו בכל מיני דרכים והערימו הרבה קשיים. זאת הייתה תקופת מעבר בברה"מ והמעשה של פטיסוב היה אז אמיץ מאוד. הוא רצה לשחק איפה שיהיה לו טוב מבחינה כלכלית ומקצועית, וכאשר איש מוכר ובעל סמכות כמוהו עשה את זה, זה פתח את הדלת גם עבור ספורטאים רוסים אחרים".
למרות השוני התרבותי הברור וטרגדיות אישיות כמו פציעה קשה של חברו הטוב לקבוצה ולדימיר קונסטנטינוב ימים ספורים לאחר הזכייה באליפות השנייה, פטיסוב התאקלם במהירות בארה"ב. "הוא אדם מאוד חכם וחברותי, וכמובן שחקן ברמה גבוהה מאוד ככה שהוא הצליח להשתלב בכל מקום", מספר גנין. "היו באותה תקופה כמה בעלי קבוצות ב-NHL שהסתכלו בחשדנות על רוסים, אבל אותה חמישייה רוסית מפורסמת של דטרויט הגיעה להרבה מאוד הצלחות וזה מה שהכי חשוב בסופו של דבר".
עד תחילת שנות השבעים, ההוקי האירופאי והצפון-אמריקני כמעט ולא נפגשו, בשל הנסיבות הגיאו-פוליטיות של המלחמה הקרה והיריבות בין הגושים. "הסובייטים באותה תקופה חששו להיפתח לעולם גם מבחינה ספורטיבית, ובמיוחד בענף ההוקי שנחשב לגאווה לאומית", גנין מספר. "היו כמה הצעות למפגשים עם קבוצות מהמערב אבל הם פחדו שהפסד ישבור את המיתוס". מי שדחף לקיום מפגשים כאלה היה מאמן הנבחרת האגדי אנטולי טראסוב, שהצליח לארגן סדרת משחקים מול נבחרת כוכבי ה-NHL בשנת 1972, למרות שהוא עצמו פוטר לפני כן ולא זכה להשתתף בה. "כולם היו בטוחים שהקנדים והאמריקנים ינצחו בקלות, אבל בסוף הסדרה הסתיימה בתיקו ופתאום ב-NHL גילו שיש הוקי ברמה גבוהה גם במקומות אחרים בעולם".
לאחר אותו מפגש מכונן, החלו להתקיים משחקים בין מועדונים ונבחרות בתדירות גבוהה יותר, ובהמשך כאמור התחילו להגיע גם שחקנים רוסים לליגה האמריקנית שהביאו עמם סגנון חדש ומלהיב. "המשחק הרוסי היה טכני ויפה יותר שסיפק הנאה לקהל, לעומת הקנדים שהתבססו בעיקר על קשיחות וכוח", גנין מסביר. "עם הזמן נוצרה אינטגרציה בין הסגנונות והקנדים החלו לקחת חלק מהאלמנטים החדשים האלה, בזמן שדווקא הרוסים איבדו חלק מהיכולת". פטיסוב עצמו פרש ב-1998 לאחר קריירה אדירה והחל לשמש כעוזר מאמן מבטיח בליגה, אך במהרה חזר לרוסיה כאשר קיבל הצעה לשמש כשר הספורט ובהמשך שימש בתפקידים בכירים אחרים בספורט המקומי והבינלאומי, כולל כיו"ר הוועד למניעת סמים בספורט.
"בכל הקריירה שלו כספורטאי וגם לאחר מכן סלאבה גילם את החיבור שבין פוליטיקה לספורט", מספר חברו גנין. "הוא בנאדם משכיל ועצמאי מאוד בדעותיו, וזאת הסיבה שהוא לא נשאר הרבה שנים בתפקיד שר הספורט כי לא הסכים לשמש כעושה דברו של פוטין. הם עדיין ביחסים טובים ופטיסוב היום חבר בפרלמנט. הוא אמנם פוליטיקאי אבל בכל הקשור לתמיכה של המדינה בספורט הוא מאמין שאסור למדינה להתערב יותר מדי. פטיסוב בעצמו מאוד פעיל בפרויקטים ציבורים, יש לו אקדמיה להוקי ומוסד לעזרה לילדים עם צרכים מיוחדים".
מה הייתה עמדתו בנוגע לשערוריית הסמים בספורט הרוסי?
"פטיסוב היה אחד הראשונים שטען שיש בעיה קשה של שימוש בחומרים אסורים ברוסיה. כבר בתקופה של ברית המועצות היו המון הפרות בתחום הזה אבל אז ההתאחדויות העולמיות פחדו להתעסק איתה מכיוון שכל המדינות שהיו כפופות למוסקבה תמיד הצביעו ביחד איתה. היום המצב הזה כמובן השתנה, אבל העסקנים ברוסיה עדיין בטוחים שהם בתקופה הסובייטית, מתייחסים לחוקים הבינלאומיים בצורה מזלזלת וככה למעשה מכשילים את הספורטאים, שהצעירים והמוכשרים שבהם פשוט בורחים מוקדם לאירופה או לארה"ב. השחיתות הזו היא דבר שמאפיין את רוסיה בכלל גם אחרי קריסת ברה"מ. פשוט החליפו מאפיה אחת במאפיה אחרת, שהיא מנגנון ענק שמנהל את כל המדינה".
לב גנין נולד וגדל במוסקבה, ועלה לישראל בשנת 1980. במהלך שנות התשעים היה חלק ממייסדי ענף הוקי הקרח בארץ, שיחק בנבחרת ישראל וכיהן כנשיא ההתאחדות בין 1996 ל-1998 ומשמש גם כפרשן הוקי בשידורי ערוץ הספורט ובתחנות רדיו בעברית וברוסית. "התחלנו לפתח לאט את הענף, בלי חשיפה כמעט ועם מחסור גדול בתקציבים, ונבחרת ישראל התחילה להשתתף בתחרויות בינלאומיות", הוא מספר. "הודות ליוסי גולדברג ז"ל שהיה ראש עיריית מטולה נבנה מגרש אולימפי במרכז קנדה, בשנים הראשונות השחקנים היו בעיקר יוצאי ברה"מ או יהודים מוצא קנדי. היום יש ליגה וטורניר ותיקים, ורואים כבר שחקנים פעילים מכל הסוגים. ממש לאחרונה נבנה מגרש חדש ונוח במושב תנובות בזכות התארגנות של כמה אנשי עסקים וחובבי הוקי".
פטיסוב ישתתף היום במשחק ראווה במיוחד במגרש החדש, וכאמור יהיה אורח הכבוד בהקרנה המיוחדת של הסרט התיעודי ביום ראשון הקרוב. "הסרט מספר על התקופה דרך הסיפור על הזכייה באליפויות ודרך סיפורם המרתק של האנשים שהשתתפו בה", אומר גנין. "הוא זכה להצלחה גדולה בארה"ב ונמצא כיום ברשימה המורחבת של המועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי והוא מרתק גם לאנשים שפחות מכירים את התחום. עשינו מאמץ גדול להביא את הסרט יחד עם שניים מכוכביו לקהל הישראלי, כחלק מפיתוח וקידום הענף בישראל".
***
