פסק הדין שהעניק מעמד לזוג מסתננים מחוף השנהב מתעלם במופגן מכוונת המחוקק ומאמץ פרשנות רדיקלית בהרבה מן המקובל בעולם בנוגע לפליטים
פסק הדין של בית המשפט העליון שהעניק מעמד פליטות לזוג מסתננים מחוף השנהב בגלל החשש שמשפחתם תבצע בבנותיהם מילת נשים, אימץ את הגישה הרדיקלית ביותר הקיימת כיום במשפט המשווה. כפי שאסביר, מילת הנשים איננה הסוגיה היחידה בה דן בית המשפט, ופסק הדין מאמץ גישה זו בכמעט כל קטגוריה של דיני פליטות והגירה.
נפתח בשאלת ההכרה ברדיפה על סמך מגדר כעילה לפליטות על פי אמנת הפליטים משנת 1951. האמנה קובעת כי העילות לפליטות הן רדיפה על רקע גזע, דת, אזרחות-לאום, השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת, או השקפה מדינית-פוליטית. מגדר איננו מוזכר באמנה כלל. אמנם ישנה הפרשנות שתופסת תאוצה בעולם ומחילה גם רדיפה על רקע מגדרי בקטגוריית "קבוצה חברתית מסוימת", אך זו איננה מחויבת המציאות. מבלי להיכנס לעומק הסוגיה, ניתן להעלות הצדקות רבות לכך שמגדר לא יחשב כעילה לפליטות ומדוע מנסחי האמנה השמיטו קריטריון זה בכוונה תחילה.
בכל מקרה, ברור שמדובר בפרשנות מרחיבה של האמנה ונקודה הנתונה במחלוקת, כפי שהשופטת דפנה ברק-ארז שכתבה את פסק הדין המנחה כותבת במפורש:
מבחינת תכליתה והגיונה אמנת הפליטים אינה מצומצמת אך למצבים "המקוריים שהולידו אותה. בשלב זה של התפתחות דיני הפליטים במשפט הבינלאומי ובשיטות המשפט השונות ברחבי העולם, דומה שקיימת הסכמה רחבה למדי כי אמנת הפליטים צריכה ומתאימה לחול גם ביחס למי שחשופות לסכנה של FGM (מילת נשים) – בכפוף להנחתה של תשתית עובדתית מתאימה".
נקודה זו חשובה גם מבחינה מהותית וגם מבחינה מעשית. מדינת ישראל חתמה על אמנת האו"ם לפליטים ומקפידה ליישם באופן מחמיר ביותר (לעתים אף מחמיר מדי) את עקרון "אי ההחזרה", ואיננה מגרשת מסתננים או מהגרים למקום בו נשקפה להם סכנה או אפילו חשש לסכנה. עם זאת, ישראל נמנעה מהחלת האמנה בחקיקה ראשית והכנסת סירבה להצעות חוזרות ונשנות בכיוון הזה. דהיינו, הריבון וכנסת ישראל דוגלים בגישה ופרשנות שמרנית של האמנה כמדיניות רשמית. למרות זאת, השופטת ברק-ארז החליטה להתעלם מעובדה זו ומכוונת המחוקק ולאמץ פרשנות רחבה ופרוגרסיבית יותר של האמנה.
יחד עם זאת, פסק הדין מציין כי המדינה לא חלקה על הקביעה העקרונית לפיה במקרים מסוימים יש להכיר במילת נשים כעילה לפליטות. בהקשר הזה, חשוב לבחון בנפרד כיצד התקבלה ההחלטה לשינוי קיצוני כל כך במדיניות הממשלה, לאור העובדה שרק לפני שנים לא רבות המדינה טענה בנחרצות בעתירות דומות כי זו איננה עילה למעמד פליטות. מי קיבל את ההחלטה ומה עומד מאחוריה? לא נכחתי בדיונים, אך לא אתפלא אם גם במקרה הזה כמו במקרים רבים אחרים, מי שייצג את המדינה נכנע מלחץ בתי המשפט וביצע נסיגה טקטית מוטעית מעיקרה בסוגיה העקרונית, בתקווה כי נסיבות המקרה הספציפי יביאו לתוצאה הרצויה. כפי שאנו רואים, כל נסיגה בתחום הזה מהווה רק נקודת קפיצה לשלב הבא. בכל מקרה, גם מחדל או חריגה מסמכות של פרקליט מסוים אינם מצדיקים שינוי דרמטי כזה במדיניות ההגירה של ישראל, מבלי שהמחוקק נתן על כך את הדעת.
נקודה זו מתחזקת עוד יותר כאשר ברק-ארז מביאה את "אמנת איסטנבול" בעניין אלימות נגד נשים משנת 2011, כחיזוק לפרשנות שלה לאמנת הפליטים. גם כאן בולטת במיוחד העובדה כי גם על אמנה זו מדינת ישראל לא חתמה כלל, יחד עם מדינות רבות נוספות וביניהן ארה"ב. יתרה מכך, בפסקאות הקצרות שמתייחסות למשפט המשווה, ברק-ארז מודה במפורש כי על אף שקיימת נכונות עקרונית להכיר בטענה זו כבסיס לפליטות, "לא אחת נדחו בקשות כאלה כלא מבוססות דיין מבחינה עובדתית", ו"פסקי הדין בנושא זה בביתי המשפט עליונים אינם חזון נפרץ, מאחר שמרבית ההתדיינות בנושא זה מתנהלת בטריבונלים ובתי משפט נמוכים יותר". במילים אחרות, יש הכרה בעילה הזו אך היא רחוקה מאוד מלהיות אוניברסלית. בחינה של מרבית פסקי הדין ממדינות אחרות שברק-ארז מביאה אף מראה כי הם אינם דומים בשום צורה למקרה בפסק הדין המדובר.
משמעות מרחיקת לכת
אין ספק שמילת נשים היא מנהג חמור ובזוי, אך כל בר דעת מבין כי הכרה בעילה זו כזכאות לפליטות היא בעלת משמעויות פוטנציאליות מרחיקות לכת. האם נכון להכיר בפוטנציאל של מאות מיליוני בני אדם כפליטים? האם מכל האנשים שצריכים סיוע בעולם, ראוי לתת תיעדוף דווקא לתופעה הזו? האם האמנה כיוונה לפתור בעיה שהיא בעיקרה חברתית-תרבותית, כאשר אפילו ברק-ארז הודתה שהיא קיימת "גם בקרב קהילות מהגרים במדינות מערביות שמוצאן מאותם אזורים"?
הרי אם נאמץ את פסק הדין כלשונו, התופעה החברתית הזו רק תעבור לריכוזי מהגרים בישראל ולא פתרנו כלום. כבר היום יש דיווחים על קיומה בקרב המסתננים בדרום תל-אביב. גם אם נכיר במילה, האם ראוי להכיר בכל סוגי המילה, כאשר לפי ארגון הבריאות העולמי כתשעים אחוז מהמקרים נכנסים לקטגוריות הקלות יותר, או שמא רק לקטגוריות הקשות יותר, שיש בהן פוטנציאל לנזק וסיכון חמור בהרבה? כל הכרעה כזו תהיה בעלת משמעות מרחיקת לכת ולא מתקבל על הדעת כי זו תתקבל בבית המשפט, בניגוד לרצון הכנסת ושיקול הדעת של שר הפנים, ועל סמך פרשנות מרחיבה ופרוגרסיבית של אמנה שישראל לא אשררה בחוק, וגם אם פקיד כלשהו הסכים לכך בחצי פה במהלך הדיונים.
נקודה זו מקבלת משנה תוקף ומציגה את כל הסיפור באור אבסורדי במיוחד כאשר אפילו מדינת ישראל לא מצאה לנכון לאסור על ביצוע מילת נשים הזה כאן, וישנם שבטים בדואים שככל הנראה עדיין נוהגים לבצע אותה. כלומר, בעוד שישראל איננה אוסרת על מילת נשים ומעולם לא העמידה אדם אחד לדין בגין ביצוע מילת נשים, בית המשפט העליון קבע כי מסתננים מחוף השנהב, שם המנהג אסור בחוק ואנשים אף הועמדו על כך לדין, יקבלו מעמד פליטות בישראל.
מעבר להיפר אקטיביזם המשפטי, הפרשנות החופשית שברק-ארז מעניקה לאמנה פותחת פתח גם להכרה בעילות נוספות שמנסחיה לא כיוונו להן כלל. הקפיצה הלוגית-פרשנית להכרה גם ברדיפה על רקע פלילי לדוגמא איננה רחוקה מרגע שהדלת נפתחה. בארה"ב, רבים מהמהגרים ממרכז אמריקה טוענים כי הם בורחים מפשיעה ושחיתות ועילה זו תופסת אחיזה הולכת וגדלה, בעיקר בקרב פרוגרסיביים. אמנם בית המשפט העליון דחה בקשות מקלט בגין עילה זו בעבר, אך הדבר נכון לגבי חלק גדול מהקביעות בפסק הדין הנוכחי שהתהפכו לחלוטין. הדברים לא חייבים להיעצר שם, כיוון שיש רדיקאליים רבים (כולל באו"ם) שדוחפים גם להכרה ב"פליטי אקלים" ואף ב"פליטים כלכליים". מי יתקע בידינו שבעתיד הלא-רחוק בית המשפט יפתח את דלתו ואת שערי ישראל גם ל"פליטים" כאלו?
שאלת ההכרה ברדיפה על רקע מגדר או מילת נשים היא אפילו לא הקביעה החמורה ביותר שטמונה בפסק הדין, המלא בקביעות מרחיקות לכת בסוגיות חשובות במיוחד של דיני פליטים. סוגיה אחת כזו היא שאלת "סוכן הרדיפה" –דהיינו, ממי נשקפת סכנת הרדיפה. בפסק הדין שבנידון, מדובר בראש ובראשונה בסבתה של הילדה ואם המסתננת ובני משפחתה. גם כאן, קיימת מחלוקת בינלאומית בשאלה האם האמנה מכירה ברדיפה של צד שלישי או גורם לא מדינתי. אמנם לא תיפלו מהכיסא אם אומר לכם שהמגמה העולמית הולכת לא מעט בכיוון הפרוגרסיבי, אך אציין כי רק ב- 1996 האיחוד האירופי הוציא הצהרה שמגבילה מאוד הכרה זו וישנן מדינות שאינן מכירות ברדיפה כזו, ומכאן שגם הנושא הזה נתון במחלוקת. למרות זאת, דפנה ברק-ארז אימצה את העמדה הפרוגרסיבית כלאחר יד, מבלי שהתייחסה אפילו לשאלת הזכאות העקרונית כאשר הסבתא היא זו שרודפת. גם כאן, מדובר בתקדים בעל פוטנציאל בלתי-מוגבל שספק רב אם מנסחי האמנה, מי שחתם עליה מצד ישראל או ההיגיון הבריא כיוונו אליו.
היגיון הפוך
לאחר שהמדינה הפקירה את החזית בשאלות העקרוניות האחרות, השאלה המרכזית ובעלת התוצאות החמורות והקיצוניות ביותר בפסק הדין היא שאלת המעבר הפנימי. כלומר, האם המסתננים יכלו להקטין או להימנע מהסכנה שנשקפת להם אם יעברו לאזור אחר במדינתם, רחוק מקרובי המשפחה?
שאלה זו קריטית לא רק לגבי מילת נשים אלא לגבי מבחר גדול מאוד של בקשות מקלט שכבר מוגשות בישראל והופכת למשמעותית עוד יותר ברגע שנפתחה הדלת לכמעט כל סוג של סכנה כעילת מקלט. דיינת בית הדין לעררים ושופטת בית המשפט המחוזי שדנו בתיק קבעו כי התשובה לכך חיובית ודחו את בקשת המקלט. הן קבעו כי חוף השנהב זו מדינת ענק ובה אזורים בהם המנהג נפוץ פחות, ולכן בהינתן שההורים עצמם הצהירו כי הם מתנגדים למילה, אין מניעה שיעברו לשם ובכך בנותיהן ינצלו.
הערכאות הנמוכות הגיעו למסקנה זו בעיקר על סמך תקדימים של בית המשפט העליון כגון בקשת מקלט של מהגרת לא-חוקית מקולומביה שטענה כי היא נרדפת על ידי ארגון פשיעה מקומי ורב כוח או מהגרים מניגריה שטענו כי הם נרדפים על ידי מיליציות חמושות. בכל המקרים הללו, בית המשפט העליון קבע כי ניתן לעבור לאזור אחר, הרחק ממקום הסכנה, אך ברק-ארז דחתה אפשרות זו במקרה הנ"ל בטענה שהפוכה להגיון. לטענת השופטת, כאשר הרדיפה היא מטעם המדינה עצמה או קבוצות חמושות ומאורגנות הפועלות באזורים מסוימים ומוגדרים, אופציית המעבר הפנימי אפשרית. אבל במקרה שלנו, כיוון שהמשפחה איננה מוגבלת לאזור מסוים והם יכולים להגיע לכל מקום במדינה, הרי שאופציה זו איננה קיימת ויש חשש שהסבתא תגיע ואף תחטוף את הילדים.
טענה זו תמוהה במיוחד כאשר לוקחים בחשבון שמדובר במשפחה כפרית. אמנם, בתאוריה הסבתא יכולה לרדוף אחריהם לאזור אחר במדינה, אך האם אנו אמורים להאמין כי אנשי קרטל קולומביאני מוגבלים לאזור מסוים אך הסבתא לא? האם לסבתא אפריקנית יש יותר יכולות מודיעיניות וכוח רב יותר מאשר למיליציה חמושה? המסתננים טענו כי בהינתן הוראה מצד בני המשפחה, כל השבט הרחב שנמצא גם באזורים אחרים במדינה ירדוף אותם. ברק-ארז מאמצת את הטענה הזו אך ורק על סמך דברים שנאמרו על ידי המסתננים עצמם במהלך הריאיון בבקשת המקלט, שאמינותם מלכתחילה מוטלת מאוד בספק.
אך בכך לא די. הנקודה שהופכת את פסק הדין לסיוט גדול במיוחד מבחינה תקדימית נוגע דווקא לנטל ההוכחה. ברק-ארז פסקה כי החובה להוכיח שיש אפשרות למעבר פנימי מוטלת לא על המסתננים עצמם אלא על המדינה, שהיא זו שצריכה להוכיח כי לא נשקפת להם סכנה בדרגת ודאות כזו שלא ניתן לעמוד בה. המדינה הביאה נתונים סטטיסטיים שמראים כי ישנם אזורים מסוימים בהם המנהג נפוץ הרבה פחות, שאחוז הנשים שעוברות מילת נשים בחוף השנהב נמוך מארבעים אחוז, שהמנהג אסור בחוק ואף דיווחים לאו"ם על מספר מקרים בהם הועמדו לדין בגין ביצוע עבירה זו, אך כל זה לא הספיק. בעיני ברק-ארז, מדובר במקרים בודדים של העמדה לדין והנתונים לא מעודכנים מ- 2012, ומכאן שאינם מוכיחים "אכיפה אפקטיבית". גם קביעה זו מעלה תהיות קשות. האם המשך קיומה של התופעה מוכיח כי מדינה איננה רוצה או יכולה להעניק הגנה? האם העובדה כי גניבות רכב הן תופעה נפוצה בישראל מוכיחה כי אין כאן אכיפה אפקטיבית?
שאלה קריטית
שאלת דרגת הסיכון היא קריטית כאשר דנים בשאלת פליטות. זו שאלה של שכל ישר אך גם שאלה ערכית. ישנן מדינות רבות באפריקה ובעולם בהן שיעורי האלימות המינית והרצח גבוהים מאוד, ברור כי המשטרה המקומית איננה מצליחה למנוע את כל הפשעים. מדובר אם כן בתקדים מטורף שעלול להשליך על אינספור סוגים של סכנות שנשקפות לאנשים המגיעים ממדינות לא מפותחות. הרי גם תוחלת החיים במדינות רבות נמוכה בהרבה מישראל, הסיכוי למות בתאונת דרכים או בשוד אלים גבוה בהרבה וכל אדם שיוחזר למדינה כזו חשוף לסכנה מסוימת. האם העובדה שתוחלת חייו של גבר צעיר שישלח מישראל למדינה כמו אתיופיה תרד כנראה בכמה שנים מצדיקה מעמד פליטות? האם עצם קיומה של סכנה מסוימת הופכת אדם לפליט, לעומת הדרישה כי אדם יוכיח שנשקפת לו סכנה ספציפית ברמת הסתברות גבוהה או על פי לשון האמנה: "פחד מבוסס היטב"? אם המדינה היא זו שצריכה להוכיח כי בכל מקרה פרטני לא נשקפת סכנה ואם כן ברמה גבוהה של וודאות, הרי אין לדבר סוף.
ההיגיון הבריא, מרכיב בולט שנעדר בפסק הדין, מוביל למסקנה כי זוג הורים שמתנגדים לביצוע מילה ויעברו לעיר מרכזית רחוק מבני משפחתם במדינה הגדולה פי עשרה מישראל ובה אוכלוסייה של למעלה מעשרים מיליון איש, לא ירדפו על ידי הסבתא הכפרית ובני משפחתה. ברק-ארז דרשה כי המדינה תוכיח שבמקרה הספציפי הזה אותם מסתננים יוכלו לעבור לאזור אחר, אך ברור כי אין שום אפשרות מעשית כזו.
חשוב להבהיר שמילת נשים היא מנהג שמבוצע על ידי המשפחה, לרוב על ידי ההורים עצמם, והמסתננים לא הביאו כל ראיה או אפילו מחקר חיצוני שמוכיח כי קיימת סכנה למילת נשים במקרים בהם ההורים עצמם מסרבים. הנתונים בתחום עוסקים בעיקר בהורים שמבצעים את המנהג על ילדיהם, אך ברק-ארז מסתמכת גם בעניין הזה אך ורק על דברים שהמסתננים עצמם אמרו בבקשת המקלט שלהם ותו לא. זו עובדה מדהימה בפני עצמה. על אף שלאמנת הפליטים אין מעמד ובית המשפט העליון אף קבע בעבר שלהמלצות נציבות האו"ם לפליטים אין כל מעמד חוקי בישראל, ברק-ארז בחרה להסתמך על ספר העזר של הנציבות, ארגון בעל אג'נדה רדיקאלית, ואף הלכה רחוק יותר אפילו מהנחיות הנציבות עצמן בנוגע למילת נשים ואופציות המעבר הפנימי.
ההנחיות מציינות במפורש שלושה תנאים בהם אפשרות זו לא תהיה קיימת. הראשון הוא שהמנהג קיים במדינה באופן "אוניברסלי" או כמעט אוניברסלי. זהו איננו המקרה בחוף השנהב, בה כאמור למעלה משישים אחוז מהנשים אינן עוברות מילת נשים ומגמה זו הולכת ומשתפרת. התנאי השני הוא שמדובר בילדה קטנה, שלא ניתן לצפות ממנה לעבור לבד ללא משפחה לאזור אחר והסכנה נשקפת מהמשפחה הגרעינית. זהו הגיון די פשוט ובסיסי. הרי במקרה נדיר של ילדה הבורחת ממשפחתה, נדמה כי רבים יסכימו שיש לסייע לה ולהעניק לה הגנה. אך במקרה בו ההורים מתנגדים ויש להם אפשרות לעבור, אפילו האו"ם קובע כי אופציית המעבר הפנימי אפשרית, אך לא השופטת ברק-ארז.
אם לא די בכך, כאשר היא מתייחסת לשאלת האמינות של המסתננים שהעלו את הטענה לחשש ממילת נשים רק לאחר שבקשתם המקורית למקלט כבר נדחתה על ידי האו"ם וגם הבקשה לעיון חוזר נדחתה, ברק-ארז מעוותת את אותן הנחיות ממש בספר העזר של האו"ם. הנחיות הנציבות מציינות במפורש שייתכנו מקרים בהם מהגרים הנמצאים במדינה מסוימת שנים רבות יעלו את החשש למילת נשים רק לאחר שנולדה להם בת, על אף שלא העלו טענה זו לפני כן. טענה זו מכונה בדין הבינלאומית פליטות "סור פלאס", כלומר – עילת מקלט נוצרה רק לאחר שעזבו את ארצם ואינה הסיבה שגרמה להם לעזוב מלכתחילה. בעוד שזה הגיוני ואף סביר כי מהגרים יעלו טענה זו רק לאחר שנולדה להם בת, כפי שהאו"ם מציין, במקרה שלנו גם הבקשות לעיון מחדש וגם הראיונות שמשרד הפנים ביצע לאותם מסתננים נעשו לאחר שבתם הייתה כבר בת שלוש. לכן הציטוט שברק-ארז מסתמכת עליו כלל איננו רלוונטי למקרה הזה.
זילות החוק
בעוד שהשופטת ברק-ארז פוטרת כלאחר יד את בעיית האמינות הקשה של המסתננים, כאן המקום להביא את דבריו המדהימים של ד"ר יובל לבנת, מנחה הקליניקה לזכויות פליטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, אותה פקולטה ממנה יצאה ברק-ארז. בשנת 2013, כתב לבנת מאמר בו ביקש להביא דוגמא מובהקת למהגרים שככל הנראה מזייפים ומשקרים כדי להישאר בישראל. המאמר נכתב עוד לפני שהמקרה של המסתננים מחוף השנהב נדחה בבית הדין לעררים ובבית המשפט המחוזי, ולבנת לא העלה בדעתו שהסיפור הזה יגיע ואף ינצח בבית המשפט העליון, וכך הוא כותב:
אין ספק שעולה ספק בדבר היותם פליטים "אמתיים" על פי האמנה. התרחיש המתקבל יותר על הדעת הוא של מי שמבקשים בכל דרך להישאר בישראל, מסיבות שאין בינן לבין סכנת רדיפה ממש. נציבות האו"ם לפליטים, גוף שאינו מייצג את האינטרסים הצרים של מדינת ישראל, דחה את בקשותיהם. כשהגישו השניים בקשות לעיון מחדש הם לא אמרו מילה וחצי מילה על סכנת המילה של בתם, חרף העובדה שכבר נולדה אותו הזמן. חשד רציני עולה, שהפרקליטה היצירתית אליה פנו כשכבר לא הייתה להם כל אפשרות "למשוך עוד זמן" בישראל, העלתה את טענת סכנת המילה של הילדה".
אך מה שהיה ברור למומחה בתחום זכויות אדם בעל עמדות סופר פרוגרסיביות בסוגיות הגירה ומקלט, נעלם לחלוטין מעיני שופטי בית המשפט העליון, שבחרו במודע ובמכוון להפוך דווקא את סיפורי הסבתא של זוג המסתננים הזה לתקדים עקרוני. וכאן אני מגיע לנקודה נוספת ולא פחות חשובה: כפי שברק ארז מודה, אין מחלוקת על כך שגם אם קיימת עילת פליטות לזוג המאוד לא-אמין הזה שהפר ברגל גסה את חוקי מדינת ישראל, הרי שמדובר בעילת מקלט מסוג "סור פלאס" מובהקת. גם כאן, בפסקי הדין המעטים שדנו בפליטות כזו בעבר, המדינה ובתי המשפט בישראל נקטו לרוב בעמדה שמרנית מאוד המתנגדת להכרה בה כפליטות על פי האמנה. חשוב מכך, אפילו הדירקטיבה של האיחוד האירופי מכירה בכך שמדינות האיחוד יכולות להחריג במקרים של "סור פלאס" מהאמנה ולהעניק במקום זאת הגנה משלימה.
במקרה שלנו, משרד הפנים ניסה לבצע נסיגה טקטית והחליט להעניק מעמד הומניטארי לאותם מסתננים, תוך כדי המשפט, מתוך תקווה כי בכך העתירה תתייתר ולא תתקבל הכרעה עקרונית. מעמד הומניטרי מעניק את אותו מעמד תושבות שמזכה מעמד פליטות, עם אותן זכויות, למעט הבדלים שוליים כמו התקופות בהן מחודשת האשרה. למרות זאת ובניגוד לדעת המיעוט של השופט אלרון שקבע כי העתירה התייתרה, החליטו השופטים ברק-ארז וגרוסקופף לקבוע פסק דין עקרוני דווקא במקרה כזה ולהעניק להם מעמד פליטות מלא. דהיינו, גם אם השופטים הרגישו כי המקרה הפרטני מעלה חשש שמצדיק מתן הגנה, במקום לצאת ידי חובה על ידי ההגנה ההומניטארית, הם בחרו להוציא תחת ידם פסק דין קיצוני עם תקדימים מרחיקים לכת, למרות שמדובר בזוג מסתננים שהאמת איננה ככל הנראה נר לרגליהם.
לבסוף, השופטים לא הסתפקו רק במתן פליטות לשתי הילדות, אלא גם לזוג ההורים שעברו על החוק וטרטרו את המערכת באינספור הליכים. גם זה נעשה כלאחר יד, בניגוד לחוק הכניסה לישראל וכמעט מבלי לפרט מה ההצדקה לכך. פעם נוספת, נקודה זו מצביעה על הזילות כלפי חקיקה ראשית של כנסת ישראל ומנגד החשיבות המוגזמת שנותנים השופטים לקומץ פסיקה זרה, ספר עזר של ארגון זר וספרות פרוגרסיבית.
לסיכום, בית המשפט לקח מקרה קצה פרטני של זוג מסתננים שניצלו לרעה את המערכת, והפך אותו באופן מחושב ומכוון לפסק דין מנחה. מבלי להיכנס לשאלה העקרונית של הכרה במילת נשים, המקרה הפרטני והמשתנים הקונקרטיים שלו כולל שלילת אופציית המעבר הפנימי כל כך מרחיקי לכת, שהם הופכים דה-פקטו כל מהגרת או משפחה של מהגרים שיגיעו לישראל ממדינה בה נהוגה מילת נשים, אפילו במידה מוגבלת כמו בחוף השנהב, לזכאים למעמד פליטות. המשמעות היא שישנם מאות מיליוני בני אדם שזכאים למעמד זהה. בנוסף, עמדת בית המשפט בשאר הסוגיות שנידונו פותחת פתח לשלל עילות חדשות כמו מנהגים תרבותיים של אלימות במשפחה, נישואין כפויים, רצח על כבוד המשפחה, אלימות פלילית ואף בקצה המנהרה – "פליטי אקלים" וכלכלה.
פסק הדין פותח את השער להגשת אינספור בקשות מקלט מופרכות שיביאו לקריסת מערכת המקלט של ישראל. הגדר לא תעזור, כיוון שניתן פשוט להגיע ממדינות כמו ניגריה או אתיופיה במטוס, או משכנתנו מצרים דרך מעבר גבול טאבה, ולהגיש בקשת מקלט. חלק גדול מאוד מהמסתננים שכבר שוהים בישראל הפכו באבחה אחת לזכאים למעמד פליטות על פי אותם קריטריונים, כיוון שבסודן ואריתריאה המנהג הזה נפוץ במיוחד. כל התקוות להתחממות היחסים עם סודן או שינוי באריתריאה נגוזו, ופסק הדין מניח את התשתית המשפטית לפירוק מוחלט של מדיניות ההגירה של ישראל.
ניתן לקוות כי בקשת שר הפנים דרעי לדיון נוסף, בעקבות הלחץ הציבורי שיצרנו, אכן תביא לשינוי ההלכה הזו. אם לא כן, המחוקק יהיה חייב לתת את דעתו לכך לאחר הבחירות. אין למדינת ישראל את הפריווילגיה להשלים עם פסק הדין הזה ולהחיל אותו כלשונו, כי בנפשנו הדבר.
עו"ד יונתן יעקובוביץ' הוא מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית. עקבו אחריו בפייסבוק ובטוויטר.
ומשכך, הקרקע בבית המשפט העליון בשלה לשלב הבא: הכרה בחשש מרדיפה ע"י נחילי ארבה… כעילה להענקת מעמד בישראל…
בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.
הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".
פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.
היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותנו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.
פרופ' אבי דיסקין בתוכנית קפה הפוך, בנושא אקטיביזם שיפוטי, ינואר 2010.
http://www.izs.org.il/heb/?father_id=289&catid=349
ודרך אגב:
להביט בשתי העורכות דין האלה שמינו עצמן בעצמן להיות שופטות בישראל – ממש מסמר שיער בכיעור וברוע.
למגיב: "פרופ' אבי דיסקין: שופטי העליון "בורים ועמי ארצות"
הלינק שהבאת מוביל לשיעורים באנגלית בשכונות ערביות
אנא הפנה לראיון המדובר בערוץ הכנסת
יש לי תחושה השמאל החליט לחסל את המדינה כמדינה יהודית.ויעשה הכל שהימין והחרדים והדתיים והמסורתיים והמזרחיים יהפכו למיעוט גם אם זה יביא לחיסול המדינה.השינאה שלהם כלפי הימין מביא אותם לטירוף הדעת.אין מקום בעולם לקלוט מיליארדי בני אדם הסובלים ממשטר אלים או חברה אלימה.על מדינות העולם לפעול לשינוי המצב בארצות של העולם השלישי
כי לא ניתן לקלוט חצי מאוכלוסיית העולם במדינות המערב.זה לא מעשי ולא הגיוני.
אפשר בהחלט לבקר את החלטת בית המשפט (שהיה חלוק בדעתו). אבל כדאי לזכור: הטיעונים שלך מצדיקים במלואם את סירוב כל המדינות לקלוט פליטים יהודים שניסו לברוח מגרמניה! האוניה שלהם לא אושרה לעגון בשום מדינה, נאלצו לחזור לגרמניה והסוף ידוע…דווקא אנגליה קלטה ילדים יהודים מגרמניה. אז למי אנחנו רוצים להידמות?
נמאסתם אתם והשואה שלכם בכל חור!
מדובר באנשים מוסלמים שיש להם מדינות ושם תפקידם לחיות ולשנות מה שלא בא להם בטוב.
שיילחמו במה שלא מוצא חן בעיניהם כמו שאנחנו נלחמים פה במה שרצוי לנו.
אנחנו לא הפתרון של אף אחד למעט של העם היהודי שאין לו שום מקום בתבל למעט מדינת הליליפוט הזאת והשופטות ההזויות השמאלניות הקיצוניות מחפשות בנרות כל שטות על מנת להציף אותנו בפולשים מכל הסוגים כדי שהאיחוד האירופי יטפח להן על השכם בקוקטיילים בבריסל. צבועים ומגעילים ממש. בעעע
ואתה ודומיך: די כבר עם השואה מבוקר עד ערב. אף אחד לא הולך להכניס את האפריקנים האלה לתנורים.
שיעברו דירה רחוק מהסבתא או ימצאו פתרון אחר במדינתם.
החוצה מפה.
ישראל ליהודים.
חחחח…
האם הסבתא בכלל קיימת במציאות?
האם בדקתם זאת?
לי זה מזכיר את אגדות האחים גרים…
לא אתפלא אם החבר'ה האלה מחוף השנהב שבכל פעם ולאורך השנים והערכאות השונות העלו נימוקים אחרים כלל לא העלו על דעתם את מילת הנשים כנימוק עד שהחברים הטובים בעמותות הדואגות להשאיר אותם כאן תדרכו אותם.
אגב, מסתבר לשיטתך שאותם יהודי גרמניה ביקשו להימלט מגרמניה בגלל שהסבתות שלהם רדפו אותם על רקע אי- קיום מצוות מילת הנשים…
עכשיו הכול מובן והגיוני
נראה ששום הגיון לא יזיז את שופטי העליון מרצונם מעמדתם ההרסנית, שגובלת כבר באנרכיזם ממש. יש להזכיר שבפסק הדין על איחוד משפחות 6 שופטים מתוך 11 היו מוכנים להצביע בעד – כלומר באופן מעשי בעד הכחדתה ההדרגתית של מדינת היהודים – ורק העובדה שהשופט חשין התעשת ברגע האחרון מנעה רוב.
מאחר שההגיון איננו נחלת שופטי בג"ץ והם נחושים להשליט את הדיקטטורה המשפטית שלהם בכל מחיר, כנראה שאין תקנה לבג"ץ והפתרון היחיד הוא D9, וזה גם מה שיתבצע בסוף. ואם ננסח את זה בצורה חיובית: את בג"ץ יש להקים מחדש על יסודות (ושופטים) אחרים לגמרי.
מוסד הבג"ץ הוא שריד מתקופת המנדט. אלא שאז ניתן היה לערער על פסיקותיו בפני "מועצת המלך". עם תום המנדט האפשרות הזו נעלמה והמוסד הזה הפך לאנומליה כאינסטנציה ראשונה ואחרונה וגם כזו שלא בודקת ראיות. נדיר עד בלתי אפשרי לערער על החלטות בג"ץ.
כך למשל פלסטינים תושבי יו"ש עתרו בעבר לבג"ץ בטענה לבעלות על קרקעות וזכו בעתירה. אך כאשר הם פנו למחוזי בתביעה לפיצויים מהמדינה בגין השימוש שנעשה "ברכושם", המדינה (כבר לא פרקליטי מחלקת הבג"צים הידועה לשמצה) טענה שאין להם הוכחות לבעלותם על הקרקע ומשנאלצו להוכיח את טענת הבעלות הם מיהרו למשוך את תביעתם לפיצויים. אך החלטת הבג"ץ בעניין בעלותם על הקרקע שכל כולה לא הייתה אלא פיקציה נותרה באופן אבסורדי על כנה…
בהינתן שרוב שופטי העליון היושבים בהרכבי בג"ץ מוכיחים פעם אחר פעם בפסיקותיהם שהם נעדרי שיקול דעת ונעדרי אחריות יש לדרוש לכל הפחות או את ביטול מוסד הבג"ץ או לשנותו מן היסוד.
בית משפט מעוות מפקח על תקינות המדינה
שמגר עוד לפני אהרון ברק קיבע את האקטיביזם השיפוטי – בג"ץ הוקם על ידי שלטון המנדט הבריטי כך נהגו בכל המושבות שלהם. המטרה היתה להתנגד לפעולות או הוראות בלתי חוקיות של השלטון הבריטי כלפי ילידי המושבות. בבית משפט זה הורכב מששה עשר שופטים בריטים ושופט אחד מקומי. אל בג"ץ הוכפפו כל בתי הדין במדינה ואילו הוא עצמו היה פטור מכל סדרי דין תקינים. מה שנקרא "בית משפט גבוה לצדק" לא התחשב לא בחוק ולא בראיות. היות ולא רצו שנושאים אלו יידונו על ידי שופטים ילידים, הם נידונו רק בבית המשפט העליון. הערכאה עליונה לא דנה בראיות, הפסיקות נעשו על פי אומדן ואי לכך לא מתאים לקרא לזה בית משפט וודאי שלא גבוה וכמובן שלא על פי צדק. כזה היה המשפט במושבות השונה מאוד מזה הנהוג באנגליה עצמה. שופטיו גם לא היו משפטנים. לבריטים לא היו משפטנים להביא לבתי דין אלו. משפטנים אנגליים היו אנשי המעמד העליון אנשים מאוד עשירים אשר כלל לא אבו לעזוב את מולדתם ולחיות במרחקים. ברוב המדינות שהיו בעבר מושבות של הבריטים, ברגע שהאנגלים עזבו בטלו את בג"ץ כאחד המכשירים השפלים של השלטון האנגלי בו מחליטים ככל העולה על הרוח ועוד קוראים לזה משפט וצדק. לא רק שלא בטלו זאת אלא אף שכללו. הכלילוהו בחוק יסוד השפיטה. חוסר התיחסות לעובדות הוא כלל גם במשפטים אחרים, הרי לא יתכן שבמקום אחד כך יהיה מקובל ואילו בקרב אותם שופטים במקום אחר לא.
בציבור זכורה התערבותו הבוטה של אהרון ברק בנושאים מדיניים במיוחד בנוגע לחבלי עיו"ש. לעומתו זוכרים את מאיר שמגר כמי שלא התערב בנושאים מדיניים. לאמיתו של דבר היה זה דוקא מאיר שמגר עוד בהיותו הפרקליט הצבאי הראשי אשר טען שיש לאפשר לתושבי השטחים להביא עתירותיהם בפני בית המשפט העליון הישראלי. לפי בית המשפט שטחי עיו"ש הינם שטחים של תפיסה לוחמתית על כן הדין החל עליהם צריך להיות שילוב של הדין שהיה בתחוקף תחת שלטון ירדן, חקיקה צבאית עכשיוית וכללי משפט בינלאומי העוסקים בשטחים כבושים. לכן לשיטת בית המשפט כל הנעשה בשטחים אלו צריך להבחן לפי אמות מידה אלו האחרונים זאת ועוד הממשל הצבאי חייב לפעול על פי עקרונות המשפט המינהלי הישראלי.
הטענה היתה שכך יתקבל אישור משפטי לפעולות אשר קרא להם שנויות במחלוקת. ועוד בכך ניתן למנוע פיקוח בינלאומי. אך היכן ישנו פיקוח בינלאומי בשטח שהוא כבוש? בעת קבלת החלטה זו, לא היה תקדים לכך שבית משפט של מדינה יפקפק בחוקיות פעולותיה של המדינה בעת סכסוך מלחמתי. מה עוד ששטח זה על פי הסכם בינלאומי של חבר העמים צריך להיות שייך לעם היהודי והוא נכבש במלחמת השחרור על ידי ירדן. כלומר שטח זה כלל איננו כבוש אלא משוחרר. סמכות זו שבג"ץ לקח לעצמו גרמה להתעניינות בינלאומית בקביעתו הלכות לגבי השטחים. מדינאים זרים ציטטו את דברי בג"ץ בקביעות העוינות לישראל. כך תפס בית המשפט העליון מקום מרכזי במדיניות. מכאן שבג"ץ כלל לא מנע הרעה של יחסי ישראל עם שאר העולם אלא להפך נתן חומר בידי עוכרי ישראל. לגבי המתקראים "פלסטינאים",פעולות אלו ממלא כלל לא השביעו רצון. אלו טענו שבית המשפט נותן הכשר לפעולות בלתי חוקיות. —————————-
ישנם נושאים שכבר עברו לסמכות בתי משפט לעניינים מנהליים כדי לבטל את הכלל לפיו בג"ץ הוא הערכאה ראשונה ואחרונה. אלא שעדיין בנושאים אחרים עותרים אך ורק לערכאה העליונה שם יכולים לדרוש צווים ללא דיון משפטי בערכאות נמוכות. ללא חקירת עדים, ללא כל אפשרות לחקר העובדות כל הדיונים מסתמכים על תצהירים, וכערכאה עליונה שבה אין זכות ערעור. כך בג"ץ החליטו על צווים כמעט מידי יום ביומו. למשל שעל הממשלה לנמק תוך חמישה עשר ימים ועל היועץ המשפטי לנמק תוך חמישה ימים לגבי סוגיות שונות ומשונות. לפי הדגם המנדטורי שמו ששה עשר שופטים מהמשפחה כפי שהתבטא אהרון ברק וליתר דיוק מהמשפחה הסודית אלה השייכים ומזדהים עם הקרן לישראל חדשה. תוך גישה פוליטית מובהקת בג"ץ גם עוסק בנושאים מדיניים ואף אישיים שיש להם היבט מדיני כמו קנין אישי ביהודה ושומרון. כך מיעוט ההולך עם אויב מדיני בעזרת בית המשפט העריץ רומס את זכויות רוב העם.
בג"ץ ממשיך את השלטון הקולוניאלי הבריטי המופנה עתה נגד מדינת ישראל וגם אזרחיה. השלטון הבריטי החליט שעתירות נגד הנציב להיות נדונות בפני שופטים בריטים והם הרכיבו את הערכאה העליונה. צורה זו נשתמרה אך ורק בישראל. בעוד שבג"ץ אמור להגן על האזרח בפני מעצר ומאסר בלתי חוקיים, בהסתמך על תצהירים בלבד וללא חקירת עדים האזרח אינו יכול לגלות את האמת לגבי התנהגות הרשות. רוב רובן של העתירות שמגישים אזרחי אזרחי ישראל באופן פרטי כ- מהן 95% נדחות ועל העותרים מוטלים עליהם קנסות כבדים ביותר של עשרות אלפי שקלים.
בית המשפט לא דן בשאלה האם פעולתו זו הינה חוקית, האם יש לו סמכות ומה מקורה? בית המשפט הסתמך רק על אי הבעת התנגדות מצד הרשויות. לקיחת סמכות זו על ידי בג"ץ הקנתה למשפטנים חשיבות יתרה במיוחד בעיני עצמם ובעיני רוצי טובתם. כך גם עלתה חשיבותם של יועצים משפטיים ועורכי דין עוד בשלבי קבלת החלטות. בג"ץ אף הרחיב וממשיך להרחיב את הסמכויות שהוא לוקח לעצמו. לא רק עתירות בנוע ליושבי עיו"ש שהיו שם ב- 1967 אלא כל עתירה המתנגדת להחלטות הממשלה. כך בנושא החזרתם של המסתננים האפריקאים שנוגעת רק לתוך גבולות 1967, וכך בנושא מתוה הגאז ואף התערבות בנושאי לומחה בעת מלחמה, או כל נושא שהוא פוגע במדינת ישראל ואזרחיה. עוד בשנת 1996 הוקמה ועדת אור למבנה בית המשפט, אהרון ברק שהופיע בה הודה כי מבנה בג"ץ הינו אנומליה מימי המנדט שיש לתקנה. לדבריו יש להוריד את העתירות לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה של בית משפט מנהלי ורק ערעור יהיה בבית המשפט העליון. רק תחומים מוגבלים הורדו למחוזיים. שופטי בית המשפט העליון אינם מוכנים לותר על הכוח שנטלו לעצמם.
נוכח הכעס המוצדק שבית המשפט העליון מעורר בקרב המדינאים וגם הסלידה הציבורית, שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר כמבטאת הלך רוחם של שהשופטים, הציעה בציניות לחברי הכנסת לבטל את בג"ץ בתגובה להצעת חוק שהכנסת תבחר את נשיא בית המשפט העליון ומספר שופטי בית המשפט העליון בועדה לבחירת שופטים ירד לאחד. הטענה המושמעת היא שיש להזהר מפוליטיזציה של בית המשפט ואסור להפריע לו לשמור על זכויות המיעוט. זאת מבלי להתיחס לעובדה שבכך בית המשפט הוא פוליטי לחלוטין. החזרת הכוח לעם על ידי החזרת הכוח לנציגי הציבור היא לשיטת בית המשפטי ותומכיו "פגיעה בבית המשפט העליון".———————
שופטת בית המשפט העליון לשעבר דליה דורנר מתלוננת על חוסר הדמוקרטיה של חברי כנסת ומצרה על שביכולת חברי הכנסת לבטל "אפילו" חוקי יסוד אשר לשיטתה הם החוקה של מדינת ישראל. היא כלל איננה מזכירה כי בעוד שלקבלת חוקה נדרש רוב מוחץ של שני שליש לפחות, רבים מחוקי היסוד נתקבלו על ידי מיעוט של חברי כנסת. למשל עבור חוק יסוד כבוד האדם הצביעו רבע מכנסת. חוק זה אף הוצע על ידי אהרון ברק כנשיא בית המשפט העליון לפני שסיים את תפקידו למען יוכל בית המשפט לעשות בו שימוש כראות עיניו למטרות שכלל אינן מוזכרות בחוק ולא לשמן הצביעו עבורו. בעוד שעבור חוקי יסוד הצביעו לעיתים מיעוט של חברי כנסת, בית המשפט מקבל התגברות על פסילתו רק אם רוב חברי הבית לפחות ששים ואחת חברי כנסת יצביעו עבור חקיקה מתגברת. החלטה זו שכלל איננה מעוגנת בחוק.
עוד טוענת שופטת לשעבר זו כי על הכנסת להגביל כוחה וכלל איננה מזכירה כי כל ארבע שנים לכל המאוחר ישנן בחירות ולכן כוחה של הכנסת ממילא מוגבל. מי שכוחו איננו מוגבל הוא בית המשפט אשר בהחלט עושה ככל העולה על דעתו. היא טוענת לחוסר תלות בית המשפט, וכי מה הטענה הזו שבית המשפט המתערב בסוגיות פוליטיות לחלוטין איננו פוליטי? וכלום אין לשופטים הבוחרים את עצמם לפי התאמתם להשקפה הפוליטית – כל השקפה פוליטית? בעוד שהיא מתנגדת לדוגמא של ארצות הברית בה השופטים נבחרים על ידי מדינאים אין היא כלל מתנגדת לפסילת חוקים בידי בית המשפט כדוגמאת ארצות הברית. היא רק איננה מזכירה ששם יש חוקה ושפסילה כזו נעשית נדירות ותוך הסכמה בחוק. שם שופטים מקפידים לבטא את המעוויים של הציבור. בישראל בית המשפט מנצל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי לנגח את הכנסת ובעיקר לתת פרשונות משלו לחוק זה ולהחליט החלטות חסרות בסיס חוקי, ומעשית מתנגד לכל פיסקאת התגברות על פסילת חוקים על בסיס חוק זה .
בג"ץ שאופן פעילתו הינה עיוות, שם עצמו גם בלא לבקש הסכמה כשוטר על הרשויות האחרות. את זאת עשה בטוענה שקרית כאילו היות ומדינת ישראל אשמה בתפיסה לוחמתית של שטח יש לפקח על השטח ה"כבוש". בשם כך בית המשפט מרשה לעצמו פסיקות מוזרות והצידוק עצם ההתערבות במדיניות הינו שהרשויות לא הביעו התנגדות. אך בית המשפט אינו מספתק בכך, היות וכבר טעם שררה הוא גם מחליט לגבי נושאים אחרים שכלל אינם קשורים. בית משפט זה גם קבע חוקים שלא זה תפקידו ואף אסור לו, שלא ניתן לקיים כמו חוק ההתגברות לפיו רק ברוב של 61 חברי כנסת ניתן להתגבר על פסילת חוק. אין לקבל פסילות של בג"ץ לא על ידי התגברות ולא על ידי חקיקה מחודשת מתקנת. יש לבטל את פסילתו של בג"ץ. את בג"ץ יש לבטל ויפה שעה אחת קודם. שופטי בג"ץ שכך נוהגים הם למעשה עבריינים ויש לנהוג בהם ככאלה על כל המשתמע מכך.
פסקת ההתגברות רק תקבע את סמכותו של בג"ץ להתערב בחקיקה של הכנסת יש לחוקק סדרה של חוקי יסוד
…אז מה צריך לעשות כדי לגלגל את הגלגל לאחור על מנת להחזיר כמה שדים לבקבוק והתשובה שלי היא שיש לקדם שורה של חוקים שישנו את מאזן הכוחות בין שלוש הרשויות.
אחד מהם, ראש וראשון שבהם, יצטרך להיות חוק יסוד שיגדיר את סמכויותיו של בית המשפט העליון.
חוק יסוד: השפיטה הקיים כיום, שהתקבל בראשית שנות ה – 80' של המאה הקודמת, הוא פרוץ מדי.
אין בו מענה ראוי ל"מהפכה החוקתית" שעליה הכריז אהרן ברק מבלי שניתנה לו סמכות לכך או לאמירות המופקרות, לדעתי, שלפיהן "הכל שפיט" או ש"מלוא כל הארץ משפט".
ולצערי, הדברים הולכים ומחמירים – ורק השבוע היינו עדים לנכונותו של בג"ץ להעביר תחת שבט ביקורתו גם החלטות של נשיא המדינה – בניגוד מפורש לחוק יסוד: נשיא המדינה.
אין בו, בחוק הקיים, כמובן, כל התייחסות לאפשרות שבית המשפט העליון יתערב במעשי חקיקה של הכנסת או בהחלטותיהן של ועדות הכנסת או לאפשרות שכל עותר יכול לפנות לבית המשפט העליון מבלי שיש לו אפילו שמץ של זיקה לנשוא העתירה. ואלה דברים שצריכים תיקון. ללא דיחוי.
אין עוד להשלים עם האנרכיה שמשתלטת על חיינו.
עורכי הדין שביקשו מבית המשפט העליון לבטל החלטה של הנשיא להטיל על בנימין נתניהו את הרכבת הממשלה, לא נזרקו מכל המדרגות. לושה שופטים האזינו להם ברוב קשב, ללא שמץ של סמכות לדון בנושא העתירה.
קראתי את פסק הדין – ופשוט התביישתי. הפכנו לרפובליקת בננות.
חוצפתם של השופטים היתה פשוט בלתי נתפסת.
באותה מידה אני גם לא מבין את נכונות השופטים לדון בחוק יסוד אחר: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. מכוח איזו סמכות הם בכלל מעזים לדון בחוק יסוד?
מה שמוביל אותי לחזור ולומר לכל אלה שרוצים לחולל את השינוי המתבקש במערכת המשפט.
אין מקום לטלאים.
פסקת ההתגברות רק תקבע את סמכותו של בג"ץ להתערב בחקיקה של הכנסת.
יש לחוקק סדרה של חוקי יסוד; הן בנושא סמכותו של בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, הן בנושא סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה – וכבר הגיעה העת לפצל את סמכויותיו – הן בנושא סמכויותיה של פרקליטות המדינה והאופן שבו ניתן לפקח על מעשיה – בעיקר כשהיא הופכת מכשיר לסיכול ממוקד – והן על הדרך שבה נבחרים בכיריה.
והדברים נאמרים בקליפת אגוז מחמת קוצר היריעה.
אני בטוח שהרשימה היא חלקית ולא ממצה – אבל יש להתחיל במלאכה. היא חשובה מאין כמותה לאיתנות שלטון החוק בישראל ולחיזוק המשטר הדמוקרטי…
https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/19115
תגוביות:
1.חוק ההתגברות או התקוממות עממית ומהפכה אזרחית אלימה נגד הדיקטטורה!
מה יותר בזוי במילת נשים מאשר במילת גברים.
מה ההבדל בין עקירת שן לעקירת עין?!
מילת גברים לא נועדה למנוע מהם הנאה ואילו מילת נשים נועדה לדכא את המיניות הנשית וההגדרה המתאימה לה היא בעצם "סירוס".
מקווה שבאיחוד האירופי יאמצו את התקדים הזה.
כשהפליטים יהפכו כאן לרוב והחיים כאן יהיו מותאמים לתרבות שהם מביאים איתם-נצטרך מדינות שיקבלו פליטים מישראל…
https://www.youtube.com/watch?v=Zr_Myh5GXbM
הקרב על בג"צ: אחרי חוק הלאום, איך עובדת המהפכה להחלשת כוחו?
שוב דוגמא נוספת להעדר אחריותיות של שופטי בית המשפט העליון בבואם לפסוק. אגב, אותה דפנה ברק-ארז כתבה בעבר מאמר שבו היא מגנה ופוסלת כל ביקורת על החלטות שופטי בית המשפט.
הזוי לגמרי
שמאל
סמול
סמאל שהוא שמו של השטן ומלאך המוות בתלמוד היהודי.
יש פתרון לבעית הבגץ
ידוע שהשמאלנים זורקים את הרפש על אחרים ומתיפיפים על חשבון אחרים
לכן, צריך לשכן את כל הפליטים בקרבת בתי שופטי בגץ ואז למחרת יצא פסק דין לסלק את כולם
תיקחו את כל הפרשנות שלכם ותיזרקו לאשפה.
בשורה התחתונה מדינת ישראל נימחקת בחסות הבגץ.
לא צריך להיות פרופסור כדי להבין ש 1+1=2
היום מחוף השנהב מחר באינדונזיה וכך הלאה מהרסייך ומחריבייך מתוכך יצאו!!!! פשוט בדרך לאסון!!!!!
שמאל יהודי נחוש לפורר מדינת היהודים,אין מי שיעצור את התהליך התאבדות לאומית
כל הכבוד ליונתן יעקובוביץ
אני מקווה שקובעי מדיניות ודעת קהל עוקבים וקוראים את מאמריו
אכן הרשות השופטת מכרסמת בהתמדה בחוקי ההגירה .
שופטים שמאלנים כופים את האידיאולוגיה השמאלנית הקיצונית כדי לבטל חוקים שנועדו לשמור עלינו.
מה הויכוח? מדינת ישראל שייכת לשופטי בג"ץ והם לא צריכים לשאול אף אחד. בשביל מה יש לנו דיקטטורה?
הליברלים האלה יורדים מהפסים…. הרעיונות שלהם מובילים את העולם המערבי לנחשלות. בערות. טרור ועוני.
העולם השלישי בעיקר באפריקה נובע משחיתות שלטונית ושבטיות. אפריקה בעיקרון יבשת עשירה במחצבים ובפוטנציאל חקלאי. חייבים "לכבוש" מחדש (קולוניאליזם) ולמנות אנשים מוכשרים וישרי דרך לניהול המדינות הנחשלות באפריקה. במקום לאפשר פליטות…..
אין בהם לא חוכמה, לא דעת, לא שכל, לא הבנה, לא הכרת ההסיטוריה, לא אהבת ישראל. כלום.
בורים טיפשים רעים ומתעבי המדינה היהודית והיהודים.
כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט / תחקיר יפעת ארליך
תוכנית המלגות הנדיבה של הקרן לישראל חדשה ממלאת את שורות הפרקליטות ובתי המשפט בשליחיה הנאמנים.
בין בוגרי התוכנית:
1.הממונה על הבג"צים בפרקליטות
2.המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
3.שלושה שופטים בישראל ופרקליט ארגון עדאללה
בשקט בשקט ובמשך 25 שנה הקימה הקרן החדשה לישראל "משפחה" של עשרות משפטנים המחויבים לאג'נדה השמאלנית והפרו-פלסטינית של הקרן.
הקרן מאתרת עורכי דין צעירים בעלי השקפת עולם מתאימה ושולחת אותם על חשבונה ללמוד לתואר שני בארה"ב תמורת התחייבות לעבוד אחר כך למען עמותות הבת של הקרן בישראל.
רבים מהם מאיישים היום עמדות בפרקליטות, באקדמיה וגם על כס המשפט.
לא פעם קורה שגם העו"ד המייצג עותרים נגד המדינה וגם הפרליט המתייצב מולו בשם המדינה, שניהם אחים ל"משפחת הקרן" ושניהם מיישרים קו עם רוח הקרן ולשופטים לא נותר אלא לפסוק אלא עפ"י האג'נדה החדשה לישראל.
אגב, המושג "משפחת הקרן" לא הומצא כאן, אלא בפרסומים החדשים של הקרן שם הם מכונים בחיבה "משפחת הקרן".
***
כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html
לעיון:
https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
שפשוט יגיעו כבר להלכת "פליטות על רקע באסה לחיות במדינה בבנה יצאתי" ונגמור עם זה
כמה שופטים שאלוהים יודע מה מסתובב להם בראש – קובעים לנו מדיניות הרסנית שתחסל את המדינה היהודית שלנו לעד!
מה קורה פה עם כל הכנסת הימנית? היא לא מודעת לאסון? מה קורה עם כל הדתיים בישראל? הם לא מודעים למכת המוות שמנחיתה בישראל מערכת השקר הנקראת במירמה מערכת משפט.
לא משפט ולא נעליים. זו מערכת גניבת שלטון על ידי הקרן הזרה במימון זר לחיסול ישראל ובאמצעות בג"צ שהוא לא בג"צ בכלל אלא מרכז פעילות שלטונית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת כפי שאומר פרופ' מאוטנר ואומרים רבים וטובים.
יש לפעול מיד לעצירת גניבת השלטון וחיסול המדינה על ידי כוחות האופל והשחור והתאווה לחיסול מדינת היהודים שלנו. מדובר ממש בסכנת מוות למדינה שלנו מבפנים.
אין ולו דקה לבזבז!!!
רק הפגנות ענק של חרדים מול בנייני בית המשפט והפרקליטות וכל שאר המריעין בישין האלה יעצרו את החיסול.
*******
פרופ' מאוטנר: בג"צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה…
יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.
כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
בכך יעסוק האשכול.
****
פרופ' מאוטנר:
*באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.
*מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.
*הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.
*היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.
לעיון:
https://rotter.net/forum/gil/27789.shtml
בית המשפט העליון. העתירות נגד חוק הלאום הן שיאו של תהליך שלילי המתקיים במשפט הישראלי מאז פסק דין בנק המזרחי של 1995
בשבועות האחרונים מתנהל בעיתונות וברשתות החברתיות דיון ער בדוקטרינת "התיקון החוקתי הבלתי חוקתי". הדיון התעורר בעקבות הגשת עתירות לבג"צ לפסילת חוק הלאום.
יש נימוק פשוט לכך שדוקטרינה זו אינה יכולה להיחשב חלק מהמשפט הישראלי:
לישראל אין חוקה.
האמירה "אין לנו חוקה" חשובה בשני הקשרים.
ההקשר האחד הוא המשפטי־קונספטואלי.
קיימת הסכמה נרחבת בין אנשי המשפט החוקתי, שבחוקי היסוד של ישראל לא מתקיימים אפילו מקצת המאפיינים שאפשר למצוא בחוקות העולם, והמכתיבים את המשמעות המקובלת של המושג "חוקה". לכך יש להוסיף את "החלטת הררי" שקיבלה הכנסת ביוני 1950, ולפיה ברגע עתידי כלשהו היא תקבע שמפעל חקיקתם של חוקי היסוד הושלם, ואז תאגד את חוקי היסוד לחוקה. הכנסת לא הגיעה מעולם ליד כך.
אבל לאמירה "אין לנו חוקה" גם משמעות עקרונית עמוקה.
חוקה היא מסמך המגלם הסכמות נרחבות בדבר עקרונות היסוד המשטריים. חוקה מתקבלת בדרך כלל על ידי אסיפה מכוננת, שנבחרה על ידי העם במיוחד כדי לגבש את עקרונות היסוד. תהליך כזה של התדיינות בין הקבוצות המרכזיות בחברה, והגעה להסכמות ביניהן בשאלות היסוד, מעולם לא התקיים בישראל.
במדינות שבהן התקיים הליך כזה יש אולי היגיון לדוקטרינה האומרת שתיקון חוקתי הוא בלתי חוקתי, אם הוא חורג מעקרונות היסוד שעליהם הסכים העם בחוקה שקיבל. אבל בישראל, בהעדר חוקה, מה יכול להיחשב הבסיס לטיעון שחוק יסוד חורג מעקרונות היסוד שאותם קיבל על עצמו העם?
אכן, חוק הלאום יוכיח: הטיעון שהחוק בלתי חוקתי נשען על הטיעון שהוא נוגד את עקרונות היסוד של המשפט הישראלי בכללותו, ולא, כפי שמקובל במדינות אחרות, על הטיעון שהחוק נוגד את עקרונות החוקה. מכיוון ש"אין לנו חוקה", אי אפשר לטעון שחוק הלאום נוגד את עקרונות החוקה, ונדרש אפוא גיוסם של עקרונות היסוד של המשפט. אבל אלה עקרונות בלתי מוגדרים, ולכן כל הפעלה שלהם תיחשב נקיטת עמדה פרטיקולרית על ידי אחת הקבוצות המתחרות במאבק על עיצוב התרבות הישראלית.
יתר על כן, ברקע העתירות לפסילת חוק הלאום עומדת הציפייה שבית המשפט העליון יפסול את החוק משום שהוא נוגד את העקרונות הדמוקרטיים־הליברליים של המשפט.
אבל מי שמצפים לכך שוכחים את מה שהראה אין ספור פעמים לא אחר מאשר אהרן ברק: המשפט הישראלי מושתת גם על עקרונות יסוד המגלמים את הלאומיות היהודית. מי לידינו יתקע שכאשר בית המשפט ידון בחוק הלאום הוא יעדיף את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית? אולי ייתן משקל עודף דווקא ללאומיות היהודית, וימסמר עוד יותר את הנחיתות ההולכת וגוברת של העקרונות הדמוקרטיים־הליברליים במשפט הישראלי? אנשי המשפט החוקתי שלנו משחקים באש.
העתירות נגד חוק הלאום הן שיאו של תהליך שלילי המתקיים במשפט הישראלי מאז פסק דין בנק המזרחי של 1995.
כפי שקבעו משפטנים בארץ ובעולם לא אחת, עד פסק דין זה פיתח בית המשפט העליון משפט חוקתי מפואר להגנת הזכויות הליברליות. הוא הצליח להגיע להישגים גדולים אלה משום שפיתח את המשפט החוקתי על גבו של המשפט המינהלי. כאשר הוגשו עתירות נגד גורמי המינהל הציבורי, הציב בית המשפט את עקרונות המשפט החוקתי, הקובעים גבולות לפעולות המינהל הציבורי.
גישה זו ננטשה בפסק דין בנק המזרחי.
החל מפסק דין זה, בית המשפט מפתח את המשפט החוקתי בדרך של דיון בשאלת החוקתיות של חוקי הכנסת. ואולם, כפי שאמר בית המשפט לא אחת, דבר אחד הוא לפסול החלטה מינהלית ודבר אחר לגמרי הוא לפסול חוק של הכנסת.
חופש הפעולה במקרה האחרון צר בהרבה מזה הקיים במקרה הראשון. אכן, קיימות ראיות ברורות לכך שמאז פסק דין בנק המזרחי מקבל בית המשפט החלטות בעייתיות, שאותן הוא נאלץ לגבות בהנמקות בעייתיות, מנקודת המבט הליברלית.
דומה שבית המשפט עצמו מכיר בבעייתיות של העלאת המפלס של הדיון החוקתי מרמת המינהל הציבורי לרמת הכנסת.
זה יותר מעשור הוא מפעיל את דוקטרינת הבשלות, המפנה עותרים להגיש עתירות נגד רשויות המינהל המפעילות את החקיקה, ולא נגד החקיקה עצמה.
אבל אם העלאת המפלס של הדיון החוקתי לרמת החקיקה היא בעייתית מנקודת המבט הדמוקרטית־ליברלית, הרי שבעייתית הרבה יותר היא העלאת המפלס לרמה הגבוהה עוד יותר, זו של חוקי היסוד.
ברוח דוקטרינת הבשלות, כשם שבית המשפט מבקש להימנע מעיסוק בשאלת החוקתיות של חוקי הכנסת, כדי להימנע מהצורך לקבל החלטות שהן בעייתיות מהבחינה הדמוקרטית־ליברלית, כך עליו להימנע מלדון בשאלת החוקתיות של חוקי היסוד.
אם בית המשפט לא יפעל כך, נמשיך לקבל פסיקה שבה הערכים הדמוקרטיים־ליברליים נסוגים מפני הערכים הלאומיים לא רק ברמת החקיקה, אלא גם ברמת חוקי היסוד של המדינה.
פרופ' מאוטנר מלמד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6535173?=&ts=_1539180331247
תגוביות:
1.אל תתפלאו אם המוני D9 יעלו על "העליון" ולא יירדו משם, עד שכל "אנשי רחביה" יועמדו לדין על שוד הדמוקרטיה! ראו הוזהרתם!
שופטים שעושים לעצמם לובינג בכפכפים, מנפנפים במוצא הנכון ומקוששים תמיכה מפוליטיקאים:
תחקיר "עובדה" חושף איך נראה המרוץ אחרי הגלימה
איך נבחרים שופטים בישראל
סרטו של עמרי אסנהיים ב"עובדה"
הסוד השמור: כך ממנים שופטים בישראל
לצפיה:
http://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2017/Article-8a19b6c5884ef51006.htm
להלן דברי אפי נווה:
דקה 45
"בוא נזכור דבר אחד. שופטים מתמנים ע"י ועדה של תשעה אנשים. לפעמים הם מתמנים לתפקיד ע"י חמישה אנשים מתוך התשעה וזה מינוי לכל החיים. אף אחד לא בחר אותם לנהל את כל החיים שלנו. הם לא צריכים לנהל את כל החיים שלנו. בשביל זה יש כל ארבע שנים בחירות. אני מאמין ששופטים לא צריכים לנהל את המדינה.
לכן סיכלו את אפי נווה
כשבית המשפט מאבד את הבלמים
צריך לעשות שלושה דברים:
להשלים את חקיקת מגילת הזכויות תוך הבהרה בחקיקת היסוד שמדובר ברשימה סגורה. לתוך המגילה לחוקק קודם כל סעיף שמירת דינים בהיר עוד יותר מהקיים, וכן פסקת התגברות כדוגמת זו הקיימת בחוק יסוד חופש העיסוק. ההגנה הכפולה הזו תסייע לכנסת לשמור על החוקים הקיימים שעליהם היא מעוניינת להגן, וכן לאפשר חקיקה עתידית גם כזו המנוגדת לדעת שופטי בג"ץ.
והחשוב מכל: לתקן את חוק יסוד השפיטה כך שמחד הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת ופעילות הממשלה תופיע בו במפורש, אך מנגד היקפה יוגבל בהוראות ברורות (זכות העמידה, עילות הביקורת, מה מחוץ לביקורת וכו'). בלי תיקון כזה חזקה על בג"ץ שימשיך להשתולל ורק השמיים יהיו הגבול. אם הכנסת לא תבהיר לבית המשפט שהיא מוכנה להתייצב מולו, אין שום סיכוי שישאר משהו מהאיזונים והבלמים ביחסים בין שתי הרשויות הללו.
https://he-il.facebook.com/shlomo.pyutrekovsky/posts/1683556288382376?hc_location=ufi
גם אם חברי הכנסת הנכבדים היו מצליחים לעשות משהו מועיל כדי להגביל את המונופול של בג"ץ על המדינה ולהחזיר אותו למה שהיה כימים כתיקונם, לפני הנקודת מפנה ההיסטורית בתקופתו של אהרן ברק, אפילו אז זה ישאר מעט מדי מאוחר מדי.
כי כבר ככה הנזק ששופטות (וגם שופטי) בג"ץ לדורותיהן עשו למדינת ישראל הינו בלתי הפיך ובכיה לדורות.
המדינה בדרך להחרב, זהו, הגרורות נמצאות בכל מקום ובכל פינה.
והמצב אפילו יותר חמור, כי אפילו בית המחוקקים עצמו נגוע בגרורות סרטניות, זה כבר מוסדר בחקיקה של בג"ץ לאפשר יצוג הולם לנשים בכנסת, ונשים נוטות הכי הרבה להזדהות עם אידיאלים פרוגרסיבים רדיקלים, והפרקליטות והיועץ המשפט לממשלה הם גם שייכים לפרוגרסיבים.
ככה שאין באמת שום תקווה, היו צריכים להתעורר כבר לפני 40 שנה, לא רק עכשיו.
עכשיו הדרך היחידה להלחם בסרטן זה באמצעות הפיכה צבאית, מהלך שכזה הוא קיצוני. מערער את היציבות של המדינה, ומסכן אותנו לא פחות מאשר אנחנו כבר עכשיו בסכנה קיומית.
לא הבנת??? פסקאת התגברות נותנת אישור לבית המשפט שללא סמכות עוקף ונוגד חוקים. או פסקאת התגברות או תיקון חוק יסוק השפיטה. אם תיקון חוק יסוד השפיטה נעשה כפי שצריך, פסקאת התגברות רק סותרת אותו. כמה פעמים צריך להסביר שפסקאת התגברות רק מפריעה ובמיוחד ששופטים החליטו כך לפי מאיר שמגר שפסקאת התגברות צריכה לפעול רק עם רוב בלתי אפשרי של 70 חברי כנסת.
על הכנסת להכריז שישראל פורשת לחלוטין מחתימתה על האמנה הלא רלוונטית הזאת.
ציטוט
פסק הדין פותח את השער להגשת אינספור בקשות מקלט מופרכות שיביאו לקריסת מערכת המקלט של ישראל
סוף ציטוט
תיקון
פסק הדין פותח את השער להגשת אינספור בקשות מקלט מופרכות שיביאו לקריסתה של מדינת ישראל
אם מביאים את כל אפריקה לישראל, ישראל תהפוך בעצמה לחור כמו באפריקה, ואז במילא כולנו נהפוך להיות פליטים
בכל מקרה, לפתוח את הגבולות זה לגמרי נגד הטבע, בטבע בעלי חיים מאוד אלימים וקנאים לטריטוריה שלהם, אבל השמאל הם אנשים מבויתים פוסיס וקאקס שממציאים "מוסר" שהוא לחלוטין מנוגד לטבע האדם, ולטבע של כל בעל חיים אחר, לא משנה מה הסיבה, גם "אלו שראויים" לקבל אשרת פליט באמת, ישראל לא היתה אמורה לקבל אותם אם זו היתה מדינה בריאה, זה לפי חוקים של האום(כלומר חוקים של בני אדם) האום זו המצאה של אנשי סדר עולמי חדש שנועדה לממש את אג'נדה 21.
"אין ספק שמילת נשים היא מנהג חמור ובזוי"
נו אבל יש פה ברית מילה לגברים, אז בכלל אין בזה שום הגיון, לראות אחד כבזוי והאחר כבסדר זו סתם מיזאנדריה.
ועל סמך מה קבעתם שמילת נשים זה מנהג חמור? למה אתם מדברים בשמי? מהניסון המר של איך הנשים, נשיאות בג"ץ הרסו את כליל את כל מדינת ישראל באופן בלתי הפיך, אולי דווקא לא היה מזיק להן ברית מילה, יש אולי מה ללמוד בכל זאת מתרבויות אחרות, גם אם הן מאוד פרמיטיביות…
שיהיה פה מגיפת פשיעה ואונס קשה של המהגרים, אותן נשים ישראליות יצפו מאתנו הגברים להגן עלהן.
אבל אנחנו לא אמורים להגן עלהן, שיאכלו את הדייסה שהן בישלו לעצמן.
הגברים היהודים העניקו לנשים בישראל את הזכויות(פריבילגיות) שלהן, והנשים הן אלו שבוחרות עכשיו מי יקח להן את אותן.
הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, היא אבן פינה במדיניות השמאל שבית המשפט העליון הוא המוציא לאור שלו. מה לא ברור?
מה שברור הוא שבימין בקושי מדברים על זה בקול ענות חלושה וללא מעש, מלבד מכמה אירגונים דלי בטוי אפילו במחוזות הימין.
על מדינות העולם כולו
להתייצב כאחד
ולסייע למדינות העולם השלישי
לחיות בשלום ובבטחה
ולהתערב צברית.מדינית.כלכלית.
ראשית במדינות המסוכנות לתושביהם
כדי למנוע רצח עם.או תמותה מרעב ומחלות.
ולמנוע הגירת מליוני פליטים החוצה
במדינטת העולם השלישי יש מיליארדי תושבים
שאין מדינה או מדינות היכולות לקלוט אותם
אין מקום.לכן יש להשקיע בקידום מו"מ בין מדינות
בין שבטים כדי למנוע מצב רצח הדדי
יש בעולם אלפי איים ריקים שכדאי ליישב בהם פליטים
תוך כדי הקמת ערים וישובים וכלכלה וצבא ומשטרה
בתחילה בחסות מדינה או כוח אום ולבסוף מתן עצמאות
כדי שמדינה כלשהיא לא תצטרך להסתבך בגלל הגירת מאות אלפים שיקעקעו את צביון המדינה
ראיתי היום סרטון שגרם לי לקוות שהאבן שנראה זורק אחד הברברים , ניפצה את החלון הקדמי של אחת השופטות, ולא של אחד הדיירים באיזור. אתם חושבים שהן היו שם לראות במו עיניהן את החמודים האפריקאים?
איפה הממשלה? איפה הכנסת? איפה הציונות הדתית שטומנת ראשה בחול ומתעלמת מאסון המסתננים מתחילתו? איפה נתניהו הרופס? לפחות שיצא בהצהרה נגד "פסק הדין". רק לענייניו האישיים מותר לו לחלוק?
בית המשפט "העליון" הוא הזרוע הארוכה של השמאל הרדיקלי בתוככי מוסדות השלטון בישראל.
האידאולוגיה שלהם היא הנפת גרזן על המדינה היהודית-ציונית. הם תחליף לכשלון המתמיד של השמאל בבחירות.
זה בדיוק מה שרוצים עוכרי ישראל
להפוך את המדינה לכל אזרחיה ומסתנניה..
עד מתי רשעים יעלוזו סמרטוטים?
אבל בעזרת השם לא יעזור לחלאות האלה ..ולא יצליחו המזימתם🤮💩