מבחינת המשפטנים ושותפיהם בשמאל ובתקשורת, בחירות הן דבר חשוב מדי מכדי להשאיר אותן לבוחרים
לבסוף ארשה לעצמי להביע תקווה כי עובדי ציבור יזכו ליחס מכבד וענייני מהדרגים הפוליטיים הבכירים, גם אם חוות דעתם המקצועית אינה לשביעות רצונם"
המשפט המדהים הזה, אותו כתב אתמול היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון בתשובתו לשר המשפטים אמיר אוחנה בעניין החלטתו בדיוני החסינות של ראש הממשלה, מגלם בתוכו את המצב האומלל בו נמצאת המשילות במדינת ישראל. המשפטנים והפקידים, שאיש מעולם לא בחר ולעולם לא יתנו דין וחשבון על מעשיהם, רואים בעצמם כמי שההכרעה האחרונה תמיד מסורה בידם. מבחינתם נבחרי הציבור, אלו שנבחרו כדי למשול וליישם מדיניות, אינם ראויים לקבל שום החלטה מעשית.
אפילו ניגוד עניינים מובהק, זועק לעיני כל מן המסמכים עליהם חתמו ינון ובת זוגו בעצמם לפני מעט יותר משנתיים כאשר התחייבו שלא לעסוק בנושאים בהם האחר עוסק, כבר לא מגביל אותם. דמיינו לעצמכם מצב בו בת זוגו של נבחר ציבור הייתה עוסקת בסוגיה הנוגעת לו ישירות כאשר הוא נמצא בעמדה לקבל הכרעה בעניין. האם אותו יועמ"ש "מכבד וענייני" היה מאפשר לו לעסוק בכך אפילו לרגע? ודאי שלא. יתרה מכך, אם היה מתברר שבת זוגו של משפטן מסוים חברה בצוות ההגנה של ראש הממשלה – האם הוא בכלל מעז לחשוב על קבלת החלטות באותו עניין? ודאי שלא. היינו מיד רואים את כותרות העיתונים זועקות, הפרשנים היו מגויסים לאולפני חירום ומקוננים על טוהר המידות ומראית העין, ואותו פקיד היה מתקפל במהרה ואף מתנצל שהעז לחרוג מן השורה.
אבל כאשר מדובר במצב ההפוך, התקשורת דווקא מתגייסת כמעט כולה להגנתו של ינון, כמובן ביחד עם חבריו מתוך המערכת ועם ספר התרגילים הרגיל של הדלפות מפי "גורמים בכירים" ו"מקורבים". גם הסדרי ניגוד עניינים חתומים הם על הנייר בלבד, וכאשר מדובר במטרה הקדושה של הפלת שלטון ימין, משפטנים ופקידים מרשים לעצמם לצאת בגלוי נגד שרים ולנזוף בהם ללא כל חשש מהשלכות, ללא פיקוח אמיתי ומתוך ידיעה שיזכו למעטפת הגנה כל עוד הם בצד הנכון. לא חשוב החוק, לא רצון הציבור ולא הצבעת רוב חברי הכנסת. פתאום אפשר לכנס ועדות ולקדם מהלכים מכריעים בתקופת בחירות, פתאום נהלים ומנהגים יכולים להשתנות בן לילה, הכל ברצות היועמ"ש ובהתאם למטרה.
הסכנה האמיתית
אך למהלך ההדחה יש אגף נוסף, המובל בידי אנשי 'כחול לבן'. האינטרס שלהם בהסרת החסינות לנתניהו כמה שיותר מוקדם ורצוי כבר לפני הבחירות הוא מובן, אך נראה ששכרון הכוח האוחז בראשי הרשימה גורם להם לאבד את הסבלנות ולזנוח שוב את הממלכתיות שהם כה מתגאים בה. בשבוע האחרון כבר שמענו איומים מרומזים מצד יאיר לפיד ואחרים כלפי יו"ר הכנסת אדלשטיין, על כך שעלולות "להיות השלכות" לסירובו להקים ועדה לדיון בשאלת החסינות, ונראה שזה צעד נוסף בדרך להשלמת הפוטש. לאחר שנהנו במשך תקופה ארוכה מאכיפה בררנית שהעניקה להם חסינות מחקירות למרות חשדות לא מבוטלים, ולאחר שחלקם אף השתתפו באופן פעיל בחקירות נגד ראש הממשלה, כעת מנסים ב'כחול לבן' להשלים את המהלך תוך ניצול הכנסת.
גם העובדה שממש בקרוב יתקיימו שוב בחירות לא עוצרת אותם, אלא להפך: הם עושים הכל כדי להדיח את ראש הממשלה עוד לפני הבחירות, או לפחות לפגוע בו ככל הניתן מבחינה משפטית בתקווה שזה יפגע בו גם בקלפי. לאחר שלא הצליחו לנצח בשתי מערכות בחירות רצופות, וכנראה מתוך ידיעה שסיכוייהם לנצח בשלישית לא מזהירים, הם החליטו פשוט לדלג על הדבר השולי הזה שנקרא רצון העם וזוכים לסיוע ארטילרי גם מבג"ץ.
עבור הממלכתיים והדמוקרטים הדגולים של 'כחול לבן', בחירות הן דבר חשוב מדי מכדי להשאיר אותן לבוחרים. מבחינתם, רק מפלגה אחת ראויה להשתתף בבחירות, ורק הם יחליטו למי תהיו רשאים להצביע. אלו אותם אנשים שאחר כך יטיפו לנו כמובן על ערכים דמוקרטיים, ויפיצו את ההיפוך המדהים לפיו אדם שמעוניין להתמודד בבחירות ולקבל את הצבעת העם הוא הסכנה לדמוקרטיה, ואלו שמנסים למנוע את זה ממנו הם דווקא אביריה ומגיניה. אך עם כל יום שעובר, מתברר כי דווקא השמאל ושותפיו במערכת המשפט והפקידות הם הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה הישראלית.
ההפיכה נגד נתניהו
מומחה המשפט האמריקאי ארתור פרגסון: תזמון התביעה לקראת הבחירות הראשונות נעשה באופן מאוד ערמומי. שלושה כתבי האישום נגד בנימין נתניהו תיק 1000 2000 ו4000 . לגבי מנדנבליטו: לא בטוח שהיותו בעבר תובע צבאי הכשיר אותו לתפקידו הנוכחי וכמו כן לא בטוח שקרא את כל כתב האישום.
הבעיה הראשונה שהישראלים מתמודדים אתה הוא אורך כתבי האישום אישום האורך 93 עמודים. כדי לקרא את הכל, צריך להיות מקצועי. זאת בשילוב ההודעה של התובע שישנם 333 עדים. אנשים לא יוכלו להגיע לעיקרי הדברים. זה מיועד לחנוק את האוכלוסיה הישראלי, את המצביעים, ולחנוק כל אדם בתקשורת הרוצה לנתח בהגינות, ולחנוק את ראש הממשלה. מכל הערכה הוגנת כיון שהיא חבויה בערמה זו שלזבל. כמות עצומה של גיבובים, רובה לא לענין. צריך לברור את העובדיות מהדמיון, את החוק מהדעות. מסמך זה מלא בדפיקות על החזה, שפה רגשית התיפחות מוסרנית.
כתב אישום 1000 – אי יושרה עשה טובות תמורת מתנות. אך אין אישום לגבי טובות שראש הממשלה עשה אלא רק קיבל מתנות. מלבד מתנות ממלצ'ן מעוד אדם מאוסטרליה פוקר שגם לו נתניהו לא עשה טובות. תיק 1000 בקשר ליושר לאי אמון. קיבל מתנות אך אין טובות הנעה גם לא ניסתרות אותן לא חילק. בכתב האישום הוא נוסף כיון שכך מתקבל הרושם שראש הממשלה קיבל המון מתנות. כתב האישום לא היה נוסף עוד אדם אילו מילצ'ן לבדו סיפק שוחד. אין שום עדות לכך שראש הממשלה עשה את מה שהוא מואשם לגביו וגם אילו עשה, מה בכך? כל זה נעשה כדי לתדלק את האישום בפרטים רבים כדי להסתיר את האמת בכמות מילים.
כתב אישום 2000 – הפרת אמון ארנון מוזס רצה עזרה מהכנסת ואת תמיכת ראש הממשלה לסלק את המתחרה העתון "ישראל היום". לכן הציע לראש הממשלה אשר בעצת עורך דינו הקליט את הנאמר, כתבות אוהדות בתמורה לחקיקה נגד ישראל היום. מי שמתכוון לבצע עברה איננו מקליט את המתרחש ואיננו נועץ בעורך דין. בכל מקרה זה איננו שוחד לפחות לא בכל העולם החושפי אינו נחשב כשוחד, למרות שהיועץ מאשים כך והוא אינו מאשים את הפרקליטות שלה קשרים ענפים עם העתונות שרק מצדדת בפרקליטות ולעולם אינה מעבירה ביקורת עליה. נתניהו לא העביר כל חוק לבקשת ארנון מוזס (הבעלים של ידיעות אחרונות). היועץ המשפטי טוען שראש הממשלה אשם בהפרת אמון בגלל שלא אמר למוזס לחדול. אם מקליטים הרי זה סותר להפסיק את המתרחש.
כתב אישום 4000 קבלת שוחד מאשים את ראש הממשלה במיוחד למרות שאין עדות שאי פעם קיבל או הסכים לקבל שוחד. זהו הסעיף החלש מכולם המצב עוד יותר גרוע מזה כיון שישנן ראיות לכך שהוא לא הסכים לשוחד – כלשון התביעה, משום שכאשר הוצגה בפניו הצעת השוחד בתיק 2000 הוא אמר לא אי אפשר לעשות את זה כלומר לא הסכים. ראש הממשלה לא לקח שוחד בשום זמן בשום צורה ובשום מקום. רק לפי התביעה זהו שוחד שבארצות אחרות אינו נחשב לשוחד. היועץ אינו יכול להסתיר את חוסר יושרתו. ——————————
הממצאים הפוכים, הם מזכים. כאשר הוצע לנתניהו מפורשות לקבל טובה בעבור טובה, הוא לא הסכים..בעקרון מה שעשו אם התנהלו בדרך של תן וקח מול כתבים מו"לים הרי שזה דבר שגרתי בארצות חופשיות והתביעה הפכה זאת לפלילי. אפילו לאור הטיעונים הגרועים ביותר אלו אינן עברות ולא פשעים. לאור החוק הישראלי ולאור העובדות התביעה נזקקה ל 333 עדים כדי להציף את בית המשפט כפי שהציפו את הציבור הישראלי, כפי שהציפו את התקשורת העוינת לחלוטין כלפי נתניהו עם מספיק דובדבנים שנבחרו בשורה אחת שפה רגשית מאוד עם הצהרות הדומות לאלו של עוגיות מזל, אודות צדק ושיויון והצהרות אחרות שיגרמו לאנשים לומר שמשהו קורה האיש חייב להיות נוכל.
באמריקה תביעה כזו לא תקודם. פרגסון כשהיה תובע לעולם לא היה מביא מקרה כזה. זוהי תועבה. לא רק שזה לא הוגן אלא גם לא צודק בדברים היסודיים ביותר שהאומה היהודית רואה כהכרחי. הנביא מיכה הגיד לך מה טוב ומה ריבון עולם דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך. כתבי אישום אלו אינם עושים צדק, אינם מספקים רחמים ואין בהם צנעה. ב 93 העמודים יש ההפך הגמור. ראו מה זה עשה לפוליטיקה בישראל על כל הסערה שזה יצר. עכשיו צריכים ללכת לבחירות השלישיות. האם יש ספק שזה כוון על ידי היועץ המשפטי אשר מסיבות שלו רצה למנוע מנתיניהו להבחר שוב, כדי להדיחו. אין שום פיקוח על היועץ המשפטי. הפיקוח היחידי הם אנשי ישראל שיכולים להסתכל על זה ולדרוש מהעתונאים והמנתחים שיקראו את זה, יסתכלו לעומק וכך ינתחו את האמור. אנשים יבינו איזו אחיזת עיניים זאת.
שפת כתב אישום 4000 מטרידה מאוד, מזכירה את ג'יימס קומי ראש האף בי אייר הכל מכונה שן בוטה. ראש הממשלה רצה כתבות לטובתו, קיבל אחיזה חריגה מאוד. זו היתה סטייה קיצונית על המחלוקות בפוליטיקה, נתניהו חצוף מרגיז את הממסד. היחסים בין ראש הממשלה לאלוביץ היו חריגים בוטים. התביעה הינה חובבנית מזכירה מיקי מאוס. בנוסף לאורך המסמכים ב333 עדים כל אדם שנתניהו אי פעם דיבר איתו. זהו נסיון לשרוף את נתניהו להוציאו מהמשרה, להפיל עליו משא כבד כדי שלא יוכל לתפקד.
http://www.youtube.com/watch?v=31WzjK5guCU עם תרגום לעברית
The Coup Against Benjamin Netanyahu
ומה ? לדעתך ראש הממשלה או כל עובד ציבור אחר בישראל צריך לקיים את ביתו ממתנות של נדיבים ? לא ברמה של בקבוק מיין כשמגיע לבקר אלא ברמה של קו הספקה מול המזכירה ?
הוא בסך הכל רוצה להתפרנס בכבוד בלי לעבוד!
https://conspil.com/2019/10/lapid-2/
דיון בוועדת הפנים של הכנסת בתחילת ינואר היה מתוח. משרד הפנים הציג את הצעת החוק שגיבש, שעל פיה עובדים זרים שנישאו לישראלים ולא הסדירו את מעמדם החוקי – יגורשו לחו"ל לפרק זמן שעשוי להגיע עד לעשר שנים; רק לאחר מכן, יוכלו לנסות להסדיר מחדש את מעמדם. היועץ המשפטי לממשלה הסכים להצעת החוק, שרי הממשלה הבטיחו את תמיכתם.
אלא שהיועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, התייצב לדיון חדור רוח קרב, וטרף את הקלפים. הוא האשים את הממשלה בהתעלמות בוטה מפסיקות בג"ץ, ובניסיון להניח לפני הכנסת "מכשול חוקתי". החוק, שנוסח על ידי אחד מפטרוניו המשפטיים של ינון, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, נועד במקור למנוע מפלסטינים לגור בישראל בזכות נישואים פיקטיביים לישראלים. ואולם ינון האשים כי "על פי הנוסח המוצע, לא מדובר רק בפלסטינים, אלא גם במתנדבים בקיבוץ, בתיירים ובעובדים זרים" – בעוד בית המשפט קבע שלאדם יש זכות לקיים חיי משפחה, עם מי שבחר להיות בן זוגו. השריר שעשה ינון השיג את מטרתו: החוק ירד מסדר היום, וספק אם יקודם בכנסת הנוכחית.
אני אישית כבר לפני שנים הזהרתי את נתניהו מפני ההשתלטות העוינת של המימסד המשפטי – עתה הם קוראיםנלעצמם שומרי הסף- אך הוא העדיף לשכב על הגדר למענם, אני מניח מתוך תקווה שכך יקנה לעצמונחסינות מפני שרירות לבם להרע. אך הוא טעה ועדיין בעצם הימים האלה הוא נכנע למרותם הבלתי חוקית. וכיום אני טוען, מי שקילקל לא הוא שיתקן. נתניהונאינו הקברניט הנדרש בעל האומץ לחולל רפורמות עמוקות במערכת המשפט. דוד איש שלום – המטה בליכוד לרפורמות עמוקות במערכת המשפט
ביטול זכות העמידה, ביטול עיקרון אי השפיטות, עיקרון הסבירות וה"סמכות" לפסול חוקים, הם לדעת עו"ד שפטל יסודות הדיקטטורה של בג"צ.
תנועת "אם תרצו" מפרסמת היום (חמישי) סרטון נוסף בסדרת סרטוני "על סדר היום" של התנועה, בו מפרט עו"ד יורם שפטל את מה שהוא מכנה "ארבעת היסודות של דיקטטורת בג"צ".
היסודות אותם מציין עו"ד שפטל הם ביטול זכות העמידה, ביטול עיקרון אי השפיטות, עיקרון הסבירות וה"סמכות" שנטל לעצמו בית המשפט לפסול חוקים.
"ארבעת היסודות הללו יצרו את בג"צ כשליט עליון בלעדי במדינה, והשלטון הזה לא בא כדי להשליט את שלטון החוק אלא את שלטון בג"צ המנוגד לשלטון החוק וכך בג"צ קובע בכל דבר ועניין, קטן כגדול", ציין שפטל.
כדוגמה לשלטון המוחלט של בג"צ ציין שפטל את ההחלטה, בניגוד לעמדת שר האוצר, להטיל מס על מכירת טבק בתפזורת.
דוגמה נוספת, "בעניין הרבה יותר רציני", כהגדרת שפטל, היא ההחלטה שאילצה את ראש הממשלה בנימין נתניהו להיפטר מכמה מהתיקים שבהם החזיק.
כפתרון מציע שפטל לחוקק חוק יסוד שיקרא "חוק יסוד הפרדת הרשויות:
"סמכויות בתי המשפט במשפט הציבורי", אשר יאיין את ארבעת יסודות הדיקטטורה של בג"צ באמצעות חקיקה ישירה וברורה, "כך ישראל תחזור להיות דמוקרטיה".
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/423793
תגוביות:
1.פשוט והגיוני. היות ובג"צ לא ייסוג ללא קרב יש להוסיף סנקציות לאותו חוק יסוד השפיטה. שופט שיפסוק בניגוד לחוק, או שיבטל חוק, או שיקרא לביטול חוק, או שיערער על מעשה שלטוני בעילת חוסר סבירות, או שינסה לדון בעיניינים פוליטיים ייראה כמי שהתפטר לאלתר מתפקידו כשופט ויאבד את זכויות הפנסיה שצבר. במקרים קיצוניים תיבדק האפשרות להעמידו לדין בגין המרדה. מי ישפוט את השופטים? הריבון, העם, באמצעות נציגיו בכנסת.
2.אם בג"צ יסרב להחזיר את סמכויותיו – הוא מזמין עליו הפיכה אזרחית.
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים.
של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.
ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.
המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.
בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –
בג”צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.
ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.
אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:
האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.
מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
שנה לאחר שפרש מכס נשיא בית המשפט העליון יצא השופט משה לנדוי בפעם הראשונה מהארון הפוליטי:
קיום המדינה בסכנה, ישראל צועדת לקראת אפוקליפסה, ויתורי אהוד ברק לערבים מערערים את יסודות הציונות, אהרון ברק מנסה להנהיג מעין דיקטטורה שיפוטית, התקשורת נפלה לידי קבוצת מיעוט, בקיצור, הטיטאניק בדרכה למצולות והתזמורת ממשיכה לנגן אופרטות עליזות.
…"ברק מוביל לדעתי את בית המשפט העליון ואת הרשות השופטת בדרך לא דרך…
אני חושב שאהרן ברק לא השלים ולא משלים עם המקום הראוי שצריך להיות לבית המשפט בין רשויות המשטר שלנו, וזו כעין דיקטטורה שיפוטית שאינה נראית לי כלל"…
זה מוליך למבוי סתום. כי בית המשפט נכנס לתוך מים עמוקים מדי. לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות פוליטיות והדבר הזה מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט. מסוכן למדינה כי הוא מחריף את השסעים החברתיים ומסוכן לבית המשפט, מפני שכך בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו: האמון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות, כי כאשר בית המשפט מייצג דעה מסוימת, פרוגרסיווית ככל שתהיה, הוא מקומם חלק ניכר של הציבור שמתחיל לתקוף אותו בצורה גסה, אבל לצערי אני חייב לומר שבית המשפט תורם להיווצרות המצב הזה בכך שהוא נכנס לתחום שאינו תחומו. בכך שהוא לוקח על עצמו להכריע בעניינים של אמונות ודעות אשר המקום להכריע בהם הוא הכנסת".
האם בית המשפט איבד את הענווה שלו?
"בוודאי. הוא מגלה התנשאות ויומרנות.
אבל מעבר לכך יש פה כרסום ברעיון של הפרלמנט כריבון. יש פה הצבה של בית המשפט מעל הפרלמנט.
והיום אני באמת חרד לעתיד הנכון של מערכת המשפט. כי היא מובלת בדרך שחייבת להביא במוקדם או במאוחר לירידת המעמד הציבורי של בית המשפט וכבר היום יש מגזרים שלמים בציבור שממש שונאים את בית המשפט העליון והתהליך הזה חותר תחת היסודות, תחת אושיותיה של הרשות השופטת.
לפני זמן מה הזהרתי את אהרן ברק מפני המתרחש.
…בזמן שהטיטאניק כבר החלה לרדת למצולות, התזמורת עדיין ניגנה באולמות העליונים מנגינות אופרטה עליזות. זה המצב כפי שאני רואה אותו היום. גם כשאני קורא את העיתון לאדם החושב אני מוצא בו הרבה מנגינות אופרטה כאלה, שאין להן שום קשר עם המציאות, שמנותקות לגמרי ממה שקורה סביבנו.
…בין היתר יש לי בעניין הזה טענות קשות נגד התקשורת. היא נפלה לידי קבוצת מיעוט אשר מנסה להכתיב לציבור מה עליו לחשוב ואני מאמין שכאשר התקשורת מבקשת לכוון את דעת הציבור לכיוון מסוים היא הופכת לכלי מסוכן מאוד.
https://www.haaretz.co.il/digital/.premium-1.7279411
פרופ' דיסקין:
"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.
במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.
אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.
המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.
לדעת אחדים נתניהו תחת רדיפה מאז שהוא נבחר על לא עוול בכפו. יכול להיות שהוא אדם שחטא, אינני יודע. אני לא רוצה לחרוץ דין בעניין הזה. אבל חוק אמסלם שעולה עכשיו גם אם הוא יתקבל אז בית המשפט יגיד שזה נוגד איזשהו עקרון-על, איזשהו חוק יסוד שלא כתוב בו דבר כזה, ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית. היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו. לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו".
אראל סג"ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?
פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".
https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101
אבנרי, התחקירן הוותיק וראש תנועת אומ"ץ, מוציא ספר שהוא אנציקלופדיה של השחיתות בישראל ● "אני מזהה בעיתונות החוקרת עצלנות ותופעות כמו משה נוסבאום ואבירם זינו; כוכבי העבר כמו אברמוביץ', ברנע או אילנה דיין התעייפו או הסתאבו" ● ראיון עם עיתונאי מבוגר שראה הכל
…תוכל לשים את האצבע על שיא של שחיתות?
בקלי-קלות. אהוד אולמרט. ואולמרט כמשל. מדובר באדם ובתופעה שאולי אין להם אח ורע בעולם המערבי, החופשי כביכול. כן היה לנו את ג'וליו אנדריאוטי באיטליה, אבל האיש היה לא רק מאפיונר אלא סוכן של הסי.איי.איי. אולמרט הוא אדם נטול כל עכבה או איזשהו רסן מוסרי. אני לא יודע אם נולד כזה, כנראה שלא; אבל עם השנים הוא הפך לאלוף השחיתויות בהא-הידיעה והאיש שבמשך עשרות שנים הצליח לחמוק כמעט מכל דבר. בלתי נתפס ממש.
איך באמת אתה מסביר את העובדה שכל כך הרבה זמן… ומול כל כך הרבה אנשים?
כבר אמרתי פעם שאולמרט הצליח לסתור את הציטוט המפורסם של לינקולן, 'אפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן… אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן'. ובכלל, לינקולן אמר מה שאמר לפני יותר מ-150 שנה. מדובר באדם חכם ומבריק בצורה בלתי רגילה, איש שהביא לידי אמנות את הנוכלות ותרגילי החמיקה מהחוק. הוא עושה זאת גם בעזרת קסמו האישי השופע, היכולת להתל בכולם, להקסים, להוליך שולל. כל היסטוריון יוכל להצביע על מקבילות. מלכודת הכריזמה.
גם אתה 'נפלת בפח'?
צר לי לאכזב אותך, אבל אני זיהיתי את הסכנה די מוקדם. עלי הוא לא עבד גם לא לרגע. ולא שהוא לא ניסה. אפילו כשעוד היה 'קטן' ונהנה מאיזו הילה מזויפת, מתוחכמת, של 'לוחם בפשע'… איזו בדיחה עצובה. תשאל את יוסי שריד על השותפות-כביכול שהיתה לו עם אולמרט, כשהשניים היו חכ"ים צעירים ולוחמניים. אולמרט ידע לזהות באופן מושלם את כל מוקדי הכוח, הצמתים, עולם הלינקים של החברה הישראלית המתפתחת. הוא הפך למתווך הגדול, לתמנון ששלח זרועות ארוכות לכל עבר. הוא שיטה באנשים הגונים יחסית דוגמת דן מרגלית או יצחק לבני. שלא לדבר על חסידים שוטים כמו אמנון דנקנר או לפיד, האב ובנו. כשאני חושב על משפחתו, הוריו המייסדים, רעייתו, ילדיו, אני מתחלחל ממש.
אבל עכשיו, כך מסתמן, המשחק נגמר.
אני לגמרי לא בטוח. לא ממליץ לטפח פה תקוות. נכון שברגע המפגש הגורלי עם שופט אמיץ ומיוחד כמו דוד רוזן הכלים נשברו. גם הטעות הפטאלית שעשה עם הטיפול באשת-סודו שולה זקן. אגב, היה ל'אומ"ץ' יד במאמץ לשכנע אותה לספר הכל… אבל אולמרט בטח עובד כעת, ביצירתיות אדירה, על דרכי מילוט חדשות. כן, לפוליטיקה כבר לא ישוב, אפשר להוסיף – ברוך השם. מעונשו בכל מקרה, הוא בהחלט עוד עלול לחמוק.
השופט רוזן גזר עליו שש שנות מאסר וגם תיק טלנסקי התהפך, ויש עוד את ראשון-טורס והשיבוש. האם טבעת המאסר לא נסגרה עליו?
לדעתי לא. אמנם שמעתי שבשב"ס כבר בונים לו אגף מיוחד – הרי כראש ממשלה לשעבר יצטרך להיות מלווה וכלוא עם מאבטחיו – אבל לא אתפלא אם נראה כיצד הסרטן שלו שב לככב, וידוע לי על מגעים מתקדמים של פרקליטיו עם המדינה בדרך לאיזו עסקת-טיעון. אם זה יקרה זה לא רק בלתי-נסלח אלא אולי סוף שלטון החוק והצדק בישראל.
זה אולי הרגע המתאים ביותר לעשות הקשר לפרש/ות רונאל פישר.
חד וחלק. בכלל, אני מוצא המון דמיון בין השניים. פישר נראה לי כמו מוטציה או וריאציה אולמרטית. בטח היה מודל ומקור השראה בשבילו. גם במקרה זה התרעתי, לא רק אני, והזהרתי כבר מתחילת הדרך: הכתובת והסימנים הרי תמיד רשומים על איזה קיר, איפשהו, אבל כולם רצו להיות חברים של רונאל פישר, ליהנות ממנו. אפילו אנשים כמו מיקי רוזנטל, שעכשיו בוחר לרדת למחתרת בנדון, או היועץ המשפטי ויינשטיין שמתפתל כמו הודיני על יאכטה.
מה באמת קרה לרונאל פישר?
השאלה היא לא מה קרה לפישר אלא מה קרה – לֿנֿו. למעשה, זה הסיפור הישןֿ נושן של עגל הזהב, של להצליח-בכל-מחיר. כנראה שבאמת אין חדש תחת השמש. וכן, ראיתי אותך בסרט של נס-לי ברדה, ב'עובדה', מחפש אולי איזו סניגוריה על התפוח הרקוב…; המקרה של פישר חמור במיוחד, אולי מהחמורים שהיו, שכן האיש הצליח לחדור לקודשֿ הקודשים של מערכת החוק ולהתחיל להחליא אותה … זה הפחד הגדול מכולם.
אתה מתכוון כמובן לעורכת-הדין רות דוד…להשחתת המערכת החוקרת והשופטת.
בדיוק. יום אחד עוד יעשו על זה סרטים. אני ממש מצטער להכאיב למר בלום (בעלה של פרקליטת המחוז לשעבר) אבל השיטה של פישר, לא רק במקרה הזה, הייתה לזהות את האשה האפרורית משהו, הצמאה להרפתקאה, רומנטיקה אולי, וגם לכוח וכסף. ולהתלבש עליה. זה אגב בדיוק מה שעשו סוכנים מיוחדים של הק.ג.ב. בשגרירויות ובמוקדים אחרים. גירסה מהופכת של 'חפש-את-האשה'.
והרי כמעט כולם במערכת, כולל שופטים, גוננו עליה וסרבו להאמין. עד לאחרונה.
כן, מוכר עד לעייפה ומיאוס. הם הרי תמיד כלֿ כך מצטיינים בלרדוף את כל מה שמחוץ למערכת, וכשזה מגיע לבשר מבשרם הם פתאום מקבלים שיתוק ובלבלת. הם צריכים להתבייש.
הרי גם במקרה של אולמרט הייתה 'אתרוגיה' שלמה מסביבו, אם להשתמש בביטוי הידוע של אמנון אברמוביץ' בהקשר של אריק שרון וההתנתקות. כשאולמרט הצליח לתדהמת הכל לצאת זכאי בפרשת טלנסקי (בסיבוב הראשון) היה הרי אביר צדק וטהרנות כאמנון דנקנר שהציע למשה לדור, פרקליט המדינה שנאבק בחירוף נפש ממש, לקחת אקדח ולהתאבד כמו איזה קצין פרוסי. למזלו של דנקנר הוא כבר בעולם שכולו טוב, ולא נאלץ לגלות את האמת על אלילו הדגול.
הנגע מתפשט אל מערכת המשפט
מה באשר לכחולי המדים, המשטרה?
כן, מה בקשר אליהם? יש עוד איזה אזרח שמאמין שיש משטרה אמיתית בישראל?
במה היה עסוק הפיקוד הבכיר, על שלל נציביו, בשנים האחרונות, אנחנו כבר הרי יודעים. זה בסדר, שינגנו לעצמם, כל יום, הקלטות של יוחנן דנינו על יופיה ומוצלחותה של המשטרה. לו לפחות היו להם הצלחות מרשימות במיגור הפשע או אכיפת החוק. תראה מה קרה במצעד הגאווה בירושלים, הסיפור עם הרוצח הזה, שליסל. זה לא רק מחדל בלתי נתפס אלא פשיטת-רגל כללית. כן, ברור, יש גם שוטרים הגונים וחוקרים טובים. מיעוט מזהיר.
והשוחה האחרונה? השופטים?
אני חושש שאני מעמיק את הדיכאון שלך או של הקוראים. גם לשם הגיע הנגע. אולי זו רק התחלת החולי, גרורות ראשונות, אבל אני חושש שזה יתפשט אם לא ידעו לחתוך כבר עכשיו.
יש כמה מקרים, הבולט בהם הוא השופט הבכיר לשעבר דן כהן, שבכוונה הוטל עליהם איפול. וצריך לזכור שכבר ראינו לא רק רצח של ראש ממשלה בישראל אלא גם רצח של שופט בכיר, עדי אזר ז"ל.
https://mida.org.il/2015/08/26/%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%97%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a2%d7%94-%d7%92%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a2%d7%a8/
"היועמ"ש ומערכת המשפט ניזונים ממזון מקולקל ומעופש", אמר ד"ר אריה בכרך בפינתו השבועית בערוץ 7, "לא אבירי המוסר האלו ינחו אותנו".
ד"ר אריה בכרך תומך בפינתו השבועית בערוץ 7 בח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי) שאמר כי צריך לעלות עם דחפור על בית משפט העליון.
"בימים אלו קיבלנו תזכורת נוספת למה התכוון ח"כ מוטי יוגב", אמר בכרך. "זה כולל גם את היועץ המשפטי לממשלה".
בכרך הזכיר כי כאשר שרת התרבות מירי רגב החליטה להפסיק את 'חגיגת ההסתה', כלשונו, נגד המדינה בכלל ונגד צה"ל בפרט ולקבוע קני מידה חדשים לחלוקת כספי הציבור לאומנים ולמוסדות המחזיקים אותם, הבהיר היועמ"ש לשרה כי שינוי קריטריונים עלולים לפגוע בכבוד האדם ובחירותו ועל כן אל לה להתעסק בכך.
"השרה הגנה על החלטתה ובצדק, כי ישנה הבחנה בין חופש הביטוי לחופש המימון. אין בדעתה לסתום את פיות האומנים, אולם לממן את ביטויי ההסתה אין בדעתה להמשיך".
"מוטי יוגב התכוון בדבריו לשאול מי הסמיך לקבוע מה הם ערכים בקביעת ערכים. אין ליועמ"ש יתרון על פני כל אזרח אחר והשכלתו המקצועית בגינה נבחר לתפקידו, לא מקנה לו שום יתרון על פני השכלתו המקצועית של חשמלאי, מהנדס וכד'.
"ראינו כיצד פרופסורים למשפטים התייחסו לזכויות הפרט של כמה סטודנטיות דתיות למשפטים שביקשו לערוך ריקודים מאחורי מחיצה. מהצורה בה רמסו ברגל גאווה ובגסות רוח את זכויות הסטודנטיות וכבודן, נוכל להבין מאיזה מזון מקולקל ומעופש ניזונים היועמ"ש ומערכת המשפט. לא אבירי המוסר האלו ינחו אותנו בדרך המוסר והצדק".
ד"ר בכרך סבור כי על מנת למנוע התנהלות כזו של יועץ משפטי יש לדאוג שחברי הועדה הבוחרת את היועמ"ש הבא יהיו מהציבור הרחב, "הועדה לחיפוש המועמד ליועמ"ש נבחרה על ידי חברי הכנסת בהם גם חברי הכנסת ערבים. היה יכול להיות מצב בו הנציגים הבוחרים את היועמ"ש יהיו ערבים בעלי כוונות מוצהרות שאינן עולות בקנה אחד עם חזון הציונות בשמו הגענו לארץ ישראל.
"צריך להכניס את היועמ"ש לתפקידו הנגזר משמו – לתת עצות לממשלה ולא לקבוע מדיניות וממילא מי שיבחר אותו זה ראש הממשלה והממשלה. האופוזיציה לא תבחר עבור הממשלה את היועץ שלה, ממש כפי שכל אדם בוחר לו את יועציו ולא מתייעץ עם מתנגדיו לגבי פרקליטיו".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/304463
תגוביות:
1.אין לנו אלא לשאול מה לנו כי נלין על האנטישמיות בעולם כאשר יש בתוכנו אוטו-אנטישמיות בשם "ה"פוליטיקלי קורקט" ובשם "זכויות האזרח" (כל עוד שהאזרח אינו יהודי!). בושו לכם והיכלמו שופטי סדום!!!
2.בג"צ ומערכת המשפט עוסקת בדבר אחד: רמיסת הימין, וזריקת ארס ורעל על כל מה שהממשלה מבצעת.
3.מדברים אבל בפועל כלום לא נעשה כדי למגר שלטון דיקטטורי זה. אומרים הרבה ולא עושים דבר.
"בג"צ עובר בירושה והם דואגים לשמר את הכוח"
ד"ר הני זובידה, חבר פאנל בפטריוטים, התעצבן בעקבות התערבות בג"צ בחוק למניעת הסתננות ו'נתן' מונולוג מדהים בו פרס את מחשבותיו על בית המשפט העליון.
"בית המשפט העליון משחק משחק פוליטי, הוא הפסיק לשחק את המשפט השיפוטי. פעם היו כללי משחק ברורים עד שבא ירום הודו השופט אהרן ברק ואמר 'אני מעל כולכם, אני המלך תשתחוו לי', לא מתאים.
למה מה קרה? אותה חונטה, אותה אליטה שבאה מרחביה ולמדה בעברית ו- 90% יקים, הם יקבעו לי מה חוקי ומה לא?
אז למה אני הולך לבחירות?
בוא נעזוב את הבחירות כל אחד יזרוק פתקים לתוך סל ובית המשפט העליון יחליט, זה חוקי זה לא חוקי. די. ברוב המדינות יש חוקה. יש עיגון של סמכויות השופטים".
זובידה הזכיר גם את אמירתו של השופט בדימוס מישאל חשין, " הוא אמר 'מי שירים יד על בית המשפט העליון, אני אגדע את ידו' זה מה שהוא אמר. זה ציטוט מדויק של מי שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון ואביו היה הנשיא. זה עובר בירושה והם דואגים לשמר את הכוח הזה".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/304255
תגוביות:
1.שר הביטחון אחראי ישיר למינויי אנשי שמאל בצמרת צה"ל. שיכפולים בעליון ובתקשורת, העתק של צמרת הצבא.
2.היכן הפוליטיקאים האמיצים שיחסלו את הבעיה?
3.חבורה סודית מנהלת כאן 4 דורות את הכל…הכל עומד להתפוצץ כי העם כבר לא יכול ויקיא אותם. אהרון ברק מוזמן לשוב לריגה שם האנטישמיות תמתין לו. הלטבים יותר אכזריים מהנאצים. נראה אותו גיבור שם. הסוף קרוב מאוד.
4.בג"צ נעשה לאויב העם.
לדבריו, הסמכויות לפסול חוקים של הכנסת אינן של בית המשפט העליון.
"זה לא קיים בשום מקום בעולם. צריך להחזיר את המצב לקדמותו…
סדרי היסוד של הדמוקרטיה נהפכו על פיהם. הנבחרים נושאים באחריות, אך סמכויותיהם בענייני חקיקה הועברו לידי אחרים. אין מנוס מרפורמה חוקתית מרחיקת לכת
בתקופת הכנסת ה-12 זומנתי פעמים רבות להתייעצויות בעניינם של שלושה חוקי יסוד. יותר משהוזמנתי על ידי מתנגדים לחוקים הללו, הוזמנתי על ידי חסידיהם. הערכתי מאוד את יושרתם של המזמינים מהסוג השני, שכן ספקותי לגבי חלק מהנכלל בחוקים היתה ידועה להם.
חוק יסוד: חופש העיסוק, שהועבר באותם ימי מרץ 1992 היה מבחינה פורמאלית לחוק הבכיר של מדינת ישראל. הוא כלל שיריון שמנע את שינויו בעתיד אלא ברוב של חברי הכנסת ו"פסקת הגבלה", שמקבילתה נכללה גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
פסקת ההגבלה בשני החוקים מאפשרת לבית המשפט לפסול כל חוק אם לדעת השופטים החוק סותר את האמור באחד משני החוקים באופן שאינו "הולם את ערכיה של מדינת ישראל", שלא "נועד לתכלית ראויה", והפוגע בזכויות "במידה העולה על הנדרש".
חלילה לי מלחשוד בבכירי האומה בכוונת זדון, אך תהיתי ביני לבין עצמי וביני לבין אחרים כיצד יוגדרו "ערכיה של מדינת ישראל", "תכלית ראויה" ו"מידה העולה על הנדרש". הבעתי את תהייתי בפני מי שהיה אז שופט בכיר. הסברתי שאני בטוח כי רוב השופטים מבינים את שלושת המושגים באורח דומה לשלי. אך תמהתי: "מה יהיה אם יכהנו שופטים שערכיהם כערכי האייתולות?" בן שיחי, איש שומר מסורת, קבע בנחרצות: "הם האייתולות!"
דאגה אחרת שהטרידה אותי היתה הניסוח המעורפל של הזכויות בשני החוקים.
הדאגה הזו התבררה עד מהרה כמוצדקת. בעת הדיונים על נוסח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הועלתה האפשרות לכלול בו את "הזכות לשוויון". התקיים דיון סוער ובסיומו הוחלט שלא להתייחס בחוק לעניין השוויון בשל עמימות המושג.
בתוך שנים ספורות הכליל בית המשפט העליון את הזכות לשוויון בחוק על סמך הטענה שזכות זו – וכמוה רבות אחרות – "נגזרות" מהמושג (העמום עוד יותר) "כבוד האדם". שופט ידוע, מהנעלים במקומותינו, טרח לכתוב ספר עב כרס שבו הפך את דיני הפרשנות על פיהם כדי להצדיק מעשי לוליינות מהסוג האמור.
האפשרות לפסול חוקים בתוקף "ביקורת שיפוטית" נקבעה לראשונה בפסק דין אמריקאי ידוע מ-1803. נשיא ארה"ב דאז, תומאס ג'פרסון, הזדעזע ותקף את בית המשפט במילים בוטות, למרות שלגופו של עניין הפסיקה היתה לזכות ממשלו. אך האמריקנים קימצו בהליך זה והשתמשו בו פעם נוספת רק כעבור למעלה מחמישים שנה. בישראל נפסל חוק לראשונה רק ב-1969. אך מאז התקבלו חוקי היסוד האמורים, ועוד יותר מכך מאז התקבל "פסק דין המזרחי" ב-1995, היה עניין פסילת החוקים למעשה שבשגרה. כדברי יו"ר הכנסת לאחרונה, כל חוקי הכנסת הפכו ל"חוקים על-תנאי". הרשות השופטת, היתה לבעלת זכות ולמחוקקת-על.
מצב העניינים הנוכחי ערער לחלוטין את שלטון החוק.
מהות החוקים עמומה בשל פריצת גבולות הפרשנות ובשל הספק באשר לעצם תקפותם. סדרי היסוד של הדמוקרטיה נהפכו על פיהם. הנבחרים נושאים באחריות, אך סמכויותיהם בענייני חקיקה כבעניינים ביצועיים הועברו לידי אחרים. אופן הבחירה של בעלי הסמכות החדשים מזכיר לעתים את "חוק הברזל של האוליגרכיה" שתיאר רוברט מיכלס בספר ידוע לפני יותר ממאה שנים.
למי שחפץ בהתנהלות סבירה של משטר דמוקרטי כמקובל בעולם כולו, אין עוד מנוס מרפורמה חוקתית מרחיקת לכת. זועק לשמים הצורך הבהול להכללת "פסקת התגברות" בחוקים האמורים, ולתיקונים מהותיים בחוק יסוד: השפיטה.
במשטר דמוקרטי נבחרי העם הם הנושאים באחריות והם האמורים לשקף את "ערכיה של המדינה", את "התכליות הראויות" ואת ה"מידתיות הנדרשת". זאת, בתוקף בחירתם ובתוקף אחריותם כלפי הריבון – ציבור אזרחי המדינה.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/626/588.html?hp=1&cat=479&loc=10
רק 22% מהציבור הישראלי סבורים ששופטים לא מקבלים אף פעם שוחד, והרוב הגדול סבור ששופטים מקבלים שוחד בתדירות נמוכה או נמוכה מאוד. נתונים אלה עולים מניתוח הממצאים של הסקר האירופי החברתי, המבוסס על מחקר בהשתתפות 20 מדינות באירופה, שכלל מדגם מייצג של 1,700 נבדקים בישראל.
הסקר נערך כחלק ממחקר במסגרת פרויקט שמבצע האיחוד האירופי, באמצעות הקרן האירופית למדע וגופים מדעיים אובייקטיביים במדינות האיחוד. במחקר השתתפו 30 מדינות, כולל חברות נלוות המשתתפות בפעילות של האיחוד, ובסוף השבוע האחרון פורסמו לראשונה נתונים עבור 20 מדינות שהשתתפו בסקר ב-2010 ו-2011. במחקר נכללו לראשונה שאלות הקשורות לאמון ולעמדות כלפי מערכת החוק והמשפט במדינות שנבדקו…
http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1536267
תגוביות:
1.עצוב מאוד לדעת שלמרות תמיכת "הארץ" בית המשפט העליון חסר תמיכה ציבורית.
2.ועדת חקירה להתנהלות כנופיות שלטון החוק.
3.הממצאים לגבי בתי המשפט חמורים ביותר. מדינה בה רק 22% מאמינים שהשופטים אינם לוקחים שוחד מושחתת מיסודה.
4.על פי סקר של אוניברסיטת חיפה רק 36% הביעו אמון ברשות השופטת בישראל / מ. גילת
מערכת המשפט יורה לעצמה ברגליים
מהן הדוגמאות שהובילו לנתון המדאיג?
אמון הציבור במערכת המשפט הולך ומתמעט. כך עולה מסקר מדד שלטון החוק שנערך באוניברסיטת חיפה, בו רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013. לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים, הנתון הזה די צפוי.
…מקרה נוסף הוא כמובן משפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. ההחלטה בדבר פרשת טלנסקי ומעטפות הכסף הנסתרות של אולמרט, הפכה לאחת ההחלטות הנלעגות ביותר של מערכת המשפט. אי הרשעתו של אולמרט מקרינה מעל לכל ספק על אמינות המערכת, שלא זוכה לכבוד האזרחים בה, ובצדק.
סקר מדד שלטון החוק נערך גם בשנת 2000, אז זכתה מערכת המשפט ב-61% מאמון הציבור. חשוב לציין שהידרדרות זו אינה תלויה רק בשופטים, אלא של הממשלה ובית המחוקקים שלנו שתורמים להחלשת שלטון החוק ובתי המשפט. גם לזרועות האכיפה של המשטרה והפרקליטות, לנציבות שירות המדינה המגמגמת, וכמובן לתקשורת שהפכה למכבסת עולם הפשע והשחיתות השלטונית – לכל אלה חלק בלתי נפרד ביכשלון הזה.
כמה מילים בעניין מינוי הנגיד. התקשורת חיבקה את המועמד לתפקיד יעקב פרנקל, מבלי להכיר את התיק בעניינו. לא רק שפרנקל אינו נקי כפיים, אלא לכאורה ניסה להשיג תפקיד במרמה, ואין להקל בכך ראש. כדאי לעשות קצת שיעורי בית לפני שמגוננים ומחבקים.
http://www.israelhayom.co.il/article/107807
תגוביות:
1.ידוע שמי שזורק נעל על שופט מקבל שלוש שנים בכלא ומי שדורס אדם בשגגה מקבל קנס של אלף שקל. מה עם שנים שלוקח למשפט להיערך, ולהסתיים. מה עם עלויות אדירות לניהול משפט. הכתבה כל כך לקונית, שמורגש שהיא ירדה כפקודה ומי שכתב לא ממש חיפש משהו כדי לכתוב עליו. הריקבון במערכת המשפט הוא הרבה יותר גדול מנקודה קטנה של שפיטת ראש ממשלה באופן בעייתי.
2.השופטים אינם עושים יותר צדק אלא סוגרים פסקי דין ופעמים רבות על פי אמות מידה שזרות מאוד לעם היושב בציון.
בכחול לבן כבר התרגלו שמערכת המשפט והמשטרה שוכבים על הגדר עבורם
עכשיו הם נאלצים לשכב על הגדר עבור מערכת המשפט והמשטרה
וזה כבר יותר מדי עבורם
הם רוצים שלטון ועכשיו.
אנשים ישרים וטובים נמצאים כנראה רק בפגישה.
חזקו הימין, חזקו הבלוק ואלו יעשו סדר בכל התחומים.
מה שלא עשה בגין במהפך 77 יעשה ביבי והבלוק ב-2020.
בהצלחה בבחירות 2.3.2020
ערוץ 12 13 ו 11 לא אמינים תומכים בשמאל חצופים ועזי מצח שקרנים
לצערי, בתור ליכודניק, צריך להסתכל גם למציאות בפנים ולהסיק מסקנות. האמת היא שאין מה לדבר על דמוקרטיה לעומת שלטון הפקידות כי ביבי נכשל כבר פעמיים בהקמת קואליציה, למרות שלימין יש רוב מובהק הכנסת, ולמעשה כרגע יש ממשלה שלא נהנית מאמון הציבור. ככה שלומר "הרוב קובע" לא עוזר לנו, כי הרוב כרגע נגדנו, וליתר דיוק נגד ביבי. כששלטון הפקידות הביא להתפטרות אולמרט כולנו ישבנו מהצד וצחקנו וכמובן שביבי עצמו עודד ושיבח את מערכת המשפט כשפעלה לטובתו. עכשיו כשהוא מפסיד, באשמתו המוחלטת, הוא רוצה לגרור את כל הימין איתו ובדרך גם להרוס את המדינה ואת האמון במוסדותיה. הבנאדם עשה הרבה למען המדינה, אבל הוא צריך ללכת הביתה ויפה שעה אחת קודם ולתת למישהו אחר בימין להנהיג את המדינה.
אתה ליכודניק כמו שאני חבר דאעש.
אין שום דמיון בין העבירות של אולמרט לבין התיקים של נתניהו. אולמרט ניהל פעילות מאפיונרית: היתה לו כספת במשרד, ושני עוזריו – המזכירה שולה זקן ועורך הדין האישי אורי מסר, התעסקו במעטפות המזומנים. בנוסף, הפרקליטות הגישה נגד אולמרט רק כחמישית מכתבי האישום שהיתה אמורה להגיש והתעלמה מפרשיות כמו "הבית ברחוב כרמיה" (שוחד של מאות אלפי שקלים), "יצירות האמנות" עם קליפות הביצים שאשתו עליזה "מכרה" לקבלנים בעשרות אלפי שקלים לתמונה (שוחד של מאות אלפי שקלים), ה-500 אלף שקל שעברו לאחיו של אולמרט (יוסי אולמרט) כשוחד, מאות עטים נובעים ויוקרתיים (לאספנים) בשווי כולל של יותר ממיליון דולר שקיבל אולמרט בתפקידיו כראש ממשלה / שר / מ"מ מקום ראש הממשלה / יו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל מאנשי עסקים שביקשו את עזרתו במשרדי הממשלה, תוכניתו של אולמרט לבזבז את כספי המיסים שלנו על תכנון ובניית מעון ראש ממשלה חדש במחיר אסטרונומי, אשר רק החלפתו בתפקיד על ידי נתניהו הביאה לביטולה.
כל התקשורת, בתחילה, התגייסה למען אולמרט, הפרקליטות לא נקפה אצבע, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הורה על פתיחת חקירה שבסופה החליט להסתפק בהערה לאולמרט על שסייע במינהל מקרקעי ישראל לידידו אלכסנדר טסלר לאחר שקיבל ממנו קודם לכן עט נובע בשווי 1,750 דולר. ורק לאחר סדרת חשיפות של עיתונאי יחיד – יואב יצחק, התחילה הפרקליטות לעבוד, בקצב של צב. ובמשפט ישב בין שלושת השופטים לא אחר מיעקב צבן – ידיד ותיק של משפחת אולמרט. לא די שלא פסל את עצמו הוא גם לא טרח לדווח על כך לפרקליטות.
מול נתניהו המצב הפוך: נתניהו לא ניהל שום פעילות פלילית והמשטרה והפרקליטות רודפות אותו על כל שטות. כך למשל, בעניין הקשר בין פוליטיקאים לכלי תקשורת, יש לגביו אכיפה בררנית בוטה הנגועה ברדיפה פוליטית.
https://www.news1.co.il/Archive/0018-D-17874-00.html
https://news.walla.co.il/item/2549023
חוסר האמון במערכות האכיפה, בבג"צ ובתקשורת הוא מצב נוראי ובלתי נסבל
ומחייב תיקון מהיר שיכול להתבצע רק
עם ניצחון 61 של הימין בבחירות הקרובות.
אין ספק כלל שראשי כחולבן הפנימו זה מכבר שאין בכוחם וביכולתם לגבור על נתניהו באמצעות הקלפי . לכן רתמו את בג"צ , מערכת המשפט , התקשורת כמובן למהלך שימנע מנתניהו להוביל את הימין בשלישית . נראה כי שלשת הרמטכ"לים בדימוס בתוספת מש"ק הווי ובידור הפנימו שהאזרח וזכות בחירתו אינם חשובים כלל ועיקר . לרמוס את הדמוקרטיה כאשר זה נוח להם למה לא ? אנחנו לא קונים את הסחורה הממוחזרת של ראשי כחולבן שקופות שרצים מונחות על גבם כולם . עת יבוא ויתנו על כך את הדין .
כל מה שקורה עכשמו נתניהו הביא על עצמו ברפיסותו ובתקוה שירלמו עליו בזכות שמירתו על המנגנון המשפטי הרקוב. 11 שנה בשלטון. צריך להיות או טיפש או מאוד נאיבי על מנת לישון שנת ישרים כאשר הלבה מבעבעת מתחתיך.
כל מה שכתבת עכשיו אתה הבאת על עצמך בתקוותך שמחנה הנוכלים והפושעים יצליח להפליל אדם ישר כדי לתפוס את השלטון.
נתניהו לא פעל לטיפול במערכת המשפט המושחתת משום שמעולם לא היתה לו קואליציה של 61 חברי כנסת שנכונים לתמוך בטיפול במערכת הזאת, כי תמיד היו בין חברי הקואליציה שלו כאלה שהורתעו על ידי טרור ההפללות של מערכת המשפט כלפי פוליטיקאים שניסו לטפל בה. כך נוצרו שני סוגי פוליטיקאים שהיו תמיד חלק מקואליציות הימין:
א. פוליטיקאים (כמו ליברמן וכחלון) שנסחטו על ידי החונטה המשפטית באופן ישיר (הבהירו להם שיש נגדם "חומרים" במגירה של הפרקליטות יחד עם "חומרים" בכספת של נוני מוזס, מוכנים לשליפה ולהפיכה לכתבי אישום מפוברקים ולכתבות צבע מכפישות).
ב. פוליטיקאי בובה נוכלים (כמו בנט, שקד וסער) שהוצנחו על ידי החונטה כדי להעמיד פנים שהם ימניים ומתנגדים לבית המשפט העליון, וכך לגנוב את קולות הבוחרים.
נתניהו שחה בכל הביוב והרשע הזה באומץ והתקדם היכן שהוא יכול היה לפעול בחופשיות: בשדה יחסי החוץ ובכלכלה. אבל הזנקת הכלכלה ויחסי החוץ של נתניהו החלה להשפיע גם על מדיניות הפנים, וגרמה לחיסול הסכם אוסלו, רעיון המדינה הפלשתינית (העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, אישור הסיפוח של רמת הגולן וביטול המעמד של יהודה ושומרון כ"שטח כבוש") והרעיון של "מדינת כל אזרחיה". את החיסול הזה לא יכלה לסבול חונטת המשפט שיצר אהרון ברק (בחסות סיסמאות כמו "זכויות האדם") שהרי רעיון "מדינת כל אזרחיה" הוא עבור החונטה אמצעי לחיסול הריבונות היהודית, הלאומיות היהודית, המסורת היהודית והשליטה הבלעדית של היהודים בארץ ישראל. אז הבינה החונטה כי כדי לבצע את תוכניותיה עליה להשתלט על השלטון בישראל ולהדיח ממנו את בנימין נתניהו הציוני והישר.
כלומר, אם החונטה תצליח במזימתה, לא יקום אחרי נתניהו אף יהודי ציוני וישר שיעז או שיצליח להגיע לשלטון: כל מועמד יכיר וידע את מוראה ונחת זרועה של הדיקטטורה המשפטית. יופעלו נגדו חקירות שווא, יופעלו נגדו תחקירי שווא בתקשורת ובנוניתון, יפילו אותו באופן כזה או אחר – אם בעזרת עדי שקר, אם בעזרת עדות שקר בגין ״הטרדה מינית״ (כמו שעשו לנשיא משה קצב ולרבים אחרים בשנים האחרונות), יכניסו אותו לכלא גם אם כל העדויות במשפטו יפריכו את האישומים. זו הסיבה שהפרקליטות מפרסמת כתבי אישום מופרכים אחרי שלא נמצא דבר נגד נתניהו: כדי להבהיר שבכוחה להכניס כל אדם לכלא, גם אם כולם יודעים ורואים שהוא לא חטא בדבר.
במקביל, תריץ החונטה של ברק לשלטון נוכלים ופושעים שהיא תחזיק תחת איומי העמדה לדין, ממש כפי שהיא עושה כיום (גנץ, אשכנזי, לפיד).
זו הסיבה שדיקטטורות מחזיקות מעמד שנים רבות כל כך, עד אשר הן מחריבות את העם שעליו הן השתלטו, וכתוצר לוואי – את עצמן.