דעה: לשנות את משוואת הדמים של שחרורי מחבלים

הפלסטינים סופרים, ובעיקר חוגגים, לא פחות מארבעים הזדמנויות בהן ממשלות ישראל החליטו על שחרור מחבלים. הם חוגגים, כי כל שחרור כזה מחזק את הכרסום ההולך וגובר בהרתעה שלנו. הם חוגגים, כי הטעות שעליה מתעקשות ממשלות ישראל לדורותיהן לחזור שוב ושוב נותנת תקווה לכל המחבלים, גם למבצעי הפשעים הנתעבים ביותר. הם חוגגים, כי לצד ההסתה השקרית והפרועה על "תנאים ירודים" בכלא, גם הם יודעים שככל הנראה לא יהיה מחבל שימות בשיבה טובה במאסר ישראלי, נוראיים ככל שיהיו פשעיו.

במשך מרבית תשע עשרה שנות שירותי בפרקליטות הצבאית (2017-1998) עסקתי בהעמדה לדין של מחבלים שביצעו עבירות ביטחוניות נגד מדינת ישראל, חייליה ואזרחיה. הייתה לי אף הזכות לעמוד בראש התביעה הצבאית ביהודה ושומרון, ומתוקף תפקידי עסקתי בהליכי שחרור מחבלים במסגרות השונות. לעומת החגיגות של הפלסטינים, אצלנו התגבשה תובנה ברורה ומאוד לא משמחת עם כל גל שחרורים: שחרור מחבלים מוליד עוד טרור שגורם לעוד קורבנות.

בימים אלה ממש אנו מציינים שלושים וחמש שנים לאחת העסקאות הגדולות האלה – עסקת ג'יבריל שבמסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים. פגעי השחרור לא התמהמהו מלבוא. בתוך פחות משנה, שלושה מבין המחבלים המשוחררים חזרו לרצוח יהודים. גם הדוגמאות האחרות רבות מלספור והכאב עמוק מלנחם. דני גונן, מלאכי רוזנפלד, נפתלי פרנקל, גל-עד שער, אייל יפרח, ברוך מזרחי, ומיקי מארק זכרונם לברכה – כולם נרצחו בידי מחבלים ששוחררו בעסקת שליט או בעזרת הסיוע שלהם.

לאחר חטיפת שלושת הנערים בקיץ 2014, יזמתי את התהליך שהביא למעצרם המחודש של רבים ממשוחררי שליט. כחלק מן העסקה שהושלמה ב-2011 עבור החזרתו של לוחם צה"ל שהיה שבוי בעזה, המחבלים המשוחררים קיבלו הקלה בעונש שהייתה מותנית בהימנעות מכל עיסוק בטרור. בדיקה מהירה שבוצעה ביוזמתי גילתה שכשישים מהם הפרו את תנאי השחרור וחזרו לבצע עבירות טרור. בין המחבלים שנעצרו מחדש היה עלאא בזיאן, המחבל העיוור ששוחרר בעסקת ג'יבריל, הוחזר לכלא ושוחרר פעם נוספת.

באותם ימים קשים, עסקו התובעים שלי בהגשת כתב האישום נגד רוצחו של נצ"מ ברוך מזרחי ז"ל, גם הוא שוחרר כאמור בעסקת שליט. קיבלנו פניות רבות מגורמי תקשורת, ארגוני משפחות שכולות ואחרים, ששאלו כולם את אותה שאלה: האם יש סטטיסטיקה שמצביעה על חזרת מחבלים משוחררים לטרור? התשובה, לצערי הרב, תמיד הייתה שלילית ולמיטב ידיעתי גורמי הביטחון מעולם לא אספו נתונים סדורים בנושא. תחושת הבטן שלי המבוססת על אלפי שעות עיסוק בנושא היא שאיש אינו מעוניין לדעת באמת את התשובה. בהעדר מחקר סדור, תמיד ניתן להסתתר מאחורי הלא-נודע.

אבל הנה בכל זאת המחשה. בעקבות טיפול התביעה הצבאית ביו"ש במעצרם המחודש של משוחררי עסקת שליט שחזרו לעסוק בטרור, היינו יכולים לראשונה להעריך את היקף התופעה. הנתונים הדהימו אותי. שוחררו אז 1027 מחבלים, ו-477 הוגדרו כמחבלים "כבדים" שנכללו בחלק הראשון של העסקה. רובם שוחררו לעזה או לחו"ל, ולשטח לישראל ויהודה ושומרון השתחררו רק כ-130. בתוך פרק זמן של פחות משלוש שנים, כחמישים אחוזים מתוכם נעצרו פעם נוספת בגין עבירות טרור.

מתוך 550 המחבלים ששוחררו בחלקה השני של העסקה נעצרו מחדש עשרות רבות בגין פעילות טרור. יש לזכור שהנתונים לגבי המעצר כוללים רק את אלה שהחשדות לגביהם היו מספיקים כדי לנקוט בצעדים משפטיים. כלומר, היו עוד הרבה יותר שחזרו לעסוק בטרור אך לא נעצרו מטעמים ראייתיים או אחרים. פרטי מידע גלויים וחסויים אליהם נחשפתי הצביעו גם על המשך מעורבות המחבלים ששוחרו לעזה ולחו"ל בטרור. כך למשל, המחבל שמימן את חטיפתם ורציחתם שלושת הנערים שוחרר לעזה, והמחבל שמימן את רכש אמצעי הלחימה באמצעותם נרצח מלאכי רוזנפלד שהה בירדן. ביחס לפרטי המידע האחרים, לא ניתן לפרט.

קווים אדומים

בימים אלה שוב מתגברים הדיווחים על עוד עסקת שחרור מחבלים מתקרבת, ונראה שמקבלי ההחלטות בעניין טרם הפנימו את המציאות הפשוטה: המחבלים שאתם משחררים היום יחזרו מחר, מחרתיים או בעוד שנה לרצוח יהודים.

כולנו כמובן ערים לעובדה שארגון טרור אכזרי בראשות מחבל שבעצמו שוחרר בעסקת שליט מחזיק בשני אזרחים חיים ובשתי גופות של חיילי צה"ל. פרא האדם הזה מנסה ליטול מאזרחינו ומגופות החיילים שלנו את צלם האנוש, ומשתמש בהם כקלפי מיקוח לשחרור חבריו הרוצחים. מצב זה מגביר גם את מוטיבציית ארגוני הטרור לחטוף חיילים ואזרחים נוספים כדי שישמשו קלפי מיקוח עתידיים, ומעניק תמריץ למחבלים אחרים לבצע פיגועים בידיעה שככל הנראה ישוחררו בעתיד.

ברור שצריך לנקוט בצעדים כדי להביא לשחרור החטופים ולהחזרת הגופות, אבל הגיע הזמן לצאת מהקונספציה השגויה בה שבויות ממשלות ישראל. יש דרכים אחרות כמו למשל מתווה של "מחוות הומניטריות תמורת מחוות הומניטריות", כהצעת משפחת גולדין שרק רוצה להשיב לקבורה את שרידיו של הדר הגיבור. בכל מקרה, הסערה סביב כל שמועה על עסקת חילופי שבויים מראה כי רצוי שמקבלי ההחלטות יקבעו קווים אדומים ברורים לגבי שחרורים עתידיים במטרה לחזק את ההרתעה מול הטרור ולא להחליש אותה עוד יותר.

ומה יגידו בעולם, שואלים הספקנים? לגישתם, רצועת עזה ממנה הוצאנו את אחרון חיילי צה"ל לפני 15 שנים וממנה גירשנו למעלה מ-8,000 יהודים, עדיין "כבושה". ארגונים כמו הצלב האדום מבקר מחבלים בכלא ומסייע להם לקבל את כספי הדמים שהרש"פ משלמת להם, אך מסתפק בגינויים בעלמא לנוכח האכזריות של חמאס. התשובה לטענה זו היא כי העולם ממילא עומד נגדנו ולא מתעניין בגורל ילדינו, ולכן אל לנו לנווט את החלטותינו לפי גחמותיו. שחרור נוסף של מחבלים אולי יספק הקלה קצרת מועד אבל בטווח הארוך, למרבה הצער וכפי שמלמדת אותנו ההיסטוריה הכואבת, שחרור מחבלים רק יביא לעוד טרור. את המשוואה הזו מדינת ישראל חייבת לשנות.

סגן-אלוף (מיל') עו"ד מוריס הירש הוא ראש המחלקה המשפטית במכון 'מבט לתקשורת פלסטינית'. הוא שירת במשך 19 שנים בפרקליטות הצבאית, ובתפקידו האחרון כיהן כפרקליט איו"ש.