עקיבא ביגמן לאחר חשיפת 'ישראל היום' על פרטים אישיים של שופטים שנאספו בניגוד לחוק: "חייב להיות פיקוח על מידע רגיש". יהודה עמרני מהתנועה למשילות: "פגיעה באמון במערכת"
מקרה נוסף של מאגר מידע סודי שניהלה מערכת המשפט בניגוד לחוק. כפי שחשף הבוקר (שני) עקיבא ביגמן ב'ישראל היום', הנהלת בתי המשפט ניהלה במשך השנים האחרונות מאגר מידע סודי בשם 'שרביט', שכולל מידע אישי ורגיש על שופטים מכהנים ועד לפני חודשים אחדים כלל לא נרשם כחוק אצל רשם מאגרי המידע. חשיפה זו מצטרפת למקרה הזכור של מאגר 'יהלום' בו נאספו פרטים על מועמדים לשיפוט ונחשף על ידי 'התנועה למשילות ודמוקרטיה', ו"נוהל המעקב אחרי פרסומים ברשת" שנועד לאסוף מידע על אזרחים שהביעו ביקורת על מערכת המשפט.
על פי הפרסום, מאגר 'שרביט' מכיל פרטים אישיים החל מתכתובת ומספרי תעודת זהות, דרך פרטים פיננסיים שמשמשים לצרכי מחלקת הגמלאות במשרד האוצר ועד פרטים שנועדו לצרכים של אתיקה כמו מידע מרשות המיסים. "מדובר במידע פרטי מאוד על כל השופטים בארץ", אומר ביגמן בשיחה עם 'מידה' ומוסיף: "חלק מהפרטים האלה אכן חשובים לצרכים שונים, אבל יש סיבה שהחוק קבע נהלים ברורים מאוד לרישום מאגרי מידע, ודווקא בגלל שמדובר במידע רגיש חשוב שיפקחו שהוא נשמר ומאובטח כמו שצריך. תאר לעצמך מצב שמידע רגיש על שופט דולף ומגיע לידי גורמים עבריינים? לכולם ברור מאוד איזה שימוש יכול להיות לפרטים כאלה בידיים הלא-נכונות".
נקודה נוספת אותה מציין ביגמן נוגעת למידע הנאסף לצורך הליכי קידום של שופטים. "יש המון מידע במאגר שנוגע למינויים וקידומים של שופטים, המלצות וחוות דעת וציונים מקורסים", הוא אומר. "גם כאן מדובר במידע שחשוב לשמור אותו, אבל לפי החוק לכל מועמד לשיפוט יש גם זכות לעיין במידע שנשמר עליו. לכן כאשר רושמים מאגר מידע ברשות להגנת הפרטיות קובעים גם את הנהלים של מי רשאי לעיין ובאיזה מידע. זה צריך להיות מוסדר ומוכר. במקרה של מאגר 'שרביט', חלק גדול מהשופטים שנאספו עליהם פרטים בכלל לא ידעו על קיומו, ואחרים שפנו וניסו לקבל את המידע עליהם נענו בשלילה בגלל שלא היה קיים שום נוהל מוסדר".
זה לא המקרה הראשון שבו מערכת המשפט אוספת מידע על אנשים ומנסה לטייח
"גם במקרה של מאגר 'יהלום' שחשפנו, בהנהלת בתי המשפט בהתחלה הכחישו וטענו שאין בכלל שום מאגר כזה, ואחרי שפרסמנו לא הייתה להם ברירה אלא להודות. אתה בהחלט רואה דפוס חוזר של ניסיון להימנע מכל שקיפות. מדובר במערכת שרואה את עצמה מורמת מהעם וכזו שצריכה לפקח על כולם, אבל כשבאים אחרים ומדברים על פיקוח עליה היא רואה בזה התקפה וערעור על מעמדה. באופן טבעי מערכות כאלו יפתחו הצדקה לכל פעולה, בשם השמירה על הדמוקרטיה כביכול".
"פגיעה קשה באמון הציבור"
חשיפת המאגרים הסודיים התאפשרה כאמור הודות להליך מתמשך שניהלה 'התנועה למשילות ודמוקרטיה', והמנכ"ל שלה יהודה עמרני סיפר בשיחה עם 'מידה' על השתלשלות העניינים. "כל הסיפור החל מדיווח בתקשורת לפני כמה שנים על מאגרים סודיים שנמצאים בבית המשפט העליון, שבעקבותיו הגשנו כמה בקשות חופש מידע כדי לבדוק במה מדובר".
לדברי עמרני, "בתחילת הדרך הנהלת בתי המשפט הכחישה כליל את קיומם של מאגרים מהסוג הזה, אבל בשלב כלשהוא הגיע אלינו מאגר רגיש בשם 'יהלום' שהכיל פרטים אישיים על מועמדים לשיפוט וחוות דעת של הוועדה לבחירת שופטים. במערכת המשיכו לגרור רגליים גם כאשר שאלנו מדוע המאגר לא רשום לפי חוק הגנת הפרטיות. רצינו לוודא שהוא אכן נרשם ובתשובה שקיבלנו הופתענו לגלות ש'יהלום' היה רק חלק קטן ממאגר גדול הרבה יותר על כלל השופטים, מאגר 'שרביט' שכלל לא ידענו על קיומו".
מה בעצם הייתה הבעיה במאגר הזה?
"מעבר לכך שהוא הכיל דברים מאוד רגישים על שופטים מכהנים ועל שופטים שמבקשים להתקדם ולהתמנות לתפקידים בכירים, על פי החוק חייבים לרשום כל מאגר מידע. אי אפשר לנהל מאגר כזה בלי שום פיקוח. הליך המינוי של שופטים בישראל גם ככה מתבצע ברובו במחשכים, וקיומם של מאגרים כאלה רק מוסיף חטא על פשע".
מה המשמעות של החזקת מידע כזה מבחינת השופטים עצמם?
"במצב שבו מישהו מנהל מאגרי מידע סודיים, יכול להיווצר איום על העצמאות של השופטים. כאשר שופט יודע או מנחש שהמנהלים שלו מחזיקים עליו מידע, גם בלי לדעת באיזה מידע בדיוק מדובר, זו פגיעה מהותית בעצמאות. בתקופה שעסקנו בתנועה למשילות בסיפור של מאגר 'יהלום' פנו אלינו שופטים בעצמם וביקשו לדעת איזה מידע נאסף עליהם. כמובן שלא יכולנו למסור להם פרטים בגלל שכל החומר היה תחת חסיון משפטי, אבל חלק מהשופטים סיפרו שהם המומים בכך שמחזיקים עליהם מאגר סודי".
מדוע דווקא מערכת המשפט, שדורשת מכל הרשויות והגופים את הסטנדרטים הכי מחמירים של שקיפות ומנהל תקין, מתנהלת בעצמה במחשכים?
"זאת מערכת שהתרגלה לעבוד לפי אמות מידה שמשרתות אותה, ולא חשוב אם זה מעוגן בחוק או פוגע בעקרונות חוקתיים. לא משנה להם אם יש הגבלות חוקיות על המעשים כל עוד זה משרת אותם, וזה דבר שאנחנו רואים לצערי פעם אחר פעם. האנשים שרואים בעצמם "שומרי הסף" מרשים לעצמם להתנהל לפי אמות מידה שמעולם לא מאפשרים לשום רשות אחרת. זה אבסורד וזו עוד פגיעה קשה באמון הציבור במערכת".
מדוברות הרשות השופטת נמסר בתגובה: "מדובר בתיאורית קונספירציה מופרכת הממוחזרת שוב ושוב.
הרשות השופטת מנהלת, כמו כל גוף אחר, מערכת ממוחשבת לניהול משאבי אנוש המשמשת לניהול פרטים אישיים שנוגעים למועמדים, שופטים ורשמים. לכשהתעוררה שאלת הצורך ברישום המערכת כמאגר מידע, ובתום עבודת מטה שנערכה וגיבוש עמדה, נעשתה פנייה לרישום המערכת במרשם מאגרי המידע. סוגיית עיון המועמדים במאגר צפויה לבוא בפני הועדה לבחירת שופטים, בהיותה הגורם המוסמך על פי דין, לכשזו תתכנס. החומרים נשמרים במאגר בהתאם לצורכי המערכת ובהתאם להוראות הדין".
עם מכשפה בראש, וארגז מלא פירות קרובים, אי אפשר להגיע למקום טוב.
אפשר להגיע רק למקום רע מאוד.
ניקיון עכשיו!
גם כשחשפתי כנופיות של שופטים ומשפטנים בכתבותיי –
רוב הישראלים נשארו בבתים ומפחדים לפעול על פי החוקים…,
אז מה הפלא שהם ממשיכים לחרבן על רוב התושבים…!
וכל מה שיש לכותב לומר מול הריקבון הבסיסי הוא גינוי עלוב בנוסח של "פגיעה באמון" זה הכל מה שיש לכם לומר? ועוד דבר, אין כל דמיון בין מי שנתנסה אישית ברקבון של המערכת המשפטית על כל שכבותיה לבין מי שמתרשם בחוץ מאינפורציה כזו או אחרת.
אין שום פגיעה מכיוון שאין שום אמון.
הציבור נתן למערכת המשפט כח כדי שתהיה עצמאית ולא תהיה מושפעת מלחצים.
הבעיה שמערכת המשפט מנצלת את כוחה בניגוד לחוק כדי לקדם אינטרסים של החברים בה.
אם זה לא הפרת אמונים חמורה אז זה בגידה.
האם מישהוא זוכר את התירוצים המוזרים להצדיק את ההתנתקות, האם מישהוא נתן את הדין על כך.
משהוא רקוב מאד בממלכת המשפט ורק הציבור יכול לעשות שם סדר.
הפגנות רציפות מול בית המספח העליון עד לתיקון המצב.
אתה צודק.
ראה המאמר המצוטט מדוד ברמן מ-2017 מאתר jdn למטה.
לדעתי חלק ארי בעם בשל לצאת לרחובות, ולבוא חשבון עם הדיקטטורים. ( אני לא אסתפק בהחלפתם ופסקת התגברות, אלא להעמידם לדין בגין ניצול סמכות שלא כחוק, ולדון אותם להרבה שנים בכלא, וביטול רטרואקטיבי של כל 'הפסקי דין' של החונטה ).
מה שרק לא יהיה, הזעם הציבורי נגדם עולה על גדותיו, והם ממשיכים להשתין עלינו מהמקפצה.
הדבר היחיד המפריד בין התקוממות עממית נגד העריצים לבין השקט לפני הסערה של עכשיו, זה חסר במקורות מימון לארגן את ההתקוממות הזו.
לימין את קרן חדשה, לצערנו לא השכלנו להקים אחת כזאת מימין, והפגנות רציפות ענקיות לארגון, עולה מיליונים.
שלושה מגזרים בוודאי ישתתפו, החרדים, הדתים לאומים, והמסורתים חילונים ימנים – בקיצור ליכודניקים, רק צריך לארגן אותם. ויש לנו כ- 2 מיליון איש.
לארגן הפגנות מקבילות המכבדות את כל הציבורים, 1 בהפרדה לחרדים/דתים, וכמה שלא בהפרדה לציבור האחר, בירושלים מול הבגץ, ובתל אביב, ו-1 בדרום, ו-1 בצפון.
להפיל את בג"צ / דוד ברמן
מערכת JDN13.09.2017 11:59
בעיני רוחי אני רואה מעל מיליון אזרחים יוצאים לרחוב מול בניין הבג"ץ עם שקי שינה וציוד, ולא זזים משם עד שיעבור בכנסת הרפורמה בבג"צ. יש לקעקע עד היסוד את "ערך השוויון" ולהחזיר את השפיות והדמוקרטיה וערכי היהדות למדינת ישראל
אין צורך להכביר במילים על הזעם העצום שמעורר שוב פעם בג"ץ הדיקטטור נגד כל הקדוש והיקר לנו.
זו שעת מעשים. הגיע השעה סוף סוף שנציגנו יעמידו תנאי בל יעבור לראש הממשלה לחקיקת פסקת ההתגברות לרסן את בג"ץ. זה לא נורמאלי. זה לא יהודי. זה לא דמוקרטי. זה לא אנושי. זה חייב לעבור מן העולם.
החולייה הקשה בקואליציה הוא כחלון שנהיה שמאלני בגלגול הנוכחי. יאמר לו ברורות או שיצביע איתנו או בחירות. מבחירות שהנושא המרכזי בו יהיה כוחו של בג"צ אין לו סיכוי לצאת טוב מזה. הוא יתרסק.
יש אחדות דעים מהמרכז המתון עד הימין העמוק, רוב מוחלט של ליכוד, הבית היהודי, ליברמן והחרדים נגד העוולה הנוראית הזו ששמה אקטיביזם משפטי.
עלינו לחבור לאנשי דרום תל אביב המפגינים מול ביתה של נאור, ולהוביל יחד מהלך מדיני גדול ברחוב בשילוב חקיקה בכנסת להחזיר את המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל ולחסל את שלטון הבג"צ.
בעיני רוחי אני רואה מעל מיליון אזרחים יוצאים לרחוב מול בניין הבג"ץ עם שקי שינה וציוד, ולא זזים משם עד שיעבור בכנסת הרפורמה בבג"צ.
מילה אחד לנימוקי הבג"צ לפסילת החוק, שהיא כהרגלם השוויון.
יש גם המון מה להסביר על עצם זכות העמידה שנתנו לעותרים קנטרניים מיוצגים ממימון זר, על שיטת בחירת השופטים המשכפל את עצמו, על סמכויות שבג"צ גנב לעצמו, על חוקה לא קיימת שהחוק "לא חוקתי".
שוויון מוחלט זו האידיאולוגיה הקומוניסטית בולשביקית, שהשמאל הקיצוני באמצעותה הגיע לנוראים שבפשעי האנושות. צפון קוריאה זה הדוגמה העדכנית.
יש לקעקע עד היסוד את "ערך השוויון" (יש בלבול עצום ומכוון בין אפליה ללא סיבה ראוייה לבין שטחיות אכזרית קומוניסטית שכל מה שלא שווה פירושו אפליה, ויש להשוותו בכח. זה חורבן ואנרכיה טוטאלית) ולהחזיר את השפיות והדמוקרטיה וערכי היהדות והחרות האישית לסד הערכים של מדינת ישראל.
אולי לאחר שנצליח נוכל לומר מעז יצא מתוק.
בשוויץ הנאורה שבשנות ה80
התנהל מאגר מידע סודי של המשטרה החשאית השוויצרית שעקב אחר מפגינים שנקרא fichen affer
לאחר שהתגלה אחת ההחלטות של בית המשפט כללה את הזכות של כל אזרח שחושד ששמו הופיע במאגר הסודי
למידע "אם כן"?
מקווה שגם אצלנו תעמוד לנו הזכות הדמוקראטית לדעת כמה, ומי מופיע? במכירת החיסול של הבג"ץ
" מידע רגיש דולף ומגיע לגורמים עבריינים" , זה משפט מצחיק, מכיוון וגורמים עבריינים , הם אלו שיוצרים את המאגרים האלו, והם באים מתוך "מערכת המשפט". מה, שופטים לא שייכים למערכת המשפט או שזו "המערכת שבתוך המערכת" ?
"יהלומים" בעולם התחתון-עליון שווי ערך ל פיונים או "קופים" בעולם התחתון, ו "שרביט" הוא זה השולט באותו עולם של בובות כבמטה קסמים.
אמנם לא מקורי, אך משקף מציאות ועובדתית. רק D9. בתוספת: על יושביו.
הגיעו מים עד נפש.
מי בחר בביבי? מיליונים.
מי בחר באסתי? אף אחד.
מי בחר ברשות המחוקקת? מיליונים.
מי בחר ברשות המבצעת? מיליונים.
מי בחר ברשות השופטת? אף אחד.
מי בחר בעליונים? אף אחד.
מי בחר בבגצ? אף אחד.
אז למה יש רעש כזה על פקידים משפטנים שאיש לא בחר בהם?
כי הם עושים הפיכה שלטונית באמצעות דיקטטורה שיפוטית שאיש לא בחר בה.
מ.ש.ל.
חסינות השופטים כנגד האזרחים הנפגעים
שופטים העניקו לעצמם חסינות מלאה הן פלילית והן אזרחית. במדינות אחרות בעולם מבחינים בין פעולה שיפוטית ובין פעולה מינהלית שמבצע שופט, פעולה מנהלית של שופט בכל מקרה אינה חסינה לא פלילית ולא אזרחית. כך למשל זיוף פרוטוקול אין הפחדת עד ואי נתינת אפשרות להעיד אלו הם פעולות מנהליות והתנהגויות כאלו הנן פליליות בדרגה החמורה ביותר שיכול שופט לעשות. גם פעולה שיפוטית אינה חסינה לגמרי. אם יוכח שהחלטה כזו ניתנה בחוסר סמכות מוחלט, תתאפשר הגשת תביעה כנגד השופט. בישראל שופטים אינם חוששים ממרות הדין שכן אין כל מרות על מי שאינו כפוף למרות כלשהי. כל השופטים בכול הערכאות, מהתחתונה ביותר ועד העליונה ביותר, פטורים מלעמוד למשפט ולשאת בעונש. הם פטורים מאחריות פלילית וגם מתביעה אזרחית הן לגבי פעולות מנהליות והן לגבי פעולות שיפוטיות גם אם אלו נעשו בזדון וללא סמכות הרשיעו וגזרו מאסר עולם! גם אם הנידונים מתעקשים על חפותם ומסרבים להודות עם או בלי עסקאת טיעון להקלת העונש.
את אי כפיפותם לחוק מתרצים ראשי מערכת המשפט ב"עצמאותם" ו"אי תלותם" כיאה במשטר דמוקרטי למען ההגינות והצדק. השופט אהרון ברק: "מעקרונות היסוד של משטרנו החוקתי – אופייה הדמוקרטי של המדינה, עקרונות השוויון, החירות ושלטון החוק השוררים בה מתבקשת המסקנה, כי ביסוד שיטתנו המשפטית עומדת רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה. רשות שופטת זו אינה תלויה בענייני שפיטה באדם או ברשות שלטונית אחרת אלא בחוק בלבד… עצמאותה ואי תלותה של הרשות השופטת תורמים להבטחת הגינות במשפט, בחינת קיום הצהרת האימונים "לא להטות משפט ולא להכיר פנים". היא גם מסייעת לרשות השופטת לקיים אותה "בקרה ואיזון" המונחים ביסוד עקרון הפרדת הרשויות". המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט תאודור אור: "משמעותה של החובה, אותה מצהיר כל שופט לקיים, היא להיות בלתי תלוי ועצמאי בעת שבתו לדִין, לשפוט באופן אובייקטיבי ונייטרלי בכל סכסוך המובא בפניו. שופטים אינם מייצגים מגזרים בציבור, ואין הם נבחרים על יסוד מצע של גוף כלשהו. הם נבחרים אישית ואינם תלויים ברצונם או בהדרכתם של אחרים. אין הם חייבים לאיש דבר, מעבר לחובתם לפעול כחוק". ועוד "השופט עצמו חייב להיות ער ודרוך כל העת שלא להיות נתון להשפעות חיצוניות, עליו לדון על פי תמונת העובדות המצטיירת מחומר הראיות שבפניו"…:
אם אכן לסלק כל השפעה חיצונית היא רצונם האמיתי של השופטים, על אחת כמה וכמה עליהם לרצות להקפיד על חוקיות ההליך המשפטי מה עוד שבשיטת המשפט האדברסרית לה טוענים דגש מיוחד על משחק הוגן! אם רצונם לשמור מכל משמר שלא יקרה ש"הצדק יפגע" כלשונם, ו"לדון על פי העובדות המצטירות" כדי "לשפוט באופן אוביקטיבי וניטרלי" הרי שחייבים הם על פי חוק לתת לעובדות להתגלות ולא להסתירן או לעותן. לכן על אחת כמה וכמה עליהם להקפיד שגם עליהם יחולו החוקים כמו על כל אדם. לא צריכה להיות כל חסינות על פעולות מנהליות כמו על פעולות שיפוטיות ביחס לסמכות המעונקת להם לפי החוקים. ———–
מי שמאיים על עצמאותו של בית המשפט הם לוא דוקא החלשים במתדיינים אלא החזקים. ראו זה פלא, בית המשפט פוסק בדרך כלל לטובת החזקים תוך הטיית משפט בדרכים פליליות. במשפט האזרחי הפסיקות הן בדרך כלל לטובת תאגידים או פרטים עשירים ומקורבים. במשפט פלילי הפסיקה היא כמעט תמיד לצד הרשויות אחוז ההרשעות שואף למאה אחוזים. גם כאשר אזרחים תובעים את המדינה על עולה או נזק, הם אינם מוצאים מזור מבית המשפט. בית המשפט כולו אומר הכרת פנים ומשוא פנים. להשגת התוצאות הרצויות להם שופטים נעזרים בזיופים בהפרעה לעדות ובאי מתן אפשרות להעיד, בגלוי יחס עוין ותוקפן ועידוד הצד שכנגד למשל למייצג המדינה להשתלחות והפרעה. הבקרה והאיזון שלדברי אהרון ברק מונחים ביסוד הפרדת הרשויות אינה מתקיימת למשל כאשר הצד שכנגד הוא המדינה, אך אין לצד החלש אפשרות לעשות דבר בשל חסינותם המוחלטת של השופטים. העצמאות האוביקטיביות והנטרליות לה טוען השופט תיאודור אור בדרך כלל נעלמים לחלוטין כאשר מדובר במגזר הציבורי, במדינה. טענתו ששופטים אינם נבחרים על יסוד מצע של גוף כלשהו אינה מדויקת בלשון המעטה הם נבחרים על יסוד מצע של בית המשפט ותפישת העולם השלטת בו, ובדרך הבחרם אכן אינם חייבים דבר לאיש ואינם חייבים דבר לציבור לפעול לרוחתו. נכונה היא הצהרתו שעל השופט לדון על פי תמונת העובדות המצטיירת מחומר הראיות לפניו אך שופםטים מזמן דאגו לזכותם לא להתיחס לראיות ולשפוט על פי "התרשמות". את תמונת ההתרשמות הם משיגים על ידי שיבוש מהלכי משפט ועקב חסינותם של השופטים אין האזרחים הנפגעים העקריים יכולים לעשות דבר.
רוב השופטים מקבלים את אי כפיפותם לכל דין כמובנת מאליה כזכות טבעית.. השופט דוד גלדשטיין מהמחוזי בת"א קבע, כי לשופטים חסינות מוחלטת. "גם אם הפעולה בגינה נתבע שופט נעשתה בחוסר סמכות, אין מקום לבחון האם נעשתה בזדון או ברשלנות". "מטרת החסינות היא מניעת פגיעה בעצמאות שיקול דעתו של השופט". "לתכלית זו מספר תכליות משנה, בין היתר מניעת פגיעה באמון הציבור, מניעת הגשת תביעות סרק שיכפישו את תדמית השופטים, הבטחת סופיות הדיון והתקיימות הליך דיוני תקין".מאוחר יותר השופט דוד גולדשטיין ניצל את מעמדו וסמכותו ושיבש מהלכי משפט. והתערב בהליך פלילי לטובת מאמנת הכושר שלו כאשר הוציא מתיק משפטי מסמך חסוי אודות נאשם נגדו התלוננה מאמנת הכושר שלו והעבירו לשופטת שסרבה לקבל מסמך זה. המשטרה היא שחשדה בשופט גולדשיין והוא איננו מכהן יותר. ————–
השופט יהודה פרגו, שסבור שבכל מצב יש להקנות חסינות גורפת לשופטים וגם למדינה. השופט פרגו החליט כי "חסינות מהותית נרחבת ומוחלטת. חסינות זו באה לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי ולא את נושאי המשרה השיפוטית באופן אישי. אין זו זכות/חסינות אישית של נושא המשרה השיפוטית, עליה הוא יכול לוותר". "אני דוחה כל ניסיון לערוך הבחנות בין סוגי המעשים והרשלנות, כדי לבחון את השאלה, אם חלה החסינות שבסעיפים 8 לפקודת הנזיקין ו-73א לחוק ההוצל"פ. החסינות הקיימת היא מהותית, מוחלטת ומלאה. כל ניסיון לערוך הבחנה כמותית, פוגע במהות ובמטרה שלשמן הוענקה חסינות זו". "הבחנה זו תחייב גם את העדרו מבית המשפט של השופט או נושא המשרה השיפוטית, כדי להסביר את החלטתו ואת היעדר הרשלנות. לא עולה כלל על הדעת, כי נושא משרה משפטית יצטרך לאחר מכן להופיע בבית המשפט, על-מנת להתגונן מפני תביעות הנוגעות למילוי תפקידו. זו סופה של עצמאות הרשות השופטת ותחילתה של 'פסיקה מתגוננת'. נראה שמהר מאוד אימצו השופטים לעצמם מהרופאים את המונח מתגונן למרות שהם מעולם לא היו במצב זה של תביעות נגדם לא כל שכן כה רבות ובתוכן רובן בלתי מוצדקות שנועדו לקבלת פיצוי כספי בלבד.
מכאן שאין לבעל דין נפגע כל אפשרות להתמודד עם פשיעה מצד השופטים. שלא כמו במדינות רבות בעולם בהן חסינותם של שופטים מוגבלת, שיטת המשפט בישראל מקנה לשופטים חסינות מוחלטת. היא אינה מאפשרת הגשת תביעה אזרחית נגד שופט, גם אם החלטתו ניתנה ברשלנות, בזדון או מתוך מניעים מושחתים. חסינות זאת עומדת בסתירה לעקרונות ההגינות ובודאי לעקרונות הדמוקרטיים. ההגנה על זכויות האדם במשפט הישראלי צריכה להתבטא גם בסעדים שניתן לקבל במקרה שבו הן מופרות.
צריה להיות יכולת קלה יותר של נבחרי הציבור לפטר את הפקידות וקבוע מינויים.
שנים מנסים לשכנע אותנו שפוליטיקאים זה מסוכן כי הם פועלים לפי אינטרסים.
נחשו מה, גם פקידים מונעים מאינטרסים. רק שהפוליטיקאי מונע מאינטרסים ציבוריים של הציבור שבחר בו והפקיד מאינטרסים אישיים של אף אחד שלא בחר בו.
מערכת המשפט הוכיחה שעדיף פוליטיקאי עם אינטרסים מאשר פקיד ששוכח את מקומו בדמוקרטיה.