צרות בצמרת: גרמניה שוב עומדת בפני משבר קואליציוני

ברלין

בעוד קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מצאה סוף-סוף את הזמן לבקר בפעם הראשונה במחנה ההשמדה באושוויץ, התכנסה בברלין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שהיא שותפתה הקואליציונית, לוועידה שעשויה להיות בעלת השלכות גורליות על עתידה של מרקל וממשלת גרמניה. צירי הועידה אישרו את בחירתה של הנהגה חדשה, צמד יו"רים מבוגרים ולא מאוד מוכרים, מאוד לא כריזמטיים, ובעלי שאיפה להחזיר את המפלגה מהמרכז הקונצנזואלי והבורגני למחוזות הסוציאליזם.

ססקיה אזקן ונורברט וולטר-בוריאנס לא הסתירו במהלך מערכת הבחירות לראשות המפלגה את רצונם להביא לסיומה של ״הקואליציה הגדולה״ – ממשלת האחדות בשורותיה יושבים השמרנים והסוציאל-דמוקרטים. מאחר שהם אינם יכולים להרשות לעצמם לפרק באופן מיידי את השותפות, הם דורשים מהממשלה לאמץ מדיניות שתשקף יותר את פנייתם שמאלה, בעיקר בכל הקשור להשקעות עתק בתשתיות, בשירותים ובשמירת איכות הסביבה, דרישה העומדת בסתירה מוחלטת למדיניות ״אפס חובות חדשים״ בה דוגלת מרקל.

מחליפתה של מרקל בראשות המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, שרת ההגנה אנגרט קראמפ-קארנבאוור, שרק בשבוע שעבר הצליחה למנוע ניסיון הפיכה פנימי נגדה, מיהרה להגיב בהתקפה על השותפים-היריבים ולהאשים אותם בשימוש בקואליציה כ״תרפיית טראומה״ נגד הסחף השלילי הגובר במעמד הסוציאל-דמוקרטים בציבור. בסקרים האחרונים מקבלת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הנחשבת לוותיקה ביותר בגרמניה ולעמוד התווך של הסוציאליזם האירופי 11 אחוזי תמיכה בלבד, ומתדרדרת ממעמדה כמפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט הנוכחי לרביעית בגודלה, אחרי השמרנים, ״הירוקים״ ומפלגת הימין הלאומנית-פופוליסטית ״אלטרנטיבה לגרמניה״.

ניצחונם של אזקן, מפתחת תוכנות בת 59, וולטר-בוריאנס בן ה-67, כלכלן ושר האוצר לשעבר של מחוז נורריין-ווסטפליה, היווה מהלומה מוחצת לצמרת המפלגה הנוכחית המורכבת משרים, ראשי ממשלה מחוזיים וראשי המנגנון המפלגתי המזוהים עם ניסיון ״הקואליציה הגדולה״. צמד ההנהגה החדש הצליח לגבור על סגן-הקנצלרית ושר האוצר אולאף שולץ, שנחשב כנציג המנגנון המפלגתי, ושר החוץ הייקו מאס שזיהה כנראה מראש את המרידה הנרקמת, נמנע מליטול חלק בהתמודדות. שמועות עיקשות במסדרונות הבונדסטאג טענו כי מאס שקל לרוץ יחד עם הפוליטיקאית הגרמנית-פלסטינית סאוסאן שיבלי, המכהנת כמזכירת מדינה לענייני חוץ בסנאט של ברלין, אך חזר בו.

סחף שלילי

״הקואליציה הגדולה״ הנוכחית שהיא השלישית במספר תחת הנהגתה של מרקל, נולדה בכאבים רבים, בעיקר עבור הסוציאל-דמוקרטים. הבחירות הכלליות הקודמות שנערכו בספטמבר 2017 יצרו מפה פוליטית חדשה בגרמניה: שתי המפלגות הגדולות, איחוד השמרנים והסוציאל-דמוקרטים, נחלשו באופן משמעותי. מפלגת הימין ״אלטרנטיבה לגרמניה״ הפכה בין ליל למפלגה השלישית בגודלה והצלחתה מנעה מהשמרנים אפשרות להקים קואליציית ימין בשל החרם עליה מצד מרקל וצמרת מפלגתה.

בחזרה להווה, לסוציאל-דמוקרטים היה ברור שארבע שנים נוספות תחת מרקל ירסקו אותם לחלוטין. למרות שממשלות האחדות הקודמות יישמו מדיניות קרובה יותר לזו של הסוציאל-דמוקרטים, ההצלחה הזו נזקפה באופן פרדוקסלי לזכותה של מרקל, ולכן הם הודיעו על סירוב מוחלט לחדש את ״הקואליציה הגדולה״. ניסיון ראשון מסוגו להקים קואליציה בין השמרנים, הליברלים ו״הירוקים״ נכשל, וגרמניה המאוהבת בתדמית שיצרה לעצמה כדמוקרטיה למופת עמדה בפני משבר פוליטי חסר תקדים מאז איחודה מחדש. רק לאחר לחץ כבד שהפעיל הנשיא פרנק-וולטר שטיינמאייר על צמרת מפלגתו כדי למנוע בחירות חדשות, היא נעתרה לשוב ולהקים ממשלה עם מרקל, אך בתנאי שבתום שנתיים תיערך הערכה של הישגי המפלגה בממשלה ואז יוחלט אם להמשיך בשותפות.

השנתיים הללו הגיעו כעת לקיצן. הסוציאל-דמוקרטים החליטו בינתיים להישאר בממשלה, אך הם דורשים לפתוח במשא ומתן חדש על תנאי הישארותם. השמרנים, שבעצמם סובלים מסחף שלילי בדעת הקהל (72% מהגרמנים סבורים שקראמפ-קארנבאוור מזיקה למפלגתה), לא יסכימו להיכנע לתכתיבים, וגם כך התחושה הכללית היא שהם איבדו את זהותם הרעיונית תחת מרקל ואיבדו בשל כך גם ציבור מצביעים גדול ל״אלטרנטיבה לגרמניה״. האם גרמניה יכולה להרשות לעצמה קואליציה חורקת, מסוכסכת ולא יציבה? ביוני הקרוב אמורה המדינה לקבל לידיה את הנשיאות התורנית של האיחוד האירופי, ויש הסבורים שהתערערות הקואליציה עשויה להביא לבחירות מוקדמות עד אז. אך למפלגות הגדולות יש סיבה טובה לחשוש מבחירות כאלו, כיוון שהן צפויות לאבד עוד יותר מכוחן.

יהיו הבחירות לכשיהיו, השמרנים בגרמניה עוקבים בעניין רב אחרי הנעשה בזירה הפוליטית של שכנתם הדרומית אוסטריה, שם מנסה מנהיג ״מפלגת העם״ השמרנית סבסטיאן קורץ לעשות את שנחשב עד כה לבלתי-אפשרי: הקמת ממשלה משותפת לשמרנים ול״ירוקים״. אם הניסיון המורכב הזה יצליח, יוכלו גם השמרנים הגרמנים להתחיל לבנות על קואליציה דומה בעקבות הבחירות הבאות, ואולי אף לפניהן.