עו"ד זיו מאור על החלטת יועמ"ש הכנסת לעסוק בדיון החסינות למרות שבת זוגו מעורבת באישום נגד רה"מ: "מקפידים על כל פסיק עם פוליטיקאים, צריכים להקפיד לא פחות עם פקידים"
"יועמ"ש הכנסת איל ינון נמצא בניגוד עניינים ועליו להתפטר", כך אומר עו"ד זיו מאור בעקבות הסערה שהתעוררה אמש סביב חוות הדעת שהגיש ינון בנושא דיון החסינות של ראש הממשלה נתניהו. כזכור, ינון הכריע כי ניתן לדון עוד בכנסת הנוכחית בבקשת החסינות, וזאת למרות שבת זוגו עמית מררי הייתה שותפה לצוות שגיבש את כתבי האישום. לאחר שח"כ מיקי זוהר דרש ממנו אמש לפסול את עצמו מלדון בעניין, הגיב ינון ואמר כי "הסוגיות הנמצאות על שולחנו של יועמ״ש הכנסת הן בעניינים פרוצדורליים פנימיים", ולכן אינו מנוע מלעסוק בהן.
אך לדברי עו"ד מאור, יו"ר 'האגודה לזכות הציבור לדעת' ולשעבר עורך אתר 'מידה', מדובר ב"הבחנה לא רלוונטית שהיא להטוט מילים של משפטנים. קורה לפעמים בעולם המשפטי שיש עורך דין שמגיע מהתחום האזרחי ואומר שהוא לא יכול לעסוק למשל בעניינים פליליים מבחינה מהותית, אבל במקרה הזה זה לא רלוונטי. הדמוקרטיה הישראלית מנהלת מלחמת הישרדות, והגילדה שינון חבר בה נלחמת בכל הכוח ובכל האמצעים. השאלה פה היא לא אם מדובר בעניין מהותי או פרוצדורלי, אלא האם פקידים יצליחו להדיח ראש ממשלה".
אתה טוען שהמניע של ינון פוליטי?
"הכל פוליטי. אני לא קונה את הטענה הזו שיש דרג מקצועי חף מכל שיקול ומול דרג פוליטי. בפועל מה שקורה זה שהפקידים לוקחים את הדעות הפוליטיות האישיות שלהם ומלבישים עליהן אצטלה מקצועית כביכול. אף אחד בימין כבר לא קונה את השקר הזה".
לגבי הסוגיה החוקית של ניגוד עניניים, עו"ד מאור מסביר כי "באופן קטגורי, לא קיימת בחוק בישראל עבירה שנקראת 'ניגוד עניינים'. יש כמה מקרים ספציפיים שיש התייחסות לאפשרות של אנשים שמכהנים במוסד ציבורי ונאסר עליהם להיות בניגוד עניינים. טנה שפניץ שהייתה בעבר המשנה ליועמ"ש ועמדה בראש הוועדה לבדיקת מינויים, הגדירה מצב של ניגוד עניינים כ"אקדח טעון בכדור של שוחד", וזה מצב שאנחנו רוצים למנוע. לגבי נבחרי ציבור קיים כמובן בחוק האיסור על שוחד, וכאשר מישהו נמצא בניגוד עניינים בדרך כלל מאשימים אותו בעברה המעורפלת של מרמה והפרת אמונים, שכל המהות שלה היא להכפיף את נבחרי הציבור לגחמות פקידים". כדוגמה לכך הוא מביא את סיפור תיק 4000, אשר בו לדבריו "מנדלבליט קבע ב-2015 שנתניהו לא יכול לטפל בענייני אלוביץ' בתור שר התקשורת כיוון שהוא מצוי בניגוד עניינים. אם ראש הממשלה היה מודיע אז שהוא לא מסכים לקבל את חוות הדעת הזו, יכול להיות שתיק 4000 בכלל לא היה נפתח".
לטענת ינון הסדר ניגוד העניינים שלו תופס רק במקרים של חקיקה
"לפי אותם סטנדרטים שהופעלו נגד נתניהו אז איל ינון אשם, אפילו שהמקרה המסוים הזה לא מופיע בהסדר ניגוד העניינים. העובדה היא שבת זוגו פועלת בתפקיד בכיר בפרקליטות, ולכן אם ניגוד עניינים הוא הפרת אמונים, אז צריך לחקור גם את ינון. הרי זו בדיוק הטענה המרכזית של נתניהו שמבקש חסינות, מכיוון שלדבריו ההתנהלות מערכת המשפט פגעה בו בזמן שאחרים לא נחקרים בכלל".
אין הבדל בין ראש ממשלה לפקיד?
"אם אנחנו מקפידים על כל פסיק של ניגוד עניינים ומראית עין בקשר לנבחרי ציבור, הרי שבוודאי חייבים להיות קפדניים לא פחות בכל מה שקשור לפקידים שמעולם לא נבחרו. הבעיה היא שהמציאות שכופים עלינו בישראל היא הפוכה: חברי כנסת ושרים עומד למבחן תקופתי של הציבור וכל ההחלטות שלהם נבחנות, ומנגד הפקידים מצרים את צעדיהם באמצעות שלל איסורים, נהלים והנחיות. אין ספק שאיל ינון נמצא בניגוד עניינים, והתירוצים של עניין פרוצדוראלי לא משכנעים".
אולי יש בעיה בסיסית בייעוץ המשפטי של הכנסת?
"איל ינון והכפופים לו כל הזמן מתערבים בענייני חקיקה. זה מקרה קלאסי של חתול ששומר על השמנת. מי מחליט אם נושא מסוים הוא מהותי או פרוצדורלי? איל ינון מחליט ואף אחד לא מפקח עליו. לכן הוא ימשיך לעשות את מה שהוא רוצה כפי שעשה עד עכשיו".
איך למשל הם מתערבים?
"בתור עוזר פרלמנטרי בכנסת נחשפתי למקרים בהם הלשכה המשפטית בכנסת מסכלת באופן שיטתי את פעילות המחוקק כסוג של מוצב קדמי של הגלדה המשפטית, ועושה את זה באופן מתוחכם שקשה לשים לב אליו. לפני כמה שנים עובד בכיר בלשכה פירט באוזני את הסטנדרט המחמיר שמחילים על בעובדי הכנסת בכל מה שקשור לניגודי עניינים, מתוך תפיסה שמדובר במקום רגיש במיוחד. אז אם איל ינון דורש כאלה אמות מידה גבוהות על העובדים שלו, למה הוא לא מחיל אותן גם על עצמו?".
למה חברי הכנסת של הליכוד נזכרו לזעוק רק עכשיו?
"עד עכשיו הדברים לא טופלו כי האינטרס של חברי הכנסת היה לשמור על יחסים תקינים עם היועצים המשפטיים. אני כתבתי בעבר על ההתנהלות הבעייתית של ינון ואלה דברים שידועים מזה זמן רב. ההחלטה של יו"ר הכנסת אדלשטיין להאריך את הכהונה שלו ב-2015 הייתה תמוהה. במקומו היה אפשר למנות אדם שהדמוקרטיה באמת נר לרגליו, ועכשיו אדלשטיין משלם את המחיר".
סערה בכנסת
כזכור, הסערה בנושא ינון פרצה אתמול לאחר פרסום הסדר ניגוד העניינים עליו חתמה בת-זוגו עו"ד עמית מררי, ובו הצהירה כי בן זוגה איל ינון "לא יהיה מעורב בעניינים המצויים בטיפולי" במסגרת תפקידו כיועמ"ש הכנסת. לאחר שינון מסר ביום ראשון את חוות הדעת לפיה ניתן להקים כבר כעת ועדת כנסת שתעסוק בבקשת החסינות של ראש הממשלה, פנה אליו ח"כ מיקי זוהר בבקשה שיפסול את עצמו לאור העובדה שבת זוגו בכירה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, ולכן עולה מכך "חשד כבד לניגוד עניינים חמור ביותר בשבתך בעניינו של נתניהו". לדברי ח"כ זוהר, "לא ייתכן שיד אחת מחליטה על כתב אישום נגד ראש הממשלה בעוד היד השנייה מסכלת את בקשתו לחסינות".
בהמשך היום פרסם איל ינון תגובתו בה קבע הכחיש את ניגוד העניינים, אך קבע כי לא יעסוק באופן ספציפי בנושא החסינות אלא רק בשאלה האם ניתן לקיים דיונים בנושא בכנסת. ינדון דחה את הטענה לניגוד עניינים וכתב כי "לא מתקיים בשלב זה כל דיון בבקשות החסינות עצמן או בשיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה בהגשת כתב אישום", עניינים אשר לדבריו "היועץ המשפטי לכנסת לא יעסוק בהם". עוד הוסיף ינון כי "העלאת טענה של ״ניגוד עניינים״ רק בעקבות מסקנת חוות הדעת מאתמול, שכנראה אינה מוצאת חן בעיני מי מהצדדים הנוגעים בדבר, היא עניין ציני ומלאכותי שנועד להלך אימים על היועץ המשפטי לכנסת", והדגיש כי "היועץ המשפטי לכנסת חתום על הסדר ניגוד עניינים ומקפיד עליו קלה כחמורה במהלך כל השנים שבהם הוא ובת זוגו נושאים בתפקידיהם במקביל".
בהסדר ניגוד העניינים עליו חתום ינון שהועבר לידי 'מידה' ונחתם ביום ה-17 במאי 2017, נקבע כי לא יטפל "בנושאי החקיקה המובלים על ידי בת זוגו", וכמו כן "לא יכתוב חוות דעת ולא ישב בוועדות הכנסת בנושאי חקיקה המובלים על ידי מי מהכפופים לה".
פנינו לדוברות הכנסת בבקשת תגובה והיא תובא מיד עם קבלתה.
ההפיכה נגד ראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו
מומחה המשפט האמריקאי ארתור פרגסון: תזמון התביעה לקראת הבחירות הראשונות נעשה באופן מאוד ערמומי. שלושה כתבי האישום נגד בנימין נתניהו תיק 1000 2000 ו4000 . לגבי מנדנבליטו: לא בטוח שהיותו בעבר תובע צבאי הכשיר אותו לתפקידו הנוכחי וכמו כן לא בטוח שקרא את כל כתב האישום.
הבעיה הראשונה שהישראלים מתמודדים אתה הוא אורך כתבי האישום אישום האורך 93 עמודים. כדי לקרא את הכל, צריך להיות מקצועי. זאת בשילוב ההודעה של התובע שישנם 333 עדים. אנשים לא יוכלו להגיע לעיקרי הדברים. זה מיועד לחנוק את האוכלוסיה הישראלי, את המצביעים, ולחנוק כל אדם בתקשורת הרוצה לנתח בהגינות, ולחנוק את ראש הממשלה. מכל הערכה הוגנת כיון שהיא חבויה בערמה זו שלזבל. כמות עצומה של גיבובים, רובה לא לענין. צריך לברור את העובדיות מהדמיון, את החוק מהדעות. מסמך זה מלא בדפיקות על החזה, שפה רגשית התיפחות מוסרנית.
כתב אישום 1000 – אי יושרה עשה טובות תמורת מתנות. אך אין אישום לגבי טובות שראש הממשלה עשה אלא רק קיבל מתנות. מלבד מתנות ממלצ'ן מעוד אדם מאוסטרליה פוקר שגם לו נתניהו לא עשה טובות. תיק 1000 בקשר ליושר לאי אמון. קיבל מתנות אך אין טובות הנעה גם לא ניסתרות אותן לא חילק. בכתב האישום הוא נוסף כיון שכך מתקבל הרושם שראש הממשלה קיבל המון מתנות. כתב האישום לא היה נוסף עוד אדם אילו מילצ'ן לבדו סיפק שוחד. אין שום עדות לכך שראש הממשלה עשה את מה שהוא מואשם לגביו וגם אילו עשה, מה בכך? כל זה נעשה כדי לתדלק את האישום בפרטים רבים כדי להסתיר את האמת בכמות מילים.
כתב אישום 2000 – הפרת אמון ארנון מוזס רצה עזרה מהכנסת ואת תמיכת ראש הממשלה לסלק את המתחרה העתון "ישראל היום". לכן הציע לראש הממשלה אשר בעצת עורך דינו הקליט את הנאמר, כתבות אוהדות בתמורה לחקיקה נגד ישראל היום. מי שמתכוון לבצע עברה איננו מקליט את המתרחש ואיננו נועץ בעורך דין. בכל מקרה זה איננו שוחד לפחות לא בכל העולם החושפי אינו נחשב כשוחד, למרות שהיועץ מאשים כך והוא אינו מאשים את הפרקליטות שלה קשרים ענפים עם העתונות שרק מצדדת בפרקליטות ולעולם אינה מעבירה ביקורת עליה. נתניהו לא העביר כל חוק לבקשת ארנון מוזס (הבעלים של ידיעות אחרונות). היועץ המשפטי טוען שראש הממשלה אשם בהפרת אמון בגלל שלא אמר למוזס לחדול. אם מקליטים הרי זה סותר להפסיק את המתרחש.
כתב אישום 4000 קבלת שוחד מאשים את ראש הממשלה במיוחד למרות שאין עדות שאי פעם קיבל או הסכים לקבל שוחד. זהו הסעיף החלש מכולם המצב עוד יותר גרוע מזה כיון שישנן ראיות לכך שהוא לא הסכים לשוחד – כלשון התביעה, משום שכאשר הוצגה בפניו הצעת השוחד בתיק 2000 הוא אמר לא אי אפשר לעשות את זה כלומר לא הסכים. ראש הממשלה לא לקח שוחד בשום זמן בשום צורה ובשום מקום. רק לפי התביעה זהו שוחד שבארצות אחרות אינו נחשב לשוחד. היועץ אינו יכול להסתיר את חוסר יושרתו.
הממצאים הפוכים, הם מזכים. כאשר הוצע לנתניהו מפורשות לקבל טובה בעבור טובה, הוא לא הסכים..בעקרון מה שעשו אם התנהלו בדרך של תן וקח מול כתבים מו"לים הרי שזה דבר שגרתי בארצות חופשיות והתביעה הפכה זאת לפלילי. אפילו לאור הטיעונים הגרועים ביותר אלו אינן עברות ולא פשעים. לאור החוק הישראלי ולאור העובדות התביעה נזקקה ל 333 עדים כדי להציף את בית המשפט כפי שהציפו את הציבור הישראלי, כפי שהציפו את התקשורת העוינת לחלוטין כלפי נתניהו עם מספיק דובדבנים שנבחרו בשורה אחת שפה רגשית מאוד עם הצהרות הדומות לאלו של עוגיות מזל, אודות צדק ושיויון והצהרות אחרות שיגרמו לאנשים לומר שמשהו קורה האיש חייב להיות נוכל.—-
באמריקה תביעה כזו לא תקודם. פרגסון כשהיה תובע לעולם לא היה מביא מקרה כזה. זוהי תועבה. לא רק שזה לא הוגן אלא גם לא צודק בדברים היסודיים ביותר שהאומה היהודית רואה כהכרחי. הנביא מיכה הגיד לך מה טוב ומה ריבון עולם דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך. כתבי אישום אלו אינם עושים צדק, אינם מספקים רחמים ואין בהם צנעה. ב 93 העמודים יש ההפך הגמור. ראו מה זה עשה לפוליטיקה בישראל על כל הסערה שזה יצר. עכשיו צריכים ללכת לבחירות השלישיות. האם יש ספק שזה כוון על ידי היועץ המשפטי אשר מסיבות שלו רצה למנוע מנתיניהו להבחר שוב, כדי להדיחו. אין שום פיקוח על היועץ המשפטי. הפיקוח היחידי הם אנשי ישראל שיכולים להסתכל על זה ולדרוש מהעתונאים והמנתחים שיקראו את זה, יסתכלו לעומק וכך ינתחו את האמור. אנשים יבינו איזו אחיזת עיניים זאת.
שפת כתב אישום 4000 מטרידה מאוד, מזכירה את ג'יימס קומי ראש האף בי אייר הכל מכונה שן בוטה. ראש הממשלה רצה כתבות לטובתו, קיבל אחיזה חריגה מאוד. זו היתה סטייה קיצונית על המחלוקות בפוליטיקה, נתניהו חצוף מרגיז את הממסד. היחסים בין ראש הממשלה לאלוביץ היו חריגים בוטים. התביעה הינה חובבנית מזכירה מיקי מאוס. בנוסף לאורך המסמכים ב333 עדים כל אדם שנתניהו אי פעם דיבר איתו. זהו נסיון לשרוף את נתניהו להוציאו מהמשרה, להפיל עליו משא כבד כדי שלא יוכל לתפקד.
http://www.youtube.com/watch?v=uMSILOLwd8A ללא תרגום לעברית
http://www.youtube.com/watch?v=31WzjK5guCU עם תרגום לעברית
העתיקו ל: youtube
The Coup Against Benjamin Netanyahu
זימון 333 עדים נועד למטרה נוספת וערמומית לא פחות:
כל עד שהתביעה מזמנת להעיד מטעמה ההגנה לא תוכל כבר לזמן אותו להעיד לטובת נתניהו.
נראה שהתביעה זימנה כל אדם שנתניהו מכיר פחות או יותר.
חברתו לחיים של עו"ד איל ינון, עו"ד עמית מררי היא חביבת "המכון הישראלי לדמוקרטיה" – ספינת הדגל של ארגוני הקרן להשמדת ישראל:
https://www.idi.org.il/events/18793
מערכת המשפט נגועה בנפוטיזם ובקשרים עם הקרן החדעשה וקרן וקסנר
אין שום ניגוד אינטרסים אצל ינון. טיפול בתיק פלילי אין לו קשר לשאלה אם להקים ועדת כנסת כדי לכבד את בקשתו של נתניהו לאפשר לו את זכותו לחסינות, הלא היא "אבן היסוד בדמוקרטיה" – כלשונו, וזאת באמצעות בירור ראוי ומהיר בועדה מוסמכת. מדובר בשתי סוגיות נפרדות מבחינה מהותית ודיונית.
במקום לבוא ולטרפד את חוו"ד של ינון, ראוי היה לשר אוחנה ולעורכי דין המתימרים להציג עמדות משפטיות מתקבלות על הדעת – דוקא לקדם את הקמתה של ועדת הכנסת ללא עיכובים, לטובת נתניהו וכיבוד בקשתו לחסינות וקידום זכותו לבירור חסינותו, כמו שראוי לעשות בדמוקרטיה תקינה. עמדתם של נושאי כלים אלה של אדונם מרחוב בלפור היא לכל הפחות בלתי מובנת, אלא אם מבינים שהיא מלאה בכמויות גדושות של צביעות, עזות, חוצפה וטפשות.
אילו רק בכך היה מסתיים הענין – החרשתי. הבעיה היא שכל המהלכים של נושאי הכלים בהובלת אדונם בתשעת החודשים האחרונים מכרסמים בלגיטימיות של שלטון הימין ומזמינים את האסון של השתלטות השמאל על השלטון בישראל, ואנחנו יודעים מה זה גרם ולאן זה הוביל בעבר. ועל כך אי אפשר להבליג ולשתוק.
אייל ינון הוא עוד צבוע מהג'נר הקיים בכל מערכת המשפט של אלה שמינו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים המסריחים שלהם.
כנופיה מאוסה שהפכה את המדינה שלנו לאסקופה נדרסת של החולירות שמתקראים יועצים עלאק משפטיים.
לא יועצים ואין קשר למשפטים.
מדובר בשמאל שאיבד כוחו במדינה ולופת אותה בצווארה וחונק אותה למותה היהודי באמצעות הכנופיה הזו.
צריך לפטר את הפקידות הזו ומהר. נדרשת החלפה מהירה ויסודית של המערכת וקביעת סטנדרטים חדשים לכל ההמצאות המשפטיות שאינן מגובות כראוי בשום חוק.
חברי הכנסת של השמאל מקדמים את התועבה הזו שהיא פגיעה בסמכותם ובעצם מהוים פגיעה בדמוקרטיה.
הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ אַתָּה ה' לְבַדְּךָ בְּרַחֲמִים, בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
האיש הזה שמונה על ידי רובי ריבלין שנלחם עבור מינויו בכל הכוח, הוא חומה בצורה נגד הימין בישראל. האם לא היו גם משפטנים בעלי השקפת עולם המתאימה לרצון העם בבחירות? האם זה מאזוכיזם? ומדוע שותקים כל חברי הכנסת?
הגיעה העת לקבוע בחוק שיועץ משפטי לממשלה – ישקף את עמדותיה!
הכירו: המנהל של המדינה, עו"ד איל ינון
הוא מוסמך במדיניות ציבורית, משמש בתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת, והוא מבטל חוקים שאפילו בג"ץ לא העז לגעת בהם. בן של מי הוא ואיך הוא נבחר לתפקיד? נתניהו, מאחוריך.
הוא מסתובב במסדרונות הכנסת ומבטל חוקים, הוא קובע מתי ומי יעלה את החוק להצבעה וגם את הנוסח הקבוע בחוק. איל ינון, מוסמך במדיניות ציבורית לא משאיר את הלימודים מאחור והוא קובע את המדיניות של המדינה, בכנסת.
בשעה זו ממש מבצע ינון בתיאום עם ראש הממשלה שינוי בחוק למניעת הסתננות.
המטרה של נתניהו היא להפוך את החוק למעשי לאחר שינון ביטל אותו למעשה, משום שטען שהחוק נגד הסתננות נועד להגן על הביטחון אך לדעתו המסתננים של היום אינם מהווים סכנה ביטחונית.
בצבא ובשב"כ חושבים אחרת.
אלא שינון לא שבע רצון מהשינוי הצפוי. ינון וארגוני שמאל קיצוני כבר טוענים שגם החוק החדש לא סביר.
בשכונות זועמים ומטילים את האחריות על שר הביטחון שלא מטפל בבעייה.
נתניהו עושה מה שאומר לו ינון.
במשרד הפנים טוענים שאם יעבור החוק החדש יעברו הסמכויות מהצבא לשר הפנים אלי ישי, אלא שלמשרד הפנים אין חיילים לשמור על הגבול הפרוץ עם מצרים.
ינון מונה על ידי יו"ר הכנסת ריבלין והוא משמש מגינם של העובדים הזרים, המסתננים ואפילו השופטים.
הוא קובע מראש מה חוקתי ומה לא.
ינון הוא המומחה של הכנסת לחוקים שבג"ץ צפוי לבטל וכך במסדרונות הארוכים של הכנסת נוצרים חוקים חדשים ומבוטלים אחרים על ידי איש אחד.
את התפקיד, אגב, הוא לא קיבל במכרז.
ינון, בנו של איש התקשורת מיכה ינון, ביטל את החוק למניעת הסתננות לבקשת משרד הביטחון שהודיע ש"זה לא מתפקידנו", למרות שבג"ץ קבע בעבר שהחוק תקף.
ינון הוא זה שגם מנע את שינוי החוק לבחירת שופטים, אלא שבמקרה הזה תמכו דווקא מקורבי ראש הממשלה במהלך.
על הצעת החוק להגביל יהודים מיהודה ושומרון להתמודד כשופטים – עו"ד ינון דווקא אמר שהיא אפשרית ואין עמה בעייה.
בסוף השנה הזו צפויה ישראל למנות יותר ממאה אלף מסתננים בתחומיה. רבע מיליארד ש"ח הוצאות הרווחה שלהם ישולמו ע"י האוצר, שמשלם גם לינון את השכר – זה אולי השכר היקר ביותר במשק.
"כך הפך היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, לדמות מפתח בעיצוב הדמוקרטיה בישראל" – זו הכותרת של עיתון השמאל הקיצוני כשהוא מרעיף שבחים על איל ינון.
אכן, דמוקרטיה של איש אחד שיושב בצומת הנכונה.
או שאולי זו אנרכיה?
מה שבטוח זה שנמשיך ונשמע על האיש עוד רבות.
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=267873
מיום ליום זה נשמע יותר ויותר לא אמיתי. לא יאומן כמה רבים הם מבקרי המערכת המשפטית ומעשיה הלא חוקיים והמבקשים לעשות שינויי חקיקה שיחזירו אותה לגודלה הבלתי מפלצתי המחוייב מציאות והיא – היא מפנה את האוזן החרשת שלה לכל רעש הרקע מחריש האוזניים הזה וממשיכה להתנהל בכוחניות גסה כאילו זה לא נוגע לה בכלל! זה הזוי! מה זה? צריך לעלות על המערכת באמת עם טרקטור D9 בכדי לשנות מה שהעם רוצה לשנות?
פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
החל מדקה 16:26
להלן התמלול המלא:
קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.
בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.
בג"צ הפך למוסד פוליטי.
זה חלק מתהליך.
בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.
כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.
זה ההסבר הראשון.
ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.
ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.
ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.
ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.
מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.
בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.
הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?
"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.
יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של "איים מבוצרים".
כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.
לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.
הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.
יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
https://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#1
בכל מאבק כוחות הדרך הנכונה והטבעית להתנהל היא לחזק את בני הברית שלך על מנת לתגמל אותם, לחזק את השותפות ולהלחם באוייב. מאז מלחמת העולם השנייה התפתחה דוקטרינה חדשה במערב שהתחילה בהסכמים עם הנאצים והיא לתגמל את האוייב ולחזק אותו בתקווה שבכך הוא ימנע מלתקוף אותך. המציאות הוכיחה שזה פשוט לא עובד. מי שמאכיל את המפלצת פשוט דוחה את המאבק ויאלץ להלחם עם כוח חזק יותר. כך עם איראן וכך עם השמאל שהתבצר במערכת האכיפה והתקשורת. מי שלא נלחם בהם כל השנים משלם עכשיו את המחיר.
החוק שהכנסת צריכה לחוקק היום היא לאסור על החזקת חומרים חסויים על בכירים, פקידים או פוליטיקאים ולדרוש לפרסם את החומרים שנתיים אחרי קבלתם במערכת אלא אם כן מדובר על ריגול. כדי למנוע מניפולציות החוק יחול על כל פרט מידע בנפרד. שום חקירה של בחירים לא תתנהל במשך שנים תוך איום מתמיד על החלטותיהם. אי פירסום חומרים כאלה צריכה להיות עבירה חמורה עם מאסר מינימלי ארוך ובכך להוציא מידי מערכת האכיפה את היכולת לתמרן את הפוליטיקאים.
שר לא יכול למנות מנכל בממשלת מעבר, יועץ משפטי שאשתו קשורה לכתב אישום מותר לו להחליט. הוא לא קשור לאשתו. סביר? לא. הלאה. הליך מעין שיפוטי שמשתתפיו כבר החליטו לפני הדיון איך יצביעו עובר בלי תגובה. מוזר? מאוד
הרשויות הנבחרות (הכנסת והממשלה) המייצגות את רצון העם צריכות להפסיק להתלונן על בית המשפט העליון ועל שלטון הפקידים. הממשלה והכנסת אינן רשויות פרשניות כי אם רשויות שלטוניות האמונות על שמירת הדמוקרטיה מפני אוליגרכיה משפטית הפועלת בניגוד לחוק ורומסת את רצון העם. על הכנסת והממשלה לפעול להגבלת בית המשפט העליון ולקצץ את כנפיו ואת כנפי היועצים המשפטיים, שאמורים לייעץ ולא להחליט ולהחליף את הממשלה. הממשלה צריכה לדאוג להגברת הפיקוח על זרועות אכיפת החוק, על מנת שהללו (משטרה ופרקליטות) לא יהפכו את החוק לקרדום באמצעותו הן מפירות את החוק ואת זכויות האזרח הבסיסיות ביותר. מעל הכל על הכנסת והממשלה לאזור אומץ ולהתחיל למלא את חובותיהן על פי החוק ולשים סכר לאיפריאליזם המשפטי הבלתי פוסק המכרסם את יסודות הדמוקרטיה האמיתית והמהותית המגלמת את רצון העם החופשי (תוך שבגצ במניפולציה צינית משתמש בשורת עקרונות מדומיינים כגון הסבירות, המידתיות והשפיטות כדי לפגוע בשלטון החוק במדינת ישראל, כדי להחליש את הכנסת והממשלה ובפועל מעמיד עצמו כשליט העליון של מדינת ישראל, המכפיף אליו את שאר הרשויות. לסיכום, על הפוליטיקאים לחזור לשלוט ולמשול ולבלום את שלטון השופטים והיועצים.
הממשלה והכנסת נושאות באחריות להשתוללות של האקטיביזם השיפוטי (של בגצ) והמשפטי (של היועצי המשפטיים) הרומס את שתי הרשויות האחרות (הנבחרות והמייצגות את רצון העם האמיתי ולא המדומיין ותיאורטי), את שלטון החוק ואת הדמוקרטיה. זאת, תוך פעילות של בגצ והיועצים המשפטיים בניגוד לחוק הכתוב, והחלת דוקטרינה אנטי-חוקית, העושה שימוש מניפולטיבי בעקרונות מומצאים (סבירות, מידתיות ושפיטות) כאמצעים לביטול חוקים ללא סמכויות מפורשות בחוק, באופן שהופך את בגצ למחוקק עליון המייתר את שאר הרשויות ומכפיפן אליו. אחריות הממשלה והכנסת נובעת מהעובדה שהן אפשרו את השתוללות זו ולא עמדו על זכויותיהן השלטוניות והדמוקרטיות, לא בלמו את התנהלותו הבלתי חוקית של בגצ והפגינו רפיסות שנוצלה על ידי השופט ברק וממשיכיו לטובת ערעור האיזון בין הרשויות ולפגיעה בכוחן של הרשויות הנבחרות, שנזהרו יתר על המידה בכבודו של בית המשפט, שמצידו זלזל בכבודן של הרשויות האחרות וממשיך לרמוס את כוחן.