"אנחנו נמצאים בשטח לא מוכר": פרופ' ראס רוברטס על כלכלה בימי מגפה

פרופ' ראסל רוברטס הוא כלכלן וחוקר במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד, ומגיש הפודקאסט הפופולרי EconTalk. בספרו האחרון, 'להמר עם כספם של אחרים', טוען רוברטס שמענקי הצלה לבנקים מובילים לנטילת סיכונים מוגזמת. שוחחתי עמו אודות ההשלכות הכלכליות של נגיף הקורונה.

ד"ט: מהי תגובתך הראשונית למשבר הזה?

ר"ר: "אנחנו נמצאים כאן בטריטוריה לא מוכרת. ישנו אתגר אמיתי גם לתגובת יתר וגם תגובת חסר, מפני שאנחנו לא יודעים מה הולך לקרות. בתרחיש החיובי אנחנו משטחים את העקומה על ידי ריחוק חברתי וצמצום התקהלויות כגון אירועי ספורט, בתי ספר וכדומה, כמו שנעשה כעת. קצב הגדילה של מקרים חדשים מאט, השיא מגיע מאוחר יותר וההפרעות מזעריות. זה יהיה מצב דומה למה שקורה בדרום קוריאה, אך הם הגיעו לתרחיש הטוב ביותר בעזרת מערך בדיקות הרבה יותר אגרסיבי ממה שיכולנו להשיג, כך שקשה לדעת אם הדבר ממשי. התרחיש הנורא ביותר יהיה משהו קרוב לאיטליה, שם מקרי ההדבקה ומקרי מוות מצטברים במהירות. אם זה יקרה, תהיה תגובה ממשית הן מצד הממשלה והן מהמגזר הפרטי. עסקים יוציאו עובדים לחופשה או יפטרו אותם, מפני שהם חולים או מפני שאינם יכולים להיות בקרבת אנשים אחרים.

בתוך התרחיש הזה ישנם שני היבטים של פגיעה. במקרה הראשון, מספר תעשיות פשוט יהיו מושבתות – ספורט, תיירות, בידור, מסעדנות. כתוצאה מכך יווצר אפקט אדווה נוראי על הכלכלה. שוחחתי עם כמה בעלי נכסים כמו בנייני דירות או משרדים – אם הדיירים לאנ מסוגלים לשלם את שכר הדירה מכיוון שאין להם עבודה, גם בעל הנכס לא יוכל לשלם את המשכנתא שלו. אנחנו נקבל משהו דומה למה שהיה בשנת 2008: צניחה מהירה וגורפת של פעילות כלכלית.

מה שעדיף להימנע ממנו במידת האפשר הם גלי פגיעה בייצור סחורות. האטה בשירותים תהיה נוראית, אך היא אינה קשה כמו אי חידוש מלאים של מחסנים. אם הדבר יגיע לנקודה בה מדפים ריקים מכיוון שאין עובדים במחסנים, אז אנו בסיכון להפרעה כלכלית חמורה. אני אפילו לא רוצה לחשוב על כך. זה יכול להיות מכוער מאוד".

העובדה שאין לנו יכולת בדיקה ממשית גם היא אינה עוזרת

"נושא הבדיקות הוא כשל מרכזי מכיוון שראשית כל אנו לא יודעים כמה אנשים חולים כעת. אין לנו מושג. שנית, אין לנו דרך יעילה לעודד או לכפות בידוד לגבי אנשים שנמצאו כחיוביים בבדיקה. מה שאנחנו רוצים זה בדיקה מהירה בסגנון drive-through, עם עדיפות לאנשים שמציגים תסמינים".

האם ישנה תגובה כלכלית הגיונית כלשהי למצב?

"אם הבנקים יקרסו זה יהיה דבר רע מאוד. זה יהיה ממש גרוע עבור הכלכלה. יהיה לחץ אדיר הן מהמגזר הפרטי והן מהמגזר הציבורי בעד חילוצים כלכליים, והבנקאים ינסו לטעון למה זה נחוץ. אני חושב שנראה סיבוב נוסף של חילוצים".

מה לגבי הצד הצרכני?

"אלו הדוגלים בגישה הקיינסיאנית, ואינני נמנה עליהם, טוענים בזכות סוג כלשהו של "תמריץ": חופשת מחלה בתשלום, קיצוצים במיסים או המחאה לכל אמריקני. ייתכן ואלו יהיו מוצדקים במצבים ברורים של קושי רק על מנת להקל על הסבל, אך אבל אנחנו לא צריכים להשלות את עצמנו שזה מה שהולך "להמריץ" את הכלכלה. אם אנשים אינם מייצרים דברים, זה לא יעזור לאלה שרוצים לקנות עוד. הגידול כביכול בביקוש המצרפי יהיה חסר משמעות. זה יזרום לנטפליקס או לדברים שאינם מייצרים מקומות עבודה.

הדבר העיקרי שיש להסתכל עליו הוא שיעור התעסוקה, לא האבטלה: כמה אמריקנים מקבלים משכורת? נותני שירות רבים יכולים לעבוד מהבית אבל רבים אחרים אינם יכולים. אלו שאינם יכולים לשמור על עבודתם בשל חששות מהווירוס לא הולכים לייצר דבר, כך שהתמריץ לכאורה הולך לזרום למקומות בריאים יחסית. נטפליקס תהיה בסדר. הפודקאסט שלי ימשיך. לאנשים שאינם יכולים לעבוד מהבית, כל ההוצאות והתמריצים שבעולם לא יעזרו. אם ייגמר לנו נייר טואלט, עוד כסף בכיס לא יעזור להשיג אותו אלא רק יעלה את מחירי האספקה הנוכחיים".

 לאור זאת, האם ייתכן שתכנית כלשהי של חופשה-בתשלום יכולה למעשה לעורר הלם אספקה?

"כן, זו הבעיה. אדם שחולה ללא אשמתו צריך לקבל עזרה. אנחנו רוצים שאנשים יהיו זהירים במיוחד, אך אם נאמר להם שבמידה ויחלו אנחנו נשלם על זה, זו הדרך הלא נכונה. נוסף על כך, מהי ההגדרה 'לחולה'? האם נדרוש בדיקה? תחשוב על מקרה קיצוני: אם היית אומר:  "אוקיי, הדרך לעצור את הנגיף היא פשוט לשלם לכולם כדי שישארו בבית". כמה זמן אתה ממשיך בכך? כל יום שאתה עושה את זה, סחורות בסיסיות אינן מיוצרות".

בוא נאמר שיש לנו מחסור פתאומי באשראי לחברות תעופה או חברות אנרגיה. הצצתי בנתונים על חילוצים מהעבר ונראה שכל אחד מהם, חוץ מחילוצי חברות התעופה אחרי ה-11 בספטמבר, הגיע כדי לפתור בעיות שהיו מובנות בתוך התעשיות עצמן. ניתן לטעון שזה לא המקרה היום. אז האם המודל שלך לחילוצים מיושם גם במקרה זה?

"זהו מקרה שונה מהרגיל. הנושא שמטריד בדרך כלל עם חילוצים הוא "הסיכון המוסרי", שהוא מונח כלכלי מנוסח בצורה נוראית. כוונתם של הכלכלנים היא שכאשר אתה מעניק פרס לאנשים על התנהגות רעה, אתה מקבל יותר רק עוד ממנה. חילוצי הבנקים שהתרחשו מעת לעת בעשורים האחרונים עודדו אותם להיות פחות ופחות זהירים ושמרנים. אני טוען בספרי שכל מה שאנו עושים כאשר מחלצים בנקים זה לגרום לחילוץ הבא להיות גרוע עוד יותר.

במקרה של הבנקים זו בעיה, מכיוון שלפחות באופן תיאורטי אמור להיות להם כר גדול יותר לריכוך המכה של תרחישים גרועים שלא ניתן לצפות. אפילו שבמקרה הזה הבנקים לא הלוו כסף בצורה חסרת אחריות, ניתן לטעון שכל בנק צריך שיהיה לו מרווח גדול יותר כדי להימנע בדיוק מהרס כזה. אז יש פה מחיר, אך הספינה הזו הפליגה מזמן. אף בנק כרגע באמריקה או במדינה מפותחת אחרת לא מחזיק הון מספיק עבור זעזוע בקנה מידה כזה.

אז השאלה היא היכן אתה מותח את הקו? כל מי שחייב כסף, החל מחברות תעופה דרך סטודנטים עם חובות ועד מסעדות יכול לטעון טיעון דומה לעזרה. האם יש לנו מספיק כסף להתחמק מהסחרור הזה? זה יהיה אתגר קשוח מבחינה פוליטית וחברתית, במיוחד כאשר אנחנו כבר כעת נמצאים בגירעון תקציבי גדול ברמה הפדרלית. המשמעות של חוסר האחריות של הקונגרס והנשיא במשך שבע או שמונה השנים האחרונות היא שאין לנו המון מרווח לתמרון".

אבל אם הכל קשור למאזני הבנקים הגדולים, תיאורטית, אם תוכל לממן אותם בצורה מהירה אז ניתן לחסל כמה ציפורים במכה אחת

ר"ר: "לא, אינני חושב כך. זה לא רק שיש לחברות תעופה חובות על מטוסים שעדיין לא שילמו עליהם. הן יצטרכו לפטר עובדים, כך שהעובדה שניתן לתקן את הבנקים אינה מספקת על מנת לפתור את הבעיה. יש יותר מדי חתיכות בפאזל הזה – מסעדות, כל עסקי הבידור והתיירות, בתי הקזינו בלאס וגאס. כל התיירות תשותק. אני מוזמן לחתונה בעוד שבועיים. האם הם יבטלו את האירוע? הקייטרינג, הפרחים, הלהקה – אף אחד מהתשלומים הללו לא יתממשו".

אבל אתה לא רוצה שתהיה לך כלכלה בה כל עסק מתכונן תמידית לקריסה עולמית

"נכון. לפעמים סיכונים מסוימים הם גדולים מדי ואף חברה לא יכולה באמת להתכונן אליהם. אין דרך פשוטה להתמודד עם זה, אך נשיא שמצוי מרחק כמה חודשים מקמפיין לבחירה מחדש הולך להיות נדיב במיוחד עם כספם של אחרים. לרוע המזל הרבה מזה יהיה פוליטי, והמוטבים יהיו אלו שיצעקו הכי חזק. עד עכשיו תמיד התייחסנו למחייה מעבר ליכולותינו כאיזו בעיה קטנה בהמשך הדרך. אך מה אם אנשים לא רוצים לקנות יותר את אגרות החוב שלנו? לומר שיש כאן אי-וודאות גדולה זה לשון המעטה".

אני מניח שאנחנו הולכים לבחון את ההשערה לפיה שיעור הגירעון לא באמת משנה

"אכן, אנחנו הולכים לבחון את התיאוריה המוניטרית המודרנית הגורסת שמכיוון שאנחנו יכולים להדפיס עוד כסף איננו צריכים לחשוש מכניסה לחובות. אני חושב שזה טיפשי, אך נגלה בקרוב".

הראיון התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: גידי גולן