החל משלהי המאה ה-19, משכילים חרוצים ממוצא יהודי שנחשבו עד אז אאוטסיידרים, נעזרו בנסיבות העת המודרנית כדי לעצב מן היסוד את התרבות והמדע במערב
למה דווקא היהודים? על פי הגדרה ליברלית של חברות שבטית (כלומר אלו בעלי לפחות הורה יהודי אחד), ישנם כיום כ-17 מיליון יהודים ברחבי העולם, כמות השווה לאוכלוסיית קזחסטן למשל. קזחסטן היא מדינה בעלת תרבות עתיקה המתגאה בשיעור אוריינות של 99.5 אחוזים וגידלה כותבים מדענים ושונים, אך לא בדיוק כאלה ששמותיהם הפכו למותג.
ועכשיו קחו מנגד את היהודים. הם המציאו את המונותאיזם, את הוליווד, גפילטע פיש, תורת היחסות ואת הרצון החופשי (אדם בחר לאכול את התפוח ההוא). במהלך המאות, הרשימה הארוכה של יהודים בעלי הישגים נעה החל מקארל מארקס, פרויד, פרוסט, קפקא ואינשטיין ועד מאהלר, מנדלסון-ברתולדי, גרשווין ודילן; מיונה סאלק (מפתח חיסון הפוליו) ופאול ארליך (כימותרפיה) ועד לענקי עמק הסיליקון כמו סרגיי ברין ולארי אליסון; מקירק דאגלס, סטיבן שפילברג וסיינפלד ועד לגראוצ'ו מארקס. או הלנה רובינשטיין ואסתי לאודר, שרקחו את תעשיית הקוסמטיקה המודרנית.
אז כיצד היהודים, המהווים שתי עשיריות האחוז מהמין האנושי, הצליחו "לשנות את העולם"? זו השאלה ששואל נורמן לברכט בספרו החדש 'גאוניות וחרדה'. כבר בראשיתו אומר המחבר כי אינו מתכוון "לטעון לאקספציונליזם יהודי או לקדם את האמונה שהיהודים מוכשרים מעל הממוצע מבחינה גנטית". במקום זאת, לברכט מייחס את "הראש היהודי" לתרבות וניסיון. בסופו של דבר הכל מסתכם ביכולת חשיבה כמותית, השכלה, ויכולת הקשה ביקורתית – כל הדברים מהם מורכב חקר התלמוד.
לברכט ממשיך ומתייחס לתפקיד הסיבתי של התלמוד לאורך הספר, וטוען כי אפילו פרויד ואינשטיין שכף רגלם מעולם לא דרכה בישיבה עוצבו בדרך כלשהיא בידי חכמי התלמוד, שלא הפסיקו להתווכח במשך כמה מאות שנים בראשית האלף הראשון ולאחר חורבן בית המקדש. אך זהו מסע ארוך מאוד מבבל וירושלים לווינה וברלין, מענקי התלמוד ועד ליהודים החילוניים של המאות ה-19 וה-20, אשר רובם (או רוב הוריהם) אף המירו את דתם לנצרות. אז בואו נניח לרגע, כפי שלברכט מציע שנעשה, שבדרך כלשהי גאוני הפלפול העתיקים העבירו בתורשה את אמנות הפולמוס במורד הדורות. אחרי הכל, יעקב פרויד, אביו של זיגמונד, היה סוחר צמר אך גם מלומד בתורה. אך אם "מעשה אבות סימן לבנים" הוא אכן חלק מפס הייצור, יש כאן שתי בעיות.
הבעיה הראשונה היא קונספטואלית. 2,700 עמודי התלמוד המפרשים את ההלכה מהווים למעשה מערכת סגורה, ואת החשיבה התלמודית הנפרסת בהם ניתן לסכם כ"הפוך בה והפוך בה". חכמי התלמוד הדגימו את גאונותם באמצעות חידוד והבהרה של הבחנות דקות, הפרכת הטיעונים של עמיתיהם או שימוש בסמכות הגאונים שקדמו להם. הם לא עסקו בניפוץ פרדיגמות. מחשבה חתרנית כמו של פרויד או חדשנות אומנותית כמו של ארנולד שנברג לא היו חלק מהדרך התלמודית. שני האחרונים ממלאים (יחד עם אינשטיין) תפקיד מרכזי בספרו של לברכט, דווקא בגלל שהפכו את דרכי החשיבה העתיקות במקום לצלול למשנה ולגמרא.
הבעיה השנייה היא בעיה לוגית. אם התלמוד הוא אכן המקור לכל גאונות העם היהודי, הרי שהיהודים היו אמורים להנות מהצלחה עולמית והישגים אדירים במשך דורות ארוכים. אך למרות זאת לברכט ממקם את ספרו במאה השנים שבין 1847 ל-1947, ובצדק. מלבד ענקים נדירים כמו הרמב"ם, היהודים לא בלטו במונחים עולמיים במאות הקודמות, ולא שברו את המסגרת המסורתית. אם כן, השאלה "מדוע דווקא היהודים?" צריכה להיות מנוסחת מחדש באופן מדויק יותר כ"למה דווקא היהודים באותן מאה שנים, בלב העת המודרנית?".
חוכמה לבדה אינה מספיקה, והתנאים צריכים להיות מתאימים גם כן. במאה ה-19, היהודים שוחררו מהגטו וקיבלו זכויות אזרחיות מלאות מרבית חלקי יבשת אירופה. לכך יש להוסיף נסיבות היסטוריות כמו תהליכי העיור והתיעוש המוגברים, ואת הגלובליזציה שהחלה להתפתח. בזכות השכלתם הרחבה, הגמישות התעסוקתית והתאבון להמשיך וללמוד, היהודים היו מוכנים באופן מושלם לעולם החדש הזה. הסדר עולמי העתיק שהתבסס על עבודת אדמה והתמחות מקצועית צרה וממנו הודרו היהודים, החל לפנות את מקומו לכלכלה מבוססת ידע. היה זה עולם שכאילו הותאם במיוחד לעלייתו של האאוטסיידר הנצחי, בעל האמביציה והאנרגיה הבוערת. לברכט מצטט את גוסטב מאהלר שאמר: "יהודי הוא שחיין בעל זרוע קצרה, שחייב להתאמץ פי שניים רק כדי להגיע לחוף". אבל עכשיו, המים היו הרבה יותר נעימים.
בתוך המהפכה הכלכלית הזו (חשבו על למשל על התפתחות הכימיה, תעשיית הפלסטיקה והתרופות, תעופה ותקשורת), העתיד תמיד מנצח את העבר וכשרון ודחף מגמדים אמונה ישנה וייחוס משפחתי. הדרת היהודים בלמה את התקדמותם במשך דורות, יחד עם מנטליות הגילדות ורשתות הקשרים שהתפתחו באירופה והנטיות לשנאת זרים. אך כעת, נפתח לו לפתע שוק חדש ומופלא בו הביקוש הגובר לכישורים ותבונה פגש במעיין היצע שופע. קורבנות השנאה והרדיפה של העבר הפכו להתגלמות המודרניות המשוחררת.
למעשה, המודרנה הייתה הארץ המובטחת החדשה עבור הזר שמנסה להיכנס פנימה. היהודים הצליחו להביא כלים חדשים שנבנו על בסיס דרכי העבר, וכך היו יכולים לעזוב מאחור את התורה והתלמוד ולהתקדם לעבר המדע והטכנולוגיה והספרות והאומנות. הנה נתון אחד: עד לשנת 1932, שליש מחתני פרס נובל הגרמנים היו יהודים. באמריקה היהודים עדיין התקשו להיכנס לעסקי הבנקאות והתאגידים ובמקום זאת נהרו להוליווד, שם קארל למל, סמואל גולדווין והאחים וורנר הובילו מהפכה בתעשיית הבידור להמונים. היו אלה האאוטסיידרים שהבינו היטב את כוחו הממגנט של הצלולואיד ופירשו את החלום האמריקני עבור שאר העולם. ניכור וחרדה מעולם לא היו יתרונות טובים יותר.
***
לברכט ממשיך ומתאר את עליית היהודי המודרני וניצחונותיו, אך לא שוכח לעסוק גם בצד האפל. כך למשל, הוא מזמין אותנו להאזין לעימות שובר-הלב בין ארנולד שנברג לבין חברו הצייר וסילי קנדינסקי אשר ייחס לפעולות היהודים "רשע בלבד". בסיימו את החברות, שנברג הרעים: "אנטישמיות יכולה להביל רק לפעולות אלימות…יתכן שאתה מרוצה מכך שזכויות אזרחיות נמנעות מיהודים, אז היה אפשר להיפטר גם מאינשטיין, מאהלר ומעוד רבים אחרים". אך פעולות כאלה יהיו לשווא, מבטיח לו שנברג: "היהדות הסתדרה בכוחות עצמה נגד שאר המין האנושי במשך אלפיים שנה", מכיוון שיהודים "בנויים כך שיגשימו את המשימה אותה הטיל עליהם האל: לשרוד בגלות, שלמים ולא מושחתים, עד אשר תגיע שעת הגאולה!".
שנברג ממשיך משם להלחין את האופרה 'משה ואהרן' (1932) שחגגה את עוז הרוח היהודי ויצרה למעשה מהפכה בעולם המוזיקה המערבית. באמריקה ההתנגדות ההרואית מגיעה בצורת קומיקס חדש שנוצר בידי שני בוגרי עידן השפל, ג'רי סיגל וג'ו שוסטר. 'סופרמן' נולד ב-1935 ועדיין נחשב ללהיט ברחבי העולם, ומככב בשלל סרטים וסדרות. מה הוביל אותם לעשות זאת? סיגל סיפר: "שמענו וקראנו על הטבח והדיכוי של חסרי ישע…יהודים בגרמניה". שנה לאחר מכן שני יהודים אחרים יצרו את 'באטמן', הנוקם בשמם של החפים מפשע.
שווה לשים לב לעובדה ששני גיבורי העל ענו לשמות אמריקנים לחלוטין: קלארק קנט וברוס וויין. אף אחד מהם לא נראה בקרבת ספר תורה או תלמוד אך שניהם היו דמויות יהודיות שאפילו הצליחו להרגיז את יוזף גבלס בראשית שנות הארבעים. כפי שמתאר לברכט, בעידן האמנציפציה יהודים הבינו במהירות שהם יכולים לפרוח רק בעזרת הגדרת האינטרס הפרטיקולרי של חירות, שוויון וצדק כערכים אוניברסליים. המסר היה: "אנחנו לא עושים את זה רק בשבילנו, אלא עבור המין האנושי כולו".
האתוס הזה סייע להאיץ את עליית היהודים, אך לא הביא עמו גאולה. למעשה, מחיר ההצלחה היה קטלני עם הכחדה כמעט מוחלטת של יהדות אירופה בשואה. לברכט מתאר בספרו את המאה של היהודים, וכל פרק הוא פנינה עמוסה בתובנות היסטוריות ודמויות מוכרות ופחות-מוכרות. זהו ספר לא רק על היהודים ועל הישגיהם, אלא על העידן המודרני – כיצד יהודים עיצבו את דרכי הפעולה והמחשבה במערב. זוהי היסטוריה אינטלקטואלית במיטבה.
אז האם המאה היהודית, אם נשתמש לרגע בכותרת יצירתו פורצת הדרך של יורי סלזקין, הגיעה לקיצה? לאחר הפסקה קלה בעקבות השואה, האנטישמיות החלה שוב לצבור כוח ולשעוט קדימה. בפסקאות הסיום של ספרו, לברכט משרטט נימה עגומה משהו: "תחושת הזרות חוזרת. יהודים, כך אומרים לנו, הם אחרים. בעלי נאמנות חצויה. השאלה היהודית נפתחת מחדש – מה צריך לעשות איתם…הסיפור עדיין לא הסתיים". אך דבר נוסף שעדיין לא הסתיים הוא העידן המודרני, זה שהיווה בית טבעי ליהודים מן הרגע בו חומות הגטו התמוטטו.
פרופ’ יוזף יופה הוא המוציא לאור של השבועון הגרמני ‘Die Zeit’, ומחבר מספר ספרים בנושאי יחסים בינלאומיים. המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת ‘Commentary’.
שכחת את איין ראנד, הגאונית פורצת גבולות
חחחח בדיחה טובה
לישראל. איין ראנד כנראה מאיימת מאד על השקפת עולמך. ארצות הברית לפני איין ראנד ואחריה אינה אותה ארצות הברית
קצת מקומם אותי בתןר מיזרחית כל הדמויות מהעולם האשכנזי. אני חיה תודעה שכולה אלפיים שנות אשכנז ומה איתנו. העולם האשכנזי השכלתני הביא לפה את השכלתנות הכהונתית האדירה שלו. היא השולטת בכל תחומי החיים. ככה הוחלט שהם העליונים להם האוטוריטה. ככה גם למדתי בבית ספר וכלום לא הישתנה. אז אני בתור מיזרחית רואה את תרומת המיזרח בזוהר הכי גדול בעולם. לא לשכוח האדמה פה מיזרחית התנך מיזרחי אלוהיו כזה והשיבה הבייתה היא למיזרח. כה חשוב להבין מילה זו שהיא סימולטיבית למילה קדם. חייבים להבין אותה כי היא מייצגת את הקידמה הכי גדולה מיכולם. הכהונה שכחה לא רוצה לא מבינה. ובזה העדירה אלמנט כה חשוב. קדם קשורה לנבואה .רואים בה כיבשה שחורה לא רוצים אותה ממאנים להיתחבר אליה. איך אפשר. מעל לכל זו אדמה תנכית שזועקת עיבריות. גם המילה יהודי כה מקוממת. לא אני לא רוצה אותה יותר היא תוקעת מקפיאה אותי בעבר כולה גלותית נוראות. מה הפלא שזרים הישתלטו עלינו. עכשיו אני עיברייה ונישמתי שואפת עורגת לנבואה. אני רוצה את האמת האדמתית שלי וסידורה התנכי לא הכהונתי ולא הגמרתי. אני רוצה את הנבואה את המטריקס הבינתי הזה כדי להבין את עצמי. אני גאה בשורשי הורי חייתי בערב והיה שם הכל . שם בערב לא פחדו מהמודרנה או ההשכלה אלא בחוכמתם הרבה שילבו בין רוחות האמונה הקסומה לתיפארת, בהוויה המודרנית ובהשכלה. לא מפליא כשבאו עדות המיזרח מערב לארץ, כולם עבדו והלכו לצבא וזה הסידור הנכון. כבר שם הייתי ציונית עיברייה לאומית. תמיד הייתה זימרת ארץ ישראל בנשמה. תמיד שם דיברו על ארץ ישראל.
עכשיו נבואה עכשיו מסעות נביאים ונביאות. עכשיו מקור ושורש ותמיד. השבת האמונה המקורית שלנו והסדר הנכון.
פה זו מכונת זמן הוליוודית ונישמתי חפצה במסעות בזמן אל העתיד. השרשרת במאה 21 היא שרשרת הנבואה. דבורה ומשה ולידם אליהו אלישע מרים שרה וכל עולם הנבואה. גם בדוד היה מהנבואה גם אם לא היה נביא וככה כולם. אלה תעצומות תנכיות זו קידמה תנכית והוויתית. הנבואה בת המאה 21 לא גטואית. שבת שלום.
זה שכל הדוגמאות הם אשכנזים(חוץ מסיינפלד שהוא חצי-חצי ואין לי מושג מה המוצא של לארי אליסון) זה יכול להיות גם בגלל שבאמת קשה למצוא דוגמאות ממוצא אחר במאה ה-20(נסי ותיווכחי).
ברוך ה', במאה ה-21 יש פריחה מחודשת בעיקר בארץ ובארה"ב כל יוצאי כל העדות במשותף ובעיקר של יצירת עם ממוצא מעורב ואני מקווה שזה רק ימשיך.
אבל אין טעם לשכתב את ההיסטוריה ולהתכחש לעובדה שהיו תקופות בהן אירופה וצפון אמריקה הובילו את העולם בדיוק כמו שברור שבימי הביניים אירופה הייתה במצב עלוב יחסית לאסיה.
דני, לגמרי לא קשה למצוא דוגמאות. סרג' הרוש (מוצא: קזבלנרה מרוקו), קלוד כהן טנוג'י (מוצא: טנג'יר, מרוקו), ברוך בן-אסרף (מוצא: מרוקו, אלג'יריה) הם חתני פרס נובל ממוצא מרוקאי. השניים הראשונים בפיזיקה, השלישי בפיזיולוגיה. בהתחשב בגודל המקורי של הקהילה ההספק מרשים ביותר. אמת, את ההישגים הנפלאים הללו הם השיגו לאחר הגירה מארצות מוצאם, ובהחלט יתכן שאילולא היגרה משפחתם, היתה נמנעת מהם הדרך להתפתח.
THE BELL CURVE
"חייתי בערב והיה שם הכל"?? גם אני מזרחית. בארצות ערב היה הכול?? האנטישמיות היהודית התחילה בארצות ערב. היהודים בארצות ערב סבלו מחוקי ג'יזייה, רדיפות, השפלות, , ופוגרומים לא פחות מיהודי אירופה. מציעה לך לעיין בהיסטוריה של היהודים בארצות "קדם". ואגב המושג יהודי מוזכר לראשונה במגילת אסתר, בפי המן בפרס והוא לא המצאה אירופית, כך גם סימון היהודים בצבע צהוב, הוא המצאה ערבית מוסלמית שהנאצים אמצו ו"שדרגו" לטלאי צהוב. ולא להתבלבל, הערבים אינם נחשבים שמיים, המופתי חאג' אמין אל חוסייני, כרת ברית עם היטלר וזמם להשמיד את היהודים בא"י, לא את הערבים.(היטלר לא חיפש ערבים ברחבי העולם וחשב שיש להשמידם) ההתרפקות על כמה היה טוב בארצות האיסלאם היא הונאה עצמית, התרפקות על "סיר בשר" מדומיין.
ב-1935 עם חקיקת חוקי נירנברג אשר שללו מן היהודי את זכות האזרח, התחולל בגרמניה מבול של אנטישמיות אשר ביטויו הנאמן היה הדר שטירמר. הקריקטורות שהציגו את היהודי, אכן כ"קריקטורה" של הגרמני התמקדו בין היתר בהצגת תכונותיו השפלות של תת האדם היהודי אל מול הגזע העליון הגרמני. החידוש הפעם היה הצגתו של היהודי לא רק כמי שכל עולמו הרוחני מרוכז בשוד האזרח הגרמני ואונס בנותיו, אלא כמי שנעדר כליל חשיבה רציונאלית, כמפגר שכלית, נטול כוח יצירה, נעדר השכלה, בור ועם הארץ, נמוך אף יותר מן הצועני והסלאבי…
כמוטו המאמת נחרצות את הטיעון בדבר נחיתותו האינטלקטואלית של היהודי מופיע ציטוט מגדול הפילוסופים של הרוח הגרמנית. עמנואל קאנט:
אין היהודים יכולים לטעון ולו לגאון אחד שיצא מקרבם, אף לא לאיש אחד שהוא משכמו ומעלה. כל כישרונם ומלאכתם משועבדים להונאה שפלה ורקימת מזימות. אין הם כי אם אומה של נוכלים."*
על מנת להביא עדות נחרצת, הפעם מן היהודים עצמם, מצטט העיתון את קרל מרקס:
הבוז להגות, לאמנות, להיסטוריה ולאדם כיעד בפני עצמו, מוצאים את ביטוים רק באופן מופשט באמונה היהודית, לעומתם נקודת המוצא הממשית, היא איש הכספים…
את מסתו מסיים מרקס במשפט מחץ שיהפך לימים לסיסמת האנטישמים: "האמנציפציה החברתית של היהודי היא האמנציפציה של החברה מן היהדות.
כל זאת כאמור בשנת 1935. בשנה זו עמד מספר חתני פרס נובל גרמנים על 35. 15 מהם יהודים, מי שמנו 600.000 נפש, קרוב לאחוז אחד מכלל האוכלוסיה – 64 מיליון. מכאן פרס נובל אחד על כל 40.000 יהודים לעומת פרס אחד על כל 3.000.000 גרמנים טהורי הגזע. פער של 7500 %. מכאן המסקנה המחייבת לפיה מי שהיו תתי האדם הם הגרמנים, בעוד היהודים הם הגזע העליון העולה אינטלקטואלית באלפי אחוזים על הגרמני המפגר בשכלו.
הבעיה עם נתון זה מקורו בעובדה שהוא היה ידוע היטיב לכל גרמני, שכן פרטים על מתן פרס נובל זכו לכיסוי מקיף באמצעי התקשורת של העת ההיא, העיתונות והרדיו. כיצד אפוא יכול היה הגרמני הנורמטיבי שלא להזדעזע מהכפשתו של היהודי העומדת בניגוד גרוטסקי למציאות. אולם לא כך. הגדרת היהודי כתת אדם איחדה את רובו המוחלט של הציבור הגרמני.
אולי התשובה היא מונחת באמת.
הגרמנים הים גאה ויהיר
לא היה מוכן להכיר בחוכמת העם היהודי.
ובחר להכחיש זאת.וכיוון שהובך ממיעוט יהודי
שחי בקירבו ועולה עליו בחוכמתו
הוא התכחש לו והחליט שיש למגרו
כי הוא מאיים עליו אינטלקטואלית.
לדוגמה ערביי ישראל מכחישים שליהודים
היה שלטון בארץ ישראל כולל שני בתי מקדש
ושושלת מלוכה.למרות כל העדויות ההיסטוריות
ואף שזה רשום בקוראן והם מכחישים בתוקף
ומכנים את היהודים הקופים וחזירים ותת אדם.
ואינם מכירים בעליונות המוסרית ההסטורית של היהודים על ארץ ישראל ואף מבטלים את קיומם
אני חייב להעיר לך: כתבת מגילה ארוכה, 90% מהקוראים פסחו על תגובתך לאחר שלושה משפטים. את העיקר והמעניין השארת לסוף. כך לא מעבירים מסר.
אין ליהודים אלטרנטיבה חלופית
כשהוא יהודי אותנטי דתי הוא נרדף כי הוא מתבדל
ואינו מתירה בחברה או אינו מאמין בישו או במוחמד.
בהתאם למקום מגוריו.
כשהוא חופשי ונטמע האוכלוסיה אז הוא נרדף כי הוא מתחפש כביכול ומסוכן לאוכלוסיה כוירוס.
כשהוא מתנצר אז הוא מואשם שהוא מתחפש
ושם מסיכה כדי להשתלט על האוכלוסיה הנוצרית כנוצרי
היהודי נרדף בספרד השניה דתי וגורש ממנה.
היהודי נרדף ועונה ונשרף על המוקד בספרד כשהתנצר.
נטבע בגרמניה הנאצית גם כשהתנצר או התבולל או היה דתי.
בארהב היהודי נרדף בידי ניאו נאצים.מוסלמים.וכושים עבריים.שלושתם יחד וכל אחד נפרד רודפים את היהודי הדתי.המתבולל.או המתנצר שזה יחסית מועט לעניות דעתי בנושא התנצרות בקרב יהודי ארהב.
היהודי נרדף ונטבח בידי האיסלם בעל מדינות המערב.
גם בארץ ישראל היהודי מאוישים בדרגה הכי גבוהה
איום השמדה מאיראן.ואיום מארגונים טרור.ומדינות.
אין ליהודי מנוח.אולי מוטב ועדיף להלחם על חייו כיהודי אותנטי ובארצו מאשר להירדם ולהטבח בארץ זרה.אין סיכוי שליהודי יהיה מנוח מלבד תקופות של תור הזהב כפי שהיה בספרד.וגרמניה.וכל מדינה בה היו תקופות של שקט ושגשוג ליהודים עד שעלה הכורת.
נשמע שאתה חי בראשית המאה הקודמת
התגובה שלו דווקא נשמעת הרבה יותר אינטליגנטית ומנומקת משש המילים שמופיעות בתגובתך ה"אד הומינית".
להזכירך שהאנטישמיות מרימה ראש בחוץ לארץ.היהודים נרדפים בידי אנטישמים מוסלמים.ולבנים ניאו נאצים.וכושים העבריים.
מעשי טרור רבים נעשו כנגד היהודים בחוץ לארץ.אתה מוזמן לחפש בגוגל .גם בישראל יש לנו מדינות אוייב בסוריה.לבנון- חיזבאללה.חמאס-עזה.יו"ש-הרשות וחמאס ועוד כמה ארגוני טרור.איראן המתחמשת ומפתחת נשק גרעיני כשמטרת העל המוצהרת לחסל את מדינת ישראל.וטורקיה שהפכה עורה נגדנו.אז עוד לא הגענו למנוחה והנחלה.אז אני אומר שאני מעדיף לקבל בעיטה מאנטישמי בישראל ואז אולי אוכל להחזיר או להתלונן נגדו.לעומת בעיטה בחוץ לארץ שאתה חסר אונים.זה כל הסיפור.
על פי הגדרה יהודית כמה יש יהודים בעולם?
באזור ה12 מיליון.
" היהודים הצליחו להביא כלים חדשים שנבנו על בסיס דרכי העבר" – זה בקליפ אגוז, הרציונל של המאמר ושל הספר המסוקר.
יש לי בעיה עם התזה שאומרת שהישגיהם של היהודים בולטים דוקא במאה המדוברת, דוקא בתרהות האוניברסלית ודוקא באירופה. אני סבור שהגאונות היהודית היתה לא פחות ובמובנים מסוימים הרבה יותר גדולה, בכמה מהדורות הקודמים, ודווקא כאשר היהודים התכנסו בתרבותם הפרטיקולרית ויצרו עולם תרבותי ייחודי ומהפכני – בכלל זה תפיסת עולם, תורת מוסר, הילכות חיים ואורח חיים – עולם נעלה שלא היה כמוהו בהיסטוריה ולמעשה נגד ומעל ההיסטוריה.
אבל לצורך הספר שהמאמר מוסב אליו, נלך עכשיו לשיטתו של הספר. בואו ניקח את הרציונל הזה ל 2020, בישראל. והנה – ניווכח כי דרכי העבר של רוב החילונים ממוצא יהודי – זולזלו, ננטשו ונשכחו. מורשת יהדותית בקושי קיימת אצלם, ושפתם אף רוחשת בוז לכל דבר יהודי. חלק מהם הם, בפשטות, גויים ממוצא יהודי, עם או בלי זהות לאומית אזרחית "ישראלית", עם פטריוטיזם לאומני או בלי. שיעורם של אלה באוכלוסיה אף עולה בכל שנה.
במצב הזה לא נראה שהמאה הבאה תהיה של הישראלים האלה. רחוק מזה. העתיד טמון דוקא בטיפוח בסיס יהדותי-לאומי בישראל, להבדיל מבסיס לאומי גרידא, ובודאי מסתם בסיס לאומי אזרחי גרידא.
יש יהודים ברוסיה.אוקראינה.ישראל.צרפת.
ארהב.קנדה.אוסטרליה.דרום אמריקה.איראן.מרוקו.
בריטניה.ועוד
סך הכל כ14 מליון עד 16 מליון.
אבל הכמות הגדולה היא במתבוללים והאנוסים
שלפיי השערה הם כשישים מליון.
אז צריך להתמקד בהם ואולי לחלץ מהם קצת
אנשים שיחזרו ליהדות ואז לעלות לארץ.
לפי התאוריה הזאת. הזמן הוא הגורם למה שהיהודים היום כתוצאה מגורמים שונים. אותם גורמים אינם קיימים היום ואנו נהנים מהעבר. אם כך בעוד כך וכך שנים נאבד את היחודיות הזאת. בדיוק מאותן סיבות אבל על הפוך.
טוען נורמן לברכט,שגאוני המודרנה היהודיים הצליחו בחשיבה המהפכנית שלהם, דווקא בגלל שהפכו את דרכי החשיבה העתיקות במקום לצלול למשנה ולגמרא. אני בכ"ז תוהה, האם לא המתודולוגיה התלמודית המבוססת על הפאראדיגמה של איפכא מסתברא, היא זו שעומדת בבסיס המהפכה הקוגניטיבית ביהדות של המאות 18-19. אין ספק שמאז השואה הקטנה של גרוש והמרה של יהדות ספרד ופורטוגל, החלה המחשבה היהודית בניסיונות להשיג את הגאולה של העם מהשיעבוד לגויים והשיבה לציון, תחילה במיסטיקה הקבלית של האר"י הקדוש, דרך השבתאות והחסידות, וכמובן המרת הדת של רבים וטובים שנמשכת עד ימינו. המהפכה הזו הייתה השתחררות מהתפיסה היהודית האורתודוקסית של גאולה בדרך ביאת המשיח, לגאולה בדרך שהיא יהודית לא פחות, ומבוססת על התפיסה שהכל נתון (בידי האל) והרשות נתונה בידי היחיד לשנות את גורלו. "הציונות" בכל גרסותיה הלכה בדרך השניה עד להקמת המדינה.ספק אם ללא הכלים התלמודיים עשויה הייתה המהפכה שהובילה יהודים רבים להישגים במישור המדעי והמדיני החוץ יהודיים ציוניים.
ההנחה של הכותב שאין בתלמוד ניפוץ פרדיגמות ואין בתלמוד מחשבה חתרנית, הינה שגויה ולדעתי נובעת מחוסר היכרות מעמיקה עם התלמוד.
נכון הדבר שחכמי התלמוד מקבלים עובדות מסוימות כאקסיומות שאינן עומדות לערעור, אך כל מילה המופיעה בתנ"ך ובמשנה נתונות לפירושים מפירושים שונים וכל עובדה/עמדה המוצגת בפני האמוראים, זוכה לביקורת מדוקדקת ונסרקת במסרקות ברזל למציאת פרשנות אחרת.
קארל מרקס ממש לא היה יהודי