במקום לבזבז אנרגיות על שנאה לאחר והעמקת השסעים, עדיף לגלות אחריות ולחפש פתרונות ליום שאחרי
שבר (בן 6.5) כל הזמן שואל אותי למה אלוהים המציא את הקורונה. השאלה הזו משקפת גישה הגיונית בסך הכל: הוא לא חושב שהקדוש-ברוך-הוא, אמא-אדמה או כל ישות-כל-יכולה אחרת בהכרח מענישה אותנו.
מנגד, הפיד האלקטרוני שלי מלא בנביאי זעם שבטוחים בדיוק בזה. לא משנה אם הם מגיעים מצד מחבקי העצים או מניחי תפילין, כל קשת המתריעים בשער סבורה שאנחנו לא בסדר. המהדרין ממש רואים בתופעה האנושית עלי אדמות וירוס שאמא אדמה גמרה אומר להכחיד. החלק הזה של המפה אגב, גם לא מבין ששנאת אדם נוטפת לו מכל מילה. הם אוהבים – את הפרחים, הפרפרים והפרות האומללות שאנחנו חולבים ואוכלים. הם לא קולטים שביחס ל"אמא אדמה" או "לפלנטה" כאל יצור תבוני עם "טוב ורע" ויכולת ענישה הם למעשה מתארים אֵלָה. הם לא רואים את עצמם כאנשים דתיים. הם שפויים. הם מחוברים. ומבחינתם, מגיע לנו, לבני האדם הפשוטים, עונש על הזוועות שעוללנו לאדמה ולשוכניה שאינם בני אנוש. טוב שאנחנו מתים כי עכשיו אנחנו מפריעים פחות לשועלים ולכבשים.
זה לא שאנשי האלוהים הסטנדרטי חביבים יותר בגישתם. גם הם מזהים חטאים מחטאים שונים שבעטיים נפלה עלינו הגזירה. הם מציעים שק ואפר לרבים ומזמינים אותם לתפילות המוניות. אני מקווה בשבילם שהם מאמינים שהם מוגנים מהגזירה האלוקית בזכות חייהם הנקיים מחטא. אם לא, אם הם רואים עצמם כחוטאים בסכנת ענישה, אז את יזמת ההתקהלות לצורך כפרה על חטא אפשר כבר לסווג כסיגוף לא לגמרי שפוי. יותר סביר שכמו כל האידיוטים השימושיים, הם פשוט לא חשבו על זה עד הסוף. בכל מקרה, גם הם לא חובבי אדם גדולים ובטוחים ש"מגיע לנו".
שבר לא. שבר מאמין שיש יד מכוונת ויש משמעות לחוויה הזו. אבל הוא, ובזכותו גם אני, לא רואה אותה בהכרח כעונש.
אנשי כת איכות הסביבה מברכים על האוויר הנקי יותר, על שובם של פרפרים נדירים ועל צמצום פליטת גזי החממה. אם רק לא הייתה כל כך הרבה שמחה לאיד בהצהרות האלו, הייתי אומרת שהם צודקים בגישה הזו – הם מוצאים דברים חיוביים במצב שהוא מאד מאד לא. סבתא שלי הייתה אומרת בקריצה שטוב שהבית נשרף, כי ככה נפטרים מהפשפשים.
זה חשוב אגב למצוא דברים חיוביים גם כשהבית עולה באש. שבר לדוגמה שמח שאני אמא שלו, כי לדבריו אמהות אחרות מכריחות לעשות שיעורים ב-ZOOM ואמא שלו מוכנה לוותר אם הוא מוצא משהו יותר מעניין לעשות (על חשיבות הלמידה מרחוק וגם הוויתור עליה לפעמים – בפעם אחרת). אני שמחה שמה שחסר ברגע זה הן ביצים – כי את אלו אנחנו לא צורכים מטעמי אלרגיות. אני גם שמחה על ההזדמנות להזכיר לעצמי שמחסור הוא יחסי. הוא מפריע פחות אם מראש אנחנו לא תלויים בו כדי להרגיש טוב. מקווה לזכור את זה גם אם חלילה יאזלו כל התפוחים מהסופר.
אבל השנאה התהומית לבני אדם שנוטפת מכל מילה של נביאי הזעם היא ממש לא ראיית חצי הכוס המלאה. זו מין פולניות רצחנית כזו של "מגיע לכם". ברמה הפסיכולוגית זה יכול להיות ניסיון התגוננות מחשבתית: אם זיהינו את החטא (נגד אלוהים, נגד האדמה וחיותיה או נגד האוזון) ואנחנו לא חוטאים, אז אולי זה מספיק כדי לסמן ליושב\ת במרומים לפסוח עלינו. ברמה האנושית זה רעל ששומה עלינו לשים לו סוף, או לכל הפחות לקרוא לו בשם.
בהחלט ייתכן שיש יד מכוונת, ולא מן הנמנע שאם היא קיימת יש כאן שיעור חשוב שאנחנו אמורים ללמוד – אתגר מפחיד למרקם האנושי, החברתי והכלכלי שלנו ומבחן מוסריות שאנחנו צריכים לצלוח. אבל מכאן ועד "מגיע לכם" ברמת האנושות כולה יש מרחק רב מאד. כשהשנאה הזו לאוכלוסייה שלמה – פגומה, טועה ואנושית ככל שתהיה – חודרת לשיח שלנו, אנחנו מתרכזים בחיפוש אשמים. זה בזבוז נוראי של אנרגיה. עדיף לגלות אחריות ולחפש פתרונות, ואסור לתת יד לשנאה הזו לבני אדם. היא לא תציל את מחרחריה, והיא עשויה להעמיק את השסעים החברתיים שאין ספק שיחשפו בשבועות הקרובים לכדי שברים שיהיה קשה מאד לאחות, בייחוד בעולם של "אחרי הקורונה".
נגה ארבל היא אמא לשני ילדים בחופשת קורונה, הראשונה לשמה. לפני המגיפה היא ניתחה מודיעין פוליטי. בימים אלו היא מתמחה בגישור בין שוד (8.5) ושבר (6.5). זו אמנם משרה מלאה אבל יש לה אישור לעבודה פרטית שהיא מנצלת כדי לנסות להבין את היחסים הבינ”ל המתפתחים בין מדינת ארבל העצמאית לבין אלפי המדינות העצמאיות החדשות שהוירוס כונן בלי הצבעה באו”ם.
הנשיא טראמפ הורה לרכוש את התרופות שד"ר זאב זלנקו חסיד חב"ד מניו-יורק משתמש בהצלחה רבה (מרכיביה אבץ, אנטי למלריה ואנטיביוטיקה). הכוונה שהתרופה תמצא בכמויות גדולות בכל מדינה ובכל בית מרקחת. באיטליה השתמשו בתרופה אנטיויראלית חדשה מסוכנת ביותר, שגרמה למות חולים רבים. חלקם אם בעיות רקע. חלקם מקבל תרופות נגד לחץ דם, שניתנות, ללא שום הבנה למה הגוף העלה את לחץ הדם (מן הסתם תזונה ואורך חיים שגוי), על מנת להפריע לגוף בפעולתו. למרות שהתרופה האנטיויראלית המסוכנת הורסת לחולה את לשד העצמות ומשבשת לו את מערכת החיסון וכבונוס גורמת אנמיה. וזה למי שסובל מדלקת ריאות, היא ניתנת (בישראל כטיפול חמלה), כי התרופה הזו יקרה מאד. החולה משלם בבריאות לטווח ארוך בוודאות ולפעמים במיידי, נכנע ונפטר וקופ"ח בכסף רב לחברות התרופות. קניה של התרופות המבטיחות של ד"ר זאב זלנקו בכמות גדולה, תיצור לחץ כלכלי להשתמש בה ויתכן שתפיסת המוות המסוכנת של חברות התרופות תורפה מעט לפחות בארה"ב.
לא ניתן לקחת ברצינות מילה שיוצאת מפיה של אמא שקראה לילדיה "שוד" ו"שבר".
שֹׁד וָשֶׁבֶר – תיאור מצב קשה, חורבן, אסון,קריאת צער למשמע בשורה רעה.
מקור – ”קוֹל צְעָקָה, מֵחֹרוֹנָיִם; שֹׁד, וָשֶׁבֶר גָּדוֹל. נִשְׁבְּרָה, מוֹאָב; הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה, צְעִירֶיהָ.“ (ירמיהו מח, פסוקים ג – ד).
אתה מבין שאלה לא השמות האמיתיים כן?
אני, שכמעט בטוח שחרשתי על כל הסירטונים בטיוב של כל הרבנים והמקובלים – לא שמעתי ולו מילה אחת של זעם.
הכל אהבה.
יש כאן שגעת מטורפת ורזוננס מצד אחד,
ואהבה וקבלה ושמחה מהצד השני,
עצם ניצול ההזדמנוצ כדי לנסות להשתפר כיחידים או כחברה הוא דבר מבורך.
הבעיה היא בשני תחומים:
-הסגנון: האם הדברים נוטפיים שנאה והצנשאות או אהבה ואמונה באחר.
ב.המטרה: האם המבקר מאשים גם את עצמו או רק את מי שלא חושב כמוהו.
מסכים שיש לא מעט כאלה שנכשלים בזה אבל נתקלתי גם ביוזמות ברוכות שנעשו נכון.