בניגוד לתחושת האחווה של משוררי תש"ח והחזון התמים של הדור שהגיע אחריו, הרב דוד בוזגלו הציג בפיוטיו פתח לשלום של אמת דרך תקומת עם ישראל בארצו
נערים היינו כשהשמענו ושרנו לא אחת את 'שיר לשלום' שהוקרן על הקיר בערבי שירה. פתאום שמנו לב למילים ונחרדנו. מה לנו ולשורות כמו "לא שירת הניצחון ולא שירי הלל" או "אל תלחשו תפילה"? במיוחד חשנו ריחוק מהמשפט "אל תביטו לאחור, הניחו להולכים". ובכלל מה זה "תנו לשמש לעלות" – האם אנו אלה שמפריעים לה?!
ובאמת, הפסקנו גם אנחנו לשיר אותו, כמו האלופים שרון וזאבי שאסרו את השמעת השיר תחת פיקודם וכמו משה דיין שיצא בזעם באמצע הופעה של להקת הנח"ל. העדפנו את חיים גורי ז"ל אשר לחם בתש"ח וכתב בדם ליבו את "באב אל וואד, לנצח זכור נא את שמותינו" וגם את 'שיר הרעות' שביקש ש"נזכור את כולם את יפי הבלורית והתואר, כי רעות שכזו לעולם לא תתן את ליבנו לשכוח" – שירי זיכרון מעוררי הזדהות ואחווה, עם תחושת שייכות חזקה.
אבל בעיניי גם זה לא הספיק. הקדרות המחייבת וההתכנסות אל תוך חוויית הזעזוע והזיכרון, לא מצביעים אל חזון שיצית את הדמיון ויעורר תקווה.
כעבור שנים, בדרך הביתה ליישובי החרב נצרים, אמר לי חבר: "הקשבת פעם לשיר לשלום, שמת לב לזעקה? צריך להבין אותה!". הופתעתי, אבל הקשבתי שוב לשיר ולעיניי נגלו דברים שלא ראיתי קודם.
יש בו בשיר זעקת כאב ומחאה כנה. יענקל'ה רוטבליט, כותב "שיר לשלום", רואה בשירי הנצחה כמו של גורי גורם כובל המעכב את פריחת החיים. הוא תובע להשתחרר מקדרות העבר כדי ליצור עתיד טוב. את האמפתיה לנופלים הוא מבטא בכך שהוא שם את הדברים בפיהם, כביכול הם אלה דורשים לשכוח ולהמשיך הלאה. לעומת האפלולית המושלת בשיריו של גורי, רוטבליט מביע כמיהה לאור גדול. לעומת "יום אביב יבוא" של גורי, מתריס רוטבליט: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום!".
עם זאת, לטעמי, מעבר לזעקה אין ב'שיר לשלום' הרבה. הוא לא מתמודד עם העוינות והמרירות שמזמנת המציאות שלנו, ולא משרטט מגמה מחייבת או את הדרך אליה. הוא מעדיף להתמסר לחלום של פתרון מידי ובורח מכל נגיעה בשאלות של זהות ושל צדק.
לדעתו נעימות החיים היא תכלית הכל ואתם, המנהיגים והמפקדים ששלחתם אותנו להילחם (יענקל'ה רוטבליט איבד את רגלו בקרבות ירושלים), אתם אלה שמפריעים לשמש ולא נותנים לה לעלות.
לא ממקורות יהודיים ואפילו לא מתחושת הערבות והאחדות שעומדת במרכז שיריו של חיים גורי, נלקח חלומו של רוטבליט. את השראתו הוא שואב מאופנת "ילדי הפרחים" ששלטה בתרבות המערבית בעת חיבור השיר (1969) ובמסגרתה הוא משמיע זעקת כאב הנעטפת באווירת חלום ושלום.
זיכרון העתיד
האם יש דרך שלישית? היכן יש אלטרנטיבה לזיכרון העמוס מחד, ולהתרפקות הרומנטית והמתריסה מאידך? ניתן למצוא זאת בעוצמה בשירו של הפייטן הגדול ר' דוד בוזגלו – 'בינו נא המורדים' המושר במנגינת 'באב אל ואד'.
הרב בוזגלו, תלמיד חכם ומוזיקאי מחונן שנודע כאחד מגדולי הפייטנים בדורות האחרונים, חיבר מאות פיוטים והיה אהוד בכל רחבי מולדתו מרוקו ואף מחוצה לה. בעשור האחרון לחייו (נפטר בתשל"ה – 1975) עלה לארץ ונדד בין שכונות ועיירות לחזק את רוח העולים ולחדש את מסורת הפיוט והבקשות. ביצירתו הביע גם את הגותו המאמינה ביחס לאירועי הזמן. שימו לב למילים:
בִּינוּ נָא מוֹרְדִים, רוֹדְפֵי קְרָב וָרֶצָח
לֹא לָתֵת בְּקוֹל עַל עָם שׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ
מוּל שׁוֹכֵן שָׁמָיו, כָּל יָכוֹל לָנֶצַח
כִּי בְּצֵל סֻכּוֹ שָׁם שָׂם לוֹ מִבְטָחוֹזִכְרוּ נָא יוֹם בֵּן חֲלוֹף הוּכַן לִיְּצִירָה
כַּת שָׁלוֹם נָתְנָה בְּקוֹל מַר לְמֶרְיו
הֲלֹּא הוּא יְצִיר נַפְשׁוֹ לָרִיב נִמְהָרָה
זִכְרוּ נָא אֵפוֹא, קִרְאוּ לָכֶם שָׁלוֹםנֵזֶר הַיְּצִירָה, אֱנוֹשׁ נוֹצָר כָּמֶלֶךְ
רַק לִבְנוֹת צִיָּה לִנְטֹעַ יְשִׁימוֹן
אַךְ הוּא שָׁת בָּתָה שְׂדוֹת יְבוּל רַב עֶרֶךְ
וַיְמַגֵּר לָאָרֶץ, עֹפֶל וְאַרְמוֹןזִכְרוּ…
יַעְקֹב, יָשָׁר, דָּרַשׁ בְּרֹךְ וְנֹעַם
אֶת שְׁלוֹם אָחִיו וְאֶת שְׁלוֹם שׂוֹנְאָיו
עַל צַוָּאר נִרְדַּפְנוּ יוֹם חֲרוֹן וְזַעַם
וּשְׁלוֹם עַם רָדַפְנוּ, נַחְנוּ צֶאֱצָאָיוזִכְרוּ…
תּוֹךְ מֵי הַמִּקְדָּשׁ מָחֲקוּ שֵׁם בֵּן אַרְבַּע
לְהַשְׁקוֹת סוֹטָה יוֹם אֲשֶׁר קִנְּאוּ לָהּ
לְמַעַן בָּרֵר עִנְיָנַה וְנִקְבַּע
לְהַשְׁרוֹת שָׁלוֹם בֵּינָהּ וּבֵין בַּעֲלָהּזִכְרוּ…
כאמור, שיר זה מנוגן בלחן של 'באב אל ואד', אליו נחשף ר' דוד בוזגלו באמצעות תלמידו ששב מביקור בארץ. אולי בחר לעשות זאת כאקט של חיבוק והצטרפות אל הרגשת השייכות העמוקה שהוא מבטא, יחד עם הצדעה להקרבה ולגבורה המגולמת בו.
דומה שעל גב אלה הוא ממשיך לשלב חדש. אין הוא מתמקד בזיכרון העבר הקרוב והכאב העצום, אלא בזיכרון העתיד והמחויבות לצעוד לקראתו. הפזמון החוזר פותח בראשית של הכל, הייעוד שהעניק הבורא לעולמו: "זכרו נא יום בן חלוף הוכן ליצירה" וממשיך במחויבות האוניברסלית שנגזרת מכך: "זאת עשו, אפוא, קראו לכם שלום". בתי השיר מציבים במרכז את עם ישראל כנושא ייעוד זה, ומביאים ביטויים שונים לכך.
כמו 'שיר לשלום', גם 'בינו נא מורדים' קורא לשלום אולם חזון השלום שלו שונה מאד. תביעתו אינה נזרקת לחלל האוויר סתם כך ויש לה כתובת ברורה: "המורדים רודפי קרב ורצח" – אויבי ישראל, מהם הוא דורש להקשיב לקול הברית של ה' עם עמו הנושא מורשת של שלום בתנאים בלתי אפשריים – "על צוואר נרדפנו יום חרון וזעם, ושלומים רדפנו נחנו צאצאיו".
זהו קול האמונה והשלום העולמי, ובשמו הוא בא בתביעה אל ה'מורדים' לחדול מהרס ומלחמה. כמו 'שיר לשלום', גם הוא דורש לא להסתפק בהתרפקות על הזיכרון, אך תביעתו אינה כרוכה בייאוש וויתור על צדק. היא נעוצה עמוק בזהות יהודית ברורה, החותרת לתיקון עולם מתוך תקומת ישראל.
בניגוד ל'שיר לשלום', אין הוא רואה צורך להתעלם מזהותו כדי להשמיע תביעה מוסרית. אדרבה, מכוח נאמנותו אליה הוא משמיע אותה, מוכיח את אויביו, ומתוכה הוא דולה גם את המשמעות האותנטית של ערך השלום.
גם חיים גורי ב'באב אל ואד' ו'שיר הרעות' וגם רוטבליט ב'שיר לשלום' ניצבים מול גורל סתום. לעומתם, פותח ר' דוד בוזגלו פתח של בינה בהירה ושורשית, וקורא לכולם להיכנס דרכו אל תקומת ישראל ואל השלום העולמי.
המחבר הוא מנהל בתי מדרש לסטודנטים 'נצר אריאל – עוז רועי' באריאל. תודה לרב ד"ר יוסף פריאל על הערותיו
מרגש, כל הכבוד
תודה לכותב המאמר על הכתבה. אני מודה שלא הכרתי את ר' דוד בוזגלו.
אם כבר מדברים על יענקלה רוטבליט, חייבים לציין כי "שיר לשלום" הוא רק חלק מיצירתו המוקדמת. עם השנים הוא הוסיף לכתוב שירים רבים ומצוינים. אני מצרף כאן לדוגמא קישור לשירו "שיר אץ ישראל", שנכתב אחרי ההתנתקות. לדעתי זה השיר הכי כואב שנכתב על ההתנתקות, דוקא ע"י רוטבליט שלא נחשד בימניות יתר:
https://www.youtube.com/watch?v=GHGMo10TIbA
גם אצל גורי יש מבחר גדול של שירים עם הרבה קשר ליהדות, כך שלקבוע שהוא ורוטבליט "ניצבים מול גורל סתום" על סמך שני שירים ששניהם כתבו בצעירותם נראה לי קצת מרחיק לכת.
תודה על ההערה ועל המידע. לא הכרתי את 'שיר ארץישראל'.
ההתייחסות במאמר היא רק לשיח התרבותי-לאומי שלנו המבוטא בשירים אלה ובהשפעתם. אין לי כל יומרה לאפיין את מכלול יצירתם הענפה ועולמם הרוחני.
לדעתי גם שיריהם המוזכרים במאמר מבטאים תוכן יהודי עמוק – תחושת שייכות וערבות בלתי ניתנת להתרה, זכירה והמשכיות, כמיהה לשלום.
אובייקטיבי במיוחד
המונח "אובייקטיביות" הוא תרמיתו של הרודן.
ואזנה אינו אובייקטיבי כפי שגם אתה אינך, וזה בסדר.
מעניין ומעשיר. מאמר חשוב.
תודה על ההיכרות עם המשורר ר' דוד בוזגלו.
עם זאת יש במאמר התעלמות ממכלול היצירה של של חיים גורי ושל יענקל'ה רוטבליט.
רוטבליט הוא נכה צה"ל (וככל הנראה גם הלום קרב) ממלחמת ששת הימים והשיר הזה נכתב כשנתיים אחרי שאיבד את רגלו בקרבות על ירושלים. מציע להקשיב לשירים האישיים שלו מתוך רצף של אלבומים שפורסמו מ1976 ("כך שחררתי את ירושלים") ועד היום.
גורי הוא משורר מורכב ועשיר ולכתוב שהעתיד בשירתו הוא סתום מתעלם ממגוון בלתי נתפס של כתיבת שירה, כתיבה עיתונאית, פרוזה וקולנוע במשך למעלה משבעים שנה.
בתמצית: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.
כך אנו מתפללים כל יום ולעתים כמה פעמים ביום.
הימין "המתלהם" "השש אלי קרב" הוא הוא הציבור המתפלל לשלום, אך לא שלום חלול אלא שלום יציב ואמיתי.
השמאל כבש את המילה שלום חילל אותה, הוציא אותה מהקשרה ושיבש את מובנה.
המלחמה והשלום שהימין מציעה הוא מלחמה ושלום שבסופו של דבר היו גורמים להרבה פחות אבידות וקורבנות לכל הצדדים, ואפילו מזרת תיכון חדש משל פרס אביר ה"שלום".
מכיר שירים רבים של ר' דוד בוזגלו, לא הכרתי את השיר הזה. יפה ומרגש, תודה
אני בוחרת בשירה התימנית שבזי….. הוא בעיני הסגן הראשון של הנביא משה. הוא מיצה את כל מאמר התנך במיסטיקה האדירה של השירה והפיוטים הנבואיים כל כך. ישקף אלוהים נישמת כל חי לך אלי הו הו הסגנון העתידני הפנטסטי הזה. זו נבואה. הם כבר שם בערב היו נביאים. הבינו שבנבואה עסקנינן. למשל שירת הים.
זו מיסטיקה ריכוזית מטורפת כמו פצצת אטום. הנשמה מזנקת עד לשמים ומעבר להם ורואה זאת רואה את חציית הים. בשביל שכולנו נשמות נהיה כמו הנביאים והנביאות יש לטפס ולעלות בסולם כי היא הכי למעלה -הנבואה. מדרגה שתישא ותעופף את כל העולם ואישתו בחזרה לגן של העדן. תרים אותנו מנפילת עץ הדעת. חחחח כן ירדנו מעץ אבויה אללי. קוראים לו עץ הדעת. ירדנו גם ירדנו. אז הנבואה היא בחזרה לצמרת שם למעלה תיקון העולם כולו.
כניראה העוני הסבל וכל השאר שם בתימן יצרו נבואה פליאה. נבואה עזה כה ניפלאה שממש מכניסה אותך היישר לספר הנבואה התנך ומחברת ישירות דיירקט לאלוהים. אבל רק שם בתימן. פה המפולת שולטת על כולנו.
על כן יש לשאוף למיסטיקה הכי עזה בעולם ההודו של ההודו היא הנבואה. היא תרים אותנו ואת העולם כולו הבייתה. היי היי. איזה כף. כמה נחמה כמה תודה כמה אהבה. התודה לאבא שבשמיים מלוא הטנא.
צריך לשרוף עד היסוד את כל תרבות השמאל ששלטה בישראל עד עכשיו
ה אומר גם להחזיר את השטחים
בוז לשמאל
רוטבליט המופלא כותב ומבצע יחד עם להקת "החצר האחורית"(המעולה…) שירי שמאל קיצוני בהם הוא מאשים את מדינתנו הקשישה (70) בגזלת אדמות המדינה מהערבים ,במילותיו "דונם פה דונם שם הפרחת השממה, הפרחת השממה כי היתה מלחמה" ,מאשים אותנו בהתאכזרות לערבים "הנרדף שהפך לרודף האכזר" ,באלבום החדש של הלהקה הוא מאשים אותנו בגזענות כלפי "פליטים שחורים" ועוד….
אוי לו למי שזקנותו מביישת את בחרותו
לא אתפלא אם רוטבליט, המוחה בזקנותו על גזענותנו כלפי "פליטים שחורים", יימצא מתבטא בבחרותו כדרך שהתבטאו אחיו לשמאל הפשיסט הישראלי יאיר גרבוss ועודד קיטלר.
תודה על השיר-תפילה.
מי הוא בן הארבע ?
אז אולי אדע מי היא הסוטה
הסבר:
ביהדות ישנו טקס מיסטי שנעשה בבית המקדש שמטרתו לבדוק האם אישה סוטה(לומר שיש נגדה חשד סביר לבגידה בבעלה) היא באמת בוגדת ואז היא או נענשת או מתברכת בתלות בתוצאה.
במסגרת הטקס היו מוחקים חתיכת קלף שעליו מופיע, בין השאר, השם הכי חשוב של אלוקים, שם שבו יש 4 אותיות(לא אכתוב פה מה הוא אבל אומר שזה דומה ליקוק).
וזה למרות שמחיקת שמות של אלוקים שיש בהם קדושה היא איסור מהתורה(ולכן נוהגים יהודים רבים להחדיר להם את האות ק' או אותיות דומות שמונעות את תיבת השם באופן שתהיה בו קדושה).
הסיבה היא שבשביל השלום(במקרה הזה-בין אדם לחבירו) התירה התורה אפילו דבר כזה.
ומכאן אנו רואים מה גדול וחשוב השלום.
בגלל המשפט האחרון לא הבנתי אם אתה שואל ברצינות או לא.
למקרה ששאלת ברצינות- שם בן ארבע הכוונה לשם ה' בעל ארבע אותיות – י-ק-ו-ק
שהיה נמחק כאשר היו מכניסים אותו ל"מי הסוטה",
חז"ל אומרים כי ה' מוכן שימחק שמו ובלבד שיושכן שלום בין איש לאשתו.
החשודה על היותה סוטה בשיר, למיטב הבנתי, היא כנסת ישראל,
אבל כל הבירור שנעשה הוא על מנת לגלות שאיננה כלל סוטה, ולהשכין שלום בין ובין בעלה, הקב"ה
נתוח יפה מאוד. אכן חשוב לשנות את ה"ניגון" ביום הזכרון , ניגון שפונה רק לעבר ולא לעתיד, ל"ניגון" העולה מתוך מאמר זה.
לצערנו במסגרת נסיון למחוק ערים שלא מתאימים לתנועות פוליטיות מסוימות הפכו ימי הזיכרון מימי גבורה ואמירת תודה(ביום של צה"ל) לימי אבל.
לכן 'יום הזיכרון לשואה ולגבורה' איבד את המילה האחרונה ואילו ל'יום הזכרון לחללי צה"ל' דחפו את נפגעי פעולות האיבה.
ובינינו, לא ברור לי איך אפשר להרגיש אבל על מישהו שאינו קשור אליך ולא הכרת-זה תמיד הרגיש לי מזויף.
התכוונתי: ערכים
העניין פה אינו רק מחיקת הגבורה, יש פה מהלך מגמתי הרבה יותר מורכב שמכוון כדי לגרום למאבק הישראלי-פלסטינאי כמצב גרוע בהרבה ממה שהוא וכך ליצור לחץ לשנות אותו בכל מחיר.
https://mida.org.il/2015/04/22/%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%9c%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%a8/
יפה מאד. עוד נדבך ליצירת תרבות חדשה וראוייה בארץ ישראל.
ישר כח על המאמר שחושף נקודת מבט אחרת.
את רבי דוד בוזגלו הכרתי, את השיר הנ"ל לא. שמחתי להכיר
תגיד מר ואזנה ,עלית פעם ליציע של…. שמעת איך מקללים שם עת רבין,אשתו של רבין ? שמעת את הגזענות שבאה מתוך החלק ה… של המפה הפוליטית ??שמעת את איילת שקד איך היא מדברת על השמאל ??
אתה מזדזע ממה שכתב רוטבליט ??
שמעת איך מתבטאים רבנים נגד השמאל ??אני בן למשפחה שכולה ואין לי שום סיבה להיות אופטימי !!
אני פשוט בהלם ממה אתה מזדזע !!
איך בדיוק השתרבבה לכאן איילת שקד – הסוס הטרויאני של השמאל שעושה כל מה שהיא יכולה כדי לפגוע במחנה הלאומי? אה, נזכרתי: היא באמת מדברת "ימין נחרץ" – כדי להסתיר את כוונותיה האמיתיות:
https://p-upload.facebook.com/photo.php?fbid=225840921698311&set=p.225840921698311&type=3&theater
מאמר אמיץ במיוחד באתר מידה. רבי דוד בוזגלו זצ"ל היה מלא הכרת הטוב כלפי שכניו המוסלמים במרוקו, ובשירת המימונה שלו זה ניכר. היוצרות התהפכו, גווקא האשכנזין שחיו בצל עשיו מחפשים ורודפים דרך לשלום [ללא סיכוי בימינו לדעתי] ובני מזרח ומגרב שחיו בצל ישמעאל פחות מניפים את הדגל הזה, למרות שהרדיפות בישמעאל לא הגיעו למדרגת שפלות עשיו, ולמרות שחלק מהפרעות של בני ישמעאל בעמ"י נעשו בחיצי רעל של מיסיונרים נוצרים בני ערב.
אכן, מתוך גאולת ישראל תצמח גאולת האנושות, גאולת המציאות כולה, כחזון התורה של עליית העולמות ושבירת המחיצות ההדרגתית בינינו לבין ה' יתברך. הרי השלבים:
-יציאת מצרים(היווסדות עם ישראל)
-גלות במדבר(משליך גם על כל הגלויות)
-כניסה לארץ ישראל וכיבושה(קיבוץ גלויות ושחרור הארץ)
-בניית הקומה הגשמית-לאומית-צבאית-כלכלית של עם ישראל בארצו
-בניית הקומה הרוחנית של עם ישראל
-בניין בית המקדש וגאולת ישראל
-אומות העולם צמאות לאלוקות ומקבלות מעם ישראל את דבר ה' – מה שיביא לגאולת כלל האנושות ושלום עולמי
-עליה רוחנית נוספת של כלל העולם והשראת שכינה כלל עולמית
-עליה רוחנית נוספת וזיכוך החומר עד כדי הפיכתו לרוחני, כך שהעולם עולה למדרגת העולם הבא
-השלמת 50 שערי בינה, וכניסה לשמיטה העולמית הבאה שמתחילה עלייה בסולם 50 שערי בינה נוספים
-וכו'
במהרה בימינו 🙂